הקדמת המתרגם לעברית
אג'אהן צ'ה היה אחד המורים הבודהיסטים הידועים והמשפיעים ביותר של המאה שעברה. בנוסף לכך, היה לו תפקיד מרכזי בהפצת התרגול הבודהיסטי, ובמיוחד בהפצת התרגול לפי מסורת היער התאילנדית, למדינות מערביות רבות. אג'אהן צ'ה היה מיומן במיוחד בשימוש בדימויים ואנלוגיות. לדברי תלמידיו, הוא יכול היה לקחת נושאים רגילים ומצבים יומיומיים ולהסביר בעזרתם נושאים מעודנים ועמוקים בדרך שהיא מוחשית ונגישה.
הדרך הטובה ביותר להפיק את המרב מדברי הלימוד האלו היא לקחת את הזמן ולהרהר עליהם לעומק, במיוחד בזמן תרגול המדיטציה כאשר התודעה שקטה ומוכנה יותר לשנות את נקודת המבט הרגילה שהיא מחזיקה לגבי הדברים.
חשוב לציין שהספר הזה מציע את דברי הלימוד של אג'אהן צ'ה כפי שהעביר אותם לאנשים שונים: נזירים, מתרגלים ומתרגלות שאינם נזירים וקבוצות שונות של אנשים שהגיעו לבקר במנזר שבו הוא שהה – לכן ראוי שהקוראים יפעילו שיקול דעת וינסו להבחין אלו מדברי הלימוד מתאימים לשלב בו הם נמצאים על הדרך.
אני מקווה שהצלחתי להעביר את דבריו של אג'אהן צ'ה בדרך מובנת ונגישה, בעזרת תרגומו של אג'אהן ג'ף (טאניסארו בהיקהו), ומודה לכל האנשים שעזרו כדי להוציא את הספר הזה לאור. ההערות וההצעות שהם סיפקו שיפרו לאין שיעור את איכותו של התרגום הסופי. הספר תורגם בלשון זכר רק לשם הנוחות, אך מיועד לגברים ונשים כאחד. כל טעות שעדיין ישנה היא באחריותי האישית.
דוד מקיאס
חיפה 2022
הקדמה
הנכבד אג'אהן צ'ה (Ajahn Chah) היה מאסטר בשימוש בדימויים רלוונטיים ובלתי שגרתיים כדי להסביר נושאי דהמה בדרך שאינה נשכחת, לפעמים כדי לענות על שאלות ולפעמים כדי לעורר אותן. הוא היה כישרוני במיוחד בכך שידע לנצל את סופו הפתוח של הדימוי – בו חלק מהאנלוגיות הן רלוונטיות וחלקן אינן – ולהשתמש בדימוי מסוים כדי להעביר נקודה כלשהי בהקשר אחד, ונקודה אחרת לגמרי בהקשר אחר.
ספר זה הוא ספר נלווה ל- במונחים פשוטים, אוסף דימויים מוקדם יותר שלוקט מתוך תמלול שיחותיו של אג'אהן צ'ה. כאן, רוב הקטעים מגיעים מאוסף של שיחות שהועלו על כתב על ידי אג'אהן ג'אנדיי קאנטאסארו (Ajahn Jandee Kantasaro), אחד מתלמידיו של אג'אהן צ'ה, הנקרא: Khwaam Phid Nai Khwaam Thuuk – מה ששגוי במה שנכון. שמו של אוסף הכתבים הנוכחי נלקח מפתגם בו אג'אהן צ'ה השתמש לעיתים קרובות כדי לתאר שימוש שגוי בידע שהוא נכון. אג'אהן ג'אנדי, בהקדמה שלו לספר, מתאר את העקרון הזה בעזרת סיפור על אדם אותו פגש, שהשתמש בלימוד בנוגע לחוסר קביעות כדי להצדיק את העובדה שהוא אף פעם לא ניקה את המשאית שלו.
"מה ששגוי במה שנכון" מכיל 186 קטעים קצרים שתורגמו ישירות מהקלטות של דברי הלימוד ושיחותיו של אג'אהן צ'ה. מסך כל הקטעים האלו, בחרתי תחילה את הקטעים שהכילו דימויים ואז השמטתי את כל הקטעים העודפים. כלומר, הקטעים אשר הכילו דימויים דומים או ביטויים טובים יותר של אותו הדימוי, באוסף הזה או בספר במונחים פשוטים. כך נשארו 94 קטעים.
כדי לספק מספר שלם של 108 קטעים, מספר המסמל שלמות במסורת הבודהיסטית – בחרתי ב 14 דימויים נוספים מתוך מגוון השיחות המוקלטות ודברי הלימוד האחרים של אג'אהן צ'ה, ואז ארגנתי את האוסף החדש כדי שכל הקטעים יוסיפו עומק ויעשירו אחד את השני.
בנוסף לנזירים כאן במנזר, מספר אנשים הסתכלו על כתב היד המקורי וסיפקו הצעות מועילות כיצד לשפר אותו, וברצוני להביע את הערכתי על עזרתם. מי ייתן וכל הקוראים של תרגום זה יבינו את כוונתו המקורית של אג'אהן צ'ה בכך שהסביר את הדהמה בדרך כזו.
טאניסארו בהיקהו (אג'אהן ג'ף)
מנזר היער מטא
מאי 2013
ציפור בכלוב
השתמשו בתודעה בשביל להרהר על הגוף, כדי שתכירו אותו. כשתכירו אותו, אתם תראו שהוא לא ודאי – כל חלק בו הוא ארעי. כשתראו את הדברים בדרך כזו, התודעה שלכם תעורר תחושה של התפכחות – התפכחות בקשר לגוף ולתודעה בגלל שהם לא ודאיים, לא בטוחים, אי אפשר להסתמך עליהם. אז אתם רוצים למצוא דרך החוצה – דרך להשיג שחרור מסבל וממתחים.
זה כמו ציפור בכלוב: היא רואה את החסרונות מכך שהיא לא יכולה לעוף לשום מקום, אז התודעה שלה אובססיבית למצוא דרך החוצה מהכלוב. נמאס לה מהכלוב שבו היא חיה. גם אם תיתנו לה מזון לאכול, היא עדיין לא שמחה, כי נמאס לה מהכלוב שבו היא שבויה.
זה אותו הדבר לגבי הלב שלנו: כאשר הלב רואה את החסרונות של חוסר הקביעות, המתחים וחוסר העַצְמְאִיוֹת של התופעות הפיזיות והמנטליות, הוא ינסה להרהר כדי למצוא דרך לברוח ממעגל השיטוטים החוזרים והנשנים הזה.
כוחה של הדהמה
דברי הלימוד של הבודהה נפטרים מאנשים ומולידים נכבדים. במילים אחרות, הם נפטרים מהדברים השגויים בתודעה. רק לאחר מכן מה שנכון יכול להופיע. הם נפטרים מהדברים הרעים כדי שטוּב יוכל להופיע. זה כמו שהבית שלכם מלוכלך: אם תטאטאו את הבית ותסלקו את הלכלוך, הוא יהיה נקי – כי הלכלוך איננו. כל עוד מה שרע בתוך התודעה לא נעלם, מה שנכון לא יכול להופיע.
