העמקה

❖ "לכל מה שקורה לך יש את הסיבות שלו. כאשר תהרהר על כך במיומנות עד שתבין את הסיבות, אתה תוכל להתגבר עליו."

❖ "המזהמים שלנו כבר גרמו לנו לסבול די והותר. עכשיו תורינו לגרום להם לסבול."

❖ "יש שני סוגי של אנשים: אלו שאוהבים לחשוב ואלו שלא. כאשר אנשים שלא אוהבים לחשוב מתחילים למדוט, אתה חייב לאלץ אותם להרהר על הדברים. אם לא תאלץ אותם, הם פשוט יתקעו בריכוז כמו גזע עץ כרות ולא יתקדמו לשום מקום כלל.

באשר לאנשים שאוהבים לחשוב, הם ממש צריכים להפעיל כוח כדי לגרום לתודעה שלהם להירגע. אבל ברגע שהם ישלטו בריכוז, אתה לא חייב לאלץ אותם להרהר. לא משנה מה יעלה ויופיע בתודעה, בוודאות, הם מיד יהרהרו עליו."

❖ "יכולת ההבחנה שיכולה להניח למזהמים היא יכולת הבחנה מיוחדת, לא רגילה. היא זקוקה לריכוז כבסיס שלה אם היא הולכת להניח להם."

❖ "כדי שתובנה תעלה ותופיע, עליך להשתמש באסטרטגיות שלך. אתה לא יכול להשתמש באסטרטגיות של אנשים אחרים ולצפות לקבל את אותן התוצאות שהם קיבלו."

❖ "כאשר תובנות מופיעות, אל תנסה לזכור אותן. אם הן תובנות אמיתיות, הן יישארו איתך. אם תנסה לשנן אותן הן יהפכו לתוויות ומושגים, ויעמדו בדרכן של תובנות חדשות."

❖ מתרגל מדיטציה מסינגפור כתב פעם מכתב לאג’אהן פואנג שבו תיאר כיצד הוא משתמש בדברי הלימוד של הבודהה בחיי היום יום: בנוגע לכל דבר שעליו התודעה של התלמיד מתמקדת, הוא ינסה לראות אותו כ-לא קבוע, מלא במתח ולא-אני.

אג’אהן פואנג ביקש ממני לכתוב מכתב תגובה, שבו נאמר, "האם הדברים שעליהם התודעה שלך מתמקדת אי פעם אומרים שהם לא קבועים, מלאים במתח ולא-אני? הם אף פעם לא אומרים את זה, אז אל תאשים אותם בצורה כזו.

התמקד במה שמתייג אותם, מכיוון שזהו המקום שבו נמצאת האשמה."

❖ "למרות שיכול להיות שההשקפות שלך נכונות, אם אתה נאחז בהן אתה טועה."

❖ אשתו של קצין בחייל הים התאילנדי תרגלה מדיטציה בביתה כאשר לפתע חשה דחף לבוא בדברים אל אג’אהן פואנג ולנזוף בו. לא משנה כמה היא ניסתה לגרש את המחשבה הזו מהמודעות שלה, היא לא הצליחה.

כמה ימים לאחר מכן היא הלכה לבקש את סליחתו, והוא אמר לה: "התודעה מסוגלת לחשוב מחשבות טובות, אז למה שלא תהיה מסוגלת לחשוב גם מחשבות רעות?

לא משנה אלה מחשבות התודעה חושבת, פשוט התבונני בה – אבל אם המחשבות אינן טובות, וודאי שאת לא פועלת בתואם איתן."

❖ תלמיד בבית ספר תיכון סיפר שכאשר הוא מתרגל מדיטציה, אם התודעה שלו חושבת מחשבות חיוביות הוא מאפשר להן לחלוף, אבל אם היא חושבת מחשבות רעות הוא עוצר אותן תיכף ומיד.

אג’אהן פואנג אמר לו: "רק התבונן בהן. ראה מי זה שחושב מחשבות טובות ומי זה שחושב מחשבות רעות. המחשבות הטובות והרעות יחלפו מעצמן, מפני שהם נופלות תחת שלושת המאפיינים של חוסר קביעות, מתח ולא-אני."

