שים לב למה שאתה אוכל

❖ "אתם יודעים שיש לנו, לבני האנוש, לשון ארוכה. אתה יושב לך ולפתע הלשון שלך עפה לה אל עבר הים; אתה רוצה לאכול מאכלי ים. לאחר מכן היא עפה לה מסביב לעולם; אתה רוצה לאכול מאכלים אקזוטיים. עליך לאמן את הלשון שלך ולכווץ אותה אל המידה הנכונה."

❖ "כשאתה אוכל, שמור על התודעה שלך עם הנשימה והרהר על מדוע אתה אוכל. אם אתה אוכל רק לשם הטעם, אז המזון שאתה אוכל עלול לפגוע בך."

❖ לאחר הביקור שלו באמריקה, אחד מתלמידיו שאל אם הייתה לו הזדמנות לאכול פיצה בזמן שהיה שם. אג'אהן פואנג אמר שכן ושהיא הייתה מאוד טעימה.

תשובתו הפתיעה את אחד התלמידים שהצטרף אליו לביקור. "אתה אכלת רק שני ביסים", הוא אמר. "חשבנו שלא אהבת אותה."

"שני ביסים הספיקו כדי להשביע אותי," הוא ענה. "מדוע רצית שאֹכַל עוד?"

❖ פעם אחת, אישה שלמדה איתו לתקופה קצרה בלבד החליטה להכין לו קצת אוכל כתרומה. היא רצתה לוודא שזה יהיה מאכל שהוא יאהב ולכן שאלה אותו ישירות, "איזה סוג של אוכל אתה אוהב, טהאן פהאוו?"

התשובה שלו: "אוכל שנמצא בהישג היד."

❖ זה היה ערב יום שישי וקבוצת תלמידים של אג’אהן פואנג ישבה בחלקו האחורי של טנדר, ונסעה בדרכה חזרה מבנגקוק אל ואט דהמהסאטהיט. אחד מתלמידיו שלח עם הקבוצה חבילה של תפוזים כתרומה לנזירים במנזר, ולאחר זמן מה על הכביש תלמיד אחר החליט שהתפוזים נראים ממש טוב.

אז הוא חשב על הטיעון הבא: "אנחנו הילדים של טהאן פהאוו, נכון? הוא לא היה רוצה שנשאר רעבים, נכון? אז כל מי שלא יאכל מאחד התפוזים הוא לא תלמיד של טהאן פהאוו."

חלק מהתלמידים שמרו על שמונת כללי האימון הרוחני9, אשר אוסרים על אכילה לאחר צהריי היום, אז הם הצליחו לחמוק מלאכול תפוז. לעומת זאת, כל שאר התלמידים והתלמידות לקחו ואכלו תפוז, אף על פי שחלקם הרגישו רע לאכול אוכל שמיועד לנזירים.

כאשר הגיעו אל המנזר הם סיפרו לאג’אהן פואנג מה קרה והוא מיד גער בהם ואמר שכל מי שלוקח אוכל שמיועד לנזירים, ואוכל אותו לפני שניתן לנזירים כתרומה, ייוולד בגלגול הבוא כרוח רפאים רעבה.

דבריו הפחידו את אחת מהנשים בקבוצה והיא מיד הגיבה ואמרה, "אבל אני אכלתי רק פלח אחד!"

אג’אהן פואנג השיב, "ובכן אם את הולכת להיוולד בגלגול הבא כרוח רפאים רעבה, עדיף לך לאכול מספיק כדי למלא את הבטן שלך כל עוד שאת יכולה לעשות את זה."

❖ בתקופת ריטריט חודשי הגשם ב-1977 הגיע אל המנזר, כמעט מדי ערב, זוג מהעיר ראיונג במטרה לתרגל מדיטציה. עניין מוזר בקשר לזוג הזה היה שכל מה שקרה במהלך תרגול המדיטציה שלהם נטה לקרות לשניהם באותו הזמן.

פעם אחת, שניהם שמו לב לכך שהם לא מסוגלים לאכול, מכיוון שהגבר וגם האישה הרגישו מוצפים בתחושה חזקה שהאוכל טמא. זה נמשך שלושה או ארבעה ימים בלי שהפכו להיות חלשים או רעבים, אז הם התחילו לתהות לאיזה שלב הגיעו במדיטציה שלהם.

כאשר סיפרו זאת בביקור הבא שלהם במנזר לאג’אהן פואנג, הוא גרם להם לשבת במדיטציה ואז אמר: "אוקיי, הרהרו על האוכל כדי שתוכלו לראות ממה הוא מורכב – מהאלמנטים, נכון? וממה הגוף שלכם מורכב? מאותם האלמנטים בדיוק. האלמנטים בגוף שלכם זקוקים לאלמנטים במזון כדי להמשיך להתקיים. אז למה להתרגש יותר מדי מכך שהאוכל טמא?

הגוף שלכם הוא אפילו טמא יותר. כאשר הבודהה מלמד אותנו להרהר על כך שהאוכל טמא זה כדי שנוכל להתגבר על האשליה שיש לנו בנוגע אליו – לא כדי שלא נהיה מסוגלים לאכול."

זה סיים את חוסר יכולתם לאכול מזון.