אם לא תתרגלו מדיטציה, לא תדעו את האמת. הדהמה1 של הבודהה היא מאוד עוצמתית. אם היא לא הייתה מסוגלת לשנות את הלב שלכם, היא לא הייתה דהמה שיש לה כל כוח. אבל הדהמה יכולה להפוך אנשים רגילים לאנשים נאצלים, בגלל שהיא מאפשרת לאנשים עם השקפות שגויות לעורר בתוכם השקפות נכונות.
העד של עצמך
בנוגע לדהמה, זה כמו ללכת לבית של חברים או קרובי משפחה ולקבל מהם כמה פירות. כשאתם לוקחים את הפירות בידיים שלכם, אתם לא יודעים אם הם מרים, מתוקים או לא בשלים. במילים אחרות, אם רק תחזיקו את הפירות ביד, אתם לא יכולים לדעת מה הטעם שלהם. כדי לדעת מה הטעם, אתם חייבים לנגוס בהם וללעוס אותם. זה הזמן שבו תוכלו לדעת אם הם מרים או מתוקים או מהם הטעמים השונים שלהם, בתואם עם התפיסות שלכם.
זה אותו הדבר בקשר לדהמה. בנוגע לכל דבר, הבודהה מבקש מכם לקחת את עצמכם כעדים. אתם לא צריכים לקחת אף אדם אחר. קשה לשפוט את העניינים של אנשים אחרים, בגלל שהם העניינים של אנשים אחרים. אם נושא מסוים הוא העניין שלכם, זה קל – כי האמת נמצאת בתוככם. לאמת יש אתכם כעדים שלה. כשאתם שומעים את הדהמה, אתם חייבים למדוט עליה כדי להיות שלמים בלימוד, שלמים בתרגול ושלמים בהגשמה רוחנית.
פאריאטי (pariyatti) זה ללמוד כדי לדעת. כשאתם יודעים, אז פאטיפאטי (patipatti): אתם מתרגלים את הדברים. בנוגע לפאטיבדהה (pativedha), הגשמה רוחנית, ידע בתואם עם האמת מתעורר בכם. אם אתם רק מקשיבים, אז הידע שלכם הוא רק תפיסות ומושגים. אם אתם מדברים עליו, אתם מדברים בתואם עם המושגים שלכם. אתם לא מוציאים את האמת החוצה כדי לדבר עליה. זה אומר שלא הגעתם אל הדהמה, לא הרהרתם על הדהמה. הלב שלכם הוא לא דהמה, אבל אתם יכולים לדבר על הדהמה ולהתנהג כאילו שאתם דהמה. זה נקרא להיות לא שלם בהתאם לסטנדרטים של תורתו של הבודהה.
שפת הדהמה
כל השפות נאספות יחד בשפת הדהמה. אני אתן לכם דוגמה פשוטה. כשאנחנו מרתיחים מים בשביל תה כדי שיהיו חמים, המילה "חמים" בתאילנדית היא ראוון (rawn). באיסאן2 היא האוון (hawn). באנגלית היא הוט (hot). זאת דרכם של הדברים.
שפות הן כאלו. כל אדם מדבר בשפה שלו, למרות שהחום הוא זהה עבור כולם. אם אתם רוצים לדעת היכן כל השפות האלה נאספות, כולן נאספות יחד כשאנחנו מכניסים את האצבע שלנו בתה חם. כשאתם מבקשים מאדם סיני להכניס את האצבע שלו בתה חם, החום לא שונה מהחום שאדם מערבי או אנגלי מרגיש כשהוא מכניס את האצבע שלו בתה חם. ההבדל היחיד הוא בשפת המילים. החום הוא זהה עבור כולם. כשאתם יודעים חום, זה אומר שאתם יודעים איך הוא מרגיש עבור כולם.
פקח את עינייך
אנשים, אם הם לא מרגישים כאב, לא פותחים את העיניים שלהם. אם הם שמחים, הכול ניסגר והם נהיים עצלנים. כשסבל דוקר אתכם: זה מה שגורם לכם לחשוב, ואתם ממש יכולים להרחיב את המודעות שלכם. ככל שהכאב גדול יותר, כך תצטרכו לחקור אותו יותר, כדי לראות מה גורם לו. אתם לא יכולים פשוט לשבת במקום ולתת לכאב לחלוף מעצמו. ממש עכשיו הזרוע שלי מרגישה כבדה – למה? כי הרמתי את הכוס הזו. אם אני אניח לה, הכוס לא תהיה כבדה, או לפחות לא תהיה כבדה עבורי, כי אני לא מחובר אליה.
זה אותו הדבר עם כאב ומתח: למה זה כבד? למה זה כואב? כי אתם נאחזים בו. אבל אתם לא מבינים שהוא גורם למתח. אתם חושבים שהוא משהו מיוחד, משהו טוב. כשנאמר לכם להרפות ממנו, אתם לא יכולים להרפות ממנו. כשנאמר לכם להניח לו, אתה לא יכולים להניח לו. אז אתם ממשיכים להיות כבדים, ממשיכים לסבול.
לצבוע את האריג
הבודהה רצה שקודם כל נבנה את היסודות שלנו, כדי שיהיו במצב טוב. הוא רצה שקודם כל נבין את כל הדברים בבהירות. זה כמו לבנות בית או בניין. אנחנו צריכים לבדוק את הקרקע, את האזור בו אנחנו מתכוונים להקים את הבניין, כדי לראות שהוא במצב טוב. או כמו לצבוע אריג: אם אתם רוצים לצבוע פיסת אריג, אתם צריכים להסתכל על האריג כמו שצריך כדי לראות אם הוא מלוכלך. אם הוא מלוכלך, אתם צריכים לכבס אותו עם אבקת כביסה עד שיהיה נקי. רק אז האריג יוכל לקבל את הצבע כשתצבעו אותו. במילים אחרות, כבסו את האריג עד שהוא נקי, ואז הוא יקבל את הצבע. זה אותו הדבר בקשר לעשיית מעשים טובים, חסדים וסגולות. קודם כל אתם צריכים להפוך את התודעה שלכם לנקייה.
הכוונה בלהפוך את התודעה לנקייה היא להניח למחשבות זדוניות ומרושעות, להניח לכל דבר שהוא לא נכון, זדוני ומרושע. זה השלב שבו תוכלו לעשות טוב, לעשות את מה שנכון. כמו לגבי כל דבר, קודם כל היסודות צריכים להיות נקיים ואז, לא משנה מה אתם עושים, זה יביא לכם סגולות וחסדים. סאבא-פאפאסה אקאראנאם (sabba papassa akaranam) קודם כל אתם חייבים לזנוח את הזדוני, לזנוח את מה שלא נכון, באותה הדרך שאתם צריכים להיפטר מהלכלוך כדי שתוכלו לצבוע את האריג שלכם. זהו אחד מדברי הלימוד שנמצאים בליבת תורתו של הבודהה.
