יום ראשון
ערב
הקדמה
ערב טוב וברוכים הבאים לריטריט שלנו על עשרת השלמויות. זה תמיד מרגיש טוב להגיע למדוט יחד אתכם כאן, ואני מקווה שהריטריט יהיה מועיל עבור כולכם.
עשרת השלמויות הן רשימה של דברי לימוד שמספקים מיקוד כדי לחיות את חיי היומיום בדרך שיש בה משמעות ותכלית, ובמקביל לכך בדרך שמפתחת גם את המסלול שמוביל אל ההארה. הדגש הזה על תכלית נמצא בתואם עם הטבע של התודעה עצמה, שהוא תכליתי. כדי להיות שמחה, התודעה זקוקה לתכלית טובה. השלמויות מציבות שאלות שמכריחות אתכם להרהר על סוג התכלית שעבורה אתם כבר חיים את חייכם, וגם להרהר על אם זה עשוי להיות טוב יותר עבורכם לכוון אל עבר תכלית גבוהה יותר.
השאלות שהשלמויות שואלות הן:
איזה סוג של שמחה אתם רוצים להציב כמטרה בחייכם?
האם ההתנהגות העכשווית שלכם אכן מובילה אתכם אל המטרה הזו, או האם היא מובילה אתכם אל מקום אחר?
אם היא מובילה אל מקום אחר, מה אתם צריכים לעשות כדי להשתנות?
התשובה שעשרת השלמויות נותנות לשאלה הזו היא שניתן להשיג אושר אמיתי על ידי פעולה אנושית, אבל הוא נמצא בממד שהוא מעבר למגבלות של חלל, זמן ושינוי. זאת המטרה הטובה ביותר שניתן להשיג. בחלק מהמקרים, אפשר להשיג אותה בחיים האלו, אבל במקרים אחרים היא יכולה לקחת שני גלגולי חיים או הרבה יותר. אז, השלמויות מבקשות מכם לאמץ את הגישה של רץ מרתון. שמרו על קצב מתון ותהיו מוכנים לטווח הארוך, כדי שלא תוותרו לפני שתגיע אל המטרה.
כל דברי הלימוד של הבודהה - הדהמה שלו – הם מכווני מטרה. זה בא לידי ביטוי בעובדה שהמילה דהמה מזווגת פעמים רבות עם המילה אטהא (attha), שמשמעותה היא "משמעות", "תכלית", "תועלת" או "מטרה". כל המשמעותיות האלו של אטהא קשורות אחת לשנייה. לדעת את המשמעות של דהמה זה לא רק עניין של לפרש את המילים שלה ביחס למילים אחרות. אתם צריכים גם לדעת את התכלית שלה: כיצד יש לפעול כדי להוציא דבר לימוד מסוים לפועל, ולהיכן הוא אמור להוביל אתכם כאשר אתם פועלים בתואם איתו בצורה נכונה. למעשה, אתם לא באמת תדעו את המשמעות המלאה של דהמה עד שתהיה לכם חוויה ישירה של המטרה שלה. כדי להגיע אל החוויה הזו אתם צריכים לשאול, בנוגע לכל דברי הלימוד: "מהי המטרה של הלימוד הזה? כיצד אני יכול לפעול לאורו בצורה נכונה? וכאשר אעשה זאת, להיכן דבר הלימוד הזה ייקח אותי? ולאחר מכן לפעול בהתאם.
כדי להבין את המטרה של עשרת השלמויות, כדאי שקודם כל נסתכל על שתי גישות החיים בהן הבודהה לא צידד, מכיוון שלפעמים הגישות האלו מיוחסות לו.
הראשונה היא שאין דבר שאפשר להשיג, ואנחנו צריכים לפסול את התשוקה למשהו טוב יותר מהחוויה הנוכחית שלנו כי התשוקה הזו היא לא מציאותית. במקום זאת, אנחנו צריכים להיות שבעי רצון ולקבל את הדברים כפי שהם.
לפני כמה זמן, צפיתי בראיון שבו מורה לדהמה אמר בדיוק את הדברים האלו: שאושר נמצא בכך שאנחנו פשוט נרגעים ומקבלים את הדברים כפי שהם, עם ההבנה שאי אפשר לשנות אותם. האישה שראיינה את המורה אמרה, "אבל זאת לא גישה תבוסתנית ופסימית?" והמורה אמר, "רק אם את חושבת על זה".
