ערב
אמת
הערב, אנחנו מתחילים את הדיון שלנו על הקבוצה השנייה של השלמויות, שמגיעה תחת הקטגוריה של אמת, ואנחנו מתחילים עם השלמות של אמת בעצמה. לכולנו יש תשוקה לאמת, אבל בבסיסה היא לא תשוקה אובייקטיבית למידע אמיתי או תשוקה לאמת במובן המופשט שלה. התשוקה שלנו לאמת מתעוררת לראשונה בתגובה הבסיסית ביותר שלנו לכאב, שהיא, כמו שהבודהה ציין, כפולה: ראשית, אנחנו מרגישים אובדי עצות ולא יודעים למה הכאב קורה. שנית, אנחנו מחפשים אדם שעשוי לדעת איך להביא את הכאב שאנחנו מרגישים לסיום.
תחשבו על תינוק שסובל מכאבים חדים כתוצאה מקשיי עיכול. אין לו מושג מה קורה. כל מה שהוא יודע זה שהוא רוצה שמישהו יגיע ויעזור לו להיפטר מהכאב. תוך כדי כך שאנחנו מתבגרים, אנחנו רוכשים יותר הבנה, בעיקר על ידי הדברים שלמדנו מאנשים אחרים על כיצד להתמודד עם כאב. אבל התגובה הבסיסית שלנו היא עדיין זהה: למה הכאב מוכרח להופיע מלכתחילה? והאם יש מישהו או מישהי שיכולים לעזור לנו עם הכאב והסבל המורכבים יותר בחיים? לא רק של הגוף אלא גם של התודעה.
התשוקה שלנו לאמת מגיעה מהשילוב הזה של אובדן עצות וחיפוש. היינו רוצים למצוא את המציאות של אושר אמיתי, שאינו מוכתם על ידי כאב, אושר שלא מאכזב אותנו. מהתשוקה הזו, אנחנו מחפשים אנשים שהם אמיתיים. כלומר, אנשים שכבר עשו את מה שנדרש כדי להשיג ידע אמיתי לגבי כיצד להביא לסיום כאבים, להפסיק אותם, ושמוכנים לתת לנו מידע אמיתי על הדברים שהם למדו והבינו. תוך כדי כך שאנחנו מתבגרים אנחנו גם רוצים להיות אמיתיים, בכך שאנחנו עוקבים אחר הדרך שנפרסה בפנינו על ידי המידע האמיתי הזה. זה נותן לנו שלושה סוגים של אמת – האמת של המציאות, האמת של תפיסות והצהרות, והאמת של אדם – ושלושתם כלולים תחת השלמות של אמת.
הנושא הזה משתקף בעובדה שלמילה בפאלי ל-אמת, סאצ'ה (sacca), יש את אותן שלוש המשמעויות. ראשית, ישנה אמת כאיכות של האדם. בתור התחלה, אדם אמיתי הוא מישהו כן ואחראי: מישהו או מישהי שמבינים שלפעולת יש השלכות ותוצאות, ושמוכנים לקחת אחריות על הדברים שהם עושים. האמת הזו היא אחת מהתכונות שהבודהה אמר שהוא מחפש בתלמיד או בתלמידה. כמו שהוא אמר, "הביאו לי אדם חד הבחנה, שהוא כן ואינו רמאי, ואני אלמד את האדם הזה את הדהמה”. באותו הזמן, אדם אמיתי – שמונע על ידי התשוקה להביא את הסבל לסיום – ידבק בקנאות בדרך שמובילה אל המטרה הזו, למרות כל הקשיים שהיא עשויה לעורר.
אדם שהוא אמיתי בדרכים האלו ירצה לחפש מורה שגם הוא אמיתי בדרכים האלו. אם אתם רציניים ומסורים בלרצות להביא את הסבל לסיום, אתם תרצו למצוא מישהו או מישהי שהלכו בדרך בנאמנות ובמסירות, ושהם באמת אמינים בלשפוט את תוצאות התרגול שלהם. אנשים עם יושרה מרגישים הכי בטוחים כשהם נמצאים בקשר עם אנשים ישרים אחרים.
סוג האמת הזה – שבו אתם אנשים אמיתיים: כנים, אמינים, אחראיים ומסורים – היא איכות שיש להיאחז בה בכל המצבים, למשך התרגול כולו.
המילה "אמת" יכולה להתייחס גם לתפיסות ולהצהרות. במילים אחרות, אתם תופסים את פיליפ כפיליפ. זאת תפיסה אמיתית. אתם אומרים, "פיליפ לובש מעיל אפור-כחול עכשיו”. האמירה הזו, גם כן, היא אמת: האמת של הצהרות.
בנוסף, ישנה האמת של המציאות. למשל, בין אם אנחנו תופסים את הקערה הזו כקערה, היא קיימת לכשעצמה – ולפחות כרגע – יש לה מציאות לכשעצמה כחפץ. בדברי הלימוד של הבודהה, הנקודה הזו מתייחסת בעיקר לניבאנה – מציאות שהיא תמיד אמיתית.
לכן, יש שלושה סוגים של אמת: האמת של האדם, האמת של תפיסות או הצהרות, והאמת של מציאות לכשעצמה.