להסיר את העשבים
כדי שהירקות שלכם יצמחו ויהיו גדולים ויפים, אתם צריכים להסיר את העשבים השוטים. זה הזמן שבו לירקות שלכם תהיה הזדמנות לצמוח, להיות גדולים ויפים – בגלל שהסרתם את העשבים. הסרתם את הדברים הרעים סביב הירקות, אז הירקות יכולים לגדול. זה אותו הדבר עם הגוף, הדיבור והתודעה שלנו. אם נסיר את המעשים הרעים שלנו, אז טוּב ליבנו – המידות הטובות3 שלנו – יגדל. אז קחו על עצמכם את כללי המוסר4 ופעלו בתואם איתם באיפוק, בתשומת לב.
למה לחכות
ברגע שדבר לא מיומן מופיע במחשבות, במילים ובמעשים שלכם, הסירו אותו. אל תאפשרו לו להישאר להרבה זמן. זה כמו פצע שמופיע בגוף שלכם, או קוץ שדוקר את כף הרגל שלכם. אתם רוצים להוציא את הקוץ, אבל האם עדיף להוציא אותו היום או מחר? או אולי להוציא אותו בשבוע הבא?
או נניח שהבטן שלכם מתחילה לכאוב היום. כאב בטן הוא חוויה לא נעימה, ואתם רוצים שהכאב יחלוף. אבל האם אתם רוצים שהכאב יחלוף היום, או עדיף שיחלוף מחר? או האם אתם מעדיפים לחכות שבוע עד שהכאב יעבור?
להתעורר אל הדהמה
להגיע אל הדהמה, להתעורר אל הדהמה: הדברים האלו נשמעים מאוד נשגבים, נשגבים מדי כדי לדבר עליהם. אבל למעשה, אנשים כמונו נמצאים ברמה שמאפשרת לנו להגיע אל הדהמה. להגיע אל הדהמה זה להבין, "זה מרושע. זה רע ולא מועיל לי או לאף אדם אחר." כשאתם מבינים את הדברים בדרך כזו, זה נקרא "להגיע אל הדהמה של מה שראוי לזנוח." זה מה שנקרא להתעורר אל הדהמה.
זה כמו ללכת אל רציף סירות. כשאתם באים אל הרציף, המשמעות היא שהגעתם אל הרציף. כשאתם באים לכאן, אל אולם הפגישות, הגעתם לאולם הפגישות. כשאתם יודעים את האמת, זאת הכוונה ב-"להגיע אל האמת, להגיע אל הדהמה." כשאתם מגיעים אל הדהמה, המזהמים שלכם דועכים ופוחתים בהדרגה.
כשההשקפות שלכם נכונות, זה טבעי ונורמלי שתזנחו את ההשקפות השגויות שלכם.
ידע וטוּב
ידע הוא כמו סכין. אתם משחיזים אותה עד שהיא חדה – ממש חדה. ואז אתם מניחים אותה בצד. הסכין יכולה להביא תועלת, אבל גם לגרום לנזק. כשאדם עם יכולת הבחנה5 משתמש בה, היא חדה. אדם עם הבחנה יכול להפיק המון תועלת מהסכין, בגלל שהיא חדה. אבל אדם ללא הבחנה יכול להשתמש בה כדי להחריב את האומה, להחריב שמחה, להחריב הרמוניה – כל מיני דברים. והוא יכול לעשות את זה בקלות, בגלל שהסכין חדה.
כשידע מגיע לשוטה, זה כמו לשים נשק בידיים של פושע או אדם רשע. הוא יירה בנשק לכל הכיוונים, יהרוג אנשים בכל מקום. כשידע מגיע אל אדם נבון, האומה והאנשים בה מסתדרים בקלות.
בימינו אנחנו שמים את מבטחנו בידע. אנחנו סוגדים לידע. נדיר שאנחנו סוגדים לטוּב או לתקינות מוסרית. כשיש לנו ידע, אנחנו צריכים שיהיה לנו גם טוּב ותקינות מוסרית. כשאתם מעודדים את הדברים האלו, העולם יתנהל כיאות. אבל כאן הדברים הם ככה: "יש לי ידע, אז אני שולט בעניינים." בדרך כזו, כל הדברים הולכים לעזאזל. ככה זה כשיש לכם ידע ללא טוּב.
טוּב ללא יכולת הבחנה
מיומנות אינה מתמקדת רק בעונג או אושר. היא מוכרחה גם לראות מהיכן האושר הזה מגיע וכיצד הוא מורגש. אתם צריכים להשתמש ביכולת ההבחנה שלכם כדי לראות מהיכן האושר והעונג מגיעים.
חלק מהאנשים חושבים שלהרוויח הרבה עושר זה טוּב. לא להרוויח הרבה זה רע. זה לא משנה להם כיצד השגתם את העושר, כל עוד יש לכם הרבה ממנו. נניח שיום אחד קבוצת אנשים מחליטה שעור אדם יכול להביא רווחים גבוהים. קילוגרם אחד של עור יכול להביא עשרת אלפים באט. אז קבוצה אחרת יוצאת לחפש אחר עור אדם. היכן נוכל לחיות? אנחנו נהרוג אחד את השני בכל מקום רק כדי להשיג עורות בשביל להעמיד אותם למכירה – כי עור אנושי נמכר במחיר גבוה.
בימינו אנחנו מחפשים אחר הפרנסה שלנו וחושבים שככל שנרוויח יותר, כך יהיה טוב יותר. אבל אם אנחנו מרוויחים את הפרנסה הזו בדרך שהיא לא מוסרית, האם זה יהיה נכון? כל צורה של טוּב צריכה להיעשות עם הבחנה. כל צורה של טוּב שנעשית ללא הבחנה היא מזיקה. כל צורה של טוּב שנעשית עם הבחנה היא חופשייה מנזק. כל צורה של טוּב שנעשית ללא הבחנה נמצאת מחוץ לתורתו של הבודהה.
זה כמו אדם שמפרסם רעל למכירה. הוא אומר: "הרעל שלי הוא טוֹב. אם תיתנו אותו לכלב, הכלב ימות. אם תיתנו אותו לאיש או אישה, הם ימותו. אם תיתנו אותו לתרנגול, התרנגול ימות. אז קנו את הרעל שלי. זה רעל טוֹב." אם הוא באמת טוֹב, אתם צריכים לנסות לתת אותו לאדם שמוכר אותו – אבל האם הוא יאכל את הרעל? הוא לא יאכל אותו. הוא יפחד שהרעל יהרוג אותו.
טוּב מהסוג הזה הוא טוּב שנמצא מחוץ לתורתו של הבודהה. זה טוּב מזיק, טוּב מזוהם, טוּב לא נקי, טוּב שהוא לא שקט ושלא נעשה בדרכי שלום. טוּב שנמצא בתואם עם תורתו של הבודהה הוא טוּב שאין בו נזק. זאת הסיבה, שכאשר אתם מחפשים שמחה שנמצאת בתואם עם תורתו של הבודהה, אתם צריכים לעשות את זה עם הבחנה.
