שיטה שנייה
ישנם שבעה צעדים בסיסיים:
1. התחל עם שלוש או שבע נשימות עמוקות, פנימה והחוצה, וחשוב "בוד" עם הנשימה הנכנסת, ו-"דהו" עם הנשימה היוצאת. שמור על אורך ההברה של מילת המדיטציה באותו האורך של הנשימה.
2. היה מודע בבירור לכל נשימה נכנסת ונשימה יוצאת.
3. התבונן בנשימה בזמן שהיא נעה פנימה והחוצה, הבחן אם היא נוחה או לא נוחה, צרה או רחבה, חסומה או זורמת בחופשיות, מהירה או איטית, קצרה או ארוכה, חמימה או קרירה. אם הנשימה אינה מרגישה נוחה, שנה אותה עד שתרגיש נוחה. לדוגמה, אם הנשימה לא מרגישה נוחה כאשר אתה נושם פנימה והחוצה באריכות ובאיטיות, נסה לנשום פנימה והחוצה בקצרה ובמהירות. ברגע שאתה שם לב לכך שדרך הנשימה שלך מרגישה נוחה, אפשר לתחושות הנשימה הנוחות להתפשט כל חלקי הגוף השונים.
תחילה, שאף את תחושת הנשימה בבסיס הגולגולת ואפשר לה לזרום כל הדרך במורד עמוד השדרה. לאחר מכן, אם אתה גבר, אפשר לה להתפשט במורד רגלך הימנית אל סוליית כך רגלך, אל קצות הבהונות והחוצה אל האוויר. שאף את תחושת הנשימה בבסיס הגולגולת פעם נוספת ואפשר לה להתפשט במורד עמוד השדרה שלך, במורד רגלך השמאלית, אל קצות הבהונות והחוצה אל האוויר. אם את אישה התחילי בצד השמאלי, מכיוון שמערכת העצבים הזכרית והנקבית היא שונה.
לאחר מכן, אפשר לנשימה להתפשט מבסיס הגולגולת אל שתי הכתפיים, אל מעבר המרפקים ושורשי כפות הידיים, אל קצות האצבעות והחוצה אל האוויר.
אפשר לנשימה להתפשט מבסיס הגרון מטה אל העצב המרכזי בחלקו הקדמי של הגוף, אל הריאות והכבד, כל הדרך מטה את שלפוחית השתן והמעי העבה.
לאחר מכן, שאף את הנשימה בחלקו האמצעי של החזה ואפשר לה לנוע כל הדרך מטה אל המעי הדק שלך.
אפשר לכל תחושות הנשימה האלו להתפשט ולהתפזר כך שהם יתחברו ויזרמו יחדיו, ואתה תרגיש שיפור גדול בתחושת הרווחה הפנימית שלך.
4. למד את ארבעת הדרכים לוויסות הנשימה:
א. נשימה ארוכה פנימה ונשימה ארוכה החוצה.
ב. נשימה ארוכה פנימה ונשימה קצרה החוצה.
ג. נשימה קצרה פנימה ונשימה ארוכה החוצה.
ד. נשימה קצרה פנימה ונשימה קצרה החוצה.
נשום בדרך הנוחה ביותר בשבילך. או, עדיף מכך, למד לנשום בנוחות בכל אחת מדרכי הנשימה האלו, מכיוון שמצבך הגופני ונשימתך תמיד משתנים.
5. דע את נקודות הבסיס או נקודות המוקד של התודעה – נקודות המנוחה של הנשימה – ורכז את המודעות שלך בנקודה שמרגישה הכי נוחה.
חלק מנקודות הבסיס האלה הן:
קצה האף.
אמצע הראש.
החייך.
בסיס הלשון.
בסיס הגרון.
עצם החזה (בקצה התחתון שלה).
הטבור או נקודה שנמצאת בדיוק מעליו.
