יום עשירי

בוקר

דברי סיכום

לפני ההתעוררות של הבודהה, היה לו חזיון. הוא ראה את העולם כולו כשלולית קטנה של מים מלאה בדגים, שרבו אחד עם השני על המים שנותרו בשלולית. אלו שהפסידו בקרב מתו, אבל כל הדגים שניצחו בקרב מתו גם כן. הבודהה הסתכל סביב, הביט על העולם, ולא הצליח לראות דבר אחד שעדיין לא לקחו עליו בעלות. המשמעות של החיזיון הייתה, כמובן, שאם הוא מתכוון למצוא אושר בעולם, הוא יצטרך לריב ולהיאבק עם מישהו אחר כדי להשיג אותו, בדיוק כמו הדגים. החיזיון עורר בבודהה תחושה חזקה של זעזוע וחוסר סיפוק.

בהמשך, הבודהה אמר שהוא הביט פנימה וראה שהבעיה כולה התעוררה בגלל חץ, שהיה שם בפנים, בתוך הלב. זה היה החץ של תשוקה ותאווה. הבודהה הבין שאם הוא יצליח להסיר את החץ, אז לא יהיה עוד סבל. לכן, הוא התמסר והתחייב למצוא דרך למשוך את החץ החוצה. הוא גילה שהדרך להוציא את החץ גם כן הצריכה תשוקה: התשוקה להביא לסיום את התשוקה. זה לא הצליח רק להגיד לעצמו, "שלא יהיו לי יותר תשוקות”. במקום זאת, הדרך הצריכה ממנו להיות נחוש, ולתת עדיפות לתשוקות מיומנות על פני תשוקות לא-מיומנות.

באופן כללי, היכולת לתת עדיפות לתשוקות מסוימות על פני תשוקות אחרות, באופן עקבי ומובנה, היא סימן לבגרות. היא מצריכה נחישות. למעשה, זאת המשמעות של נחישות: התשוקה לתת עדיפות באופן עקבי לתשוקות הכי יקרות ערך שלכם. עכשיו, הנחישות של הבודהה הייתה מיוחדת כי הוא לא הסתפק והיה שבע רצון עד שהצליח למצוא משהו שלא מת. הבודהה הבין שהנחישות הזו הצריכה ממנו לשאת ולתת עם המוות. במילים אחרות, הוא הבין שכאשר המוות יגיע, יהיו דברים רבים שהוא יהיה חייב לוותר עליהם – אם הוא רוצה להגיע לפתחו של האלמוות. זה אומר שהבודהה היה צריך להקדיש את חייו כדי למצוא את הדברים שיהיו בעלי ערך גם לאחר שהמוות יגיע.

הוא המחיש את הנחישות הזו באנלוגיה שנתן למלך פאסאנדי. יום אחד, המלך פאסאנדי הגיע באמצע היום כדי לראות את הבודהה. הבודהה שאל אותו, "מה היו מעשיך היום?" המלך, בהפגנה יוצאת דופן של כנות, אמר, "כל הדברים הטיפוסיים שאדם אובססיבי לגבי כוח עושה”. אתם יכולים לדמיין שהמנהיגים הפוליטיים שלנו יהיה מספיק כנים כדי להגיד את זה בימנו? אז, הבודהה אמר למלך, "נניח שאדם שניתן לסמוך עליו היה מגיע מהמזרח ואומר, 'ישנו הר שנע לכאן מהמזרח, גבוה כשמיים, מוחץ את כל היצורים החיים בדרכו.' נניח שאדם אחר שניתן לסמוך עליו היה מגיע מהדרום, ואומר, 'ישנו הר שנע לכאן מהדרום, גבוה כשמיים, מוחץ את כל היצורים החיים בדרכו.' " באופן דומה, ישנו הר שמגיע גם מהמערב ומהצפון – במילים אחרות, ארבעה הרים שנעים מכל הכיוונים. הבודהה שאל את המלך, "בהינתן שהסכנה הזו קיימת, ההרס הנורא של יצורים חיים, ובהתחשב בכך שלידה כבן אנוש היא נדירה, מה היית עושה?" המלך ענה, "מה עוד אוכל לעשות מלבד להרגיע את התודעה שלי ולתרגל את הדהמה?" זאת המהות של נחישות מיומנת: למקד את התודעה שלכם, למקד את התשוקה שלכם, על דברים שיהיו בעלי ערך גם בפני המוות.

