top of page
ערב

השתוות הנפש


הערב, נושא השיחה שלנו הוא השתוות הנפש, השנייה משתי השלמויות שנכנסות תחת הקטגוריה של רוגע בארבעת ההחלטות הנחושות.


לעמידות ולהשתוות הנפש יש תפקיד חשוב בדרך, בכך שהן עוזרות לנו לשמור על ההתמדה שלנו פעילה. הן שתיים מהשלמויות שנותנות לנו סיבולת. הן דומות אחת לשנייה בכך שהן מעוררות רוגע, אבל שונות בכך שהשתוות הנפש עוסקת בשמירה על יציבות רגשית ואיזון: שמירה על תודעה מאוזנת, במצבים טובים וגם במצבים רעים. זאת היכולת שלכם לקחת צעד אחורה מרגשות שעלולים להפריע לצעידה שלכם בדרך – על ידי כך שאתם לא לוקחים חלק בפבריקציות עכשוויות שעלולות לשמר את הרגשות האלו. עמידות, מצד שני, עוסקת יותר בהתנהגות החיצונית שלכם: לא להתנהג בדרכים לא-מיומנות בתגובה למצבים קשים, כמו מילים לא נעימות ופעולות שמובילות לכאב פיזי. אידיאלית, השתוות הנפש ועמידות עובדות יחד: אתם מפתחים השתוות נפש כדי לספק תמיכה פנימית עבור עמידות חיצונית.


עמידות, כפי שאתם זוכרים, מבוססת על התשוקה להפוך את הטוּב שלכם לעצמאי ובלתי תלוי בטוּב או ברוע של אנשים אחרים, או בתנאים החיצוניים סביבכם. השתוות הנפש מבוססת על התשוקה לא להכביד על עצמכם עם מטען רגשי לא הכרחי.


כפי שציינתי מוקדם יותר, בדיון על נחישות, האיכות של רוגע ממלאת שני תפקידים. היא יכולה להיות המטרה שלקראתה אנחנו צועדים או האמצעי שבעזרתו אנחנו משיגים אותה. הבדלה דומה, בין מטרה ואמצעי, תקפה גם לגבי השתוות הנפש. יש שלוש רמות של השתוות הנפש בסך הכול: שתי רמות שמתפקדות כחלקים מהדרך, ורמה אחת שמגיעה כתוצאה מכך שהגענו אל האושר האמיתי של השגת המטרה. לעומת זאת, חשוב להדגיש שהשתוות הנפש אינה, לכשעצמה, המטרה. מטרת התרגול, כפי שאמרנו פעמים רבות, היא אושר אמיתי.

משמעות העובדה שישנן רמות שונות כאלו של השתוות הנפש היא שאנחנו צריכים להיות זהירים ולא לבלבל ביניהן. אם נתבלבל, זה יעמוד בדרכה של יכולת ההתמדה שלנו. למשל, אם אנחנו חווים תחושה חזקה של רמת השתוות הנפש הראשונה וחושבים שכבר הגענו אל המטרה הסופית, אנחנו נסיק מכך שאין עוד מה לעשות. זה יפעל כנגד התשוקות שלנו להמשיך להשקיע מאמץ בדרך, ויהווה מכשול למציאת שלום ושקט אמיתיים.


שלושת הרמות של השתוות הנפש הן אלו:


1) השתוות נפש ארצית: היכולת שלכם לשמור על התודעה מאוזנת בנוכחותם של מראות מפתים, צלילים מפתים, טעמים מפתים, ריחות מפתים ותחושות מגע מפתות. רמת השתוות הנפש הזו חופפת במידה מסוימת עם איכות לה הבודהה קרא "השתוות נפש מבוססת בית", שמתייחסת לשמירה על התודעה מאוזנת בפני קלט חושי טוב או רע. למעשה, הרמה הראשונה כוללת פיתוח של השתוות נפש אל מול מגוון הדברים שאתם חווים במהלך היומיום, ומגיעה עד השתוות הנפש של הג'האנה השלישית.


2) השתוות נפש לא-ארצית: השתוות נפש המושגת כאשר התודעה נמצאת בג'האנה הרביעית, או בכל אחד מההישגים חסרי הצורה הגבוהים יותר. לסיכום, שתי הרמות האלו של השתוות הנפש מתפקדות כחלק מהדרך.


3) השתוות נפש שהיא עוד יותר לא-ארצית: תחושת השלום הפנימי שמתעוררת לאחר שהשגתם את ההתעוררות המלאה, כאשר אתם מהרהרים על כך שהתודעה שלכם חופשייה מתשוקה, דחייה ואשליה.