דברי הלימוד של הבודהה מכילים בתוכם פרדוקס סביב הנושא של אמת. מצד אחד, אמת היא אחת מהשלמויות, ושמירה על האמת היא אחת מההחלטות הנחושות שהבודהה ממליץ לכל מתרגל או מתרגלת לקחת על עצמם. מצד שני, לפעמים יש מורי דהמה שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללמוד איך לא להיאחז בהשקפות שלנו לגבי האמת. אז, השאלה היא: כיצד לשלב בין שני דברי הלימוד האלו הלכה למעשה?
אפשר לפתור את הפרדוקס הזה כשאנחנו שמים לב לכך שדברי הלימוד האלו, בקשר לאי-היאחזות, מתייחסים להיבטים שונים של אמת. הנושא של לא להיאחז באמת מתייחס בעיקר לשתי נקודות: אחת, אל התפיסות וההצהרות שלנו, ושתיים, אל הצורך לשחרר ולהניח לכל סוגי ההיאחזויות, אפילו להיאחזות באמת עצמה, כדי להשיג את האמת של העובדה האולטימטיבית של ניבאנה – בסופה של הדרך.
בנוגע לתפיסות ולהצהרות, אתם תמיד מנסים להפוך אותן לנכונות, אבל אתם צריכים להבין שיש לתפיסות ולהצהרות מגבלות. לפעמים התפיסות שלנו יכולות להיראות אמיתיות ונכונות, אבל הן לא. חלק מההצהרות עשויות להיות נכונות בחלק מהמקרים, אבל לא במקרים אחרים. למרות שאתם תמיד מנסים להחזיק בתפיסות נכונות בנוגע למציאות ולהגיד את האמת, תמיד ישנה אפשרות שהתפיסות שלכם – וההצהרות שמתבססות עליהן – עלולות להיות שגויות. במילים אחרות, אתם צריכים להבין שלאמיתות שלכם יש מגבלות. לכן, כשאתם מחליטים לפעול בתואם עם השקפות שאתם גיבשתם, או השקפות שקיבלתם מאנשים אחרים, אתם צריכים להיות זהירים ולבחון אותן על ידי הפעולות שלכם כדי לראות כמה הן באמת אמיתיות. בנוסף, אתם תגלו שישנם כמה שלבים בתרגול בהם הצהרה מסוימת או סדרה של הנחיות הן נכונות ומועילות, ושלבים אחרים בתרגול בהם הן כבר לא מועילות. לכן, כאשר אתם מגיעים לרמה בתרגול שבה אמת מסוימת כבר אינה מועילה, אתם צריכים להניח ולשחרר את האמת המסוימת הזו.
ובאשר לשחרור של כל ההיאחזויות באמת, לא משנה באיזו אמת מדובר, השלב הזה מגיע רק בסיום התרגול, כשאתם מגיעים אל האמת של ניבאנה. כל עוד ישנה אפילו כמות מזערית של היאחזות בתודעה, היא לא יכולה להגיע אל רמת החופש הגבוהה ביותר. אבל כדי להגיע אל הנקודה שבה אנחנו יכולים להניח לכל האמיתות ולשחרר אותן, אנחנו חייבים להתמודד איתן בדרך מיומנת עד אז.
כדי להסביר איך אנחנו עושים את זה, הבודהה מבחין בין אמיתות שונות בדרך נוספת, המבוססת על הפועל המתאים כדי להתמודד עם סוגים שונים של אמת. במילים אחרות, האמת:
כדבר שאתם תופסים;
כדבר שאתם אומרים;
כדבר עליו אתם שומרים;
כדבר אליו אתם מתעוררים. ובכך שהתעוררתם אל האמת הזו, אתם הולכים אל מעבר אליה.
תפיסה או המשגה, כמובן, מתייחסות אל אמיתות כתפיסות. אמירה מתייחסת אל אמיתות כהצהרות. שמירה מתייחסת לכיצד אתם מזהים את המקורות והסיבות לתפיסות ולהצהרות שלכם. אבל, כפי שנראה, התעוררות אל האמת כוללת את כל ארבעת סוגי האמת – האמת של האדם, של תפיסות, של עובדות, והאמת של עובדות או מציאויות לכשעצמן – לפני שאתם מניחים להן ומשחררים את כולן. בואו נתסכל בפירוט רב יותר על ארבעת הדרכים האלו להתייחסות אל האמת.
ראשית, לתפוס את האמת או להמשיג אותה: כמתרגלי מדיטציה, אתם מנסים להפוך את התפיסות שלכם להיות מדויקות ככל הניתן. זה חשוב במיוחד בתרגול של מיינדפולנס בגלל שאתם רוצים לזהות מה מתרחש בתודעה ובגוף בזמן שהדברים האלו באמת מתרחשים. למשל, אתם רוצים להיות מסוגלים לזהות מכשול כמכשול. אם דבר מיומן מתעורר בתודעה, אתם רוצים לתפוס אותו כמיומן. בדרך הזו, אתם יכולים לפעול בהתאם ביחס לדברים האלו, תוך כדי כך שהם מתרחשים. זאת הנקודה שבה האמת כתפיסה שונה מהאמת כאחת מהמידות הטובות בחמשת כללי האימון הרוחני. כשאתם אומרים את האמת בתואם עם חמשת כללי האימון, כל מה שאתם צריכים להגיד זה, "ככה אני תופס את הדברים”. אם מסתבר, בסופו של דבר, שהתפיסה שלכם הייתה שגוייה, אז לא שיקרתם לגביה ועדיין שמרתם על המידות הטובות שלכם. אבל תוך כדי כך שאתם מנסים לפתח את המידה הטובה של אמת, אתם צריכים להשקיע מאמץ ולנסות כפי יכולתכם לוודא שהתפיסות שלכם הן אכן נכונות.