השלמויות הן איכויות של התודעה והלב שנדרשות כדי להוציא לפועל את הנחישות הזו עד תומה.

אתם תבחינו, כשאתם מסתכלים על רשימת השלמויות, שהן נותנות עדיפות למצב של הלב והתודעה שלכם, ויותר מכך: הן נותנות תכלית ללב ולתודעה. בסופו של דבר, מעצם טבעם, הלב והתודעה צריכים תכלית – והן לא יכולות להיות שמחות אלא אם כן זו תכלית טובה. בכך שאתם מכוונים את התשוקות שלכם אל אושר שלא משתנה ולא גורם לשום נזק, אתם נותנים ללב ולתודעה את התכלית הטובה ביותר מכולן.

כשאנחנו מסתכלים על רשימת השלמויות, אפשר להבחין בשתי נקודות:

1. הנקודה הראשונה היא שהשלמויות מפתחות איכויות של תודעה טובה וגם של לב טוב. כשאנחנו מדברים על תודעה טובה, אנחנו בדרך כלל מתכוונים לאנשים עם הבחנה – אנשים עם תכלית חכמה בתודעה ועם מספיק תבונה כדי לממש את התכלית הזו. הבחנה מהסוג הזה מצריכה מאתנו להבין את הקשר שבין סיבה ותוצאה, לא רק במובן המופשט אלא גם ביישום הפרקטי שלו. חשבו לדוגמה על ההנחיות של הבודהה לבנו ראהולה, בהן הוא אמר לו לבדוק גם את התוצאות הממשיות של הפעולות שלו, ולא רק את הכוונות שהובילו אותו לפעול. אנשים עם תודעה שהיא באמת ובתמים טובה יהיו מוכנים ללמוד מטעויות ולשפר את רמת המיומנות שלהם כדי להגיע אל מטרות טובות. זכרו את המועמדים בבית הספר למנתחי מוח; אנשים באמת נבונים הם אנשים שפועלים באופן אקטיבי כדי לזהות טעויות ואז לנסות לתקן אותן.

בנוגע לאיכויות של לב טוב, בעיקרון הן מתייחסות אל הרצון שלכם, שמכוון לא רק אל האושר שלכם, אלא גם אל האושר של אנשים אחרים. האיכויות של לב טוב כוללות את השלמויות של רצון טוב ונתינה, אבל לב טוב עושה יותר מאשר רק לכוון אל אושר. הלב זקוק גם לחוזק הפנימי שמאפשר לו להוציא לפועל ולהשלים את הכוונות שלו, אף על פי הקשיים שיפגוש בדרך. חשבו על הסיפור בקאנון  על האדם שמרותק לרצפה על ידי שודדים שמנסרים את הגפיים שלו. עבורו, כדי להרגיש רצון טוב כלפי השודדים האלו במצב הקיצוני הזה, הוא צריך לפתח איכויות נוספות מלבד רצון טוב. הוא צריך לפתח את שאר השלמויות – איכויות כמו אמת, מידות טובות, התמדה, נתינה, ויתור, עמידות והשתוות הנפש – כדי לספק את החוזק הפנימי כדי שהרצון הטוב שלו יוביל אל מציאות טובה. זה אומר שלב באמת טוב הוא לא רק לב עם רצון טוב, נדיב ונחמד. הוא גם לב חזק, שדבק בכוונות המיומנות שלו.

2. הנושא הזה מתקשר אל הנקודה השנייה בנוגע לשלמויות, שהיא: השלמויות האלו מכוונות אל עבר מציאת אושר אמיתי, אבל במהלך הפיתוח של האושר האמיתי הזה, אתם גם תצטרכו להיות באמת ובתמים טובים. זה אומר שהרדיפה שלכם להשגת אושר אמיתי והרדיפה להשגת טוּב הן בעיקרון זהות. לא מוכרח להיות קונפליקט בין השתיים. כל קונפליקט שעלול להיות בין הלב ובין התודעה נפתר ומיושב. התרגול של השלמויות עוזר להפוך את הלב והתודעה להיות אחד.

