יום שלישי

בוקר

כאב

הבוקר, הנושא המרכזי הוא כאב. כאב הוא לא אחד מעשר השלמויות, אבל הוא בעיה שכל אחד מהאנשים שנמצאים בחדר הזה חווה, ואם תבינו כיצד להתמודד עם הכאבים שלכם יהיה לכם קל יותר להבין את דברי הלימוד של הבודהה על הבחנה והשקפה נכונה. למעשה, דברי הלימוד על השקפה נכונה עוסקים בדרך שבה אנחנו יוצרים סבל לא הכרחי סביב כאבים, והם גם מלמדים אותנו כיצד להימנע מלפברק מחשבות ותפיסות לא-מיומנות, מתוך בורות, סביבם. במילים אחרות, אם נלמד כיצד לפעול לפי דברי הלימוד האלו ולא מתוך בורות, הכאב לא יגרום לשום סבל בתודעה.

הדבר הראשון שעליכם להבין בקשר לכאב הוא שחלק ממנו נובע מהפעולות שלכם בעבר – כמו הדרך שבה השתמשתם בגוף שלכם, הדרך שבה הזנתם אותו והמידה שבה הפעלתם או לא הפעלתם אותו – אבל, חלק מהסיבות לכאב מגיעות מדברים שאתם עושים כרגע. אלו דברים שאתם יכולים לשנות, ובחלק מהמקרים שינוי של הדברים שאתם עושים עשוי לגרום לכאב לחלוף. אבל גם אם אתם יכולים לגרום לכאב לחלוף, מתעוררת השאלה: עד כמה עליכם לסבול מכאב גם כשהוא קיים? מכיוון שאנחנו מכוונים אל מצב תודעתי שיכול להיות נוכח אל מול העובדות הבלתי נמנעות של זיקנה, מחלה ומוות – ועדיין לא לסבול. לכן, הדבר הראשון על סדר היום כרגע, בזמן שאנחנו מודטים, הוא ללמוד כיצד לא לסבול סביב כאב.

הדרכים להתמודדות עם כאב קשורות באופן ישיר להנחיות התרגול של הבודהה על כיצד להשתמש בנשימה כנושא המדיטציה כדי להבין תחושות. ישנם ארבעה צעדים לעשות זאת:

הצעד הראשון הוא לנשום פנימה והחוצה ולהיות רגשים לתחושות של התעלות. ובמקרה הזה המשמעות של "התעלות", או "פיטי", יכולה להיות מלאות או התרעננות.

הצעד השני הוא לנשום פנימה והחוצה ולהיות רגשים לעונג או קלות. הצעד השלישי הוא לנשום פנימה והחוצה ולהיות רגשים לפבריקציות מנטליות, כלומר רגישות לתחושות ולתפיסות בתודעה. התחושות במקרה הזה הן תחושות של עונג, כאב, או תחושות שאינן עונג או כאב. תפיסות הן הדימויים או המילים שאתם מחזיקים בתודעה בעזרתם אתם מזהים ונותנים תוויות לדברים. אז, כמו שאמרתי, הצעד השלישי הוא להיות רגישים לפבריקציות מנטאליות.

הצעד הרביעי הוא לנשום פנימה והחוצה ולהרגיע את הפבריקציות המנטליות האלו. עכשיו, מכל האג'אהנים השונים במסורת היער, אג'אהן לי נותן את ההנחיות המפורטות ביותר בנוגע לשני הצעדים הראשונים, ואג'אהן מהא בואה נותן את ההנחיות המפורטות ביותר לשני האחרונים, אז בואו נראה מה יש להם להגיד.

ראשית, כשיש כאבים בגוף, אג'אהן לי מציע לא להתמקד בכאבים מייד. התמקדו במקום זאת על החלקים בגוף שאתם יכולים להפוך לנוחים ומרעננים בעזרת הנשימה. במילים אחרות, נשמו בדרך שמעוררת תחושות של התעלות ועונג, ואז התמקדו בתחושות האלו ולא בכאב.

תוך כדי כך שאתם מנסים לעורר תחושות של התעלות, טוב לחשוב על המשמעויות השונות של המונח הפאלי להתעלות, פיטי. כאשר מתרגמים פיטי כ-"התעלות", זה נשמע שאנחנו מנסים לחוות תחושות של אקסטזה, כמו הקדושה תרזה. בחלק מהמקרים, זה באמת יכול להרגיש כזה חזק, אבל המשמעות של המונח פיטי יכולה להיות גם תחושה של התרעננות או תחושה של מלאות, וזאת הדרך שרובנו חווים את האיכות הזו.