אם אתה סובל מכאבי ראש תכופים או בעיות עצביות, אל תתמקד באף נקודה מעל לבסיס הגרון, ואל תנסה לאלץ את הנשימה או להכניס את עצמך לטרנס. נשום בחופשיות ובטבעיות. אפשר לתודעה להיות בנוח עם הנשימה – אך לא עד למצב שבו היא חומקת אל מקום אחר.
6. פזר את המודעות שלך – תחושת הַכָרָתְךָ המודעת – ברחבי הגוף כולו.
7. אַחֵד את תחושות הנשימה ברחבי הגוף כולו, אפשר להם לזרום יחד בנוחות, ושמור על המודעות שלך רחבה ככל הניתן. כאשר אתה מודע לחלוטין לכל האספקטים של הנשימה שאתה כבר מכיר בתוך הגוף שלך, תוכל גם לדעת ולהבין כל מיני דברים נוספים שקשורים לנשימה. לנשימה, מעצם טבעה, יש היבטים רבים: תחושות נשימה שזורמות בתוך העצבים, תחושות נשימה שזורמות מסביב ומעל העצבים, תחושות נשימה שמתפשטות מהעצבים אל כל הנקבוביות. תחושות הנשימה המיטיבות והתחושות המזיקות מעורבבות יחד, מעצם טבעם.
לסיכום:
רצוי שתמיד תשמור בתודעה את שבעת הצעדים האלו, מכיוון שהם בסיסיים לכל ההיבטים של מדיטציית הנשימה. אם תעשה זאת תוכל:
א. לשפר את האנרגיה שכבר קיימת בכל חלק בגופך, כדי שתוכל להתמודד עם דברים כמו מחלות וכאבים.
ב. להבהיר את הידע שכבר נמצא בתוכך, כך שהוא יוכל להפוך לבסיס עבור המיומנויות אשר מובילות לשחרור וטיהור הלב.
כאשר אתה מומחה בצעדים האלו ושולט בהם, זה מקביל לכך שסללת לעצמך דרך ראשית. ובנוגע לדרכים הצדדיות – הוריאציות השונות של מדיטציית הנשימה – ישנן רבות, אבל הן לא באמת חשובות. אתה תהיה בטוח לגמרי אם תישאר עם שבעת הצעדים האלו ותתרגל אותם ככל הניתן.
כאשר תלמד כיצד לסדר את הנשימה שלך, זה מקביל לכך שכל האנשים שנמצאים בבית שלך מתנהגים בצורה מסודרת. הווריאציות של מדיטציית הנשימה הן כמו אנשים שהם חיצוניים לביתך – במילים אחרות, אורחים. ברגע שהאנשים בביתך מתנהגים כשורה, האורחים שלך יהיו מוכרחים ליישר קו.
ה-"אורחים", במקרה הזה, הם הסימנים (nimitta) המזדמנים ותחושות הנשימה המזדמנות, שנוטים להגיע אל תוך טווח הנשימה שאיתה אתה עובד: הסימנים והאותות השונים שעולים מהנשימה ועשויים להופיע כדימויים – אורות בוהקים, אנשים, חיות, אתה עצמך, אנשים אחרים; או כצלילים – קולות של אנשים, שאת חלקם אתה מזהה ואת חלקם לא. במקרים מסוימים הסימנים מופיעים כריחות – ניחוחות נעימים או מסריחים, כמו ריח של גופה. לפעמים הנשימה הנכנסת יכולה לגרום לך להרגיש כל כך מלא ברחבי הגוף, עד שאין לך תחושה של רעב או צמא כלל. לפעמים הנשימה יכולה לשלוח תחושות חמימות, חמות, קרות או מעקצצות, ברחבי הגוף כולו. לפעמים הנשימה הנכנסת יכולה לגרום לדברים שלא עלו על דעתך בעבר להופיע פתאום בתודעה.
