הגשמה

הקלטת שמע שניתנה לאחת מתלמידותיו של אג'אהן פואנג שהגיעה למבוי סתום בתרגול המדיטציה שלה.

❖ ברגע שהתודעה מבוססת ביציבות בנשימה, את יכולה לנסות להפריד את התודעה מהאובייקט שלה – מהנשימה עצמה. התמקדי בזה: הנשימה היא יסוד, חלק מיסוד האוויר. המודעות לנשימה היא משהו אחר. אז יש לך שני דברים שצורפו יחד. עכשיו, כאשר את יכולה להפריד ביניהן – על ידי כך שאת מבינה את טבעה האמיתי של הנשימה כיסוד – התודעה יכולה לעמוד בכוחות עצמה. אחרי הכול, הנשימה אינה את, ואת אינך הנשימה. כאשר את יכולה להפריד בין הדברים בדרך כזו, התודעה משיגה כוח. היא מותֶרֶת מהנשימה, ונבונה בנוגע לכל ההיבטים של הנשימה. כאשר המיינדפולנס שלך שלם, הוא נבון בנוגע לכל ההיבטים של הנשימה, ויכול להפריד את עצמו מהם.

כעת, אם קרה ובזמן שאת עושה את זה התודעה שלך חזקה והמיינדפולנס שלך חד, זהו הזמן שבו תובנה מתרחשת. הידע יופיע באותו הרגע, יְיַדֵעַ אותך שבאמת שחררת. אבל, אם המיינדפולנס שלך עדיין חלש, את לא תהיי מסוגלת לשחרר. רק כאשר המיינדפולנס שלך באמת עמיד, יהיו לך מיינדפולנס ותובנה שיופיעו יחד.

זהו דבר שעלייך להמשיך ולהרהר בו בכל הזדמנות שיש לך לעשות זאת. כאשר את יכולה להפריד את התודעה מהאובייקטים שלה, היא תהיה חופשייה מכל מועקותיה. אז מקדי את תשומת הלב שלך ממש מטה, באזור הלב. שמרי עליה ממוקדת שם, והתבונני בנשימה ובְמָה הוא הדבר שמודע לנשימה. הֱיִי חדת הבחנה כמיטב יכולתך, ובסופו של דבר את תראי שהנשימה והמודעות לנשימה נפרדות אחת מהשנייה. כאשר הן נפרדות כך, זה נותן לך אפשרות להמשיך ולחקור את הדברים בפנים. וברגע שאת חוקרת את ההיבט הזה, את תמצאי שְמָה שלמדת חל גם על כל הדברים האחרים.

כאשר את חוקרת את הנשימה, את תגלי שהיא לא ישות, לא אדם – אז במה יש להיאחז? את לא יכולה להיאחז בה כאני שלך, מפני שהיא מתנהגת בדרכה שלה. כשאת מתבוננת בנשימה את תראי שאין לה גוף – אין לה ראש, אין רגליים, אין ידיים, אין כפות רגליים, אין לה דבר כלל. כאשר את רואה את זה, את משחררת אותה, בתואם עם המאפיינים שלה.

הכתבים אומרים, 'קַאגוֹפַטִינִיסַאגוֹ מוּטִי אַנַאיָאלוֹ' (cagopatinissaggo mutti analayo): את יוצאת החוצה מהנשימה, עוזבת אותה. את מסירה את הדאגות שלך בנוגע אליה. את כבר לא הופכת אותה לבית שלך – מפני שהיא לא שלך. את משחררת אותה בתואם עם טבעה האמיתי. את מחזירה אותה. לא משנה מה יש לה, את מחזירה אותה בחזרה לטבע. כל היסודות – אדמה, מים, רוח, אש, ומרחב – את מחזירה את כולם בחזרה לטבע. את נותנת להם לחזור למה שהם היו במקור. כאשר את בוחנת את כל אחד מחמשת הדברים האלו, את רואה שהם לא ישות, לא אדם, לא 'אנחנו', לא 'הם'. את נותנת לכולם לחזור, בכל המובנים, אל הטבע המקורי שלהם.

כל זאת מוביל אותנו בהמשך אל התודעה. מהו הדבר שמודע לחמשת היסודות האלו? עם מה התודעה הולכת להישאר עכשיו? הפני את כוחות ההתבוננות שלך אל יסוד הידיעה הזה שעומד עכשיו בפני עצמו, ללא דבר נוסף. בִחְני אותו כדי לראות בְמָה מדובר, וזהו הרגע שבו שלב נוסף של תובנה יופיע.

