​

​

מכל סוגי המדיטציות המוזכרות בקאנון הפאלי, נראה שהדגש והפירוט הרב ביותר ניתן למודעות לנשימה. אבל מה קורה שהנשימה עצמה מעלה קשיים בתרגול ?  

 

ככל הנראה, אחד מהחסמים המייאשים ביותר בנוגע למדיטציית נשימה היא חוסר יכולת להרגיש את הנשימה הנכנסת ואת הנשימה היוצאת. זה נובע לרוב מחוויה פיזית או רגשית מוקדמת שגרמה לך לחסום את תחושת הגוף שלך. יכול להיות שאת זקוקה לזמן כדי לבנות את הרגישות שלך אל המציאות התחושתית של הנשימה בגוף, או כדי להרגיש בנוח עם הרגישות הזו. זהו תחום בו נדרשת סבלנות.

​

ישנן שתי גישות אפשריות: 

 

אחת היא לשאול את עצמך היכן את מרגישה את הנשימה. יכול להיות שהנשימה מורגשת רק בראש או בחלק מבודד אחר של הגוף. עדיין, זה נותן לך משהו להתחיל איתו. התמקדי באזור הזה בעדינות אך ביציבות, עם גישה מלאה בכוונות טובות כלפיו, תוך כדי כך שאת אומרת לעצמך שאת שייכת לשם. כשאת מוצאת שאת יכולה להישאר שם עם תחושה של רווחה, נסי להרחיב בהדרגה את תחושת המודעות שלך ממש מסביב לנקודה הזו. איזה חלק של הגוף נמצא בדיוק בסמוך אל הנקודה הזו ? באיזה כיוון את מרגישה את החלק הזה ? (יכול להיות שהתחושה הפנימית של חלקי הגוף שלך אינה תואמת עם האופן בו הגוף שלך נראה כלפי חוץ, אבל אל תתני לזה להדאיג אותך כרגע. היכן את מרגישה את החלק הבא ?) אם עולה תחושה של פחד, חזרי אל האזור המקורי. חכי יום או יומיים ואז נסי להרחיב במעט את המודעות שלך שוב. המשיכי בכך, הלוך ושוב, עד שאת יכולה לאכלס את האזור המורחב עם תחושה של ביטחון. אם פחדים או זכרונות מסוימים מופיעים בזמן שאת מנסה להרחיב את המודעות שלך בדרך הזו, דברי עליהם עם מישהו שאת סומכת על שיקול דעתו.

​

גישה נוספת היא להניח לנשימה לבינתיים ולפתח את הברהמה ויהארה (ארבעת מצבי התודעה הגבוהים - מילולית: משכנם של היצורים השמימיים), כתרגול המדיטציה הבסיסי שלך עד שאת מרגישה בטוחה מספיק כדי לעבוד שוב פעם עם הנשימה.

​

מדיטציה בחיי היום יום היא למעשה גרסה מסובכת יותר של מדיטציית הליכה. למעשה אתה מתמודד עם שלוש תחומי התמקדות:

​

1 - לשמור על המיקוד הפנימי שלך.

2 - בזמן שאתה לוקח חלק בפעילויות. 

3 - כשישנם פעילויות אחרות סביבך.

 

גישה נוספת היא להניח לנשימה לבינתיים ולפתח את הברהמה ויהארה (ארבעת מצבי התודעה הגבוהים - מילולית: משכנם של היצורים השמימיים), כתרגול המדיטציה הבסיסי שלך עד שאת מרגישה בטוחה מספיק כדי לעבוד שוב פעם עם הנשימה.

 

בעיה נוספת שיכולה להיות מייאשת פעמים רבות היא חוסר היכולת למצוא נשימה שמרגישה נוחה. לא משנה כמה את מכוונת את הנשימה, זה פשוט לא מרגיש נכון. ישנן כמה דרכים לגשת אל הבעיה:

​

• שאלי את עצמך האם את תובענית מדי. האם הנשימה מרגישה בסדר ? האם את מנסה לאלץ את הנשימה להרגיש טוב יותר מאשר בסדר ? אם זה מה שמתרחש, תהיי סבלנית. הישארי עם הנשימה שמרגישה בסדר ותני לה מעט זמן. יכול להיות שחוסר הסבלנות שלך שמה יותר מדי מאמץ על הנשימה. אפשרי לה מעט זמן להירגע ולהתפתח בעצמה.

• שאלי את עצמך האם את צובטת את הסוף של הנשיפה בכדי להבדיל אותה מהשאיפה העוקבת, או להיפך. זה מגביל את היכולת של הנשימה לזרום בצורה חלקה. אם זהו המצב, אפששאלי את עצמך האם הדרך בה את מדמיינת את הנשימה היא חלק מהבעיה. לדוגמא, האם את מדמיינת את הנשימה נכנסת דרך נקודה קטנה אחת, כמו למשל האף ? אם כן, יכול להיות שזה מגביל את הנשימה. נסי לדמיין את הגוף כספוג, עם נשימה נכנסת ויוצאת בקלות דרך כל הנקבוביות. או שאת יכולה לשאול את עצמך אם את מדמיינת את הנשימה ככזו שאינה רוצה להיכנס אל תוך הגוף. אם כן, את תמצאי את עצמך מנסה לאלץ אותה להיכנס. נסי לדמיין אותה ככזו שרוצה להיכנס אל תוך הגוף, וכל מה שאתה צריכה לעשות זה לאפשר לה להיכנס פנימה.רי לסיום של כל שאיפה להיטמע בצורה חלקה עם ההתחלה של השאיפה העוקבת, וליהפך. כך שהחלק השקט שבין הנשימות יקבל הזדמנות לתת לתחושה של קלות להתפשט ברחבי הגוף.