השתוות הנפש לעולם אינה מומלצת כאיכות טובה לבדה. זאת אולי הנקודה החשובה ביותר של השיחה הערב, אז אני אחזור עליה; השתוות הנפש לעולם אינה מומלצת כאיכות טובה לבדה. היא תמיד מומלצת ביחד עם מאמץ נכון ואיכויות טובות אחרות. בהקשר של השתוות הנפש כחלק מהדרך כפולת השמונה, הנקודה הזו מתאימה להבחנה של הבודהה – עליה דיברנו תחת השלמות של התמדה – שהסיבות למתח מתחלקות לשני סוגים: אלו שחולפות רק מכך שאתם מתבוננים עליהן עם השתוות נפש, ואלו שחולפות רק אם אתם פועלים בעזרת כל אחת משלושת סוגי הפבריקציות כנגדן.


למשל, ישנם מצבים בהם תאווה חולפת ועוזבת רק מכך שאתם מתבוננים עליה ביציבות ובהמשכיות. זה כמו שהיא נבוכה להראות את פניה. יש מצבים אחרים, לעומת זאת, בהם אתם מתבוננים על התאווה שלכם, אבל היא מיישרת מבט ומסתכלת עליכם בחזרה – ולא מרגישה קורטוב של מבוכה. במקרים כאלו אתם צריכים לעשות מאמץ מכוון כדי להיפטר ממנה. אתם צריכים להשתמש ביכולת ההבחנה שלכם בדרך מיומנת כדי לקבוע עם איזה מצב אתם מתמודדים, וצריכים להיות לכם כלים נוספים בארגז הכלים שלכם מלבד השתוות הנפש.


השתוות הנפש, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשתי הרמות הראשונות, יכולה להיות מיומנת או לא-מיומנת, כתלות באיכויות האחרות שאתם משלבים יחד איתה. השילוב הזה, כאמור, מכוון ומודרך על ידי הבחנה, ובדומה לכל שאר השלמויות, זה מועיל להבין את שתי סוגי השתוות הנפש האלו לאורה של השקפה נכונה – ובמיוחד בהתייחס לדברי הלימוד על קארמה, על פבריקציות ועל ארבעת האמיתות הנאצלות.


· במונחים של רמת השתוות הנפש הראשונה – השתוות נפש רגילה, יומיומית – יש שני חוקים בסיסיים.

הכלל הראשון דומה לעקרון הבסיסי לגבי מתי יש ומתי אין לתרגל עמידות ולקבל את הדברים: אתם צריכים להיות בהשתוות נפש כלפי הקארמה שכבר עשיתם, ביחד עם תוצאותיה, אבל לא כלפי הקארמה שאתם מתכננים לעשות בהווה. לעומת זאת, אפשר להחיל את האיכות של השתוות הנפש גם על חוסר ודאות בנוגע לעתיד. במילים אחרות, עליכם להרגיע את התודעה שלכם ולהרגיש בטוחים שהדרך הטובה ביותר להיות מוכנים לעתיד היא על ידי כך שתפתחו איכויות מיומנות בתודעה כרגע, לא משנה מה הוא יביא עימו.


החוק הבסיסי השני הוא שאסור לכם לפתח את השתוות הנפש שמובילה לעצלנות ותבוסתנות. במקום זאת, תפתחו את סוג השתוות נפש שמאפשרת לכם לקבל נסיגות ולא לאבד את הצפון בגללן: זו שמאפשרת לכם להתמודד עם קשיים ולצאת כמנצחים.


האג'אהנים ממסורת היער נותנים כמה דוגמאות טובות כדי להמחיש את ההבדל הזה. יום אחד, סופה גדולה פגעה במנזר של אג'אהן צ'ה, ויום למחרת הסופה הוא הלך ברחבי המנזר כדי להעריך את הנזק. הוא הגיע לאחת הבקתות וראה שהגג הועף בגלל הרוחות החזקות. נזיר ישב בבקתה ותרגל מדיטציה, אז אג'אהן צ'ה שאל אותו, "למה אתה לא מתקן את הגג?" הנזיר השיב, "אני מתרגל השתוות נפש”. ואג'אהן צ'ה אמר, "זאת השתוות נפש של תאו מים. אתה בן אנוש. תקן את הגג!"


בנוגע להשתוות הנפש שיש בה תבוסתנות ודיכאוניות, אג'אהן פוּאנג נהג להבחין בין שתי איכויות להן קרא: "השתוות הנפש גדולת לב" ו-"השתוות נפש קטנת לב". השתוות נפש קטנת לב היא כשאתם מגבילים את עצמכם וחושבים, "אני פשוט לא יכול להשיג שום דבר בחיים, אין דבר ששווה להשיג, כל הדברים הם לא קבועים, מלאים במתח ולא-אני," אז אתם מוותרים. זאת השתוות נפש קטנת לב.