אם את רוצה להשיג את התובנה שתשחרר את כל הדברים בתואם עם הטבע המקורי שלהם, מוכרחה להיות הבנה מיוחדת שמופיעה בפעולת השחרור. אם ההבנה הזו אינה קיימת, השחרור שלך הוא פשוט שחרור רגיל ויום יומי, של תפיסה או תווית מנטלית. זוהי יכולת הבחנה שגרתית. אבל כאשר ההבנה המיוחדת הזו מופיעה בפעולת השחרור – ברגע שאת משחררת, התוצאה מגיעה ישירות אלייך, מוודא, מאמתת את מה שקרה כְמָה שזה באמת: את יודעת. שחררת. זהו הרגע שבו את חווה את הטוהר שבתוכך.

זה נקרא יכולת הבחנה נִשְגֶבֶת. כאשר ההבנה מופיעה בתוכך, מאמתת את מה שראית ועשית, זה נקרא יכולה הבחנה נשגבת. כל עוד ההבנה וההגשמה האלה לא מופיעות, ההבחנה שלך עדיין שגרתית. אז את ממשיכה לעבוד ולחקור אל תוך הדברים, עד שהתנאים בשלים. לאחר מכן, כאשר התנאים בשלים, אין דבר נוסף שאת צריכה לעשות, מכיוון שההבחנה הנשגבת חודרת לחלוטין אל כל הדברים, בדיוק ברגע שבו היא מופיעה. היא בכלל לא דומה להבחנה שגרתית.

הדרך שבה אנחנו צועדים, עם כן, היא דרך של להיות חדי הבחנה, לחקור את הדברים. המשיכי בחקירה ממוקדת עד שאת מגיעה אל הנקודה האסטרטגית. כאשר התודעה מגיעה אל הנקודה הזו, היא משחררת מעצמה. מה שקורה זה שהתודעה מגיעה אל נקודה של מלאות – הדהמה בתוכה מלאה – והיא משחררת. ברגע שהיא משחררת, התוצאות יופיעו מיד.

אם כך, המשיכי לתרגל. אין ממה לפחד. את מוכרחה לקצור את התוצאות, אין ספק בכך. את קוצרת את התוצאות לאורך כל הדרך. ממש כרגע, בזמן שאת יושבת במדיטציה, כאן. את יודעת שלנשימה ולתודעה נוח ביחד. זוהי תוצאה של התרגול. למרות שעדיין לא הגעת אל סוף הדרך, את עדיין משיגה תחושה של נוחות וקלות במדיטציה שלך. התודעה נמצאת בשלום עם הנשימה הנכנסת ועם הנשימה היוצאת. כל עוד הנשימה והתודעה לא יכולות להיפרד אחת מהשנייה, הן צריכות לעזור אחת לשנייה בדרך. התודעה עוזרת לנשימה, והנשימה עוזרת לתודעה, עד שהן יכולות להתוודע אחת לשנייה לגמרי. ברגע שהתודעה מתוודעת לגמרי, במלאות, היא יכולה לשחרר. כשהיא יודעת, היא משחררת. כל עוד היא לא באמת יודעת, היא לא באמת תשחרר."

משמעות העניין היא שעלייך לחבור אל הנשימה, בַלִי איתה זמן ולמדי להכיר אותה בהדרגה. כאשר התודעה תהפוך ליותר ויותר מיודעת עם הנשימה, היא תוכל להתיר את ההיאחזויות שלה לגוף, לתחושות, לתפיסות, למבנים מנטליים ולהכרה. השקפות הזהות של התודעה, דעותיה בנוגע לזהות – לראות את הדברים כאני – ינשרו. זאת הדרך אל החופש. ברגע שבו ההבחנה הנשגבת הזו תופיע, את תהיי חופשייה. את תוכלי להתיר את עצמך מכל האמיתות הקונבנציונליות של העולם שאומרות; אדם, איש, אישה, אני, אנחנו, הם, וכך הלאה.

אבל כל עוד שאת לא יכולה לשחרר, את עדיין זקוקה להסתמך על הדברים האלו. הם נקודות המנוחה שלך, אבל לא המחסה שלך. אתן פשוט נשענות אחת על השנייה, את והנשימה, ועוזרות אחת לשנייה – כדי שתוכלי להתקדם בדרך שלך. את לא יכולה לזנוח את הדברים האלו, מפני שהם חלק מהתרגול שלך. כל עוד תדבקי בתרגול, את לא תיסוגי לאחור. אבל ברגע שתוותרי על התרגול, את מיד תתחילי לסגת. את תפלי טרף לספקות ותִתְהִי האם הדהמה היא אמת או לא.