עכשיו, הבודהה לא היה תבוסתני, ואין בקאנון הפאלי דימויים של להירגע כל הדרך אל ההתעוררות. כל הדימויים הם של חיפוש, מאבק, והשגת מומחיות ושליטה במיומנויות. כמו שהבודהה אמר, הדרך היא דרך של ניצחון. "ניצחון שאין שני לו בקרב," הוא קרא לה. ובוודאי שהבודהה לא אמר לא לחשוב. אנחנו לא מביאים את התשוקה לסיום על ידי כניעה או ויתור, אלא על ידי כך שאנחנו משתמשים בהבחנה שלנו לבנות אסטרטגיה, כדי למצוא דרך שמובילה אל אושר שהוא כל כך מלא ושלם שאין עוד צורך בתשוקה. אתם לא מוצאים את האושר הזה על ידי כך שאתם מנמיכים את הסטנדרטים שלכם, אלא על ידי מציאת סטנדרטים שהם טובים ואז על ידי העלאתם. כדי לעשות את זה, אתם צריכים להרחיב את הדמיון שלכם בנוגע למה שאתם מסוגלים לעשות.
הגישה השנייה שבה הבודהה לא בחר היא הגישה החומרית, שטוענת שהמוות של הגוף הוא סופה של ההכרה, כך שאנחנו צריכים למצוא את המטרה שלנו אך ורק בחיים הנוכחיים. הפרספקטיבה הזו עשויה להוביל אותנו למצוא משמעות בכך שאנחנו יוצרים חברה טובה יותר, שבה אנשים יכולים לחיות חיים מוסריים יותר, עם כל החרדות והפגיעות שקיימות בה. לעומת זאת, היא לא פותרת את הבעיה המשמעותיות ביותר בחיים, שהיא שאנחנו מונעים על ידי הרעב שלנו. אנחנו חיים על ידי כך שאנחנו ניזונים אחד מהשני.
אחד הדימויים שעלו בתודעתו של הבודהה לפני שהוא התחיל את החיפוש שלו אחר ההתעוררות היה של דגים רבים שנמצאים בתוך נחל. הנחל מתייבש, והדגים נלחמים אחד בשני עבור מעט המים שנשארו, אבל גם הדגים שיצליחו להתגבר על האחרים ולדחוף אותם החוצה עדיין הולכים למות. אם זה כל מה שהיה ניתן להשיג בחיים, הם היו די מדכאים.
הבעיה עם הגישה המקבלת, הרגועה ועם הגישה החומרית היא ששתיהן רואות את הסבל כחלק הכרחי מהחיים שפשוט חייבים לקבל. זהו בדיוק הדבר שהבודהה לא קיבל. הוא שאף להשיג חופש מסבל, ומהצורך להזין את עצמנו.
הגישה החומרית שונה מזו של הבודהה גם בכך שהיא מבוססת על הנחה בנוגע למערכת היחסים שבין הגוף והתודעה – שהגוף מגיע לפני התודעה – ומשם הגישה החומרית מסיקה מספר מסקנות בנוגע לדברים שאנחנו יכולים לעשות ולדעת. הגישה של הבודהה הייתה הפוכה. הוא התחיל בהשגת מומחיות ושליטה במיומנויות שאפשרו לו לעשות ולדעת יותר מאשר הוא אי פעם ידע ועשה לפני כן: להביא את הסבל לסיום ולהגשים אושר על-זמני. לאחר מכן – תוך כדי השגת השליטה במיומנויות האלו – הוא הגיע לכמה תגליות רדיקליות על כיצד הגוף והתודעה קשורים אחד לשני.