הפועל השני במערכת היחסים שלכם עם האמת היא שהאמת היא משהו שאתם אומרים. במקרה הזה, הבודהה מדגיש שעליכם להיות אחראיים במיוחד. במילים אחרות, כנים בנוגע לכיצד אתם מדווחים על ההתנהגות שלכם. ישנו סיפור על מקרה שבו הבודהה מלמד את בנו ראהולה כיצד להיות קשוב, חד הבחנה וכן. אולי אתם מכירים את הסיפור: הבודהה מגיע כדי לפגוש את ראהולה כשהוא היה נזיר מתלמד בן שבע. ראהולה מכין קנקן של מים ומצקת, והבודהה שוטף את כפות הרגליים שלו עם המים שבמצקת. אפשר להתרשם שראהולה אולי שיקר באותו היום, בגלל שזה הדבר הראשון עליו הבודהה מדבר עם ראהולה: לשקר. הבודהה משאיר מעט מים במצקת, מראה אותם לראהולה ואומר, "האם אתה רואה כמה מעט המים נשארו במצקת הזו?" ראהולה אומר, "כן”. הבודהה אומר, "באופן דומה, זאת הכמות המעטה של טוּב שישנה באדם שמשקר באופן מכוון ולא מרגיש תחושת בושה. הטוּב הזה מושלך ונזרק”. לאחר מכן הבודהה מראה לראהולה את המצקת. "האם אתה רואה כמה ריקה היא המצקת הזו?" ראהולה אומר, "כן, כן, כן, כן, כן”. והבודהה אומר, "באופן דומה, אתה ריק מטוּב אם אתה משקר בכוונה בלי להרגיש תחושה של בושה”.
לאחר מכן, אחרי שהוא ביסס את החשיבות של להיות כן. הבודהה מלמד את החשיבות של להיות קשוב וחד הבחנה. במילים אחרות, הוא מלמד את ראהולה להיות התלמיד האידיאלי: כן וחד הבחנה. הוא אומר, "אתה צריך להסתכל על הפעולות שלך כמו שאתה מסתכל על עצמך במראה. לפני שאתה עושה משהו, שאל את עצמך מה אתה מצפה שיהיו התוצאות. אם אתה צופה שיגרם נזק כלשהו, אל תעשה את הפעולה. אם אתה לא צופה שיגרם נזק, אתה יכול להמשיך ולעשות את הפעולה. בזמן שאתה עושה את הפעולה, תראה מהן התוצאות שמגיעות מהפעולה הלכה למעשה. אם אתה רואה שאתה גורם לנזק, הפסק. אם אתה לא רואה שגרמת נזק, אתה יכול להתקדם ולהמשיך לעשות את הפעולה. לאחר שהפעולה הסתיימה, תסתכל על התוצאה ארוכת הטווח של הפעולה. אם אתה רואה שגרמת לנזק, לך לדבר וללבן את העניין עם מישהו או מישהי שמתקדמים יותר בדרך, כדי שתוכל לקבל מושג לגבי מה עליך לעשות בפעם הבאה כדי להימנע מגרימת נזק. אבל אם אתה לא רואה שגרמת לנזק כלשהו, אתה יכול לשמוח מהעובדה שהתרגול שלך מתקדם ולהמשיך לצעוד בדרך, במשך יום ולילה”.
הנקודה החשובה היא: אם אתם מגלים שעשיתם טעות, אתם מדברים עליה עם מישהו או מישהי, כי ככה אתם לומדים. זאת הסיבה שיש לנו את הסנגהה, שמתפקדת כסוג של מיכל עבור התרגול, והסיבה שהבודהה אמר שמערכות יחסים עם חברים מכובדים וראויים להערצה הן הכרחיות עבור התרגול. הדרך היחידה שאתם יכולים להפיק תועלת מכך שיש לכם חברים מכובדים וראויים להערצה היא על ידי כך שאתם כנים בלדווח על הטעויות שלכם. אם אתם מסתירים את הטעויות שלכם מאנשים אחרים, אתם מתחילים להסתיר אותן גם מעצמכם.
זהו היבט נוסף של האמת – האמת של הצהרות – שהבודהה אומר שיש להיאחז בו, למשך כל הדרך כולה.