אז, כיצד לנשום פנימה והחוצה כדי להיות רגישים לתחושה של התרעננות או מלאות? תרגיל קצר שאתם יכולים לנסות הוא למצוא בגוף נקודה רגישה במיוחד – היא יכולה להיות בחלק האחורי של הידיים, נקודה שנמצאת באזור הסרעפת, או נקודה בחלק האמצעי של החזה – ובזהירות רבה, לשים לב לנקודה הזו בזמן שאתם נושמים פנימה והחוצה. אם ישנה תחושה כלשהי של מתח בנקודה הזו, פוגגו את המתח הזה. אם אתם מרגישים שאתם סוחטים את הנשימה, בנקודה הזו, בזמן הנשימה היוצאת, הפסיקו את תחושת הסחיטה כך שהנקודה תוכל להישאר מלאה גם כשאתם נושמים החוצה. אם ישנה תחושה כלשהי של צביטה בנשימה או התכווצות במרווח שבין הנשימה הנכנסת והנשימה היוצאת, אפשרו לנשימה לפוגג את תחושות הצביטה או הכיווץ האלו.

לאחר שאתם מגיעים למצב  שבו  אתם יכולים לשמר את תחושת המלאות הזו בזמן שאתם נושמים פנימה ונושמים החוצה, וזה מרגיש נעים, אתם יכולים לחשוב שהמלאות ותחושות העונג מתפזרות ומתפשטות אל חלקי הגוף השונים. במילים אחרות, אתם מפזרים את התחושות האלו ברחבי הגוף ביחד עם אנרגיית הנשימה.

כבר עלו מספר שאלות על מהי אנרגיית הנשימה הזו ואיך ניתן להרגיש אותה. כדי להרגיש אותה, נסו תרגיל קצר נוסף: שימו את היד שלכם באוויר, לפני הגוף, ושמרו על עיניים עצומות. התחושות שאומרות לכם שהיד שלכם נמצאת שם, לפני הגוף, אלו הן תחושות הנשימה.

עכשיו, לפעמים כשאתם נושמים פנימה והחוצה, תהיה תחושה של תנועה באנרגיית הנשימה בחלקים השונים של הגוף, ובפעמים אחרות היא תהיה שקטה ודוממת – אבל בכל מקרה, זאת אנרגיה. שמרו על התפיסה הזו בתודעה. זאת התפיסה שתשתמשו בה כדי לפזר את אנרגיית הנשימה, ביחד עם תחושות המלאות והעונג, ברחבי הגוף.

יש תפיסות שונות שאתם יכולים לשמור בתודעה כדי לעזור לכם להרגיש את תחושת אנרגיית הנשימה נעה. לדוגמה, אתם יכולים לחשוב שהגוף הוא כמו ספוג: בזמן שאתם נושמים פנים והחוצה, הנשימה נכנסת ויוצאת דרך כל הנקבוביות של הספוג. תפיסה נוספת היא לחשוב שיש עמוד של אנרגיה שיורד מטה דרך החלק האמצעי של הגוף, ובזמן שאתם נושמים פנימה האנרגיה נכנסת מבחוץ ונכנסת אל תוך עמוד האנרגיה הזה. ואז, בזמן שאתם נושמים החוצה, האנרגיה יוצאת מעמוד האנרגיה הזה אל הגוף והאוויר הפתוח, אל כל הכיוונים. בזמן שאתם מחזיקים בתודעה את האפשרות שאנרגיית הנשימה יכולה לעשות את זה, אתם תתחילו להרגיש שאכן, באמת ישנה תנועה.

למרות שאתם משתמשים בדימויים כדי לעורר את הרגישות הזו, זה לא אומר שהאנרגיה היא דמיונית. זה כמו להגיד לילד שהעולם הוא עגול. ככל שזה נוגע לילד, העולם לא נראה עגול, אז הוא צריך לדמיין אותו כעגול. אבל כשהילד מתבגר, הוא מתחיל להבין שהעולם באמת עגול. לדוגמה, אם אתם מתכוונים לטוס במסלול הכי קצר מפריס ללוס אנג'לס, אתם צריכים לטוס מעל לגרינלנד. אם העולם היה שטוח, זה לא היה מצליח, אבל בגלל שהעולם עגול זאת הדרך שעליכם לטוס כדי לחסוך בזמן. באופן דומה, אתם משתמשים בדמיון שלכם כדי לאפשר לעצמכם לחשוב שאנרגיית הנשימה זורמת, ואז, תוך כדי כך שאתם נהיים יותר ויותר רגישים לגוף, אתם מתחילים לשים לב שאכן, היא באמת זורמת.