פעם קראתי מחקר שעשו בסרי לנקה על מתרגלים שאינם נזירים, והחברים של המתרגלים האלו דיווחו שהם מאוד מתקדמים בתרגול הדהמה בגלל שהם תמיד דיברו על חוסר קביעות, מתח ולא-אני. החוקרים, שהיו מדענים ממדעי החיים, חילקו להם שאלונים פסיכולוגיים והגיעו למסקנה שכל המתרגלים שנבדקו סבלו מדיכאון קליני. יש כאן משהו מאוד שגוי. זו לא דהמה. זו השתוות נפש קטנת לב.


השתוות נפש גדולת לב, לעומת זאת, היא כשאתם מוצאים אושר אמיתי בפנים כך שאין לאירועים השונים של העולם כל השפעה רגשית עליכם, בגלל שהרווחה שהשגתם לא מושפעת מדברים כאלו. זוהי השתוות הנפש שאנחנו מנסים לפתח.


הקאנון, בהמלצות שבו לגבי סוג השתוות הנפש שיש לפתח, נוטה לצרף את האיכות הזו אל איכויות נוספות. למשל, יש את השתוות הנפש שהיא חלק מארבעת המצבים העילאיים. זאת השתוות נפש שמתפקדת טוב יחד עם רצון טוב וחמלה. אתם יכולים לקרוא לה השתוות נפש של רופא טוב. לכל רופא טוב יש רצון טוב וחמלה כלפי המטופלים שלו, והוא רוצה שהם יחלימו, אבל הרופא עלול לגלות שיש להם סימפטומים שהוא לא יכול לרפא. לעומת זאת, הוא לא מוותר לגמרי על המטופלים שלו. הוא מפתח השתוות נפש כלפי הסימפטומים שהוא לא יכול לרפא כדי שיוכל להתמקד על אלו שהוא כן – או, לכל הפחות, כדיו שיוכל להתמקד בדרכים שבעזרתן הוא יכול להקל על הכאבים והסבל של המטופלים שלו. במקום לנסות לאלץ בכוח דברים שנמצאים מחוץ להשפעתו, הוא מתעל את הרצון הטוב והחמלה שלו עבור המטופלים בדרכים אחרות – דרכי טיפול יעילות יותר, שבאמת יכולות להניב פירות. בדרך הזו, הוא לא מבזבז את הזמן והאנרגיה שלו על דברים שהוא לא יכול לעזור לגביהם, כדי שיהיה לו זמן ואנרגיה להתמקד בתחומים לגביהם הוא כן יכול לעזור.


כאשר, כחלק מהתרגול של השלמויות, אנחנו משלבים את השתוות הנפש עם השלמויות של עמידות ונחישות, אנחנו יכולים לפתח השתוות נפש שאפשר לקרוא לה השתוות הנפש של חייל טוב. חייל בקרב יהיה מוכרח לעמוד בקשיים ובנסיגות, אבל הוא לא מאפשר לעצמו להיפגע רגשית כתוצאה מהם. זה מאפשר לו לחפש, ולמצוא, דרכים לצאת כמנצח. האיכות הזו היא איכות הפוכה להשתוות נפש תבוסתנית – וזאת השתוות הנפש שמאפשרת לכם לצאת כמנצחים.


כשאנחנו מוציאים לפועל את הלקחים האלו על השתוות הנפש בחיי היומיום, אנחנו יכולים לראות שאחת המטרות של השתוות הנפש היא לעזור לנו לא להיות מוסחים מהעליות והירידות הרגשיות שעלולות להסיט אותנו מהדרך. כבר הזכרנו את העליות הרגשיות כשדיברנו על השלמות של ויתור, ועכשיו נדבר על הירידות הרגשיות: השתוות הנפש מתפקדת היטב כשהיא עוזרת לכם לשחרר ולהניח לדברים שלא ניתן לשנותם – או להניח לדברים שאת השינוי שלהם לא ניתן למנוע – כדי שתוכלו למקד את האנרגיה שלכם בדברים שכן ניתן ורצוי לשנות. מצד שני, היא עוזרת לכם להתמקד בדברים שמשתנים לכיוון לא נכון ולעצור את השינוי, אם אתם נמצאים בעמדה שמאפשרת לכם לעצור אותו. כמו שאמרנו מוקדם יותר, זהו תחום  שבו  השתוות הנפש, כדי שתהיה מיומנת, צריכה לפעול ביחד עם רגשות נוספים ואיכויות תודעתיות נוספות כחלק מהדרך כפולת השמונה. במילים אחרות, יש מצבים בחיים בהם אתם צריכים להיות כמו רופא: אתם שואבים מוטיבציה מרצון טוב וחמלה, אבל עליכם לאזן אותה עם השתוות הנפש. בנוסף, יש מצבים אחרים בהם אתם צריכים לתרגל השתוות נפש של חייל: יש קרבות שאתם צריכים להילחם בהם בחיים, ואתם צריכים השתוות נפש כדי להישאר רגועים ושלווים אל מול כל הנסיגות הזמניות.