הפועל השלישי שמציין כיצד להתייחס אל האמת הוא שעליכם "לשמור" על האמת. יש לזה שתי משמעותיות בסוטות:
בסוטה 140 במג'הימה ניקאיה – הסוטה שמפרטת את ארבעת ההחלטות הנחושות – המשמעות של שמירה על האמת היא השגת האמת של ניבאנה, וכיוצא מכך, כל הדברים שאתם עושים לאורך הדרך כדי להגיע אל ההישג הזה. סוטה 95 במג'הימה ניקאיה, לעומת זאת, מחלקת את הדרך לניבאנה אל מספר צעדים שמתייחסים לאמת, ורק הצעד הראשון נקרא "שמירה על האמת". המשמעות היא, לפי הסוטה, שזה מאוד ברור לכם מהיכן אתם מקבלים את התפיסות וההצהרות שלכם. כמו שהבודהה אמר, לפעמים אנחנו מקבלים את הרעיונות שלנו רק מהאמונות ומהעדפות שלנו. למשל, אתם נכנסים לאינטרנט, ואם אתה אוהבים קריקטורות של מאיירים שמאלניים אתם תסתכלו על הקריקטורות השמאלניות. לעומת זאת, אם אתה אוהבים קריקטורות של מאיירים ימניים, אתם תסתכלו על הקריקטורות הימניות. במילים אחרות, אתם תספגו את הרעיונות שלכם מהן בגלל שאתם אוהבים אותן. לפעמים אתם מאמצים רעיון בגלל שאתם מאמינים במסורת מסוימת; לפעמים אתם חושבים בהגיון על רעיון ואם הוא מתאים למשהו שאתם כבר מאמינים בו, אתם תאמצו את הרעיון כי הוא נראה לכם הגיוני.
עכשיו, אף אחת מהגישות האלו היא לא בסיס מספק כדי לדעת אם רעיון מסוים הוא באמת נכון או לא. זה אחד המקרים בהם עליכם ללמוד כיצד לא להיאחז ולהיתפס אל ההשקפות שלכם. כשאתם מחזיקים בהשקפה מסוימת כבסיס לפעולות שלכם, אתם צריכים לשאול את עצמכם, "מהיכן קבלתי את ההשקפה הזו? מדוע קיבלתי אותה כנכונה?" בזמן שאתם חוקרים את הנושא הזה, אתם תתחילו להבין שישנם הרבה דברים שחשבתם שאתם מבינים, אבל הם מבוססים למעשה על העדפה אישית או אמונה אישית שלכם. לכן, כשאתם מתרגלים, חשוב תמיד לשמור את העובדה הזו בתודעה, בגלל שאתם צריכים לזכור שישנם הרבה דברים שאתם לא יודעים בקשר לתרגול ובקשר לעולם.
זה לא אומר שלא אמורה להיות לכם דעה בקשר לדברים שאתם לא לגמרי מבינים. אחרי הכול, כדי לתרגל, אתם צריכים להניח הנחות ולאמץ השערות עבודה ראשוניות בנוגע לטבע ולכוח של פעולות. השערות העבודה הראשוניות האלו, בקשר לטבען ולכוחן של פעולות, הן חשובות כדי לעורר בכם מוטיבציה לדרך, ולנתב את התרגול שלכם – למרות שאתם עדיין לא לגמרי מבינים את טבען ואת כוחן של פעולות. אתם צריכים לשאול את עצמכם, "אלו השקפות הן מועילות ויש לאמץ, ומאיזו סיבה? ואיך אני יכול לאמן את עצמי כדי לפתח ידע אמיתי בקשר לנושאים האלו? היכן כדאי לי להתחיל?"
מקום טוב להתחיל בו זה ללמוד כיצד להתבונן על ההשפעה שיש להשקפה מסוימת שאימצתם על התודעה: מהם הדברים שההשקפה הזו תוביל אתכם לעשות? אבל יש כאן בעיה, בגלל שלעיתים קרובות מדי אנחנו לא ממש מכירים אפילו את התודעה שלנו עצמנו. זאת הסיבה שאנחנו צריכים למדוט: ללמוד כיצד להתבונן ולראות מתי התודעה יוצרת סבל ומתי היא לא. אתם מחפשים לראות את האמת של סבל ואת כל שאר האמתויות הנאצלות כעובדות לכשעצמן. ככה אתם עושים את המעבר בין לשמור על האמת להתעוררות אל האמת.
במג'הימה ניקאיה 95, הבודהה מתאר שלבים רבים בתהליך של כיצד אתם מתעוררים אל האמת:
אתם מתחילים בכך שאתם נכנסים אל תוך מה שאנחנו היינו מגדירים כמערכת יחסים אמיתית. אתם צריכים למצוא אדם אמיתי שיוכל להיות המורה שלכם. איך אתם מוצאים אדם אמיתי? אתם מסתכלים על האדם או האישה הזו מקרוב ושואלים את עצמכם שלוש שאלות: ראשית, האם יש לאדם הזה תאווה, דחייה או אשליה שיגרמו לו לטעון שהוא מבין או יודע משהו שהוא לא מבין ויודע? שנית, האם האדם הזה אומר לאנשים אחרים לעשות דברים שאינם לטובתם? שלישית, האם הדהמה שהאדם הזה מלמד היא דהמה שמצריכה מהתלמידים והתלמידות שרוצים להגשים אותה להיות חדי הבחנה?
כדי למצוא אדם או אישה שעומדים בדרישות האלו זה מצריך מכם, כמובן, שתהיה לכם מידה כלשהי של אמת בעצמכם – כי כמו שהבודהה אומר, אנשים אמיתיים יכולים לזהות אנשים אמיתיים, אבל אדם שאינו אמיתי לא יכול לזהות מי אמיתי ומי לא. במילים אחרות, יש לכם אחריות רבה על הכתפיים שלכם לפתח אמת בתוככם. בדרך זו, התעוררות אל האמת מתחילה בכך שאתם נהיים אנשים אמיתיים ואז מחפשים אדם אמיתי אחר כדי שילמד אתכם.
