ערב

התמדה

אתמול בלילה דיברנו על כך שהתשוקה להשקיע מאמץ בתרגול מתעוררת כשאתם פוגשים מורה אמין או מורה אמינה, ומחליטים שהדהמה שהם מלמדים היא הגיונית. יחד עם זאת, התשוקה לתרגל מגיעה גם מסיבות נוספות. בקאנון מסופר על קרוב משפחה של הבודהה שנפטר. הבודהה אמר שאם קרוב המשפחה שלו היה משקיע מאמץ בתרגול כשהוא היה צעיר, הוא היה הופך להיות אדם ער לגמרי. אם הוא היה משקיע מאמץ בתרגול כשהיה בגיל העמידה, הוא היה מגיע לדרגת התעוררות נמוכה יותר. אם הוא היה משקיע מאמץ בתרגול כשהיה זקן, הוא היה מגיע אל השלב הראשון של ההתעוררות. אבל הוא אף פעם לא השקיע מאמץ בתרגול, בכלל, אז הוא החמיץ את ההזדמנות שלו להשיג הארה בגלגול החיים הנוכחי.

זה סיפור מצמרר, שאמור לעורר בכם תשוקה: התשוקה לא לפספס מה שניתן להשיג על ידי מאמץ אנושי. זאת התשוקה שעומדת בבסיס השלמות של התמדה, והיא נושא השיחה שלנו הערב.

המשמעות של המילה הפאלית להתמדה, ויריאה (viriya), יכולה להיות גם "אנרגיה" או "מאמץ". המילה זהה לחלק של מאמץ נכון בדרך הנאצלת כפולת השמונה. כפי שהבודהה מסביר, מאמץ נכון פועל באדיקות עם השקפה נכונה ומיינדפולנס נכון. השקפה נכונה אומרת לכם מה מיומן ומה לא. מיינדפולנס נכון עוזר לכם לזכור את הלקחים והשיעורים שלמדתם מהשקפה נכונה. מאמץ נכון הוא הגורם שמוציא לפועל את הלקחים האלו, הלכה למעשה, כדי שתוכלו לזנוח את החלקים השגויים של הדרך ולפתח את החלקים הנכונים במקומם. לכן, הערב אני רוצה להתייחס אל הדרכים השונות בעזרתן הבחנה, או השקפה נכונה, ומיינדפולנס נכון פועלים יחד כדי לפתח את השלמות של התמדה.

התמדה מקבלת הכוונה מהשקפה נכונה בארבע דרכים:

1. השקפה נכונה מאפשרת לנו להבדיל בין איכויות מיומנות ואיכויות לא-מיומנות.

2. היא מספקת לנו מוטיבציה לרצות להשקיע את המאמץ כדי לזנוח איכויות לא-מיומנות ולפתח איכויות מיומנות.

3. היא מלמדת אותנו את סוגי המאמץ שעשויים להיות מיומנים.

4. לבסוף, השקפה נכונה מאפשרת לנו להתאים את מידת המאמץ שאנחנו צריכים להשקיע בכל רגע נתון.

בואו נסתכל על כל אחת מהדרכים האלו:

הראשונה לא דורשת הסברים רבים, כי כבר דיברנו המון לגבי מה מיומן ומה לא-מיומן. איכויות לא-מיומנות הן אלו שמובילות אתכם לגרום לנזק, איכויות מיומנות הם אלו שעוזרות לכם להימנע מגרימת נזק.

הדרך השנייה שבה יכולת ההבחנה מנחה את ההתמדה שלכם, לעומת זאת, מצריכה הסבר נוסף – כלומר, להבין כיצד הבחנה מספקת מוטיבציה. ישנן דרכים רבות שבעזרתן אתם יכולים לעורר בתוככם מוטיבציה לרצות לתרגל. הבודהה אומר שהאיכות העיקרית שעומדת בבסיס האיכויות המיומנות כולן היא אחריות זהירה. זוהי האיכות שעוזרת לכם לראות את הסכנות שעלולות להיגרם מכך שאתם פועלים בדרכים לא-מיומנות, ואת הרווחים שיכולים להגיע מכך שאתם פועלים בדרכים שהן כן. לדוגמה, אתם מתמקדים על החסרונות של תענוגות חושיים רגילים כדרך לעורר בכם מוטיבציה למצוא אושר שלא קשור לסיפוק החושים, כמו האושר של ריכוז התודעה – שהוא אושר גבוה ובטוח יותר.