תוך כדי כך שאתם מפזרים ומפיצים את תחושת המלאות הזו ביחד עם אנרגיית הנשימה ברחבי הגוף, אתם עלולים להיתקל בכאבים. כמו שאמרתי, אג'אהן לי ממליץ לא להתמקד ישירות בכאבים מייד כשאתם מרגישים אותם. במקום זאת, שמרו על המיקוד שלכם באזורים בהם אתם יכולים להפוך את אנרגיית הנשימה לנוחה. בדרך זו, אתם נותנים לתודעה תשתית טובה או מקום טוב להישאר בו.

לאחר שאתם מרגישים בטוחים באנרגיית הנשימה הטובה הזו – שמלווה בתחושה של עונג ומלאות – הצעד הבא הוא לחשוב שאנרגיית הנשימה קורנת מהמקום הנוח הזה ועוברת דרך ומעבר לכאב.

למשל, נניח שיש לכם כאב בברך. אג'אהן לי ממליץ לדמיין את אנרגיית הנשימה יורדת מטה אל הרגל ולא עוצרת בברך, אלא עוברת דרך ומעבר לברך ואז החוצה דרך הבהונות. אם אתם חושבים שהאנרגיה נעצרת בדיוק בכאב, זה יחזק וישמר את תחושת המתח סביב הכאב, שהיא חלק מהבעיה. כשהיינו ילדים, יכול להיות שהרגשנו את אנרגיית הנשימה נעה ברחבי הגוף ופחדנו שאם היא תעבור דרך הכאב היא תפזר ותפיץ אותו, אז התכווצנו באופן לא מודע סביב הכאב כדי לעצור את האנרגיה הזו. אבל למעשה, ההתכווצות הזו הופכת את הכאב לגרוע יותר. לכן, כדי לחזור ולהדגיש את הדברים; אם ישנו כאב בברך, חשבו שאנרגיית הנשימה עוברת מבעד הכאב בברך  ואז החוצה דרך כף הרגל.

בחלק מהמקרים, אתם תגלו שהכאב למעשה חולף. זה סימן שהכאב נגרם על ידי משהו שאתם עושים ממש עכשיו. במקרים אחרים, לעומת זאת, הכאב עדיין יהיה שם, וזה סימן שהכאב נגרם על ידי משהו שעשיתם לפני שהתחלתם לתרגל, או פשוט בגלל שהגוף שלכם עדיין לא רגיל לתנוחה הזו. אם אתם מתרגלים מתחילים ועדיין לא רגילים לתנוחת המדיטציה, באופן בלתי נמנע תהיה תקופה שבה יופיעו כאבים ברגליים, מכיוון שהדם נחסם או נדחק החוצה מהאזור שבו הרגליים משולבות. החסימה הזו דוחקת את הדם בכוח אל מחוץ לעורקים הראשיים ואך תוך כלי הדם הקטנים יותר. זה כמו שיש פקק תנועה בכביש הראשי והתנועה צריכה לעבור דרך הרחובות הקטנים, ושם היא נתקעת אפילו עוד יותר.

ההבדל בין הגוף שלכם לכבישים, לעומת זאת, הוא שאם תמשיכו להכריח את הדם לזרום אל כלי הדם הקטנים האלו, על ידי כך שתשבו בתנוחה הזו שוב ושוב, הם בסופו של דבר יתחילו להתרחב. במילים אחרות, אתם הופכים אותם לעורקים. רחובות וכבישים לא יכולים לעשות את זה, אבל כלי דם כן. אם יש לכם סבלנות עם כאבים מהסוג הזה הם בסופו של דבר יחלפו עם הזמן, תוך כדי כך שהגוף שלכם הופך להיות מותאם יותר לתנוחת המדיטציה.

אתם תגלו שהתפיסות שאתם מביאים אל תרגול המדיטציה הן גורם משמעותי ביכולת שלכם להשתמש בתחושות ההתעלות והעונג האלו, כמו הדימוי של הספוג או עמוד האנרגיה, או התפיסה שהאנרגיה יכולה לזרום אל מקומות שונים ובכיוונים שונים. אותו העיקרון חל גם על תחושות של כאב. לתפיסות שלכם בנוגע לכאב יש תפקיד מרכזי וגדול על ההשפעה שיש לכאב על התודעה.