❖ "אם התודעה מתכוונת לחשוב, תן לה לחשוב, אבל אל תלך שולל אחר המחשבות שלה."

❖ "המזהמים הם כמו אצות. עליך לפנות אותם מהדרך כדי שתוכל לראות את המים הצלולים שנמצאים תחתיהן. אם לא תמשיך לפנות את האצות, הן יחזרו ושוב פעם יכסו את פני המים – אבל לפחות אתה יודע שמתחת לאצות המים הם צלולים."

❖ אישה התלוננה לאג’אהן פואנג שהיא מתרגלת מדיטציה כבר זמן רב, אבל היא עדיין לא יכולה לסלק אף אחד מהמזהמים שלה.

הוא צחק ואמר: "את לא צריכה לסלק אותם. את חושבת שאת יכולה? המזהמים היו חלק בלתי נפרד מהעולם זמן רב לפני שאת הגעת. את זו שהגעת כדי לחפש אותם. בין אם הגעת או לא, הם קיימים בפני עצמם. ומי אמר שהם מזהמים, האם הם אמרו לך את שמם? הם פשוט הולכים בדרכם שלהם. אז נסי להכיר אותם. ראי את הצדדים הטובים וגם את הצדדים הרעים שלהם."

❖ יום אחד אג’אהן פואנג הסביר לתלמידה חדשה כיצד להתבונן במזהמים בזמן שהם מופיעים וחולפים, והסתבר שהתלמידה הייתה קוראת ותיקה של ספרי דהמה.

אז היא הציעה את דעתה: "במקום רק להתבונן בהם בצורה כזו, האם לא רצוי שננסה לעקור אותם מהשורש?"

"אם כל מה שאת חושבת עליו הוא לעקור אותם מהשורש", הוא ענה, "הפירות שלהם עלולים ליפול על הקרקע ולהתחיל לצמוח שוב פעם."

❖ אחת מתלמידותיו של אג’אהן פואנג אמרה לו שהיא הגיעה לנקודה בתרגול המדיטציה שלה שהיא מרגישה אדישה כלפי כל הדברים שהיא פוגשת.

הוא הזהיר אותה, "בטח, את יכולה להיות אדישה כל עוד את לא נתקלת בדבר שנכנס היישר אל תוך הלב."

❖ "כולם חיים עם סבל, סבל, סבל, אבל הם לא מבינים לעומק את הסבל, וזו הסיבה שהם לא יכולים לשחרר את עצמם ממנו."

❖ "אלו שיודעים לא סובלים. אלו שלא יודעים הם אלו שסובלים. ישנו סבל בכל חיים – כל עוד חמשת המצרפים קיימים, מוכרח להיות סבל – אבל אם אתה באמת מגיע לידיעה, אתה יכול לחיות בנחת."

❖ "כאשר את חולה, יש לך הזדמנות פז. את יכולה למדוט על הכאבים שמתעוררים מהמחלה שלך. אל תסתפקי רק בלשכב בלי לעשות כלום. תרגלי מדיטציה תוך כדי. הרהרי על התנהגות הכאבים, בו ברגע שהם מופיעים. אל תאפשרי לתודעה ליפול בפח יחד איתם."

❖ אחת מתלמידותיו של אג’אהן פואנג קיבלה טיפולי קובלט24 עקב סרטן, עד שפיתחה תגובה אלרגית לחומר ההרדמה. הרופאים היו אובדי עצות ולא ידעו מה לעשות, אז היא הציעה להם לנסות את הטיפול ללא הרדמה. בהתחלה הרופאים הסתייגו מלעשות זאת, אבל כאשר התלמידה הבטיחה שהיא יכולה להשתמש בכוח המדיטציה שלה כדי לעמוד בפני הכאב, הם בסופו של דבר הסכימו לתת לזה הזדמנות.

אחרי הטיפול, אג’אהן פואנג ביקר אותה בבית החולים. היא סיפרה לו שהיא הצליחה לרכז את התודעה שלה ועל ידי כך לעמוד בכאב, אבל זה השאיר אותה תשושה.