לראות את המלאות
כשאתם עושים מעשים טובים, מה זה מעשים טובים? מעשים טובים הם תקינות מוסרית. במילים אחרות, זה להביא את התודעה לשלום, לשלווה, הרחק מכל מיני סוגים של רוע. כולכם, בעלי הבית, הגעתם לכאן כדי לעשות מעשים טובים, כדי לזכות בחסדים ובסגולות6. אבל כשאתם מחפשים אחר חסדים וסגולות, כל אחד מכם צריך לחפש אחר החסדים והסגולות האלו עבור עצמו. התרומות שהבאתם לכאן היום הן דברים – הרבה דברים שונים. זה כמו לאכול. אתם משיגים טעמים ערבים בגלל דברים. אבל כשאתם מלאים, היכן נמצאת המלאות? אתם לא יודעים.
למלאות אין תוכן, אבל כולם יודעים שהם מרגישים מלאים. חלק מהאנשים לא רואים את החסדים והסגולות שמגיעים מהמעשים הטובים שלהם. לא לראות את החסדים והסגולות זה כמו לא לראות את המלאות שמגיעה מאכילה. נניח שכולנו אוכלים ארוחה. אנחנו מסיימים את רוטב הקארי, מסיימים את האורז, מסיימים את הממתקים. ומה אנחנו משיגים? מלאות. מלאות היא לא דבר, אבל היא מופיעה בתודעה. זה מה שאנחנו משיגים. מהיכן היא מגיעה? היא מגיעה מדברים, מהפעילות של אכילת הדברים. זה אותו הדבר בקשר לחסדים וסגולות. שמעתי אנשים אומרים: "עשיתי מעשים טובים אבל אני לא רואה שהשגתי אף סגולה." מסתבר שהאנשים האלו אוכלים בלי להרגיש מלאות בכלל. אתה לא יודע מה זו מלאות? מלאות היא התוצאה שמגיעה מאכילה.
הפעולה שאנחנו עושים כרגע נקראת עשיית מעשים טובים, שמירה על מוסר, על נדיבות. זוהי מוסכמה. החסדים והסגולות שנובעים מכך הם בתודעה, שהופכת להיות רגועה ונינוחה.
עושר אמיתי
סילנא בהוגא-סאמפאדא (silena bhoga-sampada): לאדם עם מידות טובות יש עושר. בנוגע לעושר חיצוני, כל הדברים שאנחנו מחפשים לצורך הפרנסה שלנו יהיו פרנסה נכונה. הדברים שאנחנו מרוויחים מפרנסה נכונה, למרות שאינם רבים, הם גדולים. הם גדולים בגלל שיש להם ערך. זאת הסיבה שהם נחשבים כ-בהוגא-סאמפאדא: דרגת העושר הגבוהה ביותר.
בדומה ליהלומים ולתכשיטים: גם לחתיכות קטנות יש מחיר גבוה, בגלל שהם חופשיים מדברים חסרי ערך. כל הדברים שאנחנו עושים כדי לשמר את הפרנסה שלנו: אם הם חופשיים מנזק, יש להם ערך. הם עושר.
ספל התה
אני אספר לכם סיפור על הפטריארך העליון7, משהו ששמעתי מאנשים אחרים. הוא נסע לסין, וכשהוא הגיע הסינים נתנו לו ספל תה. הספל היה ממש יפהפה. לא היה שני לו בכל תאילנד. ובאותו הרגע שהוא קיבל את הספל, הוא סבל: היכן הוא הולך להניח אותו? כיצד הוא הולך לשמור עליו? הוא שם אותו בתיק הצד שלו. אם מישהו נגע בתיק הצד הוא היה אומר: "שים לב. אל תשבור את ספל התה. תיזהר לא לשבור את החפץ שנמצא בתוך התיק." אז הוא תמיד היה מודאג לגביו, סבל בגללו: סבל מכך שהוא לקח בעלות ואז נאחז. זה מה שגרם לו לסבול.
יום אחד נזיר מתלמד נתן לספל התה להחליק מהיד שלו והספל נשבר. הפטריארך העליון אמר, "הגיע הזמן. זה סופו של הסבל שלי." זה נקרא אירועים שהתרחשו כדי לשחרר את הפטריארך העליון מהסבל שלו. אם ספל התה לא היה נשבר, הוא כנראה היה נולד מחדש כרוח רפאים רעבה.
זה כמו הדברים בבית שלכם. אם אין בו דבר, אתם סובלים בגלל שאתם רוצים שיהיו לכם דברים. אתם חושבים שברגע שיהיו לכם דברים, אתם תרגישו בנוח. אבל ברגע שיש לכם דברים, אתם עדיין סובלים בגלל שאתם מפחדים שהם ילכו לאיבוד. אתם לא מבינים את הסבל שכבר התעורר.
להסתער על אש
כדאי לכולנו לאמן את הלב8 שלנו, להשגיח על התודעה שלנו. התודעה שלנו, אם היא לא מאומנת, דומה לילד קטן ותמים שלא מבין כלום. כל דבר שנקלע לדרכו, הוא מסתער עליו. אם הוא פוגש מים, הוא מסתער על מים. אם הוא פוגש אש, הוא מסתער על אש. הוא ממשיך לגרום לעצמו נזק.
ללמוד על אש
כשאתם רואים את הנזק שנגרם ממה שאתם עושים, אתם יכולים להפסיק. אתם מתבוננים בו, צופים בו, עד שאתם יכולים להפסיק, עד שאתם יכולים לוותר עליו. זה כמו להדליק פתילייה ולתת לילד שלכם להשתולל בחופשיות. הילד לא מבין כלום. הוא זוחל אל הפתילייה ומנסה לתפוס את הלהבה, ואז הוא יתחיל לבכות. יום לאחר מכן, אם תנסו לקחת את הילד ולקרב אותו ללהבה, הוא לא ייגע בה – כי הוא ראה את הנזק מהיום הקודם. הוא יפסיק לנסות לתפוס אותה.
ממש כאן הוא המקום שבו תבונה עוזרת לנו. אנחנו באמת רואים. כל דבר שאנחנו באמת רואים, אנחנו באמת יכולים לשחרר.
ללמד מהפסגה
הדרך שבה אנחנו מלמדים כשאנחנו הולכים אחר תורתו של הבודהה, היא שמידות טובות מגיעות ראשונות, ריכוז מגיע באמצע והבחנה מגיעה בסוף. ככה אנחנו משננים את הדברים האלו. אבל עם חלק מהאנשים, אתם לא מלמדים אותם על מידות טובות בהתחלה. אתם גורמים להם לשבת עד שהתודעה שלהם שקטה. אתם עדיין לא מדברים איתם על: אחת, מידות טובות; שתיים, ריכוז; שלוש, הבחנה. אתם גורמים להם לשבת עד שהתודעה שלהם שקטה. כשהם שקטים, הם ירגישו את הדברים בכוחות עצמם. זה כמו שיש נחש ארסי מתחת לחתיכת האריג הזו שמונחת כאן. אנחנו יכולים לעמוד על האריג ולהרגיש רגועים, כי אנחנו לא יודעים שהנחש נמצא שם. אבל כשהתודעה שקטה, אנחנו נחוש שמשהו שגוי.
