מילון מונחים
אַרַהַנְט (arahant): אדם ראוי או אדם טהור – כלומר, אדם אשר ליבו משוחרר מתסיסת המזהמים ולכן לא נגזר עליו להיוולד מחדש. כינוי לבודהה ולחסידיו הנאצלים שהגיעו לרמת התרגול הגבוהה ביותר.
אַרִיַה סַצַּ'ה (ariya sacca): אמת נאצלת. משמעות המילה "נאצלת" (ariya) יכולה להיות גם "אידיאלית" או "סטנדרטית", ובהקשר הזה משמעותה היא אמת אובייקטיבית או אוניברסלית. ישנן ארבע אמיתות נאצלות: מתח, סיבת המתח, התפרקות המתח והדרך המובילה אל התפרקותו.
אָסַבָא (āsavā): תסיסה, שֶפֶךְ – מזהמים תודעתיים (תענוגי החושים, מצבי התהוות, השקפות ובורות) בתפקידם כגורמים המובילים אל שיטפון הלידה מחדש.
אָיַטַנַה (āyatana) : בסיסי החישה. בסיסי החושים הפנימיים הם העיניים, האוזניים, האף, הלשון, הגוף והשכל. בסיסי החישה החיצוניים הם האובייקטים המקבילים (מראות, צלילים, ריחות, טעמים, תחושות מגע, מחשבות ותפיסות).
בּוּדְּהַה (buddha): האיכות המולדת של התודעה למודעות טהורה, בשונה מהנושאים השונים שמעסיקים אותה, והידע שלה בנוגע לנושאים האלו.
דְהַמַּה (dhamma): אירוע; תופעה; דרך הדברים, לכשעצמם; העקרונות הבסיסיים שקובעים את התנהגות הדברים. בנוסף, עקרונות התנהגות שיצורים אנושיים צריכים ללכת בעקבותיהם כדי להשתלב ולהיות בתואם עם הסדר הטבעי של הדברים; איכויות תודעתיות שיצורים אנושיים צריכים לפתח כדי לחוות את האיכות של האל-מוות – אותה ניתן לחוות בתודעה, כפי שהיא לכשעצמה. המונח דהמה מתייחס גם לכל דוקטרינה שמלמדת נושאים כמו אלו. המשמעות של לראות את הדברים – מנטליים או פיזיים – במושגים של הדהמה היא לראות אותם כתופעות, כפי שהם נתפסים על ידי התודעה לכשעצמם, ולראות את סדר העקרונות שנמצאים בבסיס התנהגותם. המשמעות של לראות אותם במושגים של העולם היא לראות אותם ביחס למשמעות שלהם, או לגוון הרגשי שלהם – כלומר, ביחס לכיצד הם מתאימים להשקפת החיים והשקפת העולם שלנו.
אֶקַּאגַּטָארַאמַאנָה (ekaggatarammana): התמקדות מתמשכת בעיסוק יחיד.
גְ'הָאנַה (jhana): היספגות מדיטטיבית ברעיון או תחושה יחידה.
קְהַנְדְהַה (khandha): החלקים שמרכיבים את החוויה החושית; תופעות פיזיות ומנטליות כפי שהן נחוות בצורתן הישירה: רוּפַּה (תחושות, מידע חושי), וֵדַנָא (הַרְגָּשוֹת של עונג, כאב והרגשות שאינן עונג או כאב), סַנְּיָא (תפיסות, שמות, תוויות, מושגים), סַנְקְהָארָא (פבריקציות מנטליות, מבנים מחשבתיים), וִינְּיָאנַה (הכרה חושית).
לוֹקַהבִדּוּ (lokavidu): מומחה בנוגע ליקום – כינוי המשמש בדרך כלל לתיאור הבודהה.
מַגַּה-צִ'טַה (magga-citta): המצב התודעתי שיוצר את הדרך אשר מובילה אל האיכויות הנשגבות שמגיעות לשיאן בשחרור. המונח "פַּלַה-צִ'טַּה" (Phala chitta) מתייחס למצב התודעתי שמתעורר מיד לאחר מַגַּה-צִ'טַה, וחווה את הפירות.