עלייך להיות ערנית ולהתבונן בתודעה: המודעות עצמה. זה לא שהתודעה אינה מודעת. טבעה הבסיסי הוא מודעות. פשוט התבונני בה. היא מודעת לכל הדברים – מודעת, אבל היא עדיין לא יכולה להניח לתפיסות שלה ביחס למוסכמות שהיא תופסת כאמת. אז עלייך למקד את החקירה שלך על התודעה. התמקדי בה עד שהתודעה והאובייקטים שלה ייפרדו אחת מהשני. המשכי לעשות זאת. אם תתמידי בצורה כזו, בלי לוותר, הספקות שלך יתפוגגו בהדרגה, יתפוגגו, ובסופו של דבר את תגיעי אל המחסה האמיתי שלך שבתוכך, המודעות הבסיסית שנקראת בודהה, שרואה בבירור דרך כל הדברים. אלו הם הבודהה, הדהמה והסנגהה25 שמופיעים בתוכך, כמחסה האולטימטיבי שלך.

זה הזמן שבו תדעי מה באמת נמצא בתוכך, מה באמת נמצא מחוץ לעצמך, מהי למעשה נקודת המנוחה שלך, ומהו המחסה האמיתי שלך. את תוכלי להבחין בין הדברים האלו.

הדברים בחוץ הם רק נקודות מנוחה. כמו הגוף: הוא נקודת מנוחה. לרגע הקצרצר שבו האלמנטים של אדמה, מים, רוח ואש נשארים מאוזנים, את יכולה לנוח בתוך הגוף. אבל באשר למחסה האמיתי שלך, כבר ראית אותו. זו המודעות הבסיסית עצמה, בתוככי התודעה. המודעות שלך לנשימה היא מחסה ברובד אחד. כאשר המודעות נפרדת מהנשימה, היא מחסה ברובד אחר. באשר למחסה האמיתי שלך – בודהה – זוהי המודעות שנמצאת עוד יותר פנימה. ברגע שאת מגשימה את זה, זה כל מה שיש. היא עומדת בפני עצמה. היא יודעת בבהירות ובאמת, בכל המובנים. זהו המחסה האמיתי בתוכך.

באשר לדברים בחוץ, הם רק תמיכות זמניות, דברים שאת יכולה להסתמך עליהם לזמן קצר, כמו קַב. כל עוד הנשימה קיימת כדי לשמור עליהם חיים, את עושה בהם שימוש. כאשר הנשימה כבר איננה, הבעיה מסתיימת. האלמנטים הפיזיים נפרדים וכבר אינם מסתמכים אחד על השני, אז התודעה חוזרת אל המחסה האמיתי שלה. והיכן היא? היכן בדיוק נמצאת מודעות הבודהה הזו? כאשר אִימַנו את התודעה להיות המחסה שלה עצמה, לא יהיה ברגע הזה צער בליבו של המודט.

החיפוש של הבודהה עצמו היה אחר המחסה הזה. הוא לימד את כל חסידיו וחסידותיו לקחת את עצמם כמחסה, מכיוון שאנחנו יכולים להסתמך על אנשים אחרים רק לזמן קצר. אנשים אחרים רק מראים לנו את הדרך. אבל אם את רוצה את מה שאמיתי וטוב בחיים, את חייבת להסתמך על עצמך – ללמד את עצמך, לאמן את עצמך, להסתמך על עצמך בכל המובנים. הסבל שלך מגיע בסופו של דבר ממך. השמחה שלך, בסופו של דבר, מגיעה ממך. זה כמו לאכול: אם לא תאכלי, איך תוכלי להיות שבעה? אם את משאירה את האכילה לאנשים אחרים, אין שום דרך שתהיה שבעה. אם את רוצה להיות שבעה, את בעצמך חייבת לאכול. אותו דבר בנוגע לתרגול.

את לא יכולה לאפשר לעצמך להיאחז בדברים שנמצאים מחוץ לעצמך. הדברים בחוץ אינם קבועים. ארעיים. אי אפשר להסתמך עליהם. הם משתנים עם כל נשימה נכנסת ויוצאת. זה נכון לא רק לגבייך, אלא לגבי כולם. אם את והדברים שמחוצה לך לא נפרדים אחת מהשני כאשר אתם עדיין בחיים, אתם נפרדים כאשר אתם מתים. את נפרדת מדברים עם כל נשימה נכנסת ויוצאת. את לא יכולה לבסס את המשמעות של חייך על הדברים האלו – ואת לא חייבת לעשות זאת. את פשוט יכולה להגיד לעצמך שככה הם הדברים, ברחבי העולם כולו. העולם אינו מציע דבר שהוא מתמשך. אנחנו לא רוצים שהדברים יהיו כך, אבל זוהי דרכם של הדברים. הם לא נמצאים תחת השליטה של אף איש, כלל. את רוצה שהגוף יישאר בחיים, את לא רוצה שהוא ימות, אבל הוא ימות. את לא רוצה שהוא ישתנה, אבל הוא משתנה, בקביעות.

