אומנות השחרור
17 אוגוסט, 1956
כאשר אתה יושב למדוט, גם אם אינך משיג ידע אינטואיטיבי כלשהו, וודא שאתה לכל הפחות יודע את זה: כאשר הנשימה נכנסת, אתה יודע. כאשר היא יוצאת, אתה יודע. כאשר היא ארוכה, אתה יודע. כאשר היא קצרה, אתה יודע. בין שהנשימה מרגישה נוחה או לא נוחה, אתה יודע. אם, לכל הפחות, אתה יודע את הדברים האלה, אתה מתרגל היטב. בנוגע לכל המחשבות והתפיסות (סַנְיָא - sañña) שמגיעות אל תוך התודעה, נפנף אותן – בין שהן טובות או רעות, עוסקות בעבר או בעתיד. אל תאפשר להן להפריע למה שאתה עושה – ואל תרדוף אחריהן כדי לתקן אותן. כאשר מחשבה כזו מגיעה ונכנסת אל התודעה, פשוט אפשר לה להגיע ואז לחלוף. שמור על המודעות שלך רגועה וחסרת דאגה, בהווה.
כאשר אנחנו אומרים שהתודעה נעה לכאן ולשם, למעשה, זאת לא התודעה שנעה. רק התפיסות נעות. תפיסות הן כמו הצללים של התודעה. אם הגוף אינו זז, כיצד יוכל הצל שלו לזוז? תזוזת הגוף גורמת לצל לזוז, וכאשר הצל זז, כיצד תוכל לתפוס אותו? קשה לתפוס צללים, קשה להיפטר מהם, קשה לגרום להם לעמוד במקום אחד ללא תזוזה. המודעות שמרכיבה את ההווה, את הרגע הנוכחי: זוהי התודעה האמיתית. המודעות שהולכת לרדוף אחרי התפיסות היא רק צל. מודעות אמיתית – "ידיעה" – נשארת במקום. היא אינה עומדת, הולכת, מגיעה או חולפת. התודעה הזו, כלומר המודעות שאינה פועלת בשום דרך, אינה מגיעה או חולפת, אינה נעה קדימה או אחורה – התודעה הזו היא שקטה, דוממת ואינה מוטרדת. וכאשר התודעה היא כזו, במצבה הנורמלי, המאוזן והבלתי מוסח – כלומר, כאשר אין לה צללים כלל – אנחנו יכולים לנוח בשלווה. אבל אם התודעה אינה יציבה, נעה ונדה ואינה בטוחה – תפיסות מופיעות בה וחולפות החוצה ממנה במהירות הבזק, ואנחנו הולכים לרדוף אחריהן. מקווים לגרור אותן בחזרה פנימה. הטעות שלנו היא שאנחנו רודפים אחריהן. זהו הדבר שאנחנו צריכים לתקן. תגיד לעצמך: "אין שום דבר לא בסדר עם התודעה שלי." רק שם לב לצללים והיזהר מהם.
אתה לא יכול לשפר את הצל שלך. נגיד, לדוגמה, שהצל שלך שחור: אתה יכול לקרצף אותו עם סבון עד יום מותך ועדיין הוא יהיה שחור, מכיוון שאין לו ממשות. כך גם לגבי התפיסות שלך. אתה לא יכול לסדר אותן, אתה לא יכול לתקן אותן, מכיוון שהן רק דימויים שמטעים אותך.
לכן הבודהה לימד שכל מי שלא מכיר את האני, הגוף, התודעה והצללים שלה, סובל מאַוִיגָ'ה (avijjā) – חשכה, ידע אשלייתי. כל מי שחושב שהתודעה היא האני, שהאני הוא התודעה, שהתודעה היא התפיסות שלה – כל מי שמבולבל לגבי הדברים בצורה כזו – הוא אשלייתי ואבוד, כמו אדם שהלך לאיבוד בג'ונגל. אין סוף קשיים מופיעים כאשר אתה אבוד בג'ונגל. ישנן חיות פראיות שאתה צריך לחשוש מפניהן, בעיות במציאת מזון ומקום לישון בו. לכל כיוון שאליו אתה מסתכל, אתה לא רואה דרך החוצה. אבל אם אנחנו אבודים בעולם זה הרבה יותר גרוע מאשר להיות אבודים בג'ונגל, מכיוון שאנחנו לא יכולים להבדיל בין יום ללילה. אין לנו שום סיכוי למצוא בהירות, מכיוון שהתודעה שלנו חשוכה כתוצאה מאויג'ה.
המטרה באימון התודעה שתהיה שקטה ודוממת היא להפוך את הדברים לפשוטים. כאשר הדברים מפושטים, לא מסובכים, התודעה יכולה להתיישב, להירגע ולנוח. לאחר שהתודעה נחה היא תהפוך בהדרגה לבהירה, לכשעצמה, ותאפשר לידע להתעורר. אבל אם נאפשר לדברים להיות מסובכים – אם נאפשר לתודעה להסתבך עם מראות, צלילים, ריחות, טעמים, תחושות מגע ורעיונות – זוהי חשכה. במקרה כזה, לידע לא תהיה הזדמנות להופיע.