כל הדברים האלו מסווגים כאורחים. לפני שאתה מתכוון לקבל אורחים, כדאי שתסדר את הנשימה והתודעה שלך כראוי ותהפוך אותן ליציבות ובטוחות. כאשר אתה מקבל את האורחים האלו, תחילה עליך לגרום להם להיות תחת שליטתך. אם אתה לא יכול לשלוט בהם, אל תתעסק איתם כלל. הם עלולים לגרום לך לסטות מהדרך. אבל אם תוכל להעביר אותם דרך השלבים השונים שלהם, אז בהמשך הדרך הם עשויים להביא לך תועלת.
הכוונה בלהעביר אותם דרך השלבים שלהם היא שיש לך את היכולת לשנות אותם כרצונך, באמצעות כוח המחשבה (paṭibhāga nimitta) – להפוך אותם לקטנים, גדולים, לשלוח אותם רחוק, להביא אותם קרוב, לגרום להם להופיע ולהיעלם, להוציא אותם החוצה, להכניס אותם פנימה. רק כאשר תצליח לעשות זאת תוכל להיעזר בהם כדי לאמן את התודעה.
לאחר שהפכת למומחה בנוגע לסימנים האלו, הם יאפשרו לכוחות חושיים מוגברים להופיע: היכולת לראות בלי לפקוח את עיניך; היכולת לשמוע צלילים רחוקים או להריח ריחות רחוקים; היכולת לטעום את האלמנטים השונים שנמצאים באוויר ויכולים להועיל לגוף להתגבר על תחושות רעב ותשוקה; היכולת לעורר ולגרום לתחושות מסוימות להופיע כרצונך – להרגיש קרירות כאשר אתה רוצה להרגיש קריר, חום כאשר אתה רוצה להרגיש חם, חמימות כאשר אתה רוצה להרגיש חמים, חזק כאשר אתה זקוק לחוזק – מכיוון שהאלמנטים השונים בעולם היכולים להיות מועילים לך מבחינה פיזית, יגיעו ויופיעו בתוך גופך.
בנוסף לכך, גם התודעה תהיה מועצמת ותוכל לפתח את עין האינטואיציה (ñāṇa-cakkhu): היכולת לזכור גלגולי חיים קודמים, היכולת לדעת היכן יצורים חיים נולדים מחדש לאחר שהם מתים והיכולת לטהר את הלב מתסיסת המזהמים. אם אתה פיקח, תוכל לקבל את האורחים האלו ולתת להם לעשות עבודה אצלך בבית.
אלו הן חלק מהווריאציות של מדיטציית הנשימה. אם אתה נתקל בהן בתרגול שלך, בחן אותן בדקדקנות. אל תהיה מרוצה מהדברים שמופיעים בתודעה. אל תתרגז או תנסה להכחיש את הדברים שמופיעים בה. שמור על התודעה שלך מאוזנת. הישאר ניטרלי. היה זהיר ושקול. בחן בזהירות את הדברים שמופיעים, כדי לראות אם ניתן לסמוך עליהם או לא. אחרת הם עשויים להוביל אותך אל הנחות שגויות. טוב ורשעי, נכון ושגוי, גבוה ונמוך: כל הדברים תלויים בלב שלך – האם הוא שנון, חד או קהה חושים – ובכמות התושייה שלך. אם אתה קהה חושים, אפילו דברים גבוהים יכולים להפוך לנמוכים, ודברים טובים לרשעים.
ברגע שאתה יודע ומכיר את האספקטים השונים של הנשימה ואת כל הוריאציות שלה, תוכל להשיג ידע בנוגע לארבעת האמיתות הנאצלות. בנוסף, תוכל להקל על כאבים פיזיים כאשר הם מופיעים בגופך. מיינדפולנס הוא המרכיב האקטיבי בתרופה; הנשימה הנכנסת והיוצאת היא התמיסה. מיינדפולנס יכול לנקות ולטהר את הנשימה. נשימה טהורה יכולה לנקות את הדם ברחבי הגוף, וכאשר הדם נקי זה יכול להקל על מחלות רבות וכאבים גופניים. אם אתה סובל מהפרעות עצביות, לדוגמה, ההפרעות האלו ייעלמו לחלוטין. בנוסף לכך, תוכל לחזק את הגוף כך שתרגיש תחושה גדולה של בריאות ושלומות.