זה מביא אותנו אל הצעד השלישי והרביעי ברביעייה, כלומר: כיצד להפוך לרגישים לפבריקציות מנטאליות ולהרגיע אותן. כדי להיות רגישים יותר לתפיסות של כאב שעלולות להשפיע על התודעה, אג'אהן מהא בואה ממליץ שתשאלו שאלות על הדרך שבה אתם תופסים את הכאב. למשל, הוא אומר, נניח שישנו כאב בירך שלכם: האם הכאב הוא זהה לירך? כלומר, האם הכאב והירך הם אותו הדבר או האם ישנם שני סוגים של תחושות שונות באותו המקום? במילים אחרות, התחושה של הגוף היא דבר אחד ותחושת הכאב היא דבר אחר. עכשיו, התודעה הרציונלית שלכם יודעת שמדובר בשני דברים נפרדים, אבל לעיתים קרובות מדי, בחוויית הכאב הישירה שלנו, משהו בתודעה אומר לנו שהכאב והגוף הפכו להיות דבר אחד זהה. הכאב פלש אל תוך הגוף, ואתם מנסים לדחוף אותו החוצה.

במקרה הזה, כדי להרגיע את התפיסה, אתם צריכים לשנות אותה. הגוף והכאב הם שני דברים שונים למרות שהם נמצאים באותו המקום. ארבעת התחושות של הגוף הן המאפיינים הפיזיים האלמנטריים של אדמה (מוצקות), מים (נזילות), אש (טמפרטורה) ורוח (אנרגיה), אבל תחושת הכאב היא אף אחת מהתחושות האלו. זה כמו שהיא נמצאת על תדר אחר. אנחנו יכולים להשוות את זה לגלי רדיו שעוברים דרך האוויר. אתם מניחים מכשיר רדיו בנקודה מסוימת, מסובבים את החוגה לתדר אחד, ומקבלים תחנה מסוימת. אם אתם מסובבים את החוגה לתדר אחר, ישנה תחנה אחרת. אתם לא צריכים להזיז את מכשיר הרדיו עצמו אל נקודה אחרת כדי לקלוט תחנת רדיו שונה, כי כל גלי הרדיו נמצאים באותו המקום. עדיין, אתם יכולים להפריד בין התחנות השונות בגלל שהתדרים שלהן שונים, ויש לכם משהו שיכול להבחין בשוני. תראו אם אתם יכולים לעשות את אותו הדבר עם תחושות הכאב והתחושות של הגוף בנקודה הכואבת הזו.

תפיסה נוספת שעלולה להיות מעורבת בחוויה שלכם של כאב מגיעה מההנחה שאנחנו צריכים להיות אחראיים לכאבים שלנו. במילים אחרות, ממש עכשיו אתם מרגישים שעליכם להזהיר את הרגע הבא בעתיד לגבי העובדה שישנו כאב, ממש כאן. כדי לתקן את הנטייה הזו, אמרו לעצמכם, "אני לא צריך להגיד לעתיד שום דבר. העתיד יגלה בעצמו”. אחרת, אתם תשתמשו בתפיסות כדי להמשיך לשלוח מסרים מרגע אחד לרגע הבא, וכך הלאה והלאה – והתפיסות האלו תופרות ומחברות את הכאבים יחד, ומוסיפות לכאב ולסבל.

בעיה דומה היא כשאתם יושבים ומתרגלים עם כאב בעוצמה מסוימת, וממשיכים להגיד לעצמכם, "אני יושב עם הכאב הזה כבר 15 דקות והתרגול אמור להימשך עוד 25 דקות”. אלו 40 דקות של כאב שיושבות יחד על רגע אחד, ואז, כמובן, הרגע הנוכחי יתפרק. לכן, לאג'אהן לי יש דימוי טוב לבעיה מהסוג הזה: אתם חורשים שדה, ומחברים לצד המחרשה שק גדול. ותוך כדי כך שהאדמה החרושה נופלת מהמחרשה, אתם מכניסים אותה לשק שחיברתם לצידה. ברור שזה יכביד עליכם. אז, פשוט תיפטרו מהשק ואפשרו לכאב ליפול מטה ברגע הראשון שהוא מופיע. אתם לא חייבים להרגיש אחראיים לגביו; אתם לא חייבים לשמור תיעוד לגביו. רק הישארו ברגע הנוכחי.

אג'אהן מהא בואה מציין שאתם גם יכולים לשאול את עצמכם אם יש לכאב כוונות רעות כלפיכם. התודעה הרציונלית שלכם יודעת שלכאב עצמו אין מודעות, אז לא יתכן שיש לו כל כוונה לפגוע בכם, אבל התפיסה הזו עלולה להתעורר בתודעה, כתוצאה ממשהו שאולי הנחתם לגבי כאבים כשהייתם ילדים – ועדיין יש לה השפעה. לכן, נסו להעלות את התפיסה הזו אל המודעות שלכם ולחשוף אותה על ידי השאלה הבאה: "האם הכוונה של הכאב היא לפגוע בי?" לאחר מכן, דברו בהגיון עם כל חלק בתודעה שאומר, "כן”.