זה כמו העץ הזה כאן. אומרים לנו ללמד אנשים שהעץ מתחיל מהבסיס. אבל אנחנו גם יכולים ללמד אנשים קודם כל לתפוס את הצמרת. תוך כדי כך שהם נעים במורד העץ, הם יגיעו לבסיס. אם אתם מתחילים עם הבסיס ומטפסים מעלה, אתם תגיעו לצמרת – בגלל שהבסיס והצמרת הם חלק מאותו העץ.
זה אותו הדבר כשאנחנו מנסים להבין איך ללמד חלק מהאנשים. עם ריכוז, כשהתודעה שקטה, היא תרגיש שמשהו שגוי. ההבחנה תחדור בהדרגה פנימה, תחדור פנימה, והתודעה תחוש בהדרגה מה נכון ומה שגוי.
טיפה אחר טיפה
כשאתם מהרהרים על אובייקט המדיטציה, בדקו אותו כדי שתוכלו לראות איזה אובייקט מתאים לכם. זה כמו אוכל על מגש. אתם צריכים לחשוב ולהרהר עבור עצמכם כדי לבחור אלו מאכלים מתאימים למצב הגופני שלכם. באותה הדרך, אתם בוחרים אובייקט מדיטציה שמתאים לכם. הנשימה הנכנסת והיוצאת. או שאתם יכולים למדוט על הגוף.
בתרגול, אתם צריכים להתמיד בו בהדרגה אבל ברציפות – כמו מים שנופלים בטיפות, ברציפות אל תוך צנצנת מים. הצנצנת לא מתייבשת; היצורים שחיים בתוך הצנצנת לא מתים. אם אתם מהרהרים על נושאי הדהמה של חוסר קביעות, מתח ולא-אני, עד שאתם מבינים, זה כמו לשחרר בורג כנגד כיוון השעון. הוא כבר לא הדוק כל כך – כך שאתם לא נאחזים במה שלא קבוע, מלא במתח ולא-אני.
בדיוק נכון
הבחנתם פעם כיצד פסל הבודהה יושב? האם הראש שלו מוטה אחורה? האם הראש נופל ותלוי מקדימה? הפסל יושב שם בדיוק נכון. אז ממש עכשיו, בואו נהפוך את הגוף שלנו להיות בדיוק נכון, את התודעה שלנו להיות בדיוק נכונה. אם הגוף והתודעה שלנו הם לא בדיוק נכונים, לא תהיה כל דממה. שמתם לב פעם שדברים שהטוּב שלהם הוא לא בדיוק נכון, הם לא באמת טובים? כשהדברים טובים, זה בגלל שהטוּב שלהם הוא בדיוק נכון בכל המובנים.
אתם לא צריכים לחפש רחוק. זה כמו רוטב הקארי שאנחנו אוכלים. אם הוא מלוח מדי, האם הוא טוב? אם הוא דלוח מדי, האם הוא טוב? כשטבח מכין קארי, הוא מרכיב את כל המצרכים יחד בדיוק נכון. הוא מכוון אל "בדיוק נכון". אז היום, בואו נהפוך את הגוף שלנו להיות בדיוק נכון, את התודעה שלנו להיות בדיוק נכונה.
כל הדברים נאספים באוקיינוס
המים באוקיינוס מגיעים מנהרות קטנים. הם זורמים אל האוקיינוס מכיוונים שונים, אבל כולם נאספים שם יחד. זה אותו הדבר כשאנחנו מתרגלים מדיטציה. אנחנו מביאים את התודעה אל דממה, אל שקט תודעתי, ואז אנחנו מתרגלים אי היאחזות. נהרות גדולים, נהרות קטנים, כולם נאספים באוקיינוס. זה לא משנה מהיכן הם מגיעים, כולם נאספים יחד באוקיינוס. אנחנו מתרגלים מדיטציה כדי להפוך את התודעה לשקטה ולהפסיק להיאחז בחמשת המצרפים9.
זה הכול אותו הדבר, אז אל תדאגו בקשר לזה. אם אתם רואים שהשיטה הזו טובה יותר מהשיטה האחרת, אתם יכולים לקחת את השיטה הזו. אם אתם רואים ששיטה אחרת קלה יותר, אתם יכולים לקחת את האחרת. זה פשוט עניין של מה נכון ומתאים עבור הנטיות שלכם.
מי קוקוס
זה קצת קשה לשמר ולתחזק את השלבים הגולמיים וההתחלתיים של התרגול, אבל השלבים המעודנים של המידות הטובות, הריכוז וההבחנה צומחים כולם מהשלבים הגולמיים האלו. זה כמו שכל השלבים מזוקקים מאותו החומר. במונחים פשוטים, זה כמו חלב קוקוס. עץ הקוקוס סופג מים רגילים דרך הגזע שלו, אבל כשהמים מגיעים אל הקוקוס, הם מתוקים ונקיים. הם מגיעים ממים רגילים, מהגזע, מהקרקע הגולמית. אבל תוך כדי כך שהמים נספגים במעלה העץ, הם מזדקקים. אלו אותם המים, אבל כשהם מגיעים אל הקוקוס הם נקיים יותר מאשר לפני כן. ומתוקים.
באותה הדרך, המידות הטובות, הריכוז וההבחנה של הדרך שלכם הם גולמיים, אבל אם התודעה מהרהרת על הדברים האלו עד שהם הופכים להיות יותר ויותר מעודנים, הגולמיות שלהם תעלם. הם יהפכו להיות יותר ויותר מעודנים, עד שהאזור שאתם צריכים לתחזק ולשמר יהפוך להיות יותר ויותר קטן, אל תוך התודעה. לאחר מכן, זה קל.
סבלנות
תשוקה היא דבר שיש להכיר ממש בתודעה. אנחנו כמו דייגים שיוצאים אל הים כדי לפרוס את הרשתות שלהם. ברגע שהם תופסים דג, הם ממהרים להסתער עליו, וזה גורם לדג לברוח בבהלה. הדייגים מפחדים שהדגים יברחו מהרשת. כשזה המצב, הדגים מבולבלים וקשה לשלוט עליהם, אז הם נמלטים במהרה מהרשת.
זאת הסיבה שאנשים בעבר לימדו אותנו לגשש בהדרגה כדי למצוא את הדרך שלנו, להמשיך להתמיד בהדרגה וביציבות. כשאתם מרגישים חרוצים, אתם עושים את זה. כשאתם מרגישים עצלים, אתם עושים את זה. אם תמשיכו לעשות את זה הרבה, אז ברגע שתמצאו את הדרך השקטה התודעה תרגע. כשאתם מתרגלים, מלמדים אתכם להמשיך לעשות את זה ולהתמיד. אל תוותרו. כשאתם מרגישים חרוצים, אתם עושים את זה. כשאתהם מרגישים עצלים, אתם עושים את זה – אבל אתם חייבים להמשיך ולהתמיד, כמו אדם שמנסה להבעיר אש בעזרת שני מקלות. אם תתחילו ותפסיקו, תתחילו ותפסיקו, שוב ושוב כי אתם חסרי סבלנות, לא תגיעו לשום מקום – בגלל חוסר הסבלנות שלכם.