כאשר הגוף מרגיש בטוב, התודעה יכולה להתיישב בריכוז ולנוח. וברגע שהתודעה נמצאת במנוחה, אתה תשיג כוח: היכולת להקל על כל תחושות הכאב שמופיעות כאשר אתה יושב במדיטציה, כך שתוכל לשבת למשך שעות. כאשר הגוף חופשי מכאבים, התודעה חופשייה ממזהמים (nīvaraṇa). גם הגוף וגם התודעה חזקים. זה נקרא: samādhi-balaṁ – כוח הריכוז.
כאשר הריכוז שלך כזה חזק, הוא יכול לעורר את יכולת ההבחנה: היכולת לראות מתח, את סיבתו, את התפרקותו ואת הדרך שמובילה אל התפרקותו, ולראות את כל הדברים האלו בבירור בנשימה.
ניתן להסביר זאת כך:
הנשימה הנכנסת והיוצאת היא מתח – הנשימה הנכנסת, המתח של הופעתם של הדברים; הנשימה היוצאת, המתח הנובע מכך שהדברים חולפים. לא להיות מודע לנשימה בזמן שהיא נכנסת ויוצאת, לא לדעת את המאפיינים של הנשימה, היא הסיבה למתח. לדעת מתי הנשימה נכנסת פנימה, לדעת מתי היא יוצאת החוצה, לדעת ולהכיר בבירור את המאפיינים שלה – כלומר, לשמור על ההשקפות שלך כך שהן בתואם עם האמת של הנשימה – זוהי השקפה נכונה, חלק מהדרך הנאצלת.
לדעת מהן דרכי הנשימה הנוחות, לדעת כיצד לשנות ולגוון את הנשימה; לדעת, "דרך הנשימה הזו אינה נוחה; אני אצטרך לנשום כך כדי להרגיש בנוח": זוהי כוונה נכונה.
המרכיבים המנטליים שחושבים על כל האספקטים של הנשימה, ומעריכים אותם נכונה, הם דיבור נכון.
לדעת ולהכיר דרכים מגוונות כדי לשפר את הנשימה; לנשום, לדוגמה, באריכות פנימה והחוצה, בקצרה פנימה והחוצה, בקצרה פנימה ובאריכות החוצה, באריכות פנימה ובקצרה החוצה, עד שאתה מוצא את הנשימה שמרגישה הכי נוחה עבורך: זוהי פעולה נכונה.
לדעת כיצד להשתמש בנשימה כדי לטהר את הדם, כיצד לאפשר לדם הטהור הזה להזין את שרירי הלב, כיצד להתאים את הנשימה כך שהיא תקל על הגוף ותרגיע את התודעה, כיצד לנשום כך שתרגיש מלא ורענן בגוף ובתודעה: זוהי פרנסה נכונה.
לנסות לתאם ולווסת את הנשימה עד שהיא תוכל להרגיע את הגוף והתודעה, ולהמשיך לנסות לעשות זאת כל עוד שאינך מרגיש לגמרי בנחת, זהו מאמץ נכון.
להיות קשוב וערני לנשימה הנכנסת והיוצאת בכל הזמנים, לדעת ולהכיר את כל האספקטים השונים של הנשימה – הנשימה שזורמת מעלה, הנשימה שזורמת מטה, הנשימה בבטן, הנשימה במעי, הנשימה שזורמת לאורך השרירים והחוצה אל כל הנקבוביות – לשים לב לדברים האלו, לעקוב אחריהם, עם כל נשימה נכנסת ונשימה יוצאת: זהו מיינדפולנס נכון.