אחת התגליות שלו הייתה שההכרה לא זקוקה לגוף כדי לשרוד. הכרה ותאווה ניזונות אחת מהשנייה ויכולות לתחזק ולשמר אחת את השנייה – וכך להמשיך אל מעבר למוות של הגוף. התהליך הזה נמשך, מגלגול חיים אחד לשני, עד בלי די. עכשיו, התגלית הזו היא לא רעיון שהבודהה פשוט קיבל מהתרבות ההודית שבה גדל וחונך. למעשה, היו הרבה אנשים שהאמינו בגישה החומרית בהודו הקדומה ולא בלידה מחדש. לכן, בכך שהבודהה לימד על לידה מחדש, הוא לא אימץ, בלי לחשוב, רעיון שהיה מקובל על כולם בתרבות שלו. זה היה נושא מאוד שנוי במחלוקת בזמנו של הבודהה.
בנוסף לכך, הוא גילה שלפעולות יש תוצאות שמובילות אל מעבר לחיים האלו, והתוצאות מתנהלות לפי התבנית של סיבה ותוצאה – שמבוססת על איכות הכוונה שנמצאת בבסיס הפעולה. בגלל שכוונות מגיעות מהתודעה, זה נותן לתודעה חשיבות עליונה. במקרה הזה, זה חשוב לציין שהמילה עבור תודעה בפאלי, צ'יטה (citta), יכולה להתפרש גם כ-לב. במילים אחרות, אנחנו מסתכלים על התודעה/לב גם כמשהו שיכול לחשוב ולהבין, וגם כמשהו שחושק. מנקודת המבט של הבודהה, שתי היכולות האלו אינן מופרדות לגמרי. המחשבות שלנו מעוצבות על ידי התשוקות שלנו, והתשוקות שלנו על ידי המחשבות שלנו. במיוחד, הפעולה של יצירת כוונה משתמשת בשני הצדדים של התודעה/לב. כל כוונה מבוססת על התשוקה להשיג מטרה, והכוונה הזו מיודעת על ידי ההבנה שלנו לגבי מה אפשרי וכיצד אפשר להשיג אותו, בהנחה שהדבר אפשרי, בדרך הטובה ביותר.
התרגול של פיתוח השלמויות הוא כזה שבו אנחנו מאמנים את התודעה שלנו להיות טובה כדי שתהיה לה הבנה נכונה בנוגע לסיבות ותוצאות, ואיך להשתמש בסיבות ותוצאות כדי להשיג מטרה נבונה. אנחנו מאמנים את התודעה שלנו להיות טובה, גם במובן של לרצות רווחה פנימית שאינה גורמת לנזק, וגם במובן של לפתח את החוזק שנדרש כדי להוציא לפועל ולהשלים את הרצון הזה. לאחר מכן אנחנו משלבים את התודעה הטובה ואת הלב הטוב האלו כדי להפיק פעולות מכוונות שהן מיומנות, עקביות וברורות, המובילות אל המטרה הטובה ביותר שניתן להשיג: אושר שאין לו צורך להזין את עצמו. רק אז נוכל להיות באמת בלתי מזיקים ובטוחים.
הבודהה גילה שהמטרה הזו היא אפשרית והוא הציג אותה כאתגר: האם אתם רוצים לחיות את החיים מבלי לנסות ולראות אם זה נכון? הוא אומר שיש לנו כוח פוטנציאלי בידנו. לא הייתם רוצים לראות כמה רחוק הכוח הזה יכול לקחת אתכם אל עבר התעוררות אל סיום הסבל?
השלמויות שנדון עליהן במהלך הריטריט הזה הן איכויות של הלב והתודעה שיש בהן צורך כדי להגיע אל ההתעוררות הזו. אם אנחנו חושקים באושר אמיתי, הפיתוח שלהן צריך לקבל עדיפות בחיינו, וזה דורש שנחליף נוחות לטווח הקצר באושר לטווח הארוך.
עשרת השלמויות הן: נתינה, מידות טובות, ויתור, הבחנה, התמדה, עמידות או סבלנות, אמת, נחישות, רצון טוב והשתוות הנפש. אתם תבחינו בכך שאלו הן איכויות של תודעה טובה וגם של לב טוב. אנחנו מנסים להביא הבנה נכונה ונבונה אל התשוקות של הלב כדי שהן יוכלו לעצב, תוך כדי כך שהן עובדות יחד, כוונות אציליות וטובות. האיכויות הלו הן גם חוזקות, ורבות מהן מוזכרות בסוטות ומתוארות כאוצרות. הן מלמדות אותנו להתייחס לאתגרים של החיים לא כמכשולים, אלא כהזדמנויות להפוך את הלב והתודעה שלנו להיות עשירות וחזקות.