בזמן שאתם מתרגלים, אתם לא צריכים לחשוב על הרבה דברים. רק בדקו את עצמכם. אתם לא צריכים לבדוק במקום אחר. אם אתם רואים את עצמכם, אתם רואים אנשים אחרים. זה כמו אספירין וטיילנול: אם אתם מכירים אחד מהם, אתם מכירים את השני, כי שניהם מיועדים לרפא את אותו החולי. שניהם משככי כאבים.
אנשים שמתרגלים ואלו שלומדים אוהבים להעביר ביקורת אחד על השני, אבל זה כמו להניח את כף היד שלכם כשהיא מופנית כלפי מעלה, או להניח אותה כשהיא מופנית כלפי מטה. כשהיא מופנית מטה, כף היד לא הלכה לשום מקום. היא נמצאת שם, אנחנו פשוט לא רואים אותה. אם אתם לומדים בלי לתרגל, אתם לא רואים את הדברים כפי שהם – וזה יכול להפוך אתכם לאשלייתיים.
הדהמה בסיר
כשאורז מבושל פשוט מונח בתוך סיר, איזו תכלית הוא משרת? אם אנחנו לא מתרגלים איתו – אם אנחנו לא מגישים אותו על צלחת, מוסיפים קצת רוטב קארי ופלפל, ואז אוכלים אותו – איזו תכלית הוא משרת? למרות שהאורז טוב.
דברי הלימוד של הבודהה הם האורז המבושל בתוך הסיר. אם אנחנו משאירים את דברי הלימוד שם, בתוך הסיר, איזו מטרה הם משרתים? הם פשוט נשארים בתוך הסיר. אם אתם מבשלים אורז בסמטי טוב ואז פשוט מאפשרים לו לנוח על השולחן, האם הוא ייתן לכם טעם כלשהו? האם הוא ישביע אתכם?
אנחנו לוקחים את דברי הלימוד של הבודהה ומניחים אותם במקום גבוה בעולם בלי לתרגל אותם. אנחנו ממשיכים להשתחוות כלפיהם. אם אנחנו באמת משתחווים, זה אומר שאנחנו מאמינים להם. אנחנו בוטחים בהם. אם אנחנו מאמינים ובוטחים בהם, אנחנו צריכים לתרגל בתואם איתם. זה הזמן שבו דברי הלימוד של הבודהה ישרתו מטרה. הם תלויים בכל אחד ואחד מאיתנו שנתרגל אותם.
תרנגולות מגיעות למנזר
חלק מהאנשים מגיעים למנזר אבל אף פעם לא נכנסים לאולם המדיטציה כדי לשמוע את הדהמה. הם יושבים שם, מפטפטים עם הילדים והנכדים שלהם, ולא מבינים כלום. זה לא נחשב לבוא למנזר כמו אנשים. זה לבוא למנזר כמו תרנגולות.
תרנגולות מביאות את הגוזלים שלהן למנזר ומחפשות מסביב באדמה אחר צואה של כלבים וחזירים. הן לא מחפשות שום דבר אחר. זאת לא הדרך הנכונה לבוא למנזר. זה לבוא למנזר בלי לראות את המנזר, לבוא למנזר בלי לראות את הנזירים. זה כמו דג שחי במים בלי לראות את המים, או תולעת שחיה באדמה, אוכלת את האדמה, אבל לא רואה את האדמה.
זה אותו הדבר איתנו. אנחנו באים אל המנזר אבל אנחנו לא מכירים את המנזר. אנחנו באים אל המנזר בלי להגיע אל המנזר. זה מעורר בעיות, לא רק בשבילנו אלא גם בשביל הילדים והנכדים שלנו. אנחנו אומרים שלבוא למנזר זה משהו שמעורר חסדים, סגולות וזכויות, ושזה משהו שבני אדם צריכים לעשות. אנחנו רואים את ההורים שלנו באים למנזר ואנחנו פשוט מצטרפים אליהם. כתוצאה מכך, כשאנחנו בשנות הארבעים או החמישים לחיינו ומישהו מלמד את הדהמה, מדבר על התרגול, על הבודהה, הדהמה או הסנגהה10, אנחנו לא מבינים כלום. אנחנו לא יודעים דבר.
גנבים
הירי (hiri), זו תחושה של בושה; ו-אוטטאפפה (ottappa), זו תחושה של נקיפות מצפון: אלה הן תכונות שמגנות על העולם. אבל הן יכולות להגן על העולם רק אם אנחנו מתרגלים אותן. אם אנחנו לא מתרגלים אותן, הן לא מגינות על דבר. חלק מהאנשים המערביים העירו לי בקשר לזה. הם אומרים, "אתה חי בתאילנד. תאילנד היא מדינה בודהיסטית, אז למה יש בה כל כך הרבה גנבים?" אני מודה שזה נכון. יש בתאילנד הרבה גנבים, אבל אלו הם האנשים שהם גנבים. הדהמה אינה גנבת. זה ככל הנראה אותו הדבר גם במערב. לא רק בתאילנד יש אנשים לא ישרים. הם גנבים. יש חוקים טובים, והמוסריות עדיין טובה. אז אני מודה שיש גנבים בתאילנד, אבל הדהמה אינה גנבת.
האדם העיוור
אבי הנכבד, איך לבן נראה? האם הוא דומה ללימון לבן? איך לימון לבן נראה? האם הוא דומה לשמיים חיוורים? השאלות האלה אף פעם לא ממצות את עצמן, בגלל שאתם לא יודעים את האמת. דגים חיים במים אבל הם לא רואים את המים. תולעי אדמה חיות בעפר אבל הן לא רואות את העפר. לא לראות את עצמכם, לא לדעת את האמת, זה כמו אדם שחי עם השלד שלו ונבהל משלדים – כי הוא לא רואה את האמת.
הקשבה לדהמה מביאה הרבה חסדים, סגולות וזכויות, בגלל שהיא עוזרת לכם לראות שיש קוץ בכף הרגל שלכם. ברגע שאתם רואים את הקוץ, אתם מוציאים אותו החוצה. האנשים שלא מפיקים תועלת מהקשבה לדהמה הם אלו שלא יודעים את הסיבה למתח, לא יודעים את הפסקת המתח, ולא יודעים את התרגולים שמובילים אל הפסקת המתח. במילים אחרות, הם לא באמת מבינים סבל בגלל שהם לא מהרהרים עליו.