תודעה שמכוונת רק אל נושאים שקשורים לנשימה, ולא מתעסקת עם אף אובייקט אחר שעלול להפריע לכך, עד שהנשימה היא מעודנת ומאפשרת היספגות קבועה, ולאחר מכן לתובנה משחררת לעלות בו במקום: זהו ריכוז נכון.
לחשוב על הנשימה זה וִיטַקַּה (vitakka), כלומר מחשבות מכוונות. להתאים, לווסת ולאפשר לנשימה להתפשט, זה וִיצָ'ארַה (vicāra), כלומר הערכה. כאשר כל האספקטים של הנשימה זורמים בחופשיות ברחבי הגוף, ואתה מרגיש רענן ומלא בגוף ובתודעה: זה פִּיטִי (pīti), כלומר התעלות הנפש. כאשר הגוף וגם התודעה הם נינוחים ורגועים, אתה מרגיש שלו ונינוח: זה סוּקְהַה (sukha), כלומר עונג.
ברגע שאתה מרגיש עונג, הנשימה בהכרח תישאר מכורבלת עם נושא אחד ויחיד ולא תסטה ותנוע אל עבר נושאים אחרים: זה נקרא – אֶקַּאגַּטָארַאמַאנָה (ekaggatārammaṇa), כלומר עיסוק מתמשך בדבר יחיד. חמשת המרכיבים האלו יוצרים את השלב הראשוני של ריכוז נכון.
כאשר כל החלקים האלו של הדרך הנאצלת – מעלות טובות, ריכוז והבחנה – מובאים יחד ומבשילים במלואם בלב, אתה משיג תובנה אל תוך כל האספקטים של הנשימה. אתה יודע: "כשאני נושם בדרך כזו, זה מעורר מצבים מנטליים מיומנים. כשאני נושם בדרך כזו, זה מעורר מצבים מנטליים שאינם מיומנים". אתה לא נתפס ונאחז בגורמים – הנשימה כפי שהיא באה לידי ביטוי בכל האספקטים והמאפיינים שלה – המפברקים את הגוף, לא נאחז בגורמים שמפברקים את הדיבור ולא נאחז בגורמים שמפברקים את התודעה, בין אם לשלילה או לחיוב. אתה מאפשר להם להיות באותם עם טבעם המקורי: זוהי התפרקות המתח או התרתו.
דרך נוספת, אף קצרה יותר, לבטא את האמיתות הנאצלות היא זו:
הנשימה היוצאת והנכנסת היא האמת בנוגע למתח.
לא להיות מודע לנשימה הנכנסת, לא להיות מודע לנשימה היוצאת: זוהי הסיבה למתח – מודעות מעורפלת ואשלייתית.
לראות את כל האספקטים של הנשימה בצורה ברורה כזו, כך שתוכל להניח להם ללא תחושה של היאחזות: זוהי התפרקות המתח.
להיות מודע וערני, בעקביות, לכל האספקטים והמאפיינים של הנשימה: זוהי הדרך אל פירוק המתח.
כאשר תהיה מסוגל לעשות זאת, תוכל לומר שאתה הולך נכונה בדרך של מדיטציית הנשימה. יש לך מיומנות קוגניטיבית, אתה מסוגל לראות את כל ארבעת האמיתות בבירור. אתה יכול להשיג שחרור. שחרור הוא תודעה שאינה נאחזת בסיבות נמוכות ובתוצאות נמוכות – כלומר, מתח והסיבה למתח; או בסיבות גבוהות ובתוצאות גבוהות – כלומר, התפרקות המתח והדרך שמובילה אל התפרקותו. זוהי תודעה שאינה נאחזת בדברים שגורמים לה לדעת, אינה נאחזת בידע, אינה נאחזת בלדעת.
כאשר אתה יכול להפריד את הדברים האלה, אז הפכת למומחה במיומנות השחרור. במילים אחרות: אתה יודע מה יוצר את ההתחלה, מה יוצר את הסוף ומה נמצא באמצע - ומאפשר לדברים להיות כפי שהם לכשעצמם. בתואם עם הפתגם:
sabbe dhammā anattā
כל התופעות הן לא-אני.