בזמנים כאלו, אתם מפתחים את השליטה שלכם בתהליכים של הפבריקציות המילוליות והפבריקציות המנטאליות – במילים אחרות, הסיפורים שאתם מספרים לעצמכם בקשר למצב שבו אתם נמצאים בחיים. למשל, נניח שמשהו רע קרה בחיים שלכם, והתודעה שלכם מספרת לכם כל מיני סיפורים על כמה המצב גרוע. אתם עלולים להפוך לקורבנות של הגישה שעומדת בבסיס הביטוי התאילנדי, טאי לאיו (taai laeo), שהמשמעות שלו היא, "אני כבר מת!". יותר מדי אנשים מגיבים למצבים בחיים שלהם ככה. עליכם לראות ולזכור שאתם לא מתים. אתם עדיין חיים. יש דברים שאתם עדיין יכולים לעשות, זה עוזר להרגיע אתכם.


חלק מהאנשים מתנגדים לרעיון של לפתח השתוות נפש בחיי היומיום בגלל שזה נשמע שהם יישארו בלי רגשות או חיבה כלפי אנשים, אבל זה לא המצב. אתם צריכים להבין שכל עוד שאתם מרגישים את הצורך להזין את עצמכם באמצעות מערכות יחסים עם אנשים אחרים, יהיו לכם תהפוכות רגשיות. התודעה הולכת להיות כמו רכבת הרים, ואם התודעה שלכם היא כמו רכבת הרים, אתם לא נמצאים בעמדה טובה כדי לעזור לאחרים. למעשה, זה היה מועיל יותר עבור האנשים שאתם אוהבים אם הייתם יכולים לפתח השתוות נפש. אתם תוכלו להתבונן על מצבים בדרך יותר אובייקטיבית ולהגיע ממקום בטוח ויציב יותר מבחינה רגשית. כך תוכלו להיות מצוידים יותר מבחינה רגשית, ולתת עזרה אמיתית לאנשים – כמו במקרה של השתוות הנפש של רופא טוב. לכן, עדיין יכולה להיות לכם חיבה כלפי אנשים אחרים, ואתם עדיין יכולים להיות להם לעזר, למרות שאתם מפתחים השתוות נפש.


· הרמה הראשונה של השתוות הנפש, כפי שאמרתי מוקדם יותר, היא רמה הנמוכה ביותר וכוללת את כל הדברים מהשתוות הנפש בחיי היום יום ועד הג'האנה השלישית. המשמעות של כך בפועל היא שזוהי רמת השתוות הנפש שאתם צריכים לפתח בזמן שאתם לומדים להביא את התודעה אל תוך ריכוז. וגם במקרה הזה, צריך לשלב אותה ביחד עם האיכויות הנכונות, במינון הנכון ובזמן הנכון, כדי שהיא תהיה מיומנת.


למשל, כאשר הבודהה לימד בפעם הראשונה את ראהולה, בנו, כיצד למדוט, הוא התחיל את הלימוד בכך שהסביר לראהולה כיצד להפוך את התודעה שלו להיות כמו האדמה: בדיוק כמו שהאדמה לא מתרגזת כשדברים מגעילים נזרקים עליה, אתם צריכים לנסות לאמן את התודעה שלכם לא לאפשר לרשמים חושיים מהנים או לא מהנים להשתלט עליה. מטרת ההנחיה הזו, מאידך, היא לא רק להכניס את התודעה אל תוך מצב של השתוות נפש או קבלה. במקום זאת, המטרה של ההנחיה היא להוות את התשתית עבור הצעדים הפרו-אקטיביים יותר של מדיטציית הנשימה. אם אתם מתכוונים לאמן את התודעה להיות מיומנת בלפברק מצב טוב של ריכוז, אתם קודם כל צריכים לאמן את עצמכם להיות מתבוננים טובים, יציבים ומאוזנים, והמשמעות של כך היא לא לאפשר לדברים נעימים ולא נעימים להשתלט על התודעה ולהוציא אותה מאיזון. בדרך זו, כשאתם עושים טעות, אתם יכולים לראות אותה בבירור ולהודות בה. מהצד השני, כשאתם עושים משהו היטב, אתם נמצאים בעמדה שמאפשרת לכם להבין כיצד לעשות בו שימוש טוב, במקום רק להפיק הנאה מהתוצאות הטובות המיידיות שלו.