• הזכירי לעצמך כי לכל נשימה יהיה לפחות חלק אחד - בהתחלה, באמצע א לקראת הסוף - שמרגיש נוח יותר מאשר לא לנשום. חפשי את החלק הזה של הנשימה ואפשרי לעצמך להעריך אותו. כשזה ירגיע אותך, החלקים האחרים של מחזור הנשימה יוכלו להרגע.

• שאלי את עצמך, האם את מתמקדת בצורה חזקה מדי בנקודה אחת. זוהי נטייה נפוצה, כשאת מתמקדת על חלק מסוים של הגוף, לשים עליו לחץ - בדרך כלל לחסום או לכווץ את הדרך בה דם זורם אל תוך החלק הזה של הגוף. ראי האם את יכולה לשחרר את הלחץ הזה אבל עדיין לשמור על המיקוד בנקודה הזו.

• שאלי את עצמך האם הדרך בה את מדמיינת את הנשימה היא חלק מהבעיה. לדוגמא, האם את מדמיינת את הנשימה נכנסת דרך נקודה קטנה אחת, כמו למשל האף ? אם כן, יכול להיות שזה מגביל את הנשימה. נסי לדמיין את הגוף כספוג, עם נשימה נכנסת ויוצאת בקלות דרך כל הנקבוביות. או שאת יכולה לשאול את עצמך אם את מדמיינת את הנשימה ככזו שאינה רוצה להיכנס אל תוך הגוף. אם כן, את תמצאי את עצמך מנסה לאלץ אותה להיכנס. נסי לדמיין אותה ככזו שרוצה להיכנס אל תוך הגוף, וכל מה שאתה צריכה לעשות זה לאפשר לה להיכנס פנימה.

• שאלי את עצמך האם את מכריחה, באופן לא מודע, את הנשימה לציית לרעיון קריקטורי שאולי יש לך בנוגע לכיצד נשימה נוחה אמורה להרגיש. אנשים פעמים רבות מניחים כי נשימות ארוכות ואיטיות הן נוחות יותר מאשר נשימות קצרות ומהירות, אבל זה לא תמיד כך. הזכירי לעצמך כי מה שנחשב כנשימה נוחה נקבע על ידי מה שהגוף צריך ממש עכשיו, אז תנסי להיות יותר רגישה לצרכים האלו.

• שאלי את עצמך האם את מנסה לשלוט בנשימה יותר מדי. את יכולה לבדוק זאת על ידי כך שתמקדי את תשומת הלב בחלק בגוף בו אין לך שום תחושה שאת יכולה לשלוט בתנועת הנשימה, כמו בבסיס עמוד השדרה.

​

אם אף אחת מהגישות האלו אינה עובדת, שני את נושא ההתמקדות שלך אל תמה שאת מוצאת מעוררת הנאה והשראה, כמו כוונה טובה, נדיבות (חשבי על זמנים בהם היית נדיבה מתוך רצונך החופשי), הוקרת תודה (חשבי על אנשים שיצאו מגדרם לעזור לך), או מידה טובה (חשבי על מקרים בהם את או מישהי שאת מעריצה התנהגה בצורה שאת מוצאת נאצלת ומעוררת השראה). אפשרי לעצמך לחשוב על התמה הזו לזמן מה, מבלי להקדיש תשומת לב לנשימה. כאשר המיינד מרגיש רענן, נסי להבחין כיצד את נושמת שאת עם התמה הזו. הנשימה מצאה קצב נוח בעצמה. זה ייתן לך כמה רעיונות בנוגע לכיצד לנשום בנוחות.

​

​

הבעיה הנפוצה השלישית היא חוסר יכולת להרגיש את תחושת הנשימה במקומות שונים בגוף. לרוב זו בעיה של תפיסה: תחושות הנשימה נמצאות שם אבל את לא מזהה אותן ככאלו. חלק מהמיינד שלך עשוי לחשוב שזה בלתי אפשרי שישנן אנרגיות של נשימה שזורמים ברחבי הגוף. אם זהו המצב, גשי לכך כאל תרגיל בדמיון: אפשרי לעצמך לדמיין שאנרגיית נשימה יכולה לזרום דרך העצבים, ודמייני אותה זורמת בכמה מהתבניות המומלצות בהנחיות הבסיסיות. או דמייני אותה זורמת בכיוונים הפוכים. בנקודה מסוימת, את למעשה תתחילי להרגיש את תנועת האנרגיה בחלק אחד של הגוף או בחלק אחר, ואז זה כבר לא יהיה תרגיל בדמיון.

​

לבינתיים, סיקרי את הגוף ושחררי את כל תבניות המתח שיתכן שאת מרגישה בחלקים השונים שלו. התחילי בידיים ועשי את דרכך מעלה את הזרועות. לאחר מכן התחילי עם כפות הרגליים ועשי את דרכך מעלה אל הרגליים, הגב, הצוואר ואל תוך הראש. לאחר מכן עשי את החלק הקדמי של הגוו. ככל שהגוף יהיה רגוע יותר, כך יהיה קל יותר לאנרגיית הנשימה לזרום, וכך יותר סביר שאת תוכלי להרגיש את הזרימה.

​