כל שאר הדרכים לעורר מוטיבציה לתרגל נובעות מאחריות זהירה. למשל, אתם יכולים לעורר בתוככם מוטיבציה לתרגל על ידי פיתוח של חמלה. גם המוטיבציה הזו מבוססת על האיכות של אחריות זהירה, כי אתם מבינים שאתם תפיקו תועלת מהתרגול, ואנשים אחרים יפיקו תועלת גם כן. אחרי הכול, ככל שיהיו פחות תאוות בצע, דחייה ואשליה בתודעה שלכם, כך תסבלו פחות מהאיכויות האלו, וגם לאנשים סביבכם ייגרם פחות סבל כתוצאה מהפעולות שלכם.

דרך נוספת לעורר מוטיבציה היא לנסות לפתח חוש הומור בנוגע לזיהומים שלכם. אם אתם יכולים לראות אותם כמגוחכים, אז קל יותר לוותר עליהם. המוטיבציה הזו מבוססת על זהירות קשובה בגלל שחוש הומור בריא נובע מהיכולת שלכם לקחת צעד אחורה, להתבונן על הדברים בצורה אובייקטיבית, ולראות היכן הם אינם הולמים ולא הגיוניים. תשומת לב זהירה היא האיכות שמעוררת בכם השראה לקחת צעד אחורנית ולהתבונן.

רוב האנשים מפספסים את הדוגמאות ההומוריסטיות בקאנון הפאלי, בעיקר מכיוון שהן הכי נפוצות בוינאיה – החלק שעוסק בכללים עליהם הנזירים צריכים לשמור – ומעט מאוד מתרגלים שאינם נזירים קוראים את החלק הזה בקאנון. לכל חוק יש סיפור רקע שמסביר את הסיבות שבגללן החוק גובש, ופעמים רבות יש בסיפורים האלו מרכיב הומוריסטי.

שימוש בהומור עוזר לכם לראות כמה מגוחכת תהיה הטעות אם תשברו את הכלל, וזה עוזר לתפוס מרחק מכל תשוקה בתוככם שעלולה לגרום לכם לשבור אותו. זאת נקודת המבט האובייקטיבית שמגיעה מכך שאתם לוקחים צעד אחורה מהזיהומים שלכם. שנית, קל יותר לחיות לפי מערכת כללים מסוימת כשאתם רואים שלאנשים שניסחו את הכללים היה חוש הומור בריא. זה עוזר לכם להבין את הכללים, ולהעריך את העובדה שהם לא עגמומיים או משעממים, ושלא קבעו אותם רק כדי להעניש.

לדוגמה, ישנו סיפור בוינאיה על נזיר עם כוחות על-טבעיים שניצח בקרב מול נחש יורק אש. האנשים שאינם נזירים שומעים על כך ורוצים לתת לנזיר תרומה כדי לקבל חסדים וסגולות. לכן, הם שאלו את הנזירים האחרים, "מה הדבר שנזירים בדרך כלל לא מקבלים כשהם יוצאים לקבל נדבות?" אבל, הם שאלו את הנזירים הלא נכונים. הנזירים השיבו, "אנחנו אך פעם לא מקבלים אלכוהול”. אז, יום למחרת, כל אחד מהאנשים בעיר הביא כוס מלאה באלכוהול כדי לתת אותה כנדבה לנזיר שניצח את הנחש יורק האש. הנזיר עבר בין כל הבתים של האנשים, שתה את כל כוסות האלכוהול, אחת אחרי השנייה, ואז התעלף בשער הכניסה של העיר.