הם הופכים לאחד בגלל שאנחנו נותנים עדיפות ברורה לתשוקות המיומנות ביותר שלנו: זאת התכלית של נחישות מיומנת. עכשיו, זכרו את ארבעת ההחלטות הנחושות שהבודהה לימד, שהן למעשה ארבעת התשוקות להן הוא ממליץ לכם לתת עדיפות.

ארבעת ההחלטות הנחושות הן:

·       לא להזניח את ההבחנה,

·       לשמור על האמת,

·       להיות מסורים לויתור,

·       ולהתאמן עבור רוגע.

לכן, בואו נסתכל שוב על ארבעת ההחלטות הנחושות האלו.

ההחלטה הנחושה הראשונה כוללת את השלמויות של הבחנה ורצון טוב. כפי שאתם זוכרים, ההבחנה של הבודהה היא אסטרטגית. היא מתייחסת פחות לטבעם של דברים ויותר לטבען של הפעולות שלכם, ומתמקדת על כיצד לכוון ולנתב את הפעולות שלכם כך שהן ייתנו את התוצאות שאתם רוצים שהן ייתנו. זה דורש מכם להבין את הקשר שבין סיבה ותוצאה, וכיצד להשתמש בהבנה הזו כדי להשיג אושר אמיתי. זאת הדרך שהבחנה ורצון טוב עובדים יחד.

השקפה נכונה תמיד כוללת בתוכה חובות אם אתם מייחלים לטוב עבור עצמכם ואחרים. החובה בנוגע לאמת הנאצלת הראשונה, שהיא הימצאות הסבל, היא להבין אותו לעומק. החובה בנוגע לאמת הנאצלת השנייה, שהיא הסיבה לסבל, היא לזנוח אותה. אתם צריכים להשיג את חידלון הסבל, את הפסקת הסבל – וזה נעשה על ידי פיתוח הדרך שמובילה אל סיום הסבל.

מתוך ארבעת האמתויות הנאצלות האלו, השלישית היא החשובה ביותר, בגלל שזוהי המטרה אליה התרגול מכוון. תמיד זכרו ושמרו בתודעה את העובדה שזה אפשרי להביא את הסבל לסיום. לעיתים קרובות מדי אנחנו נותנים לעצמנו להיות מוסחים על ידי מסרים אחרים. אומרים לנו שאושר אמיתי הוא לא אפשרי, אז אנחנו צריכים להסתפק בסוגים נמוכים יותר של עונג. הכלכלה העולמית מבוססת על זה – וזה אומר שהכלכלה מבוססת על לשמור עליכם בתוך הגבולות שלה. זאת הסיבה שזו פעולה של התנגדות לאפשר לעצמכם לדמיין שאושר אמיתי הוא אפשרי. למעשה, זאת המשמעות של לא להזניח את ההבחנה: לשמור בתודעה את האפשרות שניתן למצוא אושר אמיתי, והאושר הזה מגיע כתוצאה מהמאמצים שלכם – אז אתם צריכים לבחור את הפעולות שלכם לאורן של התוצאות ארוכות הטווח שלהן.

הנקודה הזו מובילה אל ההחלטה הנחושה השנייה, שהיא לשמור על האמת. ברגע שקיבלתם החלטה בליבכם שיש לכם מטרה, אתם רוצים להיות אמיתיים ולעשות את כל מה שעליכם לעשות כדי להשיג את המטרה הזו. עכשיו, לכאורה, יש כאן פרדוקס בתרגול בכך שאנחנו צריכים ללמוד איך לשמור על האמת אבל במקביל לכך גם ללמוד איך לא להיתפס להשקפות בקשר לאמת. אבל זה לא באמת פרדוקס. זה עניין של אסטרטגיה.