אז עלייך להכניס את התודעה שלך לכושר, כדי שהיא תוכל לקחת את עצמה כמחסה, בתואם עם העקרונות של המיומנות שהבודהה לימד. ואת לא צריכה להרגיש ספק ביחס לתרגול, מכיוון שכל האיכויות שאת צריכה לפתח במהלך התרגול כבר נמצאות בתוכך. כל צורות הטוב והרשע נוכחות בך. את כבר יודעת איזו דרך היא הדרך הטובה, איזו דרך היא קְלוקֶלֶת, אז כל מה שאת צריכה לעשות הוא לאמן את הלב שלך להחזיק בדרך הטובה. עצרי והתבונני בעצמך ממש עכשיו: האם את על הדרך הנכונה? כל מה שאינו נכון, אל תינעלי עליו. הניחי לו. עבר, עתיד, כל דבר, הניחי לו, כך שרק ההווה יישאר. שמרי על התודעה פתוחה ושלווה ברגע הנוכחי, בכל הזמנים, ואז התחילי לחקור.

את כבר יודעת שהדברים בחוץ הם לא את או שלך, אבל יש בתוכך רבדים רבים שעלייך לבחון. רבדים רבים שעלייך לבחון. אפילו התודעה אינה באמת שלך. עדיין ישנם דברים לא קבועים ומעוררי מתח בתוכה. לפעמים היא רוצה לעשות משהו אחד, לפעמים היא רוצה לעשות משהו אחר. אז אל תאחזי בה יותר מדי.

מִבְנִים מחשבתיים הם העניין הגדול. לפעמים הם יוצרים מחשבות טובות, לפעמים מחשבות מרושעות, למרות שאת יודעת שזה לא מֵיטִיב לחשוב בצורה כזו. את לא רוצה לחשוב על הדברים האלו, ועדיין הם ממשיכים להופיע בתודעה, למרות שאת לא מתכוונת. אז עלייך להתייחס אליהם כדברים שלא שייכים לך. הם לא נשארים לאורך זמן. הם אירועים לא אישיים, אז הניחי להם בתואם עם הטבע שלהם.

ומה הדבר שנשאר לאורך זמן, מוצק, שניתן להסתמך עליו, ושהוא אמיתי? המשיכי להתבונן בו. מקדי את המיינדפולנס שלך בנשימה ושאלי את עצמך, ממש שם. בסופו של דבר את תגיעי ותראי את הדברים כפי שהם בתוכך. בכל עת שיש לך ספקות כלשהן או בעיות בתרגול, התמקדי בנשימה ושאלי את התודעה, ממש שם, וההבנה תופיע כדי להתיר את ההשקפות המוטעות שלך, ולעזור לך לעבור את המחסום שלך.

אבל אפילו ההבנה הזו אינה קבועה, מלחיצה, ואינה האני שלך. סַאבבְ דְהַאמַה אָנַאטַה (sabbe dhamma anatta): כל מה שמופיע, הבודהה אמר, הוא אינו קבוע ואינו ה-אני. אפילו ההבנות שמופיעות בתודעה אינן קבועות. לפעמים הן מופיעות, לפעמים לא. אז אל תִיתָפְסִי בהן יותר מדי. כאשר הן מופיעות, שימי לב אליהן ולאחר מכן הניחי להן ללכת, בתואם עם המסלול שלהן. תני להשקפותייך להיות השקפות נכונות: כלומר, בדיוק נכונות, בלי להיסחף. אם תיסחפי אחריהן את תאחזי בהן בחוזקה, ואז הן ישתנו ויהפכו למוטעות, מפני שהפסקת לשים לב למה שאת עושה.

בסופו של דבר זה מסתכם בכך שככל שיהיה יותר מייינדפולנס בתרגול שלך, כך יוטב. כאשר המיינדפולנס שלך הופך להיות יותר ויותר בוגר, יותר ויותר שלם, הוא הופך לדבר נִשְגָב. יכולת ההבחנה הנִשְגֶבֶת, שהזכרנו קודם, עולה מתוך כוחו של המיינדפולנס שלך כאשר הוא הופך להיות יותר ויותר שלם.

אז המשיכי לאמן את המייינדפולנס שלך עד שהוא הופך להיות מיינדפולנס מעולה. נסי לשמור עליו קבוע, עקבי וממוקד, עד שתראי את כל הדברים כְמָה שהם. זוהי הדרך להתקדם בתורתו של הבודהה.