סדרה נוספת של שאלות שאתם יכולים לשאול בנוגע לתפיסת הכאב שלכם היא זו: "האם הכאב הוא דבר מוצק אחד? האם בדמיון יש לו צורה, או האם הוא פשוט רגעים שונים של כאבים שמופיעים וחולפים?" אם תסתכלו מאוד בזהירות, אתם תראו שהכאב מורכב מתחושות יחידניות. לכן, נסו להניח לתפיסה שאומרת שהכאב הוא מוצק או שיש לו צורה.

לאחר מכן התבוננו על רגעי הכאב האלו ושאלו את עצמכם: "בזמן שתחושות הכאב מופיעות, האם הן באות אליי או חולפות הלאה ממני?" אם יש לכם את התפיסה שהכאב בא לקראתכם, היא תגרום לכם לסבול יותר מהכאב. אבל אם אתם יכולים לשמור בתודעה את התפיסה שאומרת שתחושות הכאב חולפות ברגע שהן מופיעות, אז תסבלו הרבה פחות.

פעם, כשהייתי בסינגפור, נלקחתי לראות רופא סיני כדי לקבל טיפול לגב שלי. הוא השכיב אותי על הבטן ואז מרח את הגב שלי בשמן, בהתחלה בעדינות, אבל בהמשך באופן יותר ויותר אגרסיבי. לאחר מכן הוא לקח שתי חתיכות של במבוק, שנחתכו בצורת של מקל מטאטא, והתחיל להרביץ איתן על הגב שלי. המחשבה הראשונה שלי הייתה, "איזו קארמה רעה עשיתי כדי שזה יגיע לי?" אבל בגלל שלא ידעתי לדבר סינית, לא יכולתי לשאול אותו עוד כמה זמן הטיפול יימשך, אז אמרתי לעצמי שאני צריך לשנות את התפיסות שלי סביב הכאב. הבנתי שאם אני מצליח לראות את הכאבים, ברגע שהם מופיעים, כחולפים הלאה ממני במקום ככאבים שבאים לקראתי, סבלתי פחות. זה כמו שאתם נוסעים ברכבת ויושבים עם הפנים אחורנית, בניגוד לכיוון הנסיעה. בזמן הנסיעה, ברגע שמשהו מופיע בשדה הראייה שלכם, הוא כבר חולף ועובר אתכם. התפיסה הזו יכולה לעזור לכם לסבול הרבה פחות מהכאב.

שאלה נוספת שאג'אהן מהא בואה ממליץ לשאול היא, "היכן נמצאת הנקודה שבה הכאב הוא החד ביותר?" לאחר מכן נסו לעקוב אחריה ולמצוא אותה. או שאתם יכולים לשאול את עצמכם, בזמן שאתם נושמים פנימה, "מאיזה כיוון הנשימה נכנסת בזמן שהיא עוברת דרך הכאב? האם אני יכול לשנות את הכיוון?" בדקו את ההשפעה של השאלה הזו. הדבר החשוב הוא שאתם מראים לעצמכם שאתם לא מפחדים מהכאב. אתם תגלו שגם אם לא תשנו את הכיוון של הנשימה, הנקודה שבה הכאב מורגש בצורה האינטנסיבית ביותר ממשיכה לשנות את המיקום שלה. זה מלמד אתכם שני דברים: הדבר הראשון הוא שהכאב אינו מוצק ויציב כמו שחשבתם שהוא. הדבר השני הוא שכל עוד אתם ממשיכים לשאול שאלות על כיצד אתם תופסים את הכאב, התודעה הופכת להיות מטרה נעה – וכשאתם מטרה נעה, לכאב קשה יותר לפגוע בכם. לעומת זאת, אם אתם רק יושבים במקום, סובלים מהכאב ומתלוננים לעצמכם לגביו, אז תהיו מטרה שקל לפגוע בה. במילים אחרות, אם אתם שמים לכם כמטרה להבין את הכאב, אז אתם תסבלו הרבה פחות ממנו.

זה בדיוק מה שהבודהה רוצה שתעשו. הוא אומר שהחובה שלכם היא לא ללמוד כיצד רק לעמוד בכאב ולסבול אותו, וגם לא לגרום לכאב לחלוף – הוא אומר שהחובה שלכם היא להבין אותו לעומק – ואתם תבינו אותו לעומק על ידי העלאת שאלות לגביו ועל ידי פיתוח סקרנות לגביו.