זכרו את ארבעת סוגי האמת: האמת של אדם, במילים אחרות, היכולת שלכם לדבוק בדבר שאתם באמת מאמינים שהוא נכון; האמת של תפיסות; האמת של הצהרות; והאמת של עובדות, לכשעצמן.

האמת הראשונה והאמת האחרונה הן אלו שאתם אף פעם לא זונחים, עד לסופה של הדרך. ובנוגע לאמת של הצהרות ותפיסות, ישנן הצהרות שנותנות לנו רעיונות אמיתיים ונכונים לגבי מה עשויה להיות דרך תרגול טובה, ומצד שני, ישנן הצהרות שנותנות לנו רעיונות שגויים – לכן, אתם צריכים לעשות הבחנה ברורה בין ההצהרות והתפיסות האלו. כדי לשמור על האמת, עליכם להמשיך להזכיר לעצמכם שאתם פועלים מתוך השתכנעות, אמונה, כאשר אתם עוקבים אחר ההמלצות של הבודהה בנוגע לאילו הצהרות על סבל הן נכונות. בנוסף, אתם צריכים להמשיך להיאחז בהצהרות הנכונות האלו בדרך מיומנת: לא כדי שתוכלו להביס אנשים אחרים בוויכוח, אלא כדי שתוכלו לגלות אם הן נותנות תוצאות אמיתיות או לא.

זכרו את הדימוי של הרפסודה. אתם חוצים את הנהר ואתם צריכים להיאחז ברפסודה, אחרת תיסחפו בזרם, אבל אתם מבינים שהרפסודה לכשעצמה היא לא המטרה. הרפסודה היא אמצעי כדי להביא אתכם אל המטרה. ברגע שאתם מגיעים אל המטרה, אתם יכולים להניח ולשחרר את הרפסודה – בגלל שהגעתם אל האמת של העובדה אליה קיוויתם להגיע.  זאת המשמעות של לא להיאחז בהשקפות. לעומת זאת, וודאו שאתם לא מניחים ומשחררים את ההשקפות הנכונות שלכם לפני שאתם מגיעים אל הצד השני של הנהר. פשוט היו מודעים לעובדה שאלו דברים שאתם נאחזים בהם מתוך השתכנעות, מתוך אמונה, אז אתם עדיין לא בטוחים בהשקפות האלו במאת האחוזים. אתם תדעו על בטוח כשתגיעו אל הגדה השנייה.

האמת גם מצריכה מכם לנסות למצוא מורה אמין, להיות כנים באופן שבו אתם שופטים את המורה, ואז להיות כנים בלדבוק בדרך למרות שהיא תובענית. כל שלושת הפעולות האלו מצריכות מכם להיות אמיתיים גם כן. כדי ללמוד את האמת, כדי לדעת אותה, אתם חייבים להיות אמיתיים. כשאתם אמיתיים בעקביות בדרך כזו, זה מאפשר לכם להגיע אל האמת שהיא עובדה, שנמצאת מעבר לאמת של תפיסות והצהרות.

עכשיו, האיכות הזו של אמת נמצאת בשלמויות של אמת, מידות טובות והתמדה. בנוגע לשלמות של מידות טובות, אנחנו נצבים בפני פרדוקס שדומה לפרדוקס שקיים בנוגע לשלמות של אמת. במילים אחרות, יש כללי אימון רוחני שמקבילים אל דיבור נכון ופעולה נכונה בדרך כפולת השמונה, אבל לפעמים אומרים לנו לא להיאחז בכללי התנהגות ובהרגלים. אבל, גם במקרה הזה, העניין הוא אסטרטגי. אתם מתרגלים את כללי האימון ודבקים בהם, ונשארים מודעים וערניים כדי לזכור להשתמש בהם ולהחיל אותם על הפעולות שלכם, אבל ברגע שכללי האימון הופכים להיות איכויות של הלב שלכם, אתם כבר לא צריכים להמשיך להזכיר אותם לעצמכם – בגלל שהאיכויות של אמת ומידות טובות הן כעת חלק מליבכם. אתם כבר לא צריכים להיאחז במילים. יש לכם את המציאות של מידות טובות ויושרה בתוככם.