לאחר מכן, הבודהה הגיע עם קבוצה של נזירים וראה את הנזיר המעולף שרוי על הקרקע בשער הכניסה, אז הוא ביקש מהנזירים האחרים לסחוב אותו בחזרה אל המנזר. כשהגיעו למנזר, הם השכיבו את הנזיר השתוי על הקרקע, כך שראשו פנה לכיוון הבודהה. עכשיו, הנזיר שיכור לגמרי ולא יודע היכן הוא נמצא, אז הוא זז והתגלגל מצד לצד ובסופו של דבר נשכב כך שהרגליים שלו פנו היישר אל עבר הבודהה. בהודו, להפנות את כפות הרגליים אל אדם אחר זה סימן לחוסר כבוד, אז הבודהה שואל את הנזירים, "בעבר, הנזיר הזה הראה לי כבוד נכון?" הנזירים השיבו, "כן”. "האם הוא מראה לי כבוד עכשיו?" "לא". "האם הוא יצא לקרב נגד נחש יורק אש?" "כן”. "האם עכשיו הוא מסוגל לצאת לקרב נגד סלמנדרה?" "לא”. זאת הסיבה שלנזירים יש חוק שאוסר על שתיית אלכוהול. לכן, הומור הוא דרך נוספת לעורר בכם מוטיבציה כדי לרצות לעשות את הדבר המיומן: במילים אחרות, אתם משתמשים בחוש ההומור שלכם כדי לראות עד כמה המזהמים שלכם מגוחכים.

דרך נוספת לעורר מוטיבציה היא לקבל השראה מהדוגמה האישית של הבודהה והמורים הגדולים, בגלל שהם מרחיבים את האופקים שלכם, ונותנים לכם רעיונות חדשים בנוגע לדברים שבני אנוש מסוגלים להשיג. יש סיפור בקאנון על נזיר חולה שנמצא בטבע הפראי. הנזיר שואל את עצמו, "האם כדאי לי לנסות לחזור אל העיר כדי למצוא רופא?" ואז הוא חושב על דוגמתו האישית של הבודהה והתלמידים הנאצלים הגדולים, שטיפלו במחלות שלהם על ידי כך שפיתחו את גורמי ההארה וחמשת הכוחות. לכן, הנזיר מחליט, "אני אנסה לעשות את זה, גם כן. אני אשאר בטבע הפראי”.

דרך נוספת לעורר מוטיבציה היא על ידי פיתוח הגרסאות הבריאות של איכויות להן הטקסטים המוקדמים קוראים תאווה וגאווה. במילים אחרות, אתם חושבים, "אנשים אחרים יכולים להשיג את ההתעוררות. גם אני אשמח להשיג אותה”. זאת תאווה בריאה. "הם בני אנוש, אני בן אנוש. הם יכולים לעשות את זה, אז למה שאני לא אוכל?" זאת גאווה בריאה. למרות שבסופו של דבר אתם צריכים לזנוח את האיכויות של גאווה ותאווה, יש שלבים בדרך בהם אתם צריכים להשתמש בגרסאות הבריאות של האיכויות האלו כדי לשכנע את עצמכם שמטרת התרגול היא ראויה, ושאתם מסוגלים להשיג אותה.

יש אפילו כמה מקרים בקאנון בהם הבודהה ממליץ על כמה מוטיבציות שהן די לא-מיומנות כדי לגרום לעצמכם לעשות משהו מיומן. למשל, כשמאוד קשה להרגיש רצון טוב כלפי אדם עליו אתם כועסים: אתם יכולים להזכיר לעצמכם שאם תפעלו בתואם עם הכעס, אתם ככל הנראה תעשו משהו טיפשי, וזה ישמח את האויבים שלכם. האם אתם רוצים לשמח את האויבים שלכם?

זאת לא המחשבה המיומנת ביותר – למעשה, היא די זדונית – אבל היא יכולה למנוע התנהגויות לא-מיומנות. גם המחשבה הזו מבוססת על תשומת לב זהירה: התשוקה להיעזר באיכות שהיא מעט לא-מיומנת כדי להימנע מאיכות שהיא פוגענית ולא-מיומנת אף יותר.

במקרה האישי שלי, כשהייתי נזיר בתאילנד, התחלתי להבין שחלק מהאנשים שם מסתכלים על נזירים מערביים כסוג של פילים רוקדים: עצם העובדה שפילים יכולים לרקוד היא מספיקה, אבל האנשים בתאילנד לא חשבו שפילים מסוגלים לרקוד כמו שצריך. באופן דומה, היו אנשים שאמרו, "האם הנזירים המערביים האלו באמת יכולים להבין את הדהמה?" לכן, אמרתי לעצמי, "אני אוכיח להם”. אולי זו לא המחשבה המיומנת ביותר שיכולתי לחשוב, אבל היא גרמה לי לתרגל מדיטציה הרבה יותר.