ברגע שאתם מוצאים אדם כזה, או אישה כזו, אז אתם נכנסים אל מערכת יחסים אמיתית איתם. תקשיבו לדהמה שהוא או היא מלמדים – על ידי שימוש בתפיסות והצהרות – ואז תחשבו על הדברים ותשקלו אותם עד שאתם מחליטים שהם נראים מועילים ונשמעים הגיוניים. זה יעורר בכם תשוקה לתרגל. זאת התשוקה שאתם צריכים להזין כדי לפתח את כל השלמויות, וזאת הדרך להזין אותה: על ידי מציאת אדם כן שהדהמה שהוא מלמד נראית מועילה ונשמעת הגיונית.
אבל התרגול, הלכה למעשה, מתחיל בכך שאתם מתבוננים על ההתנהגות שלכם ומשווים אותה לדהמה. בכל תחום שבו ההתנהגות שלכם לא עומדת בסטנדרט של הדהמה, אתם מנסים לשנות אותה בהתאם. זה עקרון לו הבודהה קורא, "לתרגל את הדהמה בתואם עם הדהמה”. במילים אחרות, אתם משנים את ההתנהגות שלכם כך שתתאים לדהמה במקום לנסות לשנות את הדהמה כדי שתתאים להעדפות שלכם. זה מוביל אתכם מהאמת של הצהרות ותפיסות אל האמת של האדם.
בכך שאתם אמיתיים בצורה כזו, אתם תצטרכו לעשות דברים שאתם לא אוהבים לעשות וגם לוותר על חלק מהדברים שהייתם מעדיפים להמשיך להחזיק בהם. כאנשים אמיתיים, כשאתם רואים משהו שצריך לעשות, אתם באמת עושים אותו. אם יש צורך לוותר על משהו, אתם באמת מוותרים עליו.
לכן, אתם מתעוררים לאמת בכך שאתם אמיתיים בלוותר על הדברים שיש צורך לוותר עליהם, ובכך שאתם עושים את הדברים שיש צורך לעשותם. אתם הולכים אחר הדהמה בתואם עם הדהמה, וזאת הדרך שבה אתם מגיעים אל האמת של סוף הסבל.
בנקודה הזו, הדהמה שהשגתם היא מציאות. היא כבר אינה הצהרות. היא כבר אינה תפיסות. ניבאנה היא אמת בפני עצמה. היא עובדה. ברגע שאתם מגיעים אליה, אתם יכולים להניח ולשחרר את כל ההשקפות הנכונות ושאר הדברים שפיתחתם. כלומר, הדברים שאפשרו לכם להגיע אל הנקודה שהביאה אתכם אליה. למעשה, אתם חייבים להניח ולשחרר אותם. אחרת, אתם לא יכולים להגיע אל ההתעוררות המלאה שמגיעה מכך שאין לכם שום היאחזות כלל.
לסיכום, כשנאמר לנו לא להיאחז ולהיתפס בהשקפות, יש לזה שתי משמעויות. המשמעות הראשונה היא שהרבה מההצהרות והתפיסות שאתם מניחים שהן נכונות למעשה מבוססות על ההעדפות שלכם, ועל מידע שעשוי להיות נכון או לא נכון. אלו הם אזורים בהם אתם צריכים לשמור על מידה מסוימת של אי-היאחזות בהשקפות שלכם. אפילו לגבי ההשקפות הנכונות שלכם, אתם צריכים להבין שעשויים להיות דברים שאתם עדיין לא מבינים ומכירים – במיוחד לגבי מתי וכיצד יש להחיל את ההשקפות האלו ולפעול על פיהן. יש עדיין צורך לבחון את ההשקפות הנכונות שלכם על ידי כך שאתם מנסים לפתח את כל החלקים של הדרך עד שתגיעו, באמצעות כך שאתם הולכים בעקבותיהם, עד המציאות של סף הסבל.
ישנה דוגמה בקאנון. פעם אחת אדם הגיע לפגוש את הבודהה ומאוד התרשם. הוא חזר מהפגישה וסיפר לחבר שלו, "אתה יודע, הבודהה הזה: הוא באמת התעורר”. החבר אמר, "למה אתה חושב ככה?" והאדם השיב, "ובכן, אני רואה את האנשים האלו מגיעים כדי להתווכח עם הבודהה, ואפילו לפני שהם פותחים את הפה שלהם הם כבר ממירים את דתם”. זה כמו לראות עקבות של פיל גדול ביער ולדעת, "אלו העקבות של פיל זכר גדול”. דבריו הרשימו את חברו והוא השיב," וואו, אני ממש אשמח לפגוש את הבודהה יום אחד”.