לכן, השתוות הנפש במקרה הזה מתפקדת כבסיס עבור התמדה והבחנה.


תוך כדי כך שאתם מנסים להוציא לפועל את ההנחיות האלו במטרה להביא את התודעה אל תוך ריכוז, הבודהה מציין שישנם זמנים בהם השתוות נפש, אם מדגישים אותה בזמן הלא נכון, יכולה להיות לא-מיומנת. למשל, כשהבודהה מתאר את שבעת גורמי ההתעוררות, הוא מציין ששלושה מהגורמים הם מיומנים כשיש לתודעה יותר מדי אנרגיה ושלושה הם מיומנים כשאין לה מספיק אנרגיה. כשלתודעה יש יותר מדי אנרגיה, אתם צריכים לפתח את הגורמים הנכונים כדי להרגיע אותה: רוגע, ריכוז והשתוות נפש. אתם נמנעים מלפתח את הגורמים המעוררים יותר, שנותנים אנרגיה לתודעה, שכוללים את הגורם שנקרא ניתוח של איכויות – שהוא הפעילות של הבחנה. בנוסף, אתם נמנעים מפיתוח של התמדה והתעלות. כשהתודעה עייפה ועצלה, לעומת זאת, אתם מפתחים את הגורמים המעוררים ונמנעים מהגורמים המרגיעים יותר.


הבודהה משתמש באנלוגיה של לנסות לשלוט באש. אם האש גבוהה מדי, אתם מתיזים עליה מים ומפזרים עליה עפר. מצד שני, שלושת הגורמים המעוררים יותר, שנותנים אנרגיה לתודעה, מקבילים לכך שאתם מוסיפים דלק למדורה. לכן, אם יש יותר מדי אנרגיה בתודעה שלכם, השתוות הנפש היא אחת מהגורמים שמתפקדים כמו מים או עפר. אבל, אם אתם יושבים במדיטציה ונרדמים באמצע התרגול, זה לא הזמן להשתוות הנפש. זה יהיה כמו לזרוק עפר ולהתיז מים על אש שהיא חלשה מדי, וממילא מאיימת להיכבות. לכן, ישנם זמנים בהם השתוות הנפש היא לא מה שאתם צריכים.


יש קטע נוסף בקאנון  שבו  הבודהה מעלה נקודה דומה על השתוות נפש ועל התפקיד שלה בתרגול המדיטציה, שמדבר על כך שישנו צורך לגרום לכמה איכויות מיומנות לעבוד יחד, בו זמנית. הוא אומר שאתם צריכים לאזן את השתוות הנפש עם ריכוז ועם התמדה. אם אתם מפתחים רק ריכוז, התודעה הופכת להיות עצלנית. אם אתם מפתחים רק התמדה, התודעה הופכת להיות חסרת מנוחה. אם אתם מפתחים רק השתוות נפש, התודעה לא הופכת להיות מרוכזת.  במילים אחרות, אם אתם רק יושבים במדיטציה ומתבוננים על דברים מופיעים וחולפים, מופעים וחולפים, שום דבר לא מתפתח.


הבודהה משווה את זה לתהליך של זיקוק זהב. התמדה היא כמו לשים את הזהב בתוך האש, ריכוז הוא כמו לנשוף על הזהב, והשתוות הנפש היא כמו רק להתבונן בזהב. אז, דמיינו לעצמכם: אם אתם רק יושבים ומסתכלים על הזהב בלי להכניס אותו אל תוך האש או לעשות משהו, שום דבר לא קורה. אם אתם רק מכניסים את הזהב לאש בלי להוציא אותו החוצה כדי לנשוף עליו או להסתכל עליו, הוא נשרף. אם אתם רק נושפים עליו, הוא נשאר קר – ואתם יודעים מה אתם משיגים? כלום. לכן, כשאתם עובדים על המדיטציה שלכם, אתם צריכים לאזן את השתוות הנפש עם ריכוז והתמדה, ולגרום לאיכויות האלו לעבוד יחד בזמן שאתם מזקקים את מצב התודעה שלכם.