נִיבָּאנַה (nibbana): שחרור; התרת התודעה מתאוות בצע, כעס ואשליה, מתחושות פיזיות ופעולות מנטליות. מכיוון שמונח זה משמש גם לתיאור הִכָּבוּת של אש, יש בו קונוטציות של הדממה, קירור ושלום. (לפי חוקי הפיסיקה שנלמדו בתקופתו של הבודהה, אלמנט האש קיים במידה כזו או אחרת בכל הדברים. כאשר האלמנט הזה מופעל, הוא נאחז ונתפס בחומר הבעירה שלו. כאשר מכבים אותו, הוא מוּתָּר).
נִימִיטַּה (nimitta): סימן מנטלי, תֶּמָה או דימוי.
נִיוַרָאנַה (nivarana): מכשול. האיכויות התודעתיות שמקשות על התודעה להיכנס לריכוז הן חמש: תאווה חושית, כוונות זדוניות, עייפות ועצלנות, אי שקט וחרדה, ספק.
פָּאלִי (pali): השם שניתן לנוסח הכתבים העתיק ביותר של הקאנון הבודהיסטי. זהו גם השם הנפוץ שניתן לשפת הכתבים האלו.
סַמָאדְהִי (samadhi): ריכוז. פעולת השארת התודעה מרוכזת בעיסוק יחיד. ישנם שלושה סוגי ריכוז: ריכוז רגעי, ריכוז סף, וחדירה קבועה. ניתן להבין את סוגי הריכוז האלו במושגים של שלושת השלבים הראשונים בחלק שעוסק בג'האנה: ריכוז רגעי אינו מתקדם אל מעבר לשלב 1; ריכוז סף משלב בין שלב 1 ו 3; חדירה קבועה כוללת בתוכה את כל השלבים, וממשיכה הלאה וכוללת גם את כל השלבים הגבוהים של ג'האנה.
סַנְגְהַה (sangha): קהילת החסידים של הבודהה. ברמה השגרתית, הכוונה היא למסדר הנזירות הבודהיסטי. ברמה האידיאלית, הכוונה היא לחסידיו של הבודהה – נזירים ושאינם נזירים – אשר תרגלו עד לנקודה בה השיגו לפחות את האיכויות הנשגבות הראשונות, אשר מגיעות לשיאן בשחרור.
סַנְקְהָארָא (sankhara): פבריקציה – הכוחות והגורמים שמפברקים דברים, תהליך הפיברוק, והדבר המפוברק שהוא התוצר של תהליך הפיברוק. כאשר משתמשים במונח כחלק מהקהנדהה הרביעית, הכוונה היא לפעולת הפיברוק של מחשבות, דחפים ופעולות מנטליות אחרות בתודעה. מונח זה עשוי לתאר גם את חמשת הקהנדהות באופן כללי – כלומר כל הדברים שהם מפוברקים, מורכבים או מעוצבים מעצם טבעם. המונח "סנקהארוּאוּפֵּקְּהָא-נְיָאנַה" (Sankharupekkha-ñana) מתאר שלב של תובנה משחררת שבו ניתן להתבונן על כל הסנקהארות עם תחושה של השתוות הנפש.
וִיפַּסַּנָא-נְיָאנַה (vipassanā-ñāṇa): תובנה משחררת – הבחנה אינטואיטיבית בהירה שרואה אל תוך התופעות הפיזיות והמנטליות בזמן שהן מופיעות ומתפוגגות. יכולת ההבחנה הזו רואה את התופעות הפיזיות והמנטליות כפי שהן במושגים של ארבעת האמיתות הנאצלות והתפיסות של חוסר קביעות, מתח ולא-אני.
***
במידה ותרגום זה מכיל דברים שאינם מדויקים או מטעים, אני מבקש את סליחתם של הסופר והקוראים על כך שעמדתי בדרכם, שלא בזדון. לגבי כל הדברים המדויקים, אני מקווה שהקורא יעשה בהם שימוש למיטב יכולתו ויתרגם את הדברים אל תוך ליבו, כדי להשיג את האמת אשר אליה הם מכוונים.
המתרגם
טאניסארו בהיקהו
(אג'אהן ג'ף)