עכשיו, שימו לב שכל סוגי המוטיבציה האלו זקוקים לתחושה בריאה של אני. זאת נקודה שחייבים להדגיש אותה פעמים רבות. אנחנו שומעים הרבה מאוד על דברי הלימוד של לא-אני, ונוטים לשכוח שהבודהה אמר שאנחנו צריכים לנסות להפוך את האני למחסה של עצמו. הדרך להשיג את זה היא על ידי פיתוח של תחושת אני בריאה: להרגיש שאתם אחראיים, מסוגלים, ושתפיקו תועלת מהפיתוח של פעולות מיומנות. בנוסף, זה מצריך שתהיה לכם תחושה איתנה ויציבה של אני שמוכנה להודות בטעויות וללמוד מהן.

ישנה אוניברסיטה רפואית בארצות הברית שבה אפשר להתמחות בניתוחי מוח. עכשיו, לכל הסטודנטים שמגישים מעומדות כדי ללמוד להיות מנתחי מוח יש ציונים טובים, כמובן, אבל לא כל הסטודנטים שיש להם ציונים טובים בסופו של דבר גם יהיו מנתחי מוח טובים. לכן, המנהלים באוניברסיטה ניסו למצוא דרך לשאול את השאלות הנכונות במהלך ראיון הקבלה, כדי לסנן את האנשים שבסופו של דבר לא יהיו מנתחי מוח טובים. המנהלים גילו שתי שאלות שהן טובות במיוחד לסינון: הראשונה היא, "האם אתה יכול לספר לנו על טעות שעשית לאחרונה?" אם המועמד או המעומדת ענו, "לא, אני לא יכול לחשוב על טעויות כלשהן שעשיתי לאחרונה”. הם היו נדחים ולא מתקבלים ללימודים. השאלה השנייה, "אם היית צריך לעשות את הפעולה הזו שוב, איך היית פועל אחרת?" אם המועמד או המעומדת לא הצליחו לחשוב על דרך פעולה אחרת, הם היו נדחים. במילים אחרות, המנהלים חיפשו אנשים שיכולים לזהות טעויות ולחשוב כיצד לא לחזור על הטעויות האלו שוב. אלו האנשים שבסבירות הגבוהה ביותר יהפכו להיות מנתחי מוח טובים. היכולת הזו להכיר בטעויות ולתקן אותן מצריכה תחושת עצמי מאוד איתנה ויציבה – שלא מרגישה מאוימת להכיר בטעויות, וגם לא מנסה להכחיש אותן.

למעשה, עליכם להיות גאים על כך שאתם מוכנים ללמוד מטעויות. הנושא הזה קשור לדבר לימוד אחר שהבודהה נתן לבנו ראהולה. הבודהה אמר לו, "לפני שאתה מודט, נסה להפוך את התודעה שלך להיות כמו האדמה. אנשים זורקים דברים מגעילים על האדמה, אבל האדמה לא מגיבה”. הבודהה אמר אותו הדבר בנוגע לרוח, אש ומים. הרוח יכולה להעיף דברים מגעילים מצד לצד, אבל הרוח לא נגעלת מהם. אפשר להשתמש במים כדי לשטוף ולנקות דברים מלוכלכים, אבל המים לא מתרגזים מכך. אש שורפת דברים מגעילים, אבל האש לא נגעלת מהם. באופן דומה, צריכה להיות לכם גישה יציבה ומוצקה בקשר לטעויות העבר שלכם, כדי שתוכלו לראות אותן. אם אתם יכולים להודות בטעויות בלי להתערער מהן, אתם תשימו את עצמכם בעמדה שממנה אתם יכולים ללמוד מהטעויות האלו.

אלו, אם כן, הן חלק מהדרכים שהבחנה נותנת הנחייה והדרכה כיצד לעורר בכם מוטיבציה, כדי שתוכלו להשקיע מאמץ בתרגול.

בנוגע לסוגים השונים של מאמץ מיומן, בעיקרון יש ארבעה:

1. המאמץ המיומן הראשון הוא למנוע מאיכויות לא-מיומנות להופיע.