בנוגע להתמדה, היא לא מסתכמת בכך שאתם זונחים או משחררים דברים. ישנם ארבעה סוגים של מאמץ נכון בסך הכול: לנסות למנוע ממצבים לא-מיומנים להתעורר, לזנוח מצבים לא-מיומנים אם הם מתעוררים, לנסות לעורר מצבים מיומנים שלא התעוררו, ואז לשמר ולפתח אותם כשהם מתעוררים. אנחנו זקוקים לאיכות של רוגע – עמידות והשתוות הנפש – כדי לשמר את הסיבולת שלנו תוך כדי כך שאנחנו שוקדים על ארבעת המאמצים האלו ושואפים לפתח אותם. ארבעת המאמצים האלו גם מצריכים מאתנו לשמוח על כך שאנחנו צועדים בדרך, כדי שנוכל לראות את האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם כהזדמנויות ולא כבעיות, וזה תלוי ביכולת שלנו לפתח את השלמות של הבחנה כדי לשמור על המוטיבציה שלנו לצעוד בדרך.

התשוקה השלישית בנחישות היא להיות מסורים לויתור. התשוקה הזו מכסה את השלמויות של נתינה וויתור. בשני המקרים, אתם מתייחסים לנתינה ולויתור על תענוגות חושיים כהחלפה שמשדרגת אתכם: יש דברים מסוימים שאתם צריכים להקריב, אבל אתם תרוויחו דברים שהם יקרי ערך יותר בתמורה להקרבה הזו.

נתינה כוללות לא רק נתינה של דברים חומריים לאחרים, אלא גם לתת את האנרגיה שלכם, את הזמן שלכם, את הידע שלכם ואת הסליחה שלכם. בתמורה, אתם מרוויחים לב ותודעה הרבה יותר גדולים, תחושה של מרחב פנימי וערך-עצמי.

באופן דומה, השלמות של ויתור היא לא רק עניין של לוותר על תענוגות חושיים ומחשבות על תענוגות חושיים. אלא, על ידי כך אתם רוכשים מומחיות ושליטה בעונג שמגיע מריכוז, אתם מוציאים את עצמכם מהתנודתיות של ריצה אחר תענוגות חושיים ובריחה מכאבים. למעשה, אתם פותחים את הדרך אל אושר אלטרנטיבי שהוא גבוה יותר מאשר תענוגות חושיים. זוכרים את הדימוי של הגיהינום  שבו  היצורים החיים לכודים בקובייה בוערת? בגיהינום הזה, אתם רצים שוב ושוב אל עבר הדלת שאתם חושבים שמובילה אל עונג, אבל היא מייד נסגרת לכם בפנים. כשאתם סוף סוף מצליחים לעבור דרך הדלת, אתם נופלים אל תוך גיהינום נוסף.

כשאתם מתרגלים ריכוז, אתם מוציאים את עצמכם מהמצב הזה. אתם משנים את מערכת היחסים שלכם עם עונג וכאב. במקום להיות מוכרחים לרוץ אל עבר עונג חושי ולברוח מכאב, אתם שמים את עצמכם בעמדה של כוח, ממנה אתם יכולים ללמוד כיצד להשתמש בעונג ולהשתמש בכאב. אתם יכולים להשתמש בכאב כדי לפתח את ההבחנה שלכם אל תוך תהליכי הפבריקציה בתוך התודעה שלכם, ואתם יכולים להשתמש בעונג של ריכוז כדי לתת לעצמכם את התשתית שבעזרתה תוכלו להתבונן, יותר ויותר לעומק, אל תוך התודעה – כדי לראות את הפבריקציות שלה ברמות יותר ויותר מעודנות. ככה אתם שמים את עצמכם על הנתיב של דרך האמצע.

התשוקה הרביעית והאחרונה של נחישות היא להתאמן רק עבור רוגע. עכשיו, רוגע במקרה הזה מתפקד בשתי דרכים. מצד אחד, הוא המטרה שאליה אתם מכוונים; מצד השני, רוגע הוא האמצעי שעוזר לתת לכם סיבולת, בזמן שאתם צועדים בדרך אל עבר המטרה.