עכשיו, למרות שאנחנו מדברים על השתוות נפש בזמן תרגול המדיטציה, כל עוד שאנחנו לא מגיעים לג'האנה הרביעית, היא עדיין נחשבת כהשתוות נפש ארצית. היא עדיין מבוססת על הנחישות לא להגיב. כל עוד שאתם מצליחים לשמר את הנחישות הזו, השתוות הנפש שלכם תחזיק מעמד, אבל אם היא לא מוזנת על ידי הג'האנה הרביעית, היא יכולה להתפורר די בקלות. עדיין, כדי להגיע לרמות הגבוהות יותר של השתוות הנפש, אתם קודם כל צריכים ללמוד איך לפתח את הרמה הזו, הארצית, של השתוות הנפש.


· הרמה השנייה של השתוות הנפש, לה הבודהה קורא השתוות נפש לא-ארצית, היא השתוות הנפש שמבוססת על רמות גבוהות של ריכוז, שמתחילה בג'האנה הרביעית. הבודהה קורא לרמה הזו גם "השתוות נפש המבוססת על יחידות" בגלל שהיא מבוססת על להביא את התודעה למצב מוצק ויציב של אחדות. היא חזקה יותר מאשר הרמה הראשונה של השתוות הנפש בגלל שהבסיס שלה חזק יותר. זהו תחום נוסף  שבו  התרגול של ג'האנה נכנס אל תוך התרגול של השלמויות.


הבודהה אומר, למרות שהרמה הזו של השתוות הנפש היא מוצקה ויציבה יותר מאשר הרמה הראשונה, שגם היא יכולה להפוך להיות לא-מיומנת אם אתם מאפשרים לעצמכם לנוח ולהסתפק בה. יש קטע בקאנון  שבו  הבודהה מדבר על כך שהרמה הזו של השתוות הנפש היא לא המטרה, בגלל שאנחנו עדיין יכולים להשתמש בה כדי להזין את עצמנו. אנחנו עדיין יכולים להיאחז בה. אנחנו עדיין צריכים הבחנה כדי ללכת אל מעבר לסוג ההיאחזות הזו, בג'האנה הרביעית, ויש צורך בכמות מסוימת של התמדה כדי לגרום להבחנה הזו לעבוד. הסיבה לכך היא מכיוון הרמה השנייה של השתוות הנפש היא דבר מאוד רגוע ויציב. בגלל שהיא כל כך יציבה, היא יכולה להפוך את התודעה לעצלנית, וזו הסיבה שאתם צריכים לעורר ולהמריץ את ההבחנה שלכם, את המיינדפולנס שלכם ואת ההתמדה שלכם – במילים אחרות, הבחנה נכונה, מיינדפולנס נכון ומאמץ נכון – כדי להוציא לפועל את ההבנה שאומרת "אני צריך לשחרר ולהניח להיאחזות הזו, גם כן”.


זאת דוגמה נוספת לגבי כיצד יש לצוות את השתוות הנפש עם איכויות מיומנות אחרות כדי שהיא תישאר מיומנת. הדוגמה הזו גם מראה כיצד השלמויות השונות צריכות לעבוד יחד, ושאנחנו צריכים את כל השלמויות ולא רק אחת או שניים מהן: השתוות נפש עוזרת להעניק להתמדה ולהבחנה שלנו מעט סיבולת. אבל, במקביל לכך, התמדה והבחנה צריכות לבדוק את השתוות הנפש כדי לוודא שאנחנו לא נתקעים ברמה נמוכה יותר של התרגול. בלי שתי השלמויות האלו – הבחנה והתמדה – השתוות הנפש יכולה להפוך אתכם לעצלנים, וזה יהיה מאוד קל להגיד לעצמכם, "זהו זה, זהו זה, זה כל מה שאני צריך. התודעה שלי רגועה; התודעה שלי יציבה”. לכן, אתם צריכים להיות מאוד חדי הבחנה.


· הרמה השלישית של השתוות הנפש היא השתוות נפש שמבוססת על התעוררות. הבודהה קורא לה "השתוות נפש לא-ארצית אף יותר לא-ארצית”. השתוות הנפש הזו היא תוצר לוואי של ההתעוררות, אבל היא אינה מאפיין של ההתעוררות עצמה. ההתעוררות עצמה היא האושר הגבוה ביותר. השתוות הנפש שמגיעה בעקבות התעוררת מופיעה כשאתם מהרהרים על כך שאתם חופשיים מתאווה, דחייה ואשליה. ההגשמה הזו יכולה לעורר השתוות נפש בגלל שרמת האושר הזו אינה מבוססת על תנאים, ולא יכולה להיות מושפעת מדבר. זה אומר שאין דבר שיכול לערער את השתוות הנפש הזו, בכלל. היא יציבה רגשית ביחס לכל הדברים האחרים. לעומת זאת, ההגשמה הזו, של ההתעוררות, יכולה גם לעורר תחושות חזקות של עונג והתעלות – אז גם כאן, זה מקרה נוסף  שבו  השתוות נפש מיומנת לא מתעוררת בתודעה לבדה.