הוא הולך לבקר את הבודהה ואומר לו מה החבר שלו אמר. הבודהה אומר, "למעשה, זה לא השימוש הנכון באנלוגיה של עקבות הפיל”. לאחר מכן הבודהה הסביר מה הוא השימוש הנכון באנלוגיה, ואמר, "נניח שצייד פילים מנוסה נכנס אל תוך היער כדי לתפוס פיל זכר, דומיננטי וגדול, כי הוא צריך פיל כדי לבצע עבודות קשות. הוא רואה כמה עקבות של פיל גדול, אבל בגלל שהוא צייד מנוסה, הוא לא קופץ מייד למסקנה שאלו מוכרחות להיות עקבות של פיל זכר גדול ודומיננטי. מדוע זה כך? מכיוון שלפעמים יש פילות קטנות עם כפות רגליים גדולות. אבל זה נראה סביר שהעקבות הן של פיל זכר, אז הוא עוקב אחריהן. הצייד רואה סימנים של שריטות, גבוה על העצים. אבל הוא עדיין לא קופץ למסקנה שאלו שריטות שפיל זכר גדול ודומיננטי השאיר על העצים. למה? מכיוון שלפעמים ישנן נקבות גבוהות עם חטים גדולים. עדיין, העקבות נראות מבטיחות, אז הוא עוקב אחריהן. לבסוף הוא מגיע אל קרחת יער גדולה, ושם בקרחת היער, הוא רואה פיל זכר גדול ודומיננטי. אז הוא יודע שהוא השיג את הפיל שהוא רוצה”.
"לכן," הבודהה אמר, "באופן דומה, כאשר אתם מתרגלים ומשיגים את הרמות השונות של ריכוז, זה כמו לראות את העקבות של הפיל. אפילו אם אתם משיגים מספר כוחות נפשיים שונים, הכוחות האלו הם כמו סימנים של שריטות על העצים. רק כאשר יש לכם חוויה ישירה של האל-מוות אתם יודעים שהשגתם את הפיל שאתם רוצים”. במילים אחרות, רק כשאתם משיגים את הטעימה הראשונה שלכם מהתעוררות אתם אכן יודעים, על בטוח, שהבודהה באמת היה אדם ער. ההתעוררות הזו היא באמת עובדה, והתפיסות וההצהרות בהן הבודהה השתמש כדי ללמד על ההתעוררות ועל כיצד להגיע אליה הן באמת אמיתיות.
המשמעות של כך היא שאנחנו פועלים לפי כוחה של ההשתכנעות שלנו, של האמונה שלנו, תוך כדי כך שאנחנו מתרגלים את הדרך. ההשתכנעות הזו הופכת להיות ידע רק עם השגת ההתעוררות. אז, כל עוד שאנחנו עדיין צועדים בדרך, ראוי שתמיד נהיה פתוחים לעובדה שישנם דברים נוספים ללמוד. כמו שאמרתי לפני כן, זאת הסיבה שהשקפות נכונות נקראות השקפות נכונות, בשונה מ-ידע נכון. אנחנו זוכרים שאנחנו עובדים עם השערות עבודה ראשוניות שאנחנו מאמצים למען התרגול, אבל אנחנו עדיין לא יודעים לבטח אם הן נכונות. זאת אחת מהדרכים בהן אנחנו לא נאחזים בהשקפות שלנו. ההשקפות נראות הגיוניות, וזה נראה כדאי להוציא אותן לפועל בתרגול בגלל הפעולות הטובות שהן מעודדות – אבל אנחנו מבינים שתמיד יש עוד ללמוד. אנחנו מאמצים את ההשקפות האלו למען האושר שלנו עצמנו, אז אין לנו שום צורך לכפות אותן על אנשים אחרים.
רק כשאתם משיגים את ההתעוררות יש לכם את המציאות. בנקודה הזו, אין לתפיסות ולהצהרות הרבה חשיבות עבורכם, בגלל שמצאתם את העובדה האמיתית שכיוונתם אליה. וכדי לחוות במלאות את האמת הזו, עליכם להניח ולשחרר את ההשקפות שהובילו אתכם אליה. למעשה, אתם צריכים להיות זהירים לא להיאחז, אפילו אל המציאות של ההתעוררות, אם אתם רוצים להשיג אותה במלאות. אתם צריכים לשחרר הכול. אבל אל תדאגו, אתם לא תישארו בידיים ריקות. המציאות של ההתעוררות היא לא דבר שיש צורך לפברק או לשמר. אתם לא צריכים להיאחז בה כדי שהיא תמשיך להתקיים. היא נמצאת שם בפני עצמה, בלתי תלויה בתנאים, וניתן לחוות אותה רק כשהתודעה היא לגמרי חופשייה מהיאחזות. זאת הדרך השנייה שבה אתם צריכים ללמוד לא להיאחז ולהיתפס אל האמת.
אבל תוך כדי כך שאנחנו מתרגלים, למרות שאנחנו תמיד צריכים להיות מוכנים להודות שיש לנו עוד מקום ללמידה, אנחנו צריכים לתרגל עם הידיעה שישנה דרך נכונה ולא נכונה לתרגל, ודרך נכונה ולא נכונה להבין את התרגול. במילים אחרות, אתם לא יכולים להגיד, "אני פשוט אלך מעבר להשקפות ולא יהיו לי דעות בכלל”. אתם צריכים לזכור שלאמיתות של הבודהה יש אטטה (attha), תכלית, ואתם צריכים להשתמש בכל אחת מהאמיתות למען התכלית שעבורה היא מכוונת אם אתם רוצים להפיק ממנה את המרב.