שתי השלמויות שנכנסות תחת הקטגוריה של רוגע הן עמידות והשתוות הנפש. כחלק מהפיתוח של עמידות, אנחנו צריכים להבין מהם הדברים שיש לעמוד בהם ולהיות סובלניים, ומהם הדברים שלא. הדברים שאנחנו צריכים ללמוד לעמוד בהם הם מילים קשות ותחושות כואבות. כמו שאמרנו, כדי ללמוד כיצד לעמוד בדברים האלו, או לסבול אותם, עלינו להשתמש בכל שלושת הפבריקציות – גופניות, מילוליות ומנטאליות – וגם לפתח חוש הומור שיעזור לנו לקחת את הקשיים שלנו בקלות.

הדברים שאתם צריכים ללמוד לא להיות סובלניים כלפיהם הם מצבים לא-מיומנים שמתעוררים בתודעה. אתם לא מקבלים אותם או פשוט נשארים איתם ורק מבחינים בנוכחות שלהם. אתם צריכים לחשוב על דרך כדי להוציא את המצבים הלא-מיומנים האלו מהתודעה – ולהשתמש בכל אסטרטגיה שאתם מוצאים כדי להצליח.

בנוגע להשתוות הנפש, זאת היכולת לא להכביד על עצמכם עם מטען רגשי לא הכרחי. יש שלוש רמות של השתוות הנפש בסך הכול: היכולת להיות אדישים כלפי דברים היא הרמה הנמוכה ביותר של השתוות הנפש. רמה גבוהה יותר מזו היא השתוות הנפש של התודעה בג'האנה הרביעית ובהישגים חסרי הצורה. רמה גבוהה עוד יותר היא השתוות הנפש שמגיעה כתוצאה משחרור.

שתי הרמות הראשונות של השתוות הנפש ממלאות תפקיד כחלק מהדרך. הרמה השלישית מגיעה כתוצאה מכך שהשגנו את המטרה. עכשיו, אנחנו לא יכולים להעתיק את הרמה השלישית של השתוות הנפש, אלא, אנחנו צריכים לפתח את שתי הרמות הראשונות. במילים אחרות, עלינו לזכור שיש להשתמש בהשתוות הנפש כאמצעי, כחלק מהצעידה שלנו בדרך כפולת השמונה, שמאפשר לנו לפתח במלאות את השלמות של התמדה. לכן, אל תתנו להשתוות הנפש שלכם להפוך אתכם לעצלנים.

זכרו את השתוות הנפש של הרופא. אתם ממשיכים לשמר את הרצון הטוב שלכם, לשמר את החמלה שלכם, ולקבל את מה שלא ניתן לשנות – ועל ידי כך אתם מפנים את האנרגיה שלכם כדי להתמקד בדברים שכן ניתן לשנות. בנוסף, זכרו את השתוות הנפש של החייל, בעזרתה, למרות הקשיים והנסיגות, אתם ממשיכים לשמר את הנחישות שלכם לצאת כמנצחים. בדרך הזו, השתוות הנפש שלכם משולבת יחד עם איכויות מיומנות אחרות, כך שהיא לא חוסמת את הדרך אל המטרה שלכם. האיכויות האלו למעשה הופכות להיות הבסיס ממנו אתם יכולים למצוא את הדרך שלכם ללכת אל מעבר לקשיים ולנסיגות, כדי לצאת כמנצחים.

מעל הכול, אל תיפלו אל השתוות הנפש של ויתור וכניעה, ותגידו לעצמכם, "זה כל מה שיש בחיים, אז אני צריך לקבל את זה”. בעיקרון, זה לנסות למצוא אושר על ידי כך שאתם מורידים את הסטנדרטים שלכם. זאת גישה תבוסתנית. המסר של הבודהה הוא בדיוק הפוך: אתם מוצאים אושר על ידי כך שאתם נותנים לעצמכם סטנדרטים גבוהים ואז מעלים אותם. תמשיכו לזכור את המסר שמגיע מהבחנה – במילים אחרות, להחזיק בהשקפה נכונה, לפיה הסיום המוחלט של הסבל אפשרי. זה אפשרי לנצח את המאבק כנגד הסבל.