2. השני הוא לזנוח איכויות לא-מיומנות שכבר הופיעו.

3. השלישי הוא לפתח איכויות מיומנות שעדיין לא הופיעו.

4. והרביעי הוא לפתח ולשמר איכויות מיומנות שכבר הופיעו.

עכשיו, חשוב שנבחין שישנם ארבעה סוגים שונים של מאמץ נכון. לרוב אנחנו שומעים שיש רק סוג אחד, שהוא לשחרר ולהניח לדברים. לשחרר ולהניח, לשחרר ולהניח. אבל יש הרבה דברים שאתם לא צריכים לשחרר ולהניח, או שעליכם קודם כל לפתח – לפני שתוכלו לשחרר ולהניח להם לאחר מכן. לדוגמה, כשריכוז מתעורר בתודעה, אתם לא משחררים אותו או מניחים לו, ואז חושבים לעצמכם שהשגתם תובנה אל תוך הארעיות של הריכוז שלכם. כשריכוז מתעורר בתודעה, אתם צריכים לשמר ולפתח אותו עוד יותר. כשאתם עושים את זה, אתם פועלים מתוך מאמץ נכון.

בין ארבעת סוגי המאמץ השונים האלו, הסוג שהכי פחות מדברים עליו הוא פעולת המניעה, לכן זה סוג המאמץ שאני רוצה להתמקד בו הערב.

דרך אחת למנוע מאיכויות לא-מיומנות להתעורר בתודעה היא להפעיל ריסון על החושים שלכם. במילים אחרות, כשאתם מסתכלים על משהו או מקשיבים למשהו, שאלו את עצמכם, למה? מהי התכלית לשמה אתם מסתכלים? מהי המטרה? אתם גם יכולים לשאול שאלה אחרת: "איזה חבר במועצת התודעה אחראי על ההסתכלות או על ההקשבה?" רק אם אחד מחברי המועצה המיומנים אחראי על ההסתכלות או ההקשבה, אז ראוי שתמשיכו להסתכל או להקשיב. למשל, אתם הולכים במורד הרחוב, רואים משהו שאתם מאוד רוצים לקנות, ומסתכלים עליו בדרך שמחמירה ומעודדת את התאווה שלכם. עליכם לשאול את עצמכם, "האם אני באמת צריך את הדבר הזה?" ואם אתם מבינים שאתם לא באמת צריכים אותו, אז כדאי שתסתכלו עליו בדרך שעוזרת לערער את התאווה שלכם ולהפחית אותה.

בימנו, רוב הבעיות בקשר לריסון חושי לא באמת מתעוררות כשאנחנו הולכים במורד הרחוב. הן מתעוררות כשאנחנו מדליקים את המחשב או מסתכלים על הטלפון שלנו. אתם חייבים להזכיר לעצמכם: הדברים האלו לא מדליקים את עצמם, אתם מדליקים אותם. ואתם צריכים לשאול את עצמכם למה. אם אתם לא באמת ברורים לגבי הסיבה, אל תדליקו אותם. בדרך זו אתם יכולים למנוע הרבה מצבים תודעתיים לא-מיומנים.

דרך נוספת למנוע מאיכויות לא-מיומנות להתעורר בתודעה היא להרהר על נושא לו הבודהה קרא ארבעת צרכי החיים ההכרחיים. כדי לחיות, אנחנו תלויים בארבעה צרכים הכרחיים: אוכל, ביגוד, מחסה ותרופות. בכל פעם שאתם משתמשים באחד מהדברים האלו או חושבים על לקנות דברים חדשים, עליכם להבין שיש להם שימוש ראוי – כלומר, להשתמש בארבעת הצרכים ההכרחיים כדי לעזור לכם לפתח איכויות תודעתיות מיומנות. אם אתם עומדים להשתמש בהם בדרכים שמעוררות איכויות לא-מיומנות, אתם עושים בהם שימוש לרעה. לכן, זה טוב להרהר על הצרכים ההכרחיים האלו בעזרת המחשבות האלו בתודעה, בכל פעם שאתם משתמשים בהם. זה יסיר הרבה התנהגויות לא-מיומנות.