כאשר ידע אינטואיטיבי אכן מתעורר, הוא יכול – אם אתה יודע כיצד להשתמש בו – להוביל לתובנה משחררת. אבל אם תאפשר לעצמך להיסחף אחר ידע בנוגע לעבר או לעתיד, לא תוכל להתעלות מעבר לרמה הרגילה והשגרתית. במילים אחרות, אם תתעסק יותר מדי עם ידע לגבי דברים פיזיים, בלי להשיג תובנה לגבי דרכי הפעולה של התודעה, זה עלול להשאיר אותך ילדותי ולא בוגר מבחינה רוחנית.
נניח, לדוגמה, שחיזיון מופיע בזמן תרגול המדיטציה ואתה ניתפס בו: אתה משיג ידע בנוגע לגלגולי חייך הקודמים ומאוד מתרגש מכך. דברים שלא ידעת בעבר, עכשיו אתה יודע אותם. דברים שלא ראית בעבר, עכשיו אתה רואה אותם – והם גורמים לך להרגיש יותר מדי מרוצה או נרגז. מדוע? מכיוון שאתה לוקח אותם יותר מדי ברצינות. אתה עשוי לראות חיזיון של עצמך כאציל, שליט, קיסר גדול או מלך – משגשג ומצליח, עשיר ורב השפעה. אם תאפשר לעצמך להרגיש מרוצה זה נחשב כהתפנקות בעונג. סטית מדרך האמצע. מצד שני, אתה עשוי לראות את עצמך בחיזיון כאדם או חיה שלא היית מעוניין להיות: חזיר, כלב, ציפור או עכבר, נכה או מעוות. אם תאפשר לעצמך להתרגז זה נחשב כהתפנקות בהלקאה עצמית – ושוב, סטית מהדרך. חלק מהאנשים ממש מאפשרים לעצמם להיסחף: ברגע שהם מתחילים לראות דברים, הם חושבים שהם משהו מיוחד. בדרך כזו או אחרת, הם חושבים שהם טובים יותר מאנשים אחרים. הם מאפשרים לעצמם להיות גאוותנים ויהירים – והדרך הנכונה נעלמת בלי שהם אפילו יודעים שהיא נעלמה. אם אתה לא זהיר, ידע שגרתי עלול להוביל אותך למקומות כאלו.
אבל אם תשמור על עקרון אחד ביציבות בתודעה, תוכל להישאר בדיוק על הדרך: לא משנה מה מופיע – טוב או רע, נכון או שגוי – אל תאפשר לעצמך להרגיש מרוצה, אל תיתן לעצמך להתרגז. שמור על התודעה מאוזנת וניטרלית, ויכולת ההבחנה תופיע ותעלה. אתה תראה שהחיזיון או הסימן שהופיע במדיטציה מציג את האמת בנוגע למתח: הוא מופיע (נולד), מתפוגג (מזדקן) ונעלם (מת).
אם תיתפס באינטואיציות שלך ותיאחז בהן, אתה תיכנס לצרות. ידע שהוכח ככוזב יכול לפגוע בך. ידע שהוכח כנכון יכול ממש לפגוע בך. אם אתה יודע שהידע שהופיע הוא נכון ואתה מספר אותו לאנשים אחרים, אתה מתרברב. אם מסתבר שזהו ידע כוזב, הוא עלול לפגוע בך. זאת הסיבה שאנשים שבאמת יודעים אומרים שידע הוא עיקר המתח: הוא עלול לפגוע בך. ידע הוא חלק משיטפון ההשקפות והדעות (דִיטטְהִי-אוֹגְהָה, ditthi-ogha) שעלינו לחצות. אם אתה נאחז בידע, זה אומר שסטית מהדרך. אם אתה יודע, אז פשוט דע, ומעבר לכך הנח לדברים. אתה לא צריך להתרגש או להיות מרוצה מכך. אתה לא צריך ללכת ולספר לאנשים אחרים.
אנשים שלמדו מעבר לים, כאשר הם חוזרים אל שדות האורז, לא הולכים לספר את מה שלמדו לבני המשפחה והחברים שנשארו בבית. הם מדברים על דברים שגרתיים בדרך שגרתית. הסיבות לכך שהם לא מדברים על הדברים שלמדו הן: (1) אף אחד לא יבין אותם; (2) זה לא ישרת אף מטרה. אפילו כאשר הם נמצאים עם אנשים שכן יכולים להבין אותם, הם לא מציגים לראווה את הדברים שלמדו. כך ראוי להתנהג כשאתה מתרגל מדיטציה. לא משנה כמה אתה יודע, עליך להתנהג כאילו שאינך יודע דבר – מכיוון שזו הדרך שבה אנשים מנומסים מתנהגים באופן טבעי. אם אתה מתרברב בנוגע לדברים שאתה יודע, זה כבר לא טוב. אם אנשים לא מאמינים לך, זה עלול להחמיר את המצב אף יותר.