במונחים פשוטים, המשמעות היא שאתם צריכים לדעת כיצד להשתמש באמת כדי שהיא תוכל לספק הדרכה והכוונה לגבי מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות. באותו הזמן, אתם גם צריכים להיות אמיתיים בלהיות מוכנים להמשיך לראות את התוצאות של הפעולות שלכם, וללמוד מהן, כדי להודות בטעויות כשאתם גורמים לנזק.
אופן אחד שבו הנושא הזה חשוב במיוחד הוא שישנן אמיתות שעשויות להיות מועילות עבור חלקים מסוימים של התרגול אבל לא מועילות עבור אחרים. למשל, יכול להיות ששמענו שדברי הלימוד על שלושת המאפיינים מדברים על כך שהדברים הם לא קבועים, מלאים במתח ולא-אני. קודם כל, לעומת זאת, זה חשוב לדעת שהבודהה אף פעם לא קרא להם שלושת "המאפיינים". הוא קרא להם "תפיסות", והנקודה החשובה בנוגע אליהם כתפיסות היא לדעת מתי להחיל את התפיסות האלו על החוויה שלכם ומתי לא.
למשל, כשאתם מתרגלים את כללי האימון הרוחני, אתם לא אומרים, "היי, הפעולות שלי הן לא קבועות, מלאות במתח ולא-אני, אז אני לא חייב להיות אחראי לגביהן”. אתם צריכים לשמור על הכללים. אתם מחילים את התפיסות של חוסר קביעות, מתח ולא-אני על הדברים שעלולים לגרום לכם לעבור על כללי האימון. באופן דומה, כשאתם מתרגלים ריכוז: אתם מנסים לעורר מצב תודעתי שהוא קבוע, נינוח, ושהוא תחת שליטתכם – וזה אומר שאתם למעשה נלחמים כנגד שלושת התפיסות. אתם מחילים את שלושת התפיסות רק על הדברים שיכולים להוציא אתכם מריכוז, דברים כמו תענוגות חושיים ורצון רע. רק לאחר שאתם מפתחים את הדרך במלאות אתם מחילים את שלושת התפיסות האלו על הכל, כדי להניח ולשחרר את כל הדברים – כולל את שלושת התפיסות בעצמן.
זה משתלב עם מה שהבודהה אמר על ההצהרות שלו עצמו: שהן תמיד יהיו נכונות. לעומת זאת, גם אם דבר מסוים הוא נכון אבל לא מועיל, הוא לא היה מדבר עליו. אפילו אם דבר מסוים היה נכון ומועיל אבל זה לא היה הזמן הנכון לדבר עליו, הבודהה לא היה מדבר עליו. באופן דומה, כשאנחנו משתמשים בדברי הלימוד של הבודהה ומחילים אותם על החוויה שלנו, אנחנו צריכים לשאול, "האם זה נכון? האם זה מועיל עבורי? והאם זה הזמן הנכון עבורי?" אם אתם מחילים את הסטנדרט הזה על דברי הלימוד, זוהי דרך אחת שאתם שומרים על האמת – וגם מפתחים את השלמות של אמת במקביל לכך. זה יעזור לכם להתעורר אל האמת, וההתעוררות הזו היא לא עניין של השלמויות, לא עניין של מילים, אלא מציאות עצמאית לכשעצמה.
עכשיו, המציאות הזו תמיד נמצאת שם, בין אם אנחנו מוצאים אותה או לא. באופן דומה, להצהרות ולתפיסות של הבודהה יש אמת משלהן, בין אם אנחנו מממשים את האמת בצורה ברורה ובהירה או לא. יכולת ההשפעה שלנו באה לידי ביטוי בכך שאנחנו תמיד אומרים את האמת, תמיד מנסים לתפוס ולהמשיג את האמת, ותמיד מנסים להיות אמיתיים: חרוצים ואחראיים. ככל שאנחנו יותר אמיתיים בכך שאנחנו מתמסרים לתרגול, מתבוננים בתוצאות שמגיעות ממנו, ומתאימים את הפעולות שלנו כדי להפוך אותן ליותר ויותר בלתי מזיקות – כך נוכל להתקרב יותר אל המציאות שאנחנו רוצים להשיג: אושר בלתי מותנה. אם אנחנו לא רוצים להיות אמיתיים בפעולות שלנו, ובהתבוננות על התוצאות שלהן, אנחנו לא נדע אלו אנשים הם גם כן אמיתיים, אנחנו לא נוכל לבחון את האמת של ההצהרות שלהם – ואנחנו עלולים להסתפק בלאפשר להם לשקר לנו כשהם אומרים שהדרך אל אושר אמיתי לא מצריכה מאמץ, כנות, או כוחות חזקים של התבוננות-עצמית. זכרו שבכך שאתם בוחנים את דברי הלימוד, אתם גם בוחנים את עצמכם. וככל שאתם אמיתיים יותר עם עצמכם, כך סביר יותר שתמצאו את האמת שבדברי הלימוד.
