חלק רביעי

תרגול מתקדם

מדיטציית הנשימה היא תרגול אידיאלי כדי להעלות מצבי ריכוז חזקים הנקראים ג’האנה. לאחר מכן, ג’האנה מספקת את הבסיס האידיאלי כדי לעורר תובנות העשויות לשחרר את התודעה מדרכי הפעולה הרגילות שלה, הגורמות לה להביא על עצמה מתחים וסבל. תובנות אלה יכולות, בסופו של דבר, להוביל אל חוויה של שחרור אל תוך הממד הבלתי מותנה - הנקרא האלמוות - בו כל המתחים והסבל מסתיימים. אז ישנם שלושה היבטים לתרגול מתקדם: ג'האנה, תובנה ושחרור.

ג'האנה

הקאנון הפאלי מתאר ארבעה שלבים של ג’האנה, וחמישה הישגים חסרי צורה - מצבים של ריכוז בהם אין חוויה של צורת הגוף - המתבססים על הג’האנה הרביעית כנקודת ההתחלה שלהם. כתבים הנשענים על הקאנון הפאלי יצרו מפה של תיאורים אלו, ורשמו את הגורמים המרכיבים את כל מצבי הג’האנה או את ההישגים חסרי הצורה.

כאשר קוראים את הרשימות האלה חשוב להבין שהן אינן מתכונים. למשל, אתה לא יכול לקחת את חמשת המרכיבים של הג’האנה הראשונה, לצרף אותם יחד, ולצפות להגיע אל הג’האנה הראשונה. זה יהיה כמו לשמוע שהפרי הטרופי דוריאן1 מריח כמו פודינג בשילוב עם שום ומכיל ציאניד בכמות קטנה, מעט ויטמין E וכמות גדולה של אשלגן. אם תצרף את כל המרכיבים האלו יחד בתקווה לקבל דוריאן, אתה תקבל למעשה בלגן ארסי.

הרשימות של מרכיבי הג’האנה דומות יותר לביקורת בנוגע למסעדה: הן אומרות לך מה יהיה הטעם של גרסה מוצלחת של תבשיל מסוים, אבל הן לא אומרות לך כיצד להכין את התבשיל. לכן, כדי להפיק את המרב מהביקורת, אתה יכול לשלב אותה עם מתכון - כך תוכל לקבל מושג טוב יותר לגבי כיצד המתכון אמור לעבוד. זה מה שמוצע בפרק זה.

המתכון הבסיסי לג’האנה ניתן בפרק הראשון והשני של ספר זה. כאשר אתה מתמקד בנשימה, עוקב אחר המתכון, והדברים מתקדמים היטב - הנה כמה מהחוויות להן אתה יכול לצפות.

הג'האנה הראשונה

מסורתית, לג’האנה הראשונה יש חמישה מרכיבים: מחשבות מכוונות, הערכה, עיסוק מתמשך בדבר יחיד (הנושא בו אתה מתמקד), תחושת התעלות ועונג. שלושת המרכיבים הראשונים הם הסיבות; שני האחרונים הם התוצאות. במילים אחרות, אתה לא עושה את תחושות ההתעלות והעונג. הן מתרחשות כאשר אתה עושה את שלושת הגורמים הראשונים היטב. במקרה זה, הכוונה של מחשבות מכוונות היא שאתה ממשיך לכוון את מחשבותיך אל הנשימה. אינך מכוון אותן לאף מקום אחר. זהו הגורם שעוזר לך להישאר מרוכז בדבר אחד.

הערכה היא מרכיב של יכולת ההבחנה הכוללת מספר פעילויות. אתה מעריך כמה נוחה הנשימה מרגישה, וכמה אתה מצליח להישאר עם הנשימה. אתה חושב על דרכים לשיפור הנשימה שלך, או לשיפור דרך ההתמקדות שלך בנשימה; ולאחר מכן אתה מנסה אותן, ומעריך את התוצאות של הניסויים שבצעת. אם דרכי שיפור אלה אינן מביאות תוצאות טובות, אתה מנסה לחשוב על גישות חדשות. אם הן כן מביאות תוצאות טובות, אתה מנסה להבין כיצד ניתן להפיק מהן את המרב. חלק אחרון זה של מרכיב ההערכה כולל גם את פעולת ההפצה של אנרגיית הנשימה הטובה אל תוך חלקי הגוף השונים, ובנוסף, את הרחבת תשומת ליבך כך שתמלא את הגוף כולו, ולאחר מכן שימור תחושת הנשימה ותשומת הלב הכלל הגופיים האלה.