למשל, כשאתם יוצאים לקנות אוכל, תזכירו לעצמכם שאתם אוכלים רק כדי לשמור על הגוף חי ובריא. כל דבר מעבר לכך יהיה בזבוז של המשאבים שלכם – משאבים שניתן להפנות אל מטרות טובות יותר. בנוסף, אתם מעמיסים שלא לצורך על אנשים אחרים. טוב להרהר על הדברים האלו מדי יום.

דרך נוספת למנוע מאיכויות לא-מיומנות להתעורר בתודעה היא להקדיש כמה רגעים, בסיום המדיטציה שלכם מדי בוקר, כדי לחשוב על הדברים שאתם מצפים שיקרו במהלך היום. אם אתם צופים שיהיו סיטואציות בהן אתם עלולים להגיד או לעשות משהו לא-מיומן, שאלו את עצמכם, "איך אני יכול להתכונן למצב הזה כך שלא אעשה משהו לא-מיומן?" תריצו כמה תרחישים בתודעה שלכם, עד שתצליחו לחשוב על דרך מיומנת כדי להימנע מלעשות או להגיד משהו לא-מיומן, גם אם אנשים סביבכם עושים או אומרים דברים שבדרך כלל מרגיזים אתכם. לרוב, אנחנו מדגישים יתר על המידה את רגע ההווה בתרגול המדיטציה ושוכחים שאנחנו יכולים להיעזר בתרגול כדי להתכונן לעתיד – וזו דרך לגיטימית לחלוטין להיעזר בתרגול.

אלו הן כמה מחשבות על סוגי המאמץ השונים. בנוגע לכמות המאמץ, אתם מנסים למצוא מאמץ שהוא בדיוק נכון, וזה יהיה תלוי בשני גורמים: הגורם הראשון הוא סוג המשימה, והשני הוא כמות האנרגיה שיש לכם.

בהתייחס לסוג המשימה שעומדת לפניכם, הבודהה אומר שהגורמים לסבל בתודעה מגיעים בשתי צורות. חלק מהגורמים יחלפו בקלות אם פשוט תתבוננו בהם, ובמקרים האלו אתם רק מתבוננים על גורמי הסבל עם השתוות הנפש. לעומת זאת, יש גורמי סבל אחרים בתודעה שיסתכלו עליכם בחזרה, ישר בעיניים, כשאתם רק מתבוננים עליהם עם השתוות הנפש. הם לא חולפים בקלות. אין להם תחושה של בושה. לכן, הבודהה אמר, זה הזמן  שבו  אתם צריכים "להפעיל פבריקציה”. זכרו מהם שלושת סוגי הפבריקציה: אתם לומדים לנשום בדרך מסוימת, אתם לומדים לדבר לעצמכם בדרך מסוימת, ואתם מביאים תפיסות חדשות לנושא שאתם מתמודדים איתו. זה מצריך מכם לפרק את המצב התודעתי הלא-מיומן שלכם, לבחון אותו במסגרת שלושת סוגי הפבריקציה, ואז להשתמש בגרסאות מיומנות של שלושת הפבריקציות האלו כדי ליצור מצב מיומן במקומו.

לסיכום, אלו הם המקרים בהם כמות המאמץ שהיא בדיוק נכונה תהיה תלויה במשימה שלפניכם.

הגורם השני הוא כמות האנרגיה שיש לכם. ישנו סיפור בקאנון על גבר צעיר שגידלו אותו ברכות ובעדינות, עד שגדל שיער על סוליות כפות הרגליים שלו כי הן היו מאוד עדינות. הסיפור הוא די ארוך, אבל בסופו של דבר הגבר הצעיר הזה לקח על עצמו את נדרי הנזירות והפך לנזיר. ערב אחד, בזמן שתרגל מדיטציית הליכה, הוא תרגל כל כך באינטנסיביות עד שכפות רגליו התחילו לדמם. הוא הרגיש מתוסכל, ואז ישב וחשב, "אולי כדי שאוותר על הנזירות ואפשוט את גלימת הנזיר. אני עדיין יכול לעשות מעשים טובים ולקבל סגולות וחסדים גם כמתרגל שאינו נזיר”. ובכן, הבודהה היה על פסגת גבעת הנשרים, ואז נעלם משם והופיע מחדש ממש מול הנזיר. הבודהה אמר, "האם חשבת עכשיו לפשוט את גלימת הנזיר?" אתם יכולים לדמיין את זה? אתם יושבים, מתרגלים מדיטציה ואז חושבים, "אולי אדיף שאוותר," ופתאום, הבודהה מופיע ישר מולכם. אז, הנזיר הצעיר ענה, "כן, ככה חשבתי”.