זה מצריך מכם להיות חסרי פחד מול הכאב, וכדי להיות חסרי פחד אתם צריכים שיהיה לכם בסיס טוב וחזק בפנים. תשתית פנימית טובה. זאת הסיבה שאנחנו קודם כל עובדים עם הנשימה, כדי להפוך אותה לנוחה. בדרך זו, כשהכאב הופך להיות אינטנסיבי מדי עבורנו, אנחנו יודעים שיש לנו מקום נוח לסגת אליו. אבל כמו שהבודהה אמר, אם אתם באמת מבינים לעומק את הסבל שאתם יוצרים סביב הכאב, אתם תגלו שאתם יכולים למצוא את הסיבה לסבל ולזנוח אותה. והסיבה לסבל תהיה בתודעה: סביב התפיסות שיש לכם בנוגע לכאב. כשאתם מוצאים את הפעולה המנטאלית שגורמת לתודעה לסבול סביב הכאב, אתם יכולים להניח לה. בדרך זו, למרות שהכאב עדיין עלול להיות שם, אתם לא חייבים לסבול בגללו. זאת חובתכם בהתייחס להשקפה נכונה.

אג'אהן פואנג סיפר לי סיפור על התקופה שבה היה נזיר צעיר. הוא סבל מכאבי ראש חמורים שנמשכו כל פעם כחודש. הוא ניסה רפואה סינית, רפואה מערבית, רפואה תאית: שום דבר לא עזר. לפעמים כאבי הראש היו כל כך קשים עד שנזירים צעירים נשארו איתו למשך הלילה כדי להשגיח עליו. באמצע לילה אחד הוא התעורר, קם, התיישב וראה שכל שאר הנזירים ישנים שנת ישרים. המחשבה הראשונה שלו הייתה, "מי מטפל במי כאן?" אבל אז הוא חשב, "טוב, הם לא באמת יעזרו לי”. אז הוא החליט למדוט, והבין, במהלך התרגול, שהוא ניסה להיפטר מהכאב – בזמן שהחובה בנוגע לכאב היא לנסות להבין אותו. בהמשך התרגול הוא התמקד בלהבין את הכאב לעומק, וכמו שאמר לי, הוא קיבל כמה מהתובנות החשובות ביותר שלו מתרגול המדיטציה ההוא.

אחת מהתובנות שאתם משיגים, בכך שאתם מנסים להבין לעומק את הכאב בדרך כזו, היא לראות את המידה שבה אתם מבצעים בחירות ברגע הנוכחי – דבר שאתם בדרך כלל לא שמים לב אליו. במילים אחרות, רגע ההווה אינו פשוט ניתן לכם כתוצאה מהעבר. אתם גם מעצבים אותו ברגע ההווה. אתם תגלו שאם אתם מעצבים את רגע ההווה מתוך בורות, הוא יגרום לכם לסבול. אם אתם מעצבים אותו עם ידע, עם הבנה, הוא הופך להיות חלק מהדרך שמובילה אל סיום הסבל. אנחנו לא סובלים בגלל הקארמה שלנו מהעבר, אלא בגלל הקארמה העכשווית שלנו: הבחירות שאתם מבצעים כרגע. אם תהיו מסוגלים לראות את הקארמה מהעבר שלכם בבהירות, תוכלו להיפטר מהסבל איתו אתם בעצמכם מכבידים על התודעה שלכם עצמכם. וזהו הסבל היחיד שמכביד על התודעה.

פעם, כשקבוצה מאתנו ישבה במנזר בקליפורניה, אג'אהן סוואט – המורה האחר שלי – הצביע אל הר שראינו מעבר לעמק ושאל, "ההר הזה: האם הוא כבד?" עכשיו, כפי שידוע לכם, כשאג'אהן שואל שאלה כזו, זו שאלה מכשילה. לכן, איש לא ענה. בסופו של דבר הוא אמר, "רק אם תנסו להרים אותו הוא ירגיש כבד. אם אתם לא מנסים להרים אותו, הוא יכול להיות כבד לכשעצמו, אבל הוא לא כבד עבורכם, וזה כל מה שחשוב”. באופן דומה, הסבל שאנחנו גורמים ברגע ההווה הוא כמו להרים את ההר. אם אתם מפסיקים לייצר את הסבל, הכאבים האחרים והאכזבות האחרות הקשורות לעולם, לא יעיקו על התודעה. הם יכולים להיות כבדים לכשעצמם, אבל הם לא כבדים עליכם. וזה הדבר היחיד עליו אתם אחראים.