להערכה יש תפקיד גם בהתנערות ממחשבות נודדות העשויות לעלות בזמן התרגול: היא מבצעת אומדן מהיר בנוגע לנזק שיגרם לריכוז שלך אם תלך אחרי מחשבות כאלה, ומזכירה לך מדוע אתה מעוניין לחזור לנושא הריכוז. כאשר המדיטציה מתנהלת היטב, ליכולת ההערכה יש פחות עבודה לעשות בעניין זה והיא יכולה להתמקד ללא הפרעה בנשימה ובאיכות המיקוד שלך בנשימה.

בקצרה, ליכולת ההערכה יש גם תפקיד פסיבי וגם תפקיד אקטיבי בדרך התייחסותך לנשימה. התפקיד הפסיבי הוא לקחת צעד אחורה ופשוט להתבונן על איך הדברים מתנהלים. בתפקיד זה, יכולת ההערכה מפתחת את הערנות שלך ואת המתבונן הפנימי שלך, עליו דיברתי בחלק הראשון. התפקיד האקטיבי של יכולת ההערכה הוא לשפוט את מה שראית ולהבין מה עליך לעשות עם הדברים. אם אתה שופט שתוצאות הפעולות המנטליות שלך אינן מספקות, אתה מנסה למצוא דרכים כדי לשנות את מה שאתה עושה, ואז מעמיד את הרעיונות שלך במבחן התוצאה. אם התוצאות הן כן מספקות, אתה חושב על דרכים כדי לשמר אותן ולהפיק מהן את המרב. בדרך זו אתה מפתח את העושה הפנימי שלך, כדי שיוכל להיות מיומן יותר בעיצוב מצבך התודעתי.

למונח עיסוק מתמשך בדבר יחיד יש שתי משמעותיות: ראשית, הוא מתייחס לעובדה כי מחשבותיך המכוונות ויכולת ההערכה שלך נשארים ממוקדים רק בנשימה. במילים אחרות, אתה נשאר ממוקד בעיסוק יחיד, במובן שעיסוק זה הוא הדבר היחיד בו אתה מתרכז.

שנית, אתה נשאר ממוקד בעיסוק יחיד במובן שישנו רק דבר אחד - הנשימה - הממלא את המודעות שלך. למשל יתכן ותשמע צלילים מחוץ לגוף, אבל הקשב שלך לא ירדוף אחריהם. הם נמצאים לגמרי ברקע. (נקודה זו מתייחסת לכל מצבי הג’האנה ואף למצבים חסרי הצורה, אף כי חלק מהאנשים מדווחים כי אינם שומעים צלילים כאשר הם מגיעים אל המצבים חסרי הצורה.)

כאשר מרכיבים אלו יציבים ומבוצעים במיומנות, מופיעות תחושות של התעלות ועונג. המילה "התעלות" היא תרגום של המילה הפאלית - פיטי -  שמשמעותה יכולה להיות גם התרעננות. כעיקרון, היא סוג של אנרגיה וניתן לחוות אותה בדרכים רבות: כתחושה שקטה ודוממת של מלאות בגוף ובתודעה; או כאנרגיה נעה, כמו התרגשות הנעה ברחבי הגוף או גלים ששוטפים אותך. לפעמים תחושת ההתעלות תגרום לגוף לזוז. עבור חלק מהאנשים זוהי חוויה אינטנסיבית, לאחרים היא חוויה עדינה. זה נקבע, באופן חלקי, בהתאם למידת הרעב שיש לגופך לאנרגיה זו. אם גופך מאוד רעב, החוויה תהייה אינטנסיבית. אם הוא אינו מאוד רעב, יכול להיות שהחוויה בקושי תורגש.