אל תרוץ אחריהן
המשמעות של מדיטציה היא למדוט בדרך שפותרת בעיות במקביל. התבוננו על עצמכם הרבה. עקבו אחר התודעה שלכם, אחר הרגישויות שלכם, אחר הפבריקציות המחשבתיות שלכם. למעשה, כל המחשבות שלכם הן עניין של פבריקציות11. כדי להסביר את זה בפשטות, אל תרוצו אחריהן. אל תיישרו איתן קו. הן רק עניין של פבריקציות מנטליות. פבריקציות מייצרות דברים, עכשיו רוצות את זה, עכשיו רוצות דבר אחר. נסו למקד את תשומת הלב שלכם על השלבים שלהן תוך כדי שהן מתרחשות. לא משנה במה הן עוסקות, הן לא ודאיות, כל אחת ואחת מהן. כשתראו את זה בבירור, זה יסיים את הספקות שלכם.
לא משנה אלה מחשבות מופיעות, דעו שהן לא ודאיות. אל תתחילו להצמיד להן משמעות, והן ייפסקו מעצמן. כאשר הן לא מסתיימות, גרמו להן להסתיים, וזה סוף הסיפור. הן רק עניין של פבריקציות. אם אנחנו לא מבינים, אנחנו נחשוב שהן עניין של יכולת ההבחנה. למעשה, המחשבות והרעיונות שלנו הן עניין של פבריקציות. הן לא ידע אמיתי. אבל אנחנו חושבים שהן ידע. הן ידע שלא משחרר. אם ידע הוא אמיתי, הוא משחרר.
המלח של מדיטציה
נדיבות ומידות טובות הן כמו בשר. מדיטציה היא כמו מלח. כדי שהבשר יישמר בלי להחמיץ, אתם חייבים להמליח אותו. מדיטציה היא זו שהופכת את הנדיבות שלכם לנכונה, הופכת את המידות הטובות שלכם לנכונות. זאת הסיבה שמדיטציה היא דבר שיש לו ערך מאוד גבוה. זאת השלמות האולטימטיבית.
תזונה מאוזנת לתודעה
מידות טובות, ריכוז והבחנה הם כמו המזון שלנו. אם מידות טובות היו מזון, היינו אומרים שהן מתוקות אבל לא עשירות בערכים תזונתיים. אם אתם מוסיפים ריכוז, זה מוסיף גם עושר תזונתי. עכשיו התזונה מתוקה וגם עשירה. היא תזונה טובה כשהיא כזו. אבל אם כל המזון שיש לכם הוא רק מתוק ועשיר, הוא עדיין לא שלם. הוא מוכרח להיות גם עם ריח טוב. אם יש לכם את כל השלושה, אז המזון שלם. בין אם הוא מזון פנימי או מזון חיצוני, הוא שלם: מתוק, עשיר ועם ריח טוב. זה גורם לכם לרצות לאכול עד שובע. ככה הם הדברים.
להזיז את הכוס
המשמעות של סאמדהי (samadhi) היא ריכוז מוצק. המשמעות של בהאואנה (bhavana), מדיטציה, היא לגרום לתודעה להתמקד בעיסוק יחיד. אתם לא צריכים לעשות הרבה דברים. זה קצת כמו לקחת את הכוס הזו ולהניח אותה כאן למשך דקה, ואז להרים אותה ולהניח אותה שם למשך דקה. להרים ולהניח, שוב ושוב בצורה כזו, בלי לעשות דבר אחר.
כשאתם מודטים, הרהרו על הנשימה. כשהנשימה נכנסת ויוצאת, דעו אם היא ארוכה או קצרה. לא משנה כיצד היא מרגישה, הֱיוּ קשובים. אתם לא צריכים לאלץ אותה. בין אם התודעה הופכת לשקטה או לא, אל תדאגו בקשר לזה. רק המשיכו לעשות את זה כמה שאתם יכולים.
עדיף מאשר לא לאכול אורז
כשאתם מגיעים לשבת בריכוז, גם אם התודעה שלכם עדיין אינה שקטה, רק לשבת בתנוחת המדיטציה זה משהו טוב. זה עדיף מאשר אנשים שלא עושים אפילו רק את זה. זה כמו שאתם רעבים אבל אין מה לאכול היום מלבד אורז, ללא דבר נוסף שמגיע כתוספת יחד איתו. אנחנו מרגישים ממורמרים, אבל אני אומר שזה עדיף מלהיות בלי אורז בכלל. לאכול רק אורז זה עדיף מאשר לא לאכול דבר בכלל, נכון? אם יש לכם רק אורז נקי, תאכלו אותו לבינתיים. זה עדיף מאשר לא לאכול כלום.
זה אותו הדבר בקשר לתרגול המדיטציה: גם אם אנחנו יודעים רק מעט איך לתרגל, זה עדיין טוב.
רק חור אחד פתוח
מקדו את ליבכם בליבכם. הפכו את המיינדפולנס12 לרציף והמשכי. גרמו לתודעה להרגיע את המחשבות והתפיסות שלה, כך שרק המודעות נשארת. כמו טוצצו פוטטהילה (Tuccho Potthila): הוא הגיע ללמוד את הדהמה מנזיר מתלמד. הנזיר המתלמד לימד אותו שיש קן טרמיטים עם שישה פתחים. אתם רוצים לתפוס את הלטאה שמסתתרת בבור שבתוך הקן, אז מה אתם עושים? אתם סוגרים חמישה מהחורים ומשאירים רק חור אחד פתוח, כדי שתוכלו לתפוס את הלטאה כשהיא יוצאת מהקן. במילים אחרות, הניחו לעיניים, לאוזניים, לאף, ללשון ולגוף, והיו מודעים ממש בליבכם. זאת המשמעות של למקד את ליבכם בליבכם.
גם היום: כדי לתפוס את כל המודעות שלכם ולאסוף אותה יחד, אתם חייבים לתרגל ריסון של החושים. אתם מרסנים את העיניים שלכם, את האוזניים, את האף, את הלשון, את הגוף ואת התודעה. הניחו לגוף כולו, ופשוט היו מודעים בליבכם. זה נקרא למקד את ליבכם בליבכם.
התרנגולת בכלוב
זה כמו שיש לכם תרנגולת ואתם שמים אותה בכלוב. תנו לה להישאר רק בכלוב אחד. כשהתרנגולת נמצאת בכלוב, היא לא תצא מהכלוב, אלא תלך קדימה ואחורה בתוך הכלוב. זו לא בעיה שהיא הולכת קדימה ואחורה, כי היא הולכת קדימה ואחורה בתוך הכלוב.
זה כמו הדברים שאנחנו חשים בתודעה כשאנחנו קשובים ושקטים. כשאנחנו חשים בדברים בתוך הדממה, זה לא מפריע לנו. כשאנחנו חושבים וחשים דברים בתוך הדממה, זאת לא בעיה.
חלק מהאנשים, כשהם חשים בדברים בתודעה, לא רוצים שיהיו בה דברים בכלל. זאת טעות. יש דברים שאתם תחושו בתוך הדממה – אתם תחושו אותם אבל הם לא ירגיזו אתכם. התודעה שקטה, דוממת. אין בעיה.