לכן, זה חשוב שלא תפחדו מכאב. יחד עם זאת, אם אתם מתרגלי מדיטציה מתחילים, אל תעברו את גבול העמידות שלכם. אל תנסו להכריח בכוח את העמידות שלכם. אם הכאב מאוד חזק, עד שאתם לא יכולים להתמקד בנשימה, אז שנו את התנוחה שלכם בצורה מאוד קשובה. אבל אם אתם מגלים שאתם יכולים, למרות הכאב, להישאר עם הנשימה – אז השתמשו בנשימה כדי ליצור את התשתית, הבסיס, שאתם צריכים כדי להבין את הכאב – ואולי תשיגו כמה תובנות חשובות משלכם.

שאלות:

שאלה: בהנחיות שלך לתרגול המדיטציה אתה מייעץ לנו לדמיין שאנחנו יכולים לנשום מהחלק העליון של הראש. אני מאוד נרתע ומרגיש דחייה מסוג כזה של דימוי. זוהי סוגסטיה, נכון? זוהי אשליה, לא כך? אחרי הכול, כשאתה מתרגל מדיטציה, האם אינך רואה את המציאות פנים אל פנים? תודה לך על תשובתך.

תשובה: פעמים רבות, לפני שאתה רואה משהו, אתה צריך לדמיין שהוא אפשרי. הסיבה שאני מציע לכם לדמיין את הדברים קשורה לעובדה שלדרך שבה אתם תופסים את הגוף שלכם תהיה השפעה על מה שאתם למעשה יכולים לעשות איתו. אם אתם מרגישים שאין כל אפשרות שאנרגיה יכולה לזרום בראש שלכם, אז אתם תרגישו שאתם לא יכולים לעשות שום דבר עם האנרגיה שבראש שלכם. כשאני אומר שאתם יכולים לדמיין שהאנרגיה יכולה לזרום דרך הראש, זה מאפשר לכם לעשות משהו עם האנרגיה הזו, שכבר נמצאת שם. אני אומר את זה כדי לפתוח את התודעה שלכם לאפשרות להרגיש דבר שכבר נמצא שם, כדי שתוכלו לעשות דברים מיומנים עם האנרגיה הזו.

אתם יכולים להשוות את זה לחור באוזון שנמצא מעל אנטרקטיקה. במשך שנים, לוויינים שלחו מידע על החור באוזון, אבל תוכנת המחשב שעיבדה את המידע שהגיע מהלוויינים התעלמה ממנו, כי האנשים שכתבו את תוכנת המחשב לא היו מסוגלים לדמיין שחור באוזון היה דבר אפשרי. רק כאשר הם אפשרו לעצמם לדמיין שחור באוזון הוא דבר אפשרי, הם קיבלו את המידע.

שאלה: האם אתה יכול לדבר מעט יותר על הנושא של התרעננות?

תשובה: משמעות המילה התעלות בפאלי, פיטי, יכולה להיות התרעננות וגם מלאות. חלק מהאנשים חווים התרעננות כתחושת סיפוק אינטנסיבית, רק מלהיות ברגע ההווה, מבלי לרצות דבר אחר. בחלק מהמקרים, יופיעו מספר סימנים ותופעות מאוד חזקות. חלק מהאנשים מגלים שהגוף שלהם מתחיל לזוז, חלק מהאנשים ירגישו אנרגיה שנעה דרך הגוף ושוטפת אותו בגלים, אבל אנשים אחרים מרגישים את תחושת ההתעלות בדרך הרבה יותר עדינה.

בזמן שאתם מודטים, אם אתם מרגישים שתחושת ההתעלות נהיית חזקה מדי, מצאו נקודה בגוף שבה האנרגיה מרגישה מתונה יותר ומקדו את תשומת הלב שלכם בה. לאחר מכן, אפשרו לתחושת המלאות לחלוף. למשל, נסו לחשוב שתחושת המלאות הזו מתפשטת החוצה אל כל הכיוונים, ללא דבר שמכיל ומגביל אותה. אתם יכולים לנסות לחשוב שהיא נעה החוצה דרך כפות הידיים או סוליות כפות הרגליים. תחושת המלאות הזו היא סימן שהתודעה מתיישבת בריכוז, אבל אם אתם רוצים לאפשר לריכוז שלכם להתחזק עליכם לעבור מעבר לתחושה הזו אל תחושה של רגיעה עמוקה.

שאלה: בריטריט הראשון שלי, ביום השני, הייתה לי תחושה מאוד חזקה של פיטי או התעלות. בריטריטים שלאחר מכן התחושה נחלשה, וגם הריכוז שלי נחלש. אני יודעת שלא צריכות להיות לי ציפיות, ואכן חשבתי שאין לי, אבל אני תוהה לעצמי אולי אני עושה משהו לא נכון במדיטציה שלי.