הוא ייעץ לה: "את יכולה להשתמש בכוח הריכוז כדי להדוף את הכאב, אבל זה מבזבז את האנרגיה שלך. עלייך לגשת אל הכאב עם הבחנה, כדי לראות שהוא אינו את. הוא לא שלך. המודעות שלך היא דבר אחד, הכאב הוא דבר נפרד. כאשר תוכלי לראות את הדברים בדרך הזו, הכאבים יהיו קלים יותר."

❖ כמה חודשים לאחר מכן, אותה האישה הלכה לשמוע נזיר מפורסם מבנגקוק נותן דרשה על מעגל החיים, המוות והלידה מחדש, ובדרשה הוא תיאר את המעגל כאוקיאנוס של סבל. לדרשה הייתה השפעה משמעותית על התלמידה, ובסיומה היא הלכה לאג’אהן פואנג ושיתפה אותו בכך. כאשר דיברה, הדימוי של האוקיאנוס כל כך הציף אותה, עד שדמעות כיסו את עיניה.

אג’אהן פואנג אמר לה: "עכשיו כשאת יודעת שזה אוקיאנוס, למה את לא חוצה אותו אל עבר הצד שני?"

דבריו הספיקו כדי לעצור את דמעותיה.

❖ "הבודהה לא לימד אותנו לרפא את הכאבים שלנו. הוא לימד אותנו להבין אותן לעומק."

❖ "זה נכון שמחלה יכולה להוות מכשול למדיטציה שלך, אבל אם את מספיק נבונה כדי להתייחס אל המחלה כמורה שלך, את תראי שהגוף הוא קן צרעות של מחלות ולא רצוי שתאחזי בו כשלך. אז את תוכלי לעקור מהשורש את ההיאחזויות והמחשבות הדאגניות בנוגע לגוף – מפני שאין דבר בגוף שהוא שלך כלל.

הגוף שלך הוא רק כלי שאת יכולה להשתמש בו כדי לעשות קארמה טובה ולהחזיר את חובות הקארמה הרעה שלך, ככל שאת מסוגלת לעשות זאת."

❖ "כאשר אתה מתמקד בלראות כאב ומתח, עליך להגיע אל הרמות המעודנות – עד לנקודה בה אתה רואה שהמתח מתעורר באותו הרגע שבו אתה פוקח את העיניים שלך ורואה את הדברים שסביבך."

❖ עצה לאישה שנאלצה לחיות עם מחלה אחת אחר השנייה: "השתמשי במיינדפולנס שלך כדי למדוט על הגוף עד שתוכלי לדמיין אותו כעצמות שנושרות מטה אל ערמה, ושאת יכולה להעלות אותן באש עד שלא נישאר מהן דבר.

לאחר מכן שאלי את עצמך: האם זה האני שלך? אז מדוע הוא גורם לך לסבול ולהרגיש כאב? האם יש 'את' כלשהו בתוך הגוף הזה?

המשיכי להתבונן עד שתגיעי אל הליבה האמיתית של הדהמה – עד שלא נישאר דבר שהוא שלך כלל. בנקודה הזו, התודעה תראה את עצמה כפי שהיא באמת, ותשחרר מרצונה."

❖ "אמור לעצמך: הסיבה שבגללה אני עדיין מרגיש סבל היא בגלל שיש לי עדיין 'אני'."

❖ "יגיע יום שבו המוות יבוא אליך, יכריח אותך להניח לכל הדברים, מכל הסוגים. אז רצוי שֶׁתְּתַרגֵּל להניח לדברים זמן רב מראש, כדי שתוכל להיות טוב בזה. אחרת – תן לי לומר לך – זה הולך להיות קשה כשהזמן יגיע."

❖ "אתה לא צריך לפחד מהמוות. עדיף לך לפחד מלידה."

❖ "כאשר מגיע זמנך למות, אל תיתפס בסימפטומים של למות."

❖ "הרם את התודעה מעל למה שהיא יודעת."

❖ "לא משנה מה מת, תן לו למות, אבל אל תיתן ללב למות."