להיתפס אל הדברים שגורמים לנו לדעת – האלמנטים, הקְהַנְדְהוֹת (khandhas), החושים והאובייקטים שלהם – זו היאחזות בסיפוק החושים (kamūpādāna). להינעל ולהיתפס אל ידע זו היאחזות בהשקפות (diṭṭhūpādāna). לא להכיר את הידיעה הטהורה, לכשעצמה, זו היאחזות בהרגלים ובדרכי פעולה (sīlabbatūpādāna). וכאשר אנחנו נאחזים בצורה כזו, הגורמים שמפברקים את הגוף, הדיבור והתודעה, שכל אחד מהם מופיע כתוצאה ממודעות מעורפלת, לבטח ישלו אותנו.
הבודהה היה מומחה מוחלט, מאסטר, ביחס לסיבות ותוצאות, בלי להינעל על סיבות נמוכות ותוצאות נמוכות או על סיבות גבוהות ותוצאות גבוהות. הוא היה מעבר לסיבות ותוצאות. מתח ושלווה, שניהם, עמדו לרשותו, אבל הוא לא היה כבול אל אף אחד מהם. הוא ידע והבין לחלוטין טוב ורֶשַֹע, הוא היה מצויד באופן מלא עם אני וגם עם לא-אני, אבל הוא לא היה כבול אל אף אחד מהדברים האלו. האובייקטים שיכולים לשמש כבסיס לסיבת המתח עמדו לרשותו, אבל הוא לא היה כבול אליהם. הדרך – יכולת ההבחנה – גם היא הייתה לרשותו. הוא ידע כיצד להראות בּוּר וחסר ידע או פיקח, וכיצד להשתמש בבורות וגם בפיקחות בעבודתו להפצת הדת הבודהיסטית. ובנוגע להתפרקות המתח, היא הייתה לרשותו אבל הוא לא נאחז בה, לא ננעל עליה, וזאת הסיבה שאנו יכולים לומר, באמת ובתמים, שהמומחיות שלו הייתה שלמה.
לפני שהבודהה היה מסוגל לשחרר את הדברים האלו, הוא קודם היה צריך לעבוד כדי לגרום להם להופיע במלוא מידתם. רק אז הוא יכול היה להניח אותם בצד. הבודהה שחרר מתוך שפע, בשונה מאנשים רגילים אשר "משחררים" מתוך עוני. למרות שהוא שחרר את הדברים האלו הם עדיין היו לרשותו. הוא אף פעם לא התייחס בביטול למעלות הטובות, לריכוז וליכולת ההבחנה שעליהם עבד כדי להביא לשלמות, עד ליום שבו התעורר. הבודהה המשיך להשתמש בכל ההיבטים של מעלות טובות, ריכוז והבחנה, עד ליום שבו הוא נכנס אל השחרור הסופי (parinibbāna). אפילו בזמן שהוא עמד ל-"ניבאנה", הוא תרגל את יכולתו המלאה לשלוט בריכוז – במילים אחרות, השחרור הסופי שלו התרחש כאשר הוא היה בין הג'האנות של צורה והעדר צורה.
לכן, אל לנו להתייחס בביטול למעלות טובות, ריכוז והבחנה. חלק מהאנשים לא ישמרו על חוקי המוסר מכיוון שהם מפחדים להיות כבולים אליהם. חלק מהאנשים לא יתרגלו ריכוז מכיוון שהם מפחדים להפוך לבּוּרִים או להשתגע. אבל האמת היא שבדרך כלל, במצבנו השגרתי, אנחנו כבר בורים, כבר משוגעים, ושתרגול ריכוז התודעה הוא הדבר שיביא לסיום את הבורות שלנו וירפא את השיגעון שלנו. לאחר שאימנו את עצמנו כהלכה, אנחנו נגרום להופעתה של הבחנה טהורה, כמו תכשיט מלוטש שמפיץ אור מעצם טבעו. זהו הדבר שנחשב כהבחנה אמיתית. היא מופיעה עבורנו, אינדיווידואלית, ונקראת פַּצַּ'טַּם (paccattaṁ): אנחנו יכולים לעורר ולדעת אותה עבור עצמנו בלבד.