לכן, ביחס לכל דבר שאתה יודע, פשוט הֱיֶה מודע לכך והנח לו. אל תאפשר להנחה "אני יודע" להתקיים. כאשר תהיה מסוגל לעשות זאת, התודעה שלך תוכל להשיג את הידע הנשגב, חופשייה מכל היאחזות.
לכל דבר בעולם יש את האמת שלו. גם לדברים שאינם נכונים יש את האמת שלהם – כלומר, האמת שלהם היא שהם כוזבים. זאת הסיבה שעלינו לשחרר את הנכון וגם את הכוזב. ברגע שאנחנו יודעים את האמת ויכולים לשחרר אותה, נוכל להיות רגועים וקלילים. לא נישאר בידיים ריקות. זה כמו שיש לך הרבה כסף: במקום לסחוב אותו איתך לכל מקום, אתה עורם אותו ושומר אותו בבית שלך. יכול להיות שאין לך כסף בכיסים, אבל למרות זאת אתה לא עני.
אותו הדבר לגבי אנשים שבאמת יודעים. גם כאשר הם מניחים לידע שלהם ומשחררים אותו, הוא עדיין נמצא שם. זאת הסיבה שהתודעה של אנשים אצילים אינה נסחפת. הם מאפשרים לדברים לחלוף, הם משחררים אותם – אבל לא בצורה בזבזנית או לא אחראית. הם משחררים כמו שאנשים עשירים משחררים: למרות שהם שחררו, עדיין יש להם עושר רב. ערמות של כסף.
אבל בנוגע לאנשים שמניחים ומשחררים כמו אביונים, הם לא יודעים מה משתלם וכדאי, ומה לא. כשהם זורקים לפח דברים משתלמים וכדאיים, הם צועדים אל עבר אסון. לדוגמה, הם עשויים לחשוב שאין אמת בשום דבר – אין אמת למצרפים (khandha), אין אמת לגוף, אין אמת למתח, לסיבה למתח, להתפרקות המתח, לדרך שמובילה אל התפרקות המתח, ואין אמת לשחרור. הם לא משתמשים במוח שלהם כלל. הם עצלנים מדי מכדי לעשות משהו, אז הם מניחים לכל הדברים ומשחררים אותם. זורקים את הכל. זה נקרא להניח ולשחרר כמו אביון. בדומה להרבה חכמים בני זמננו: כאשר יחזרו לאחר המוות, הם שוב פעם יהיו עניים.
בנוגע לבודהה, הוא הניח רק לדברים הנכונים והכוזבים שהופיעו בגוף ובתודעה שלו – אבל הוא לא זנח את הגוף והתודעה שלו. זאת הסיבה לכך שהוא הפך להיות עשיר, עם מספיק עושר כדי להעביר הלאה לממשיכי דרכו. זאת הסיבה שממשכי דרכו לעולם לא צריכים לדאוג שהם יהיו עניים.
לכן אנחנו צריכים לקחת את הבודהה כדוגמה. אם אנחנו רואים שהמצרפים הם חסרי ערך – לא קבועים, מלאים במתח, לא-אני, וכך הלאה – ומניחים להם או משחררים אותם על ידי כך שאנחנו מזניחים אותם, אז לבטח נישאר עניים ואביונים. כמו אדם טיפש שכל כך נגעל מפצע מזוהם שנמצא על גופו עד שהוא לא רוצה לגעת בפצע, אז הוא מאפשר לפצע להיות כפי שהוא בלי לטפל בו. כאשר זהו המצב, אין שום סיכוי שהפצע יחלים. אבל כשמדובר על אנשים אינטליגנטים, הם יודעים כיצד לשטוף את הפצעים שלהם וכיצד לשים עליהם תחבושות ותרופות, כך שבסופו של דבר הם לבטח יתאוששו.
בדומה לכך, אם אנשים רואים רק את החסרונות של המצרפים בלי לראות את הצדדים הטובים שלהם, ועקב כך מניחים להם בלי להשתמש בהם – באופן כדאי ומיטיב – שום דבר טוב לא יצמח מכך. אבל אם אנחנו אינטליגנטים מספיק כדי לראות שיש למצרפים צדדים טובים וגם צדדים רעים, ולאחר מכן משתמשים בהם בדרך מיטיבה על ידי כך שאנחנו מתרגלים מדיטציה – כדי לזכות בהבחנה בנוגע לתופעות פיזיות ומנטליות – אנחנו נהיה עשירים. ברגע שיש לנו את האמת – את הדהמה – כעושר שלנו, לא נסבול אם יהיה לנו כסף ולא נסבול גם אם לא יהיה לנו כסף, מכיוון שהתודעה שלנו תהיה נשגבת. סוגי החלודה השונים שטשטשו וערפלו את חושינו – תאוות בצע, כעס ואשליה – ינשרו. העיניים שלנו, האוזניים, האף, הלשון והגוף יהיו נקיים לחלוטין, צלולים ובהירים. זה כך מכיוון שיכולת ההבחנה, כפי שהבודהה אמר, היא כמו מנורה. התודעה שלנו, רחוקה מכל צורות הקושי והסבל, תישאר בתוך הזרם שמוביל אל השחרור.