תשובה: העוצמה של הפיטי אינה מדד לרמת הריכוז שלך. זה כמו לשתות כוס מים. אם הלכת במדבר כברת דרך, במשך שלושה ימים, ואת שותה כוס מים, האינטנסיביות של החוויה תהיה מאוד חזקה. אבל אם את נוהגת לשתות מים כל יום ואת שותה כוס נוספת, החוויה לא תהיה מאוד אינטנסיבית. אז, יכול להיות שהגוף שלך לא מאוד זקוק לפיטי. הדבר החשוב הוא לא למדוד את הריכוז שלך על פי הפיטי. אחרת, את עלולה לפתח נטייה לא להעריך מספיק את הריכוז שלך, ואז את תזרקי אותו ולא תהיה לו הזדמנות להתפתח.

כשהייתי מתרגל מדיטציה צעיר, חשבתי שבתרגול המדיטציה צריכים להופיע חזיונות כדי שהוא ייחשב לטוב. לא היו לי חזיונות, אז חשבתי שאין לי ריכוז, בכלל. כתוצאה מכך לא טיפחתי והזנתי את הריכוז שכן היה לי. המשכתי לחפש משהו אחר. אבל ברגע שהבנתי שחזיונות אינם הכרחיים בתרגול המדיטציה למדתי להעריך את הריכוז שהיה שלי – וכשאתם מרגישים הערכה כלפי הריכוז שלכם, יש לו הזדמנות לצמוח.

שאלה: לפעמים, בזמן תרגול המדיטציה, נראה שהגוף שלי זז מעצמו, בתנועה סיבובית. האם זה נורמלי? מה עליי לעשות? תודה לך.

תשובה: התנועה הזו של הגוף היא ביטוי של התעלות, כלומר פיטי, והיא נורמלית. כשזה קורה, אל תעודדי אותה, אבל גם אל תנסי למנוע ממנה להופיע. הישארי ממוקדת בנשימה שלך. התנועה תיתן לגוף יותר אנרגיה, בהתאם לצרכים שלו, ואז היא אמורה להפסיק מעצמה.

שאלה: נאמר לי שבתרגול ויפאסאנה, אנחנו אמורים להתבונן בכל התחושות שמתעוררות בגוף ולא לשלוט בדבר. אם אני שולט בקצב הנשימה בחלקים השונים של הגוף, האם זה לא ההיפך ממה שתרגול של ויפאסאנה אומר לי לעשות? האם אתה יכול להגיד משהו על התחושה של פליטה או פריקה חשמלית שמתרחשת בגוף? תודה לך.

תשובה: יש כאן שתי שאלות. הקלה יותר היא בנוגע לפריקה החשמלית. בזמן שאתה פותח את ערוצי הנשימה בגוף, מדי פעם, כשערוץ מסוים נפתח, תהיה תחושה של פריקה חשמלית. היא לא צריכה להדאיג אותך.

עכשיו, בקשר לויפאסאנה: המטרה של ויפאסאנה, התכלית שלה, היא להשיג תובנה בנוגע לפבריקציות שאיתן אנחנו מעצבים את הרגע הנוכחי. ישנן שתי דרכים שונות לגשת אל ויפאסאנה. הראשונה היא על ידי כך שאתם מנסים לא לפברק דבר ברגע הנוכחי. הדרך השנייה היא לפברק באופן מאוד מודע את הרגע הנוכחי כדי שתוכלו לראות את המידה שבה הרגע הנוכחי מפוברק, וגם לראות את גבולות הפבריקציות – כלומר, עד כמה אתם יכולים ליצור עונג ושמחה באמצעות הפבריקציות שלכם.

מהניסיון שלי, הבעיה עם הגישה הראשונה היא שכאשר אתם אומרים לעצמכם לא לשלוט ברגע הנוכחי, הרבה מהפבריקציות יורדות למחתרת ואתם מכחישים שהן קיימות. בנוסף, כשדברים מאוד מטרידים מתעוררים ועולים ברגע הנוכחי, אין לכם כלים כדי לשכך ולהרגיע אותם. בריטריט הזה אנחנו מתרגלים את הגישה השנייה כי היא הופכת אתכם לרגישים יותר למה שאתם עושים, והיא מלמדת אתכם את המיומנויות בהן אתם יכולים להשתמש כשדברים מאוד מטרידים אכן מתעוררים ועולים בתודעה. אם תסתכלו על ההנחיות של הבודהה למדיטציית הנשימה – שהן הנחיות על כיצד לפתח שלווה וויפאסאנה יחד – אתם תמצאו שההנחיות מלמדות כיצד לפברק באופן מודע את הנשימה בדרכים רבות ושונות.