הבעיה היא כשהתרנגולת עוזבת את הכלוב. לדוגמה, אתם מתמקדים בנשימה אבל אז אתם שוכחים. אתם יוצאים לטיול אל הבית שלכם או אל השוק – רחוק מכאן. לפעמים זה לוקח לכם חצי שעה לחזור. זה למות בלי לדעת מה קורה. זה חשוב, אז הֱיוּ זהירים. זה חשוב. התודעה עזבה את הכלוב. היא עזבה את השקט, עזבה את הדממה. אתם צריכים להיות זהירים. אתם צריכים להיות קשובים. ברגע שאתם מודעים לכך שהיא עזבה, אתם צריכים למשוך אותה בחזרה – למרות שלהגיד שאתם מושכים אותה בחזרה פנימה, אתם לא באמת מושכים אותה בחזרה פנימה. לא משנה להיכן המחשבות שלכם הולכות, זה רק עניין של לשנות את הדבר שאתם חשים. כשאתם גורמים לתודעה להישאר כאן, היא נשארת כאן. כל עוד שאתם קשובים, היא נשארת כאן. היא לא הולכת לשום מקום.
השינוי הוא ממש כאן, בתודעה. שימו לב שכאשר זה נדמה שהיא הולכת לשם, היא לא באמת הולכת. השינוי מתרחש ממש כאן. ברגע שהמיינדפולנס שלכם שוב נזכר, התודעה מייד נמצאת כאן. היא לא עוזבת את המקום הזה. כל הדברים מורגשים ממש כאן.
ברזיית השתייה
אם אתם יודעים משהו רק מכך שאתם משננים אותו, עדיין יכולים להיות ספקות. אם אתם יודעים את האמת, זה הסוף של הספקות שלכם. זה כמו ברזיית השתייה הזו כאן, שיש לה רק פתח יחיד שממנו המים יכולים לצאת החוצה. הם לא יצאו החוצה באף דרך אחרת. אם תטו את הברזייה אל כיוון אחר, המים לא יצאו החוצה, בגלל שאין פתח יציאה. והעצה שאתם שומעים מהאדם הזה כאן, היא שאתם צריכים ללכת היישר אל הפתח הזה. נסו לגרום לתודעה שלכם ללכת היישר אל הפתח הזה. אם תנסו לשפוך החוצה את המים מכיוון אחר, הם לא יצאו, כי אין פתח. אתם צריכים לשפוך אותם בכיוון הזה, והם יזרמו היישר החוצה. "אהה. ככה הם יוצאים החוצה." אז אתם תבינו.
לזהות אש
כשאנחנו רואים את האמת, אנחנו מודים באמת. כשאנחנו רואים את הסיבה שגורמת למתח להתעורר, אז כל מתח שעשוי להתעורר, אנחנו לא עושים אותה. אנחנו לא אומרים אותה. אנחנו מתרגלים כך שהתרגול שלנו הופך להיות נכון, ומתח לא יתעורר. זה אותו הדבר כמו במקרה של אדם שעושה טעות לעיתים קרובות בגלל שהוא לא מזהה טעויות. הוא לא מזהה אש. אם אנשים מזהים אש, האם הם יחזיקו בה? לא משנה מי יחזיק בה, הוא יקבל כוויה. ברגע שהם מבינים את זה, אף אחד מהם לא יחזיק באש, לא יאחז בה.
התודעה היא חמה יותר מאש, אבל אף אחד לא חש בכך שהיא חמה, אז הם אומרים שאין צורך לדאוג לגבי זה. הם לא יודעים שכל מה שלא נכון הוא חם ובוער. זאת הסיבה שבני אנוש ממשיכים להיאחז – לפעמים למרות שהם יודעים שזה לא לטובתם. הם משרתים של תאווה. הם עבדים. כולנו: אם אנחנו לא יודעים את הדהמה, כולנו עבדים לתאווה.
לחפש מורה
כשאתם מחפשים דברי לימוד על כיצד למדוט, אתם צריכים לחפש אחר אנשים טהורים, נזירים טהורים, שבאמת פועלים בתואם עם מה שהם מלמדים: אנשים שמסתפקים במועט, שמתרגלים כדי לזכות בשחרור מסבל, כדי לזכות בשחרור ממעגל המוות והלידה מחדש. זה נותן אנרגיה לתרגול שלכם, כי זה מעורר בכם תחושה של אמונה והשראה.
אם המורים הם מתרגלים שאינם נזירים כמוכם, הם... אני אף פעם לא הרגשתי שהם מעוררי השראה. יש להם בנות זוג, ילדים, רכוש – הם מעורבבים ומסובכים עם דברי העולם. בערב הם מלמדים מדיטציה ואז בבוקר שותים בירה, שותים אלכוהול. הם פשוט אנשים רגילים.
כשאתם לומדים בבית הספר, מה אתם עושים? אתם מחפשים מורים שיודעים יותר מכם, נכון? רק אז אתם תוכלו ללמוד איתם.
כשאתם מתרגלים את דברי הלימוד של הבודהה, כשאתם מתרגלים מדיטציה, אתם צריכים לחפש אנשים עם מעט מזהמים13, עם מזהמים קלים – אנשים שהצליחו להשתחרר מהמזהמים שלהם במידה רבה.
המקל בזרם
כל אחד מאיתנו שהגיע לכאן כדי לתרגל: צעדו בדרך שעוקבת בצורה נכונה אחר הדהמה של הבודהה. לכו בעקבות צעדיו, בתואם עם מידה טובה, ריכוז והבחנה, כך שהתרגול שלכם יהיה נכון, ואני מאמין בלב שלם שהתוצאות לבטח יופיעו בכם.
זה כמו לחתוך מקל ולזרוק אותו אל תוך זרם של נהר. אם המקל לא יירקב, ואם הוא לא ייתפס בגדה הרחוקה או הקרובה של הנהר, הוא ימשיך לצוף על גבי הזרם – ואתם יכולים להיות בטוחים שהוא בסופו של דבר יגיע אל האוקיינוס.
גדה אחת של הנהר היא עונג. הגדה השנייה היא כאב. המקל הוא התודעה שלכם. בזמן שהוא צף על גבי זרם הנהר, עונג יתקל בו, כאב יתקל בו לעיתים קרובות. כל עוד שהתודעה שלכם לא נאחזת בעונג או בכאב, היא תגיע אל הזרם שזורם אל ניבאנה14: מנוחה ושלום.
מכורים לקארי
זה כמו כלב. אם תאכילו אותו אורז רגיל מדי יום, הוא יהפוך להיות שמן כמו חזיר. אבל אם יום אחד תתחילו לערבב מעט רוטב קארי עם האורז, רק לארוחה אחת או שתיים, אז לאחר מכן אם שוב פעם תיתנו לו אורז רגיל, הוא לא יאכל אותו. הוא מתמכר לקארי ממש מהר.
מראות, צלילים, ריחות וטעמים הם דברים שיכולים להרוס את התרגול שלנו. אם לא נהרהר על ארבעת הצרכים ההכרחיים שלנו – ביגוד, אוכל, מחסה ותרופות – בודהיזם לא יוכל לשרוד.