הבודהה שאל אותו, "כשהיית אדם מן השורה, שאינו נזיר, האם היית מיומן בלנגן בלאוטה?" הנזיר ענה, "כן”. הבודהה אמר, "כשכיוונת את המיתרים של הלאוטה בהגזמה, עד שהיו מתוחים מדי, האם הלאוטה נשמעה טוב?" "לא”., הנזיר ענה. הבודהה שאל, "וכשהמיתרים היו רפויים מדי, האם היא נשמעה טוב?" הנזיר ענה, "לא”. הבודהה שאל, "ומה קרה כשהמיתרים היו מתוחים בדיוק במידה הנכונה? האם הלאוטה נשמעה טוב?" "כן”. לאחר מכן, הבודהה סיכם ואמר, "באופן דומה, כאשר אתה מתרגל מדיטציה, אתה מכוון את המאמץ שלך על פי רמת האנרגיה שיש לך, ואז אתה מכוון את שאר הכוחות שלך – את ההשתכנעות, המיינדפולנס, הריכוז וההבחנה – אל רמת המאמץ, וכך התרגול שלך יתקדם כמו שצריך”.

באופן דומה, כשאתם מתרגלים מדיטציה בבית – היה לכם יום ארוך, אתם עייפים, וכל מה שאתם מסוגלים לחשוב עליו זה לישון – זה לא הזמן להגיד, "אני לא אקום מהמדיטציה הזו עד שאשיג את ההתעוררות המלאה”. אתם אומרים לעצמכם, "אוקי, אני אשב ואתרגל למשך שעה" – או למשך פרק הזמן שהחלטתם לגביו – "ואנסה לא להירדם”. לעומת זאת, בזמנים אחרים כאשר יש לכם יותר אנרגיה וקבעתם לתרגל למשך חצי שעה, אם אתם שומעים את הצלצול שמודיע על סיום התרגול, תנו לעצמכם עוד חצי שעה של תרגול.

זאת הדרך לקבוע את כמות המאמץ שמרגישה בדיוק נכונה, בהתבסס על כמות האנרגיה שיש לכם.

לסיכום, אלו הן ארבעת הדרכים השונות בעזרתן הבחנה מספקת הכוונה למאמץ ולהתמדה שלכם.

• על ידי כך שהיא מבדילה בין פעולות מיומנות ולא-מיומנות.

• על ידי כך שהיא נותנת לכם רעיונות כדי לעורר מוטיבציה.

• על ידי כך שהיא מצביעה על ההבדלים בין סוגי המאמץ השונים.

• על ידי כך שהיא עוזרת לכם לקבוע את כמות המאמץ שהיא בדיוק נכונה.

  
  

כדי שההתמדה שלכם תהיה נכונה, עליה לקבל הכוונה והדרכה מהשקפה נכונה – כדי שתראו אלו עניינים בחיים הם חשובים, ואלו איכויות בתודעה ישאירו אתכם על הדרך. זכרו, מאמץ נכון מתמקד באיכויות מיומנות ובאיכויות לא-מיומנות בתודעה, וכפי שההבחנה שלכם מלמדת, התודעה היא הגורם החשוב ביותר בחייכם. לכן, התודעה היא המקום  שבו  אתם צריכים לרכז את המשאבים שלכם. הבחנה גם מלמדת אתכם כיצד להבין ולבחור את סוגי מאמץ הנכונים כדי שתוכלו להשיג את המטרה.