זה חשוב לציין שהשתוות הנפש הזו לא עומדת בדרכה של חמלה, וחוסמת את האפשרות להרגיש אותה. למעשה, ההיפך הוא הנכון: עכשיו, כשהתשוקה שלכם למצוא אושר אמיתי הצליחה והצרכים שלכם סופקו, אתם יכולים להפנות את האנרגיות שלכם כדי לעזור לאחרים, בלי להרגיש צורך להזין את עצמכם באמצעותם. זאת הסיבה שהבודהה נותן דגש כל כך גדול על לפתור את בעיית הסבל האישית שלכם ואת הנטייה שלכם להזין את עצמכם. המוטיבציות שלכם בנוגע לעצמכם ולאחרים יכולות כעת, לאחר שפתרתם את בעיית הסבל האישית שלכם, להיות טהורות לגמרי.


עכשיו, הרמה השלישית הזו של השתוות נפש היא לא דבר שאפשר לעשות אותו. במילים אחרות, היא לא חלק מהדרך. הרמה הזו היא דבר שמגיע כתוצאה מהדרך. זאת הבחנה חשובה שיש לעשותה. לעיתים קרובות מדי אנחנו שומעים שלאנשים שהתעוררו המון השתוות נפש, אז אנחנו מחליטים, "גם לי תהייה השתוות נפש. והנה, יש לי!" אבל סוג כזה של השתוות נפש רצונית הוא בסך הכול השתוות נפש ארצית – רמת השתוות הנפש הנמוכה ביותר. זה בסך הכול ניסיון להעתיק את ההתעוררות, אבל אי אפשר להעתיק התעוררות. התעוררות אמיתית מצריכה מכם לעקוב אחר כל הצעדים של הדרך ולפתח את כל הגורמים של הדרך. לאחר שפיתחתם את הדרך במלאות והיא מניבה את פירותיה, זה הזמן  שבו  הרמה הגבוהה ביותר של השתוות הנפש תופיע – וכפי שכל האג'אהנים במסורת היער אומרים, היא בכלל לא דומה לשתי הרמות הראשונות של השתוות הנפש.


אג'אהן מאה בואה מספר על התרגול האישי שלו. הוא הכניס את התודעה שלו אל רמה מאוד חזקה של ריכוז, והיא הגיעה לנקודה שזה נראה כמו היא לא משתנה בכלל. בהתחלה, הוא היה משוכנע, "זה מוכרח להיות זה. זו מוכרחה להיות התעוררות”. אבל אז הוא התחיל להבחין שלרמת השתוות הנפש והשלום הפנימי הזו עדיין היו עליות וירידות מעודנים. עדיין היה צורך לדאוג לה. לטפל בה. לבסוף, הוא הגיע להבנה, "זו לא יכולה להיות ההתעוררות. אם הרמה הזו הייתה בלתי-תלויה, אז לא היו בה עליות וירידות, לא היה צורך לדאוג לה ולטפל בה”. רק כאשר הוא הצליח להניח ולשחרר את ההיאחזות שלו אל מצב הריכוז הזה, הוא יכול היה לקחת צעד אחורנית ממנו, לנתח אותו, ואז להגיע אל התעוררות מלאה. ואז – סלחו לי על הדימוי – הוא אמר שלמרות שבהתחלה הוא חשב שמצב הריכוז שהגיע אליו לפני כן היה ממש נפלא, לאחר שהוא מצא את ההתעוררות האמיתית והשווה ביניהם, הוא אמר שמצב הריכוז הזה היה כמו צוואה, אבל הוא השתמש במילה פחות מנומסת. זאת הייתה הסיבה שהוא היה מאוד קפדן עם התלמידים שלו. לכן, גם אנחנו צריכים להקפיד עם עצמנו. אל תאפשרו לעצמכם להסתפק ולנוח בזמן שעדיין יש משהו טוב יותר שאפשר להשיג. המשיכו לפתח את ההבחנה, את ההתמדה ואת הויתור שלכם. אתם תהיו שמחים שעשיתם את זה.

שאלות

שאלה: מה ההבדל בין אופקהא (upekkhā), השתוות נפש, ו-אדוקהאמאסוּקהם (adukkhamasukhaṁ), תחושה ניטרלית?