כפי שאמרתי בחלק השני, רוב האנשים מוצאים את תחושת ההתעלות כנעימה, אבל לחלק היא אינה נעימה. בכל מקרה, החלק החשוב הוא לא להתמקד בתחושת ההתעלות, אלא להישאר ממוקד בנשימה. תן לתחושת ההתעלות הזו לנוע להיכן שהיא רוצה. אינך צריך לנסות לשלוט בה. אם לא תניח לתחושת ההתעלות ובמקום זאת תנסה לשלוט בה, אתה תעזוב את מרכיבי הריכוז - מחשבות מכוונות, הערכה ועיסוק מתמשך בדבר יחיד  - והריכוז שלך יתפרק.

עונג הוא תחושה של קלות ורווחה פנימית המגיעה כאשר הגוף חש רגוע ושליו בגלל הנשימה, והתודעה מוצאת עניין מענג בעבודת המדיטציה. גם במקרה זה חשוב לשמור על המיקוד בנשימה ולא בעונג, מכיוון שאם תתמקד בעונג אתה תאבד את הקשר עם הסיבות לריכוז.

במקום זאת, השתמש במודעות לנשימה וביכולת ההערכה שלך כדי לאפשר - זוהי המילה המתאימה: לאפשר - לתחושות ההתעלות והעונג למלא את הגוף. כאשר תחושת ההתעלות והעונג יחדרו אל תוך הגוף לחלוטין, הם יחזקו את המיקוד היחיד שלך, ואת עיסוקך המתמשך עם תחושת הנשימה הכלל גופית. בדרך זו, פעולת ההערכה, במקום שתהייה חוסר יציבות מצערת בריכוזך, למעשה מחזקת אותו, כך שהתודעה תהייה מוכנה להשתקע בריכוז יותר בבטחה.

כאשר אתה עובד עם הנשימה בדרך זו, אתה תבחין כי למודעות שלך יש שני היבטים: מודעות ממוקדת ומודעות הרקע שכבר נוכחת בגופך. מודעות הרקע היא פשוט יכולתך לקלוט את הטווח המלא של הגירויים הסנסורים אשר מגיעים מכל חלקי גופך השונים. המודעות הממוקדת נמצאת בנקודה אליה אתה מפנה תשומת לב מיוחדת לגירויים אלו, ומפתח אותם הלאה. חלק מתפקידי יכולת ההערכה שלך הוא להפגיש בין שני ההיבטים האלו של המודעות שלך. מודעות הרקע כבר שם, בדיוק כמו אנרגיית הנשימה הנמצאת תמיד ברקע בגוף. השאלה - לגבי מודעות הרקע וגם לגבי אנרגיית הרקע – היא: האם המודעות מלאה? זכור, כאשר אתה עוסק עם הנשימה אינך מנסה לדחוף אותה בכוח אל תוך אזורים בהם היא מעולם לא הייתה. אתה פשוט מאפשר לכל היבטי אנרגיית הנשימה להתחבר. אתה רוצה שהמודעות הממוקדת שלך תתחבר עם מודעות הרקע, כך שהן יוכלו ליצור שלם, מוצק וערני לגמרי. כאשר הנשימה ותשומת הלב מתחברות בדרך זו, אתה נכנס אל תוך הג’האנה השנייה.

הג'האנה השנייה

לג'האנה השנייה יש שלושה מרכיבים: עיסוק מתמשך בדבר יחיד, תחושת התעלות ועונג. כאשר הנשימה והמודעות הופכות לאחת, הן מתחילות להרגיש רוויות. לא משנה כמה אתה מנסה להפוך אותן למלאות יותר, הן אינן יכולות להתמלא יותר מכך. בשלב זה, למחשבות המכוונות וליכולת ההערכה אין כל עבודה נוספת לעשות. אתה יכול להניח להן. זה מאפשר לתודעה להיכנס אל תחושה חזקה אף יותר של אחדות. המודעות הממוקדת ומודעות הרקע שלך הופכות להיות, בצורה איתנה, אחת, ובהמשך הופכות להיות אחת עם הנשימה.