התפקיד והחשיבות של השלמויות באים לידי ביטוי בכך שהמילה בפאלי עבור שלמות: פאראמי (pāramī), יכולה גם להתפרש כ-"ראשון במעלה", פארה (para), או שהיא יכולה להיות מקושרת גם ל-"אל עבר הצד השני", פאראם (paraṁ). במילים אחרות, עשרת השלמויות מקבלות עדיפות עבור כל אדם ששם לעצמו למטרה ללכת אל מעבר לסבל, כדי למצוא התרה מהיקשרויות או אושר אמיתי שנמצא בעברו האחר של שיטפון הלידה והמוות.
מטרת הריטריט הזה תהיה לספק לכם הבנה מסוימת בנוגע לשלמויות, ולתת לכם אפשרות לתרגל אותן הלכה למעשה באמצעות מדיטציה. אנחנו מבקשים מכם, במהלך הריטריט, לקחת כהנחת עבודה ראשונית את ההבנה של הבודהה בנוגע לתודעה שעומדת בבסיס דברי הלימוד שלו על השלמויות. זה ייתן לכם הזדמנות להתבונן על החיים שלכם מנקודת המבט שההבנה הזה מספקת.
בעיקרון, נקודת המבט של הבודהה אומרת שאם אנחנו נאמן את התודעה והלב להיות באמת טובים, גם אנחנו נהיה באמת טובים. שמחה וטוּב, כשהם באמת אותנטיים, מגיעים באופן טבעי יחד. התובנה של הבודהה במקרה הזה היא מאוד שונה מנקודת המבט של התרבות העכשווית, שאומרת שאושר אמיתי הוא לא אפשרי. "קנו את הסחורה שלנו במקום זאת," הם אומרים. "תסתפקו בדברים שאנחנו יכולים למכור לכם." ישנם גם זרמים רבים בחברה שלנו שאומרים שלהיות באמת טוב זה לא דבר שהוא אפשרי או נבון. אז, בכך שאנחנו מאמצים את השלמויות, אנחנו משחררים את עצמנו מהגישות הציניות שמאוד נפוצות סביבנו.
בנוגע למבנה של הריטריט: בערבים נקיים שיחות על עשרת השלמויות, ושיחות הבוקר יהיו שיחות שהן בעיקר מעשיות, על מדיטציה ונושאים נוספים שקשורים לעשרת השלמויות. לעומת זאת, מכיוון שישנן עשר שלמויות ורק שמונה לילות, השיחות על חלק מהשלמויות יועברו לבקרים. תהיה גם הזדמנות לשאלות ותשובות. אבל בגלל שישנם יותר מדי אנשים כדי לענות על שאלות בהרמת יד, אנחנו נחלק לכם פתקי נייר כדי שתוכלו לכתוב את השאלות שלכם, ולאחר מכן תוכלו להניח אותם בתוך קערה. נענה על השאלות ככל שלוח הזמנים יאפשר זאת.
בהינתן האופן שבו הריטריט מאורגן, יש כמה שלמויות שלא נדבר עליהן עד לסיום הריטריט, אבל זה יהיה טוב לדבר עליהן בקצרה עכשיו. למשל, השתוות הנפש ועמידות: יש הרבה אנשים בחדר הזה, ואני מבין שהולך לרדת הרבה גשם בשבוע הקרוב. אז, יהיו לנו המון הזדמנויות לתרגל עמידות והשתוות נפש. רבים מהאג'אהנים בתאילנד אמרו על אנשים מערביים שעמידות והשתוות הנפש הן הנקודות החלשות שלנו. הנה ההזדמנות שלנו להוכיח שהם טעו.
שלמות נוספת ששווה להזכיר כבר בתחילת הדרך היא השלמות של ויתור. גם עליה לא נדון בימים הקרובים, אבל היא בדיוק השלמות שתחתיה תרגול המדיטציה נכנס. אז, אנחנו נתחיל לתרגל מדיטציה ממש עכשיו כדי לתת לכם קצת בסיס מעשי כדי להבין את הדיון בנוגע לויתור, ולמערכת היחסים בין תרגול המדיטציה ושאר השלמויות.