עכשיו, מיינדפולנס נכון זוכר את הלקחים האלו ושומר עליכם ערניים, כדי שתוכלו ליישם אותם כל הזמן. זאת הדרך שבה המיינדפולנס שלכם עובד ביחד עם הבחנה. מעניין לציין שבפאלית המילים עבור מיינדפולנס והבחנה, סאטי ו-פאניה, כאשר אתם מצרפים אותן יחד – סאטיפאניה – הן יוצרות מילה שמשמעותה היא "אינטליגנציה". במקרה הזה, אנחנו מדברים על סוג מסוים של אינטליגנציה: אתם ערניים לפעולה שיש לעשותה, התודעה שלכם נוכחת ומודעת כדי לזכור מהי הפעולה שראוי לעשותה, ואתם משתמשים בידע שלכם כדי להשיג מטרה שהיא טובה. אינטליגנציה אמיתית זקוקה ליותר מאשר רק מיינדפולנס והבחנה. היא זקוקה למאמץ. במילים אחרות, אם אתם לומדים משהו אבל לא מנסים לזכור אותו, זו לא באמת אינטליגנציה. אם אתם לומדים וזוכרים אבל לא מנסים לפעול, הלכה למעשה, גם זו לא באמת אינטליגנציה. רק כשאתם לומדים, מנסים לזכור, ולאחר מכן מנסים לפעול הלכה למעשה לפי מה שלמדתם: אתם באמת משתמשים באינטליגנציה שלכם. זאת הנקודה שבה המאמצים וההתמדה שלכם, הופכים להיות השלמות של התמדה.

שאלות

שאלה: כיצד אני יכול לתרגל מדיטציה כדי להתגבר על עצלנות בחיי היומיום?

תשובה: אג'אהן מהא בואה אמר פעם שהשאלה האהובה עליו היא, "מהי הדרך הכי קלה כדי להתגבר על עצלנות?" אתם צריכים להזכיר לעצמכם שאם אתם רוצים להשיג דברים טובים בחיים, אתם חייבים להשקיע את המאמץ. חשבו על הדברים הרעים שקורים לאנשים עצלנים, הדברים שהם מפספסים, ואז חשבו על הדברים הטובים שמגיעים מכך שאתם משקיעים מאמץ.

שאלה: למה אנחנו מזינים את עצמנו על ידי מעגלי קסמים שלילים? בהם אנחנו עושים דברים שאנחנו יודעים שלא טובים עבורנו.

תשובה: יש חלק בתודעה שלא באמת מאמין שהדברים הטובים בשבילכם הם באמת טובים. אתם צריכים למצוא את החלק הזה בתודעה ולשאול אותו, "למה? מה המשיכה בלהיות עצלן?"

שאלה: יש לי פגמים פסיכולוגים רבים, לרבות עצלנות, רצון רע והיאחזות בחפצים חומריים. מה אני יכול לעשות כדי להילחם בהם?

תשובה: בנוגע לרצון רע, נסה לפתח באופן מודע מחשבות של רצון טוב, וזה יגרום לחברי המועצה בתודעה שאוהבים רצון רע להתלונן. לאחר מכן, אתה תוכל להיכנס להידברות איתם. שאל אותם, "למה אתם אוהבים רצון רע? למה יש לכם כוונות רעות? מה תרוויחו מהן? רצון רע הוא אוכל גרוע לתודעה”. בנוגע להיאחזות בחפצים חומריים, מסור חפצים כדרך לאמן את התודעה. גם כאן, חלק מהתודעה יתלונן, ואז אתה יכול להיכנס להידברות איתו. בנוגע לעצלנות, תן לעצמך פרסים קטנים על כך שאתה יותר אנרגטי, ובהמשך האנרגיה שלך תתחיל לצבור מומנטום.

שאלה: אם מחשבות לא-מיומנות מתעוררות בתודעה ואני מכיר בכך שהן לא-מיומנות, האם עדיין יש להן השפעה קרמאתית לא טובה?

תשובה: לא.

שאלה: במילים אחרות, האם התעוררותן של מחשבות לא-מיומנות גורמת לקארמה רעה או רק התגובה שלנו אל המחשבות האלו גורמת לה?

תשובה: זאת התגובה שלנו למחשבות לא-מיומנות שעלולה לגרום לקארמה רעה. העובדה שהמחשבות מתעוררות היא תוצאה של קארמה ישנה, אבל הקארמה החדשה שלך נקבעת לפי מה שאתה עושה עם המחשבות הלא-מיומנות האלו. אם אתה מבחין במחשבה והיא חולפת ומתפוגגת, או אם אתה חושב מחשבות מיומנות כדי לפעול כנגד המחשבות הלא-מיומנות, ועל ידי כך גורם להן לחלוף, אז הקארמה החדשה תהיה טובה.