למעשה, זוהי העצה של הבודהה: אושר אמיתי הוא אפשרי וניתן למצוא אותו על ידי הפיתוח של טוּב אמיתי, בלב ובתודעה שלכם עצמכם. אל תוותרו, תמשיכו את המאמץ, שמחו על התרגול ועל כך שאתם פוגשים אתגרים, ואל תנוחו ותסתפקו עם השלמויות האלו עד שהן מביאות אתכם אל המטרה. במילים אחרות, אל תוותרו לעצמכם. אל תתמחרו את עצמכם נמוך מדי.

תוך כדי כך שהבודהה בעצמו פיתח את השלמויות האלו, הוא הגיע לנקודה, כמובן, שבה הוא היה צריך לשחרר ולהניח להן. למעשה, ברגע ההתעוררות, הוא היה צריך לשחרר ולהניח את כל הדברים. אבל כמו שאג'אהן לי היה לעיתים קרובות מציין, זה לא אומר שהדברים האלו ברחו ממנו – עדיין היו לו את האיכויות האלו. הוא עדיין יכול היה להשתמש בהן כדי לעזור לו בעבודתו ללמד את הדת הבודהיסטית.

אנחנו יכולים לראות את התוצאות של השלמויות האלו באיכויות שהוא הציג כבודהה. שלושת האיכויות העיקריות הן הבחנה, חמלה וטוהר. ההבחנה שלו התפתחה על ידי השלמויות של הבחנה, ויתור, השתוות הנפש ורצון טוב. החמלה שלו התפתחה על ידי השלמות של רצון טוב, נדיבות, עמידות ומידות טובות. והטוהר שלו התפתח על ידי השלמות של מידות טובות, כנות, נחישות, עמידות והתמדה.

כשאתם עוקבים אחר העקרונות האלו, אתם מתרגלים במלאות את כוחו של הלב וכוחה התודעה שלכם. זה נותן תכלית לחיים שלכם, כך שאתם ממלאים את אחד מהצרכים הבסיסיים של הלב והתודעה; לספק ללב ולתודעה תכלית טובה. רק כשיש לכם תכלית ברורה, בהירה וטובה – על ידי כך שאתם מפתחים את השלמות של נחישות – הלב והתודעה יוכלו באמת להיות מאושרים, באופן עמוק ויציב. בנוסף, בכך שאתם הולכים אחר דוגמתו של הבודהה, אתם נותנים לעצמכם את התכלית הטובה ביותר שאפשר לתת ללב ולתודעה, והתכלית הזו היא למקד את המאמצים שלכם על אושר אמיתי, טוּב אמיתי, חף מאשמה ובלתי-משתנה. אלמותי. התכלית הזו תלך אתכם הלאה, גם לאחר שתעזבו את החיים האלו, ובסופו של דבר אתם תוכלו לעקוב אחר התשוקה הזו עד שתגשימו אותה במלואה, ותגיעו אל סופה של התשוקה.

סופה של התשוקה לא מגיעה על ידי התכחשות לתשוקות שלכם, אלא, סופה של התשוקה מגיעה כשאתם מגיעים אל אושר כל כך מספק עד שאין לכם יותר צורך להזין את עצמכם. בינתיים, אתם יכולים להתעודד ולהתחזק מהעובדה שהחיפוש שלכם אחר אושר אמיתי הוא בו זמנית חיפוש גם אחר טוּב אמיתי, ושיום אחד אתם תגיעו אל המטרה שאתם מחפשים. אבל הדרך הזו לא שומרת את כל הפירות שלה עד לסופה. אתם תגלו שהאושר שלכם, והטוּב שלכם, הופכים להיות יותר ויותר מוצקים לאורך כל הצעידה בדרך. זה יהיה טוב עבורכם ועבור כל האנשים האחרים שאתם פוגשים.