רובנו, לעומת זאת, נוטים להבין לא נכון את טבעה של יכולת ההבחנה. אנחנו לוקחים הבחנה שהיא חיקוי, מהולה ומדוללת על יד תפיסות, ומשתמשים בה כדי לדכא את הדבר האמיתי. כמו אדם שמחסה חתיכת זכוכית עם שכבה של כספית כדי שיוכל לראות את ההשתקפות שלו ושל אחרים, וחושב שהוא מצא דרך גאונית כדי להסתכל על האמת. למעשה, הוא בסך הכול קוף שמסתכל במראה, לא יותר מכך. קוף אחד הופך לשניים, והוא ימשיך לשחק עם ההשתקפות שלו עד שהכספית תתבלה ותרד, ואז הוא יהפוך למדוכדך ולא יבין מהיכן ההשתקפות הגיעה מלכתחילה. ככה זה כאשר אנחנו משיגים הבחנה שהיא חיקוי, בצורה לא מושכלת, על ידי חשיבה והעלאת השערות בתואם עם תפיסות והנחות: אנחנו הולכים לקראת צער ויגון כאשר המוות יגיע לפגוש אותנו פנים אל פנים.
הגורם המכריע בהבחנה טבעית מגיע אך ורק מאימון התודעה להיות כמו יהלום שמשקף את האור שלו עצמו – היהלום מוקף באור, קורן, בין אם הוא נמצא במקומות חשוכים או מוארים. במראה, לעומת זאת, אפשר להשתמש רק במקומות שהם כבר מוארים מלכתחילה. אבל אם תיקח את המראה אל תוך החושך, לא תוכל להשתמש בה כדי לראות את ההשתקפות שלך. אבל אבן חן מלוטשת, שמשקפת את אורה שלה עצמה, היא בוהקת וזוהרת בכל מקום. לכך הבודהה התכוון כשהוא לימד שאין מקומות סודיים או חבויים בעולם אליהם יכולת ההבחנה אינה יכולה לחדור. אבן החן הזו, יכולת ההבחנה, היא הדבר שמאפשר לנו להשמיד תאווה, היאחזות ומודעות מעורפלת, ולהשיג את המצוינות הגבוהה ביותר: שחרור – חופשי מכאב, מוות, כיליון והכחדה – הקיים בטבעיות באמצעות המציאות של האל-מוות (amata-dhamma).
באופן כללי, אנחנו נוטים להתעניין רק בהבחנה ובשחרור. בין רגע, אנחנו רוצים להתחיל מיד עם הלימוד בנוגע לחוסר קביעות, מתח ולא-אני – וכאשר הדברים הם כך אנחנו לעולם לא נתקדם בתרגול. לפני שהבודהה לימד שהדברים הם אינם קבועים, הוא עבד כדי להכיר ולדעת אותם, עד שהם חשפו את חוסר הקביעות שלהם. לפני שהוא לימד שהדברים הם מלאים במתח, הוא הפך את המתח הזה לקלות ולעונג. ולפני שהוא לימד שהדברים הם לא-אני, הוא הפך את הדברים שהם לא-אני לאני – לכן הבודהה היה מסוגל לראות את הקבוע והאמיתי, שחבוי בתוך מה שאינו קבוע, מלא במתח ולא-אני. לאחר מכן, הוא אסף את כל האיכויות האלה לאחד. הוא אסף אל כל מה שאינו קבוע, מלא במתח ולא-אני, אל דבר אחד ויחיד: פבריקציות (saṅkhāra) שמסווגות במושגים של העולם – קטגוריה אחת, שווה בכל מקום ברחבי העולם. ובנוגע לדברים שהם קבועים, נעימים וה-אני, זאת הייתה קטגוריה אחרת: פבריקציות שמסווגות במושגים של הדהמה. ואז הוא הניח להן, הוא שחרר את שתי הקטגוריות בלי להיתפס אל "קבוע" או "לא קבוע", "מתח" או "קלות". לכן אנחנו יכולים להגיד שהוא השיג שחרור, טוהר, ניבאנה, מכיוון שלא היה לו צורך להינעל ולהיתפס אל פבריקציות – בין אם הן פבריקציות ביחס לעולם או ביחס לדהמה – בשום צורה.