תשובה: ההבדל הוא שאופקהא, השתוות הנפש, עוסקת ברגשות. תחושה ניטרלית היא פשוט הגוון התחושתי של תחושה מסוימת, פיזית או מנטאלית. השתוות הנפש עוסקת יותר ביציבות מנטאלית ורגשית.


שאלה: שביעות רצון היא קשה עבורי, הרעיון של לקבל דברים בדיוק כפי שהם. מה עליי לעשות?


תשובה: הבודהה לא לימד אותך לקבל את הדברים כפי שהם בכל המצבים. בנוגע לקבלה, חשוב להבין את דברי הלימוד של הבודהה על קארמה. כל הדברים שאנחנו חווים ברגע הנוכחי הם שילוב של שלושה גורמים. הגורם הראשון מורכב מהתוצאות של הכוונות שלנו בעבר. הן כוללות את הכוונות שלנו מלפני רגע ועד הכוונות שנוצרו בגלגולי חיים קודמים, שמניבים פירות עכשיו, ברגע הנוכחי. הגורם השני הוא הכוונות הנוכחיות שלך. השלישי הוא התוצאות של הכוונות הנוכחיות שלך. את לא יכולה לעשות הרבה בקשר לתוצאות של כוונות העבר שלך, אבל את יכולה לשנות את הכוונות העכשוויות שלך ואת התוצאות שלהן.


לכן, הדברים שאת צריכה להיות שבעת רצון לגביהם הם הדברים שמגיעים כתוצאה מהקארמה שביצעת בעבר. אבל גם כאן, העובדה הפשוטה שהקארמה שלך מהעבר הניבה עד עכשיו תוצאות רעות, למשל, לא אומרת שהיא מוכרחה להמשיך להניב תוצאות רעות. את יכולה לשנות את הכוונות העכשוויות שלך בחופשיות. זאת הסיבה שהבודהה אמר שאנחנו לא חייבים לסבול – גם לא מהתוצאות של המעשים הרעים שעשינו בעבר. אם נהפוך להיות מומחים ונשיג שליטה בכוונות מיומנות ברגע ההווה, נוכל למנוע מהתודעה לסבול גם במצבים קשים. לכן, תהיי שבעת רצון בקשר לדברים שאת לא יכולה לשנות, אבל אל תהיי שבעת רצון בקשר לדברים שאת יכולה לשנות, ושכדאי לשפר אותם. הרבה מיכולת ההבחנה שלך נמצאת בלהבין מה ניתן לשנות ומה לא.


הבודהה לימד שעלייך להיות שבעת רצון ולהסתפק בתנאים החיצוניים. כמתרגלת של הדהמה, אם התנאים מספיק טובים כדי לאפשר לך לתרגל, אז זה מספיק. אבל כל עוד שאת עדיין סובלת, את לא צריכה להיות שבעת רצון ולהסתפק ברמת המיומנות בתודעה שלך עצמך. למעשה, הבודהה אמר שזה היה סוד ההתעוררות שלו: כל עוד שהייתה מיומנות נוספת שהוא יכול היה לפתח, הוא לא אפשר לעצמו לנוח ולהיות שבע רצון.


שאלה: יש אנשים שאני מחבב, אנשים שאני לא מחבב. יש לי את ההעדפות שלי. השתוות נפש נראית לי כמו אוטופיה. התייחסותך בבקשה.


תשובה: המשמעות של השתוות הנפש היא לא להיפטר מדברים שאתה אוהב או לא אוהב. המשמעות היא פשוט לא לתת להעדפות שלך, לדברים שאתה אוהב או לא-אוהב, להשתלט על התודעה שלך. בסופו של דבר, העניין מסתכם בעובדה שישנם דברים מסוימים בחיים שאתה יכול לשנות ודברים אחרים שאתה לא. אתה צריך לפתח השתוות נפש כלפי הדברים שאתה לא יכול לשנות, כדי שיהיה לך מספיק כוח ואנרגיה כדי לעבוד על הדברים שאתה כן יכול לשנות ולשפר.


משמעות אמרת הזן, "הדרך הגדולה היא לא קשה עבור אלו שאין להם העדפות", היא שאתה צריך להיות מוכן לעשות את כל הדברים שהדרך הגדולה מצריכה ממך לעשות. אם היא מצריכה לשמור על כללי האימון, אז אתה שומר עליהם. אם היא מצריכה ממך ללמוד כיצד לרכז את התודעה, אז אתה מרכז את התודעה. אתה מעדיף לעקוב אחר הדרך ולצעוד בה מאשר לא לצעוד בה, אבל אתה לא מאפשר להעדפות האחרות שלך להפריע לך ללכת בדרך הלכה למעשה.

bottom of page