כדי לסכם, מכל הצורות השונות של אמת, החשובות ביותר שיש לשמור עליהן הן להגיד את האמת ולהיות אמיתיים. צורות האמת האלו יאפשרו לנו להכיר ולהבין צורות אחרות של אמת, ולהגיע אל המציאות האמיתית של אושר בלתי-מותנה. כשאנחנו מוצאים את האושר הזה – ורק אז – התשוקה שלנו עבור האמת תסופק במלואה.
שאלות
שאלה: דברי הלימוד שלך אומרים בדרך פשוטה שאני צריך לפתח איכויות טובות כדי שאוכל לזהות איכויות רעות שקיימות במדריך או באדם אחר, ואני לגמרי מסכים עם זה. מהצד השני, שמעתי שאם אני מזהה איכויות רעות באנשים אחרים, זה אומר שיש לי בהכרח את האיכויות הרעות האלו בתוכי וראוי שאני יעבוד עליהן, ואני מסכים באופן חלקי בקשר לכך.
תשובה: זה לא תמיד ככה. אם היית רגיל להרוג אנשים ואז אתה מפסיק להרוג, אתה עדיין יכול לזהות מי הורג, וזה אותו הדבר לגבי שאר האיכויות בתודעה. זה לא נכון שאסור לנו לשפוט אנשים אחרים. אנחנו חייבים להיות מסוגלים לשפוט במידה מסוימת, כדי לדעת על מי אנחנו יכולים לסמוך ועל מי אנחנו לא יכולים לסמוך. אנחנו לא מעבירים שיפוט סופי בנוגע לאדם מסוים, אבל אנחנו כן צריכים לשפוט אם מדובר על אדם שאנחנו יכולים לסמוך עליו או לא. כמו שהבודהה אמר, המרכיב החיצוני החשוב ביותר כד להשיג התקדמות בתרגול הדהמה הוא מערכות יחסים עם חברים שראויים לכבוד ולהערצה. לכן, אתם צריכים להיות מסוגלים לשפוט מי ראוי לכבוד ולהערצה ומי לא. ישנה כתבה ששמה "כוחה של שיפוטיות" באתר www.dhammatalks.org שעוסקת בנושא הזה לעומק.
שאלה: המילים האחרונות שלך על דברי הלימוד על סצצ'ה, או אמת, מובילות אותי בחזרה אל שאלה שיש לי לעיתים קרובות, שהיא: הבחירות שאני לוקחת בנוגע לדרך הרוחנית שלי, האסטרטגיות שאני משתמשת בהן – האם הן מתאימות? האם הן מנומקות? מכיוון שהאמת יכולה להיות תקפה ברמות מסוימות אבל לא ברמות אחרות של הדרך, האם אני רק הולכת אחר ההעדפות שלי? אומרים לנו שאנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו נמצאים בדרך כפולת השמונה כדי לתרגל לפי הרמה הזו, אבל זה לא כל כך קל להיות ברור ומובן בנושא הזה. כמו שאג'אהן צ'ה היה אומר, "זה בטוח אבל לא מוחלט”. כמובן, זה קשור להשקפות שיש לנו כלפי עצמנו ולכוונות העמוקות שיש לנו בנוגע לאחרים. נראה לי, בנושא כמו זה, שלהערכה מוטעית יכולות להיות השלכות כבדות.
תשובה: יש שתי איכויות שעוזרות לשמור עליך בזמן שאת הולכת בדרך, ואלו הן שתי האיכויות, כמו שאמרתי, שהבודהה חיפש בכל תלמיד או תלמידה: אחת, שתהייה חדת הבחנה; ושתיים, שתהייה כנה. עכשיו, זה כולל שתהייה כנה גם עם עצמך. וכמו שהזכרתי בדיון על דברי הלימוד של הבודהה לראהולה, הדבר החשוב הוא שתבדקי את כל דברי הלימוד שאת מקבלת מאחרים על ידי כך שאת מוציאה אותם לפועל בתרגול הלכה למעשה. את מסתכלת על הכוונות שלך – מדוע את מאמצת את דברי הלימוד האלו – ואז את מסתכלת גם על התוצאות שמגיעות כשאת מוציאה מתרגלת אותם הלכה למעשה. כל עוד שאת פועלת לפי מה שאת רואה כרצון טוב, ואת משתמשת באימון הזה כדי להיות כנה יותר בהסתכלות על הכוונות שלך ועל התוצאות של הפעולות שלך, זה יעזור לשמור אותך על הדרך.
למשל, אפשר לחשוב על אג'אהן מוּן כדוגמה. הוא גר עמוק בתוך היער לבדו. לפעמים, בזמן שהוא מדט, הוא היה מקבל חזיונות של ישויות שמימיות שהגיעו אליו עם דברי לימוד. אם הוא היה מאמין לכל מה שהן היו אומרות לו, הוא היה משתגע. כמו שהוא אמר לתלמידים שלו, לא משנה מי היה מציע את דברי הלימוד או על מה דברי הלימוד היו, הדבר החשוב הוא: אם אתם מתרגלים את דברי הלימוד, מה קורה בפועל? מהי התוצאה? הדרך הזו לבחון את דברי הלימוד היא מה שהובילה אותו לצעוד בדרך הנכונה, ושמרה עליו שלא יסטה ממנה. אז, הכנות שלך כלפי עצמך בנוגע לכוונות שלך, והתוצאות של הפעולות שלך, הם הדברים ששומרים עליך על הדרך.