זה היה טבע התרגול של אדוננו בודהה. אבל בנוגע לתרגול שלנו, רובנו מתנהגים כאילו שאנחנו יודעים הכול מלכתחילה ושהצלחנו בתרגול אפילו לפני שהתחלנו אותו. במילים אחרות, אנחנו רוצים פשוט להניח לדברים ולהשיג שלום ושחרור. אבל אם לא הכנו את הקרקע וביצענו את העבודה המקדימה, הדרך שבה אנו מניחים לדברים לבטח תהיה חסרה: השלום שלנו לבטח יהיה דומה לארוחה שאינה סדירה, השחרור שלנו לבטח יהיה שגוי. אלו מאתנו שיש להם כוונות טובות, באמת ובתמים, ורוצים רק את הטוב הגבוה ביותר, צריכים לשאול את עצמם: האם הנחנו את היסודות הראויים? אם לא נניח את היסודות הראויים והמתאימים לצורך השחרור, את היסודות הראויים והמתאימים כדי להניח לדברים, כיצד נוכל אי פעם להיות חופשיים?
הבודהה לימד שמוסר ומעלות טובות יכולים להתגבר על מזהמים שהם נפוצים, הפגמים הגסים במילים ובמעשים שלנו; שריכוז יכול להתגבר על זיהומי ביניים כמו תשוקה חושית, כוונות רעות, עצלות, חוסר מנוחה, אי שקט וספק; ושהבחנה יכולה להתגבר על זיהומים מעודנים כמו תאווה, היאחזות ומודעות עכורה ומעורפלת. לעומת זאת, חלק מהאנשים שיכולת ההבחנה שלהם היא חדה, שיכולים להסביר נושאים מעודנים בדוקטרינה, אינם מסוגלים להתנער ולהיפטר מזיהומים נפוצים – עליהם ניתן להתגבר אפילו על ידי מוסר ומעלות טובות. זה מראה שלבטח יש משהו חסר במעלות הטובות, בריכוז וביכולת ההבחנה שלהם. המעלות הטובות שלהם הם ככל הנראה שטחיות, הריכוז שלהם מלא רבב ומוכתם, יכולת ההבחנה שלהם דומה לשכבת איפור - כמו זכוכיות שמצופה בכספית – וזו הסיבה לכך שהם אינם מסוגלים להשיג את המטרה. הפעולות שלהם מתאימות למימרה העתיקה: להחזיק בחרב מחוץ לנדן – להיות מומחים במילים ובתאוריות, אך ללא מרכז עבור התודעה; להטיל ביצה מחוץ לקן – לחפש אחר טוּב בחוץ, בלי לאמן את התודעה להיות ממורכזת; להניח את היסודות על קרקע חולית – לנסות למצוא ביטחון בדברים שאין בהם מהות. כל הדברים האלו מוכרחים לגרום לאכזבה. אנשים כאלו עדיין לא מצאו מחסה ראוי.
לכן ראוי שנבצע את עבודת הבסיס, נכין את הקרקע ונגרום לסיבות שמובילות לטוב לעבוד יחד, מכיוון שכל ההישגים להם אנו מייחלים מגיעים מסיבות.
attanā codayattānaṁ
paṭimaṅse tamattanā
עורר את עצמך. אמן את תודעתך.
התחל להרהר על נשימתך הנכנסת והיוצאת.