למעשה, בג’האנה הראשונה, הייתה מצידך הזדהות עם חלק אחד של הנשימה שלך וחלק אחד של המודעות שלך, בזמן שעבדת על חלק אחר של הנשימה שלך באמצעות חלק אחר של המודעות שלך. עכשיו, הקווים המפרידים האלו מחוקים. המודעות הופכת לאחת, הנשימה הופכת לאחת ושתיהן הופכות למאוחדות, אחת עם השנייה. אנלוגיה נוספת היא לחשוב על התודעה כעדשה של מצלמה. בג’האנה הראשונה, נקודת המיקוד נמצאת בקדמת העדשה. בשנייה, היא זזה אל תוך העדשה עצמה. תחושת האחדות הזו נשמרת לאורך כל מצבי הג’האנה הנותרים, עד לשלב הידוע כממד האינסופי של ההכרה (ראה מטה).

כאן, בג’האנה השנייה, העונג וגם תחושת ההתעלות הופכים למודגשים יותר, אבל אין צורך להפיץ אותם באופן מודע ברחבי הגוף. הם מפיצים את עצמם. תחושת ההתעלות, מאידך, היא אנרגיה נעה. למרות שהיא עשויה להרגיש מרעננת בהתחלה, בסופו של דבר היא עלולה להיות מעייפת. כאשר זה קורה, נסה ללטש את מיקוד תשומת הלב שלך לנדבך של אנרגיית הנשימה שאינו מושפע מהתנועתיות של תחושת ההתעלות. אתה יכול להתייחס לזה כמו לכיוון של מכשיר רדיו, מתחנה המנגנת מוזיקה רועשת אל תחנה עם מוזיקה שקטה יותר. למרות שגלי הרדיו של שתי התחנות יכולים להתקיים באותו המקום, פעולת ההתכווננות לאחת מהתחנות מאפשרת לך להניח לאחרת. כאשר תוכל להישאר עם רמת האנרגיה המעודנת יותר, אתה נכנס אל תוך הג’האנה השלישית.

הג'האנה השלישית

לג'האנה השלישית יש שני מרכיבים: עיסוק מתמשך בדבר יחיד ועונג. כאן, תחושת העונג מרגישה שקטה מאוד בגוף. כאשר היא ממלא את הגוף, אין תחושה שאתה ממלא את הגוף עם אנרגיית נשימה נעה. במקום זאת, אתה מאפשר לגוף להתמלא עם אנרגיה מוצקה ושקטה. אנשים מתארים את הנשימה הזו גם כ - "חסינה" או "מתכתית." ישנה עדיין תחושה מעודנת של זרימת הנשימה בקצוות הגוף, אבל היא מורגשת כמים המתנדפים מסביב לקובית קרח, מקיפים את הקובייה אך לא גורמים לה להתרחב או להתכווץ. מכיוון שהתודעה אינה צריכה להתעסק עם תנועת הנשימה, היא יכולה להפוך לנינוחה ושקטה יותר. גם התודעה נהיית מוצקה ומיושבת, בנוכחות העונג הגופני. כאשר התודעה הופכת, בדרך זו, למרוכזת ושקטה אף יותר, היא נכנסת אל תוך הג’האנה הרביעית.

הג'האנה הרביעית

לג’האנה הרביעית יש שני מרכיבים: עיסוק מתמשך בדבר יחיד והשתוות הנפש. בנקודה זו, גם התנועה המעודנת של הנשימה הנכנסת והנשימה היוצאת הופכת לשקטה. אין גלים או פערים באנרגיית הנשימה. מכיוון שהתודעה כל כך שקטה, המוח ממיר פחות חמצן אל פחמן דו חמצני והחיישנים הכימיים, המופעלים בתגובה לעודף בפחמן דו חמצני בגוף, אינם מרגישים צורך לומר לגוף לנשום. כמות החמצן שהגוף סופג באופן פסיבי מספיקה כדי לספק את צרכיו. מודעות ממלאת את הגוף, נשימה ממלאת את הגוף, נשימה ממלא את המודעות: זהו עיסוק מתמשך בדבר יחיד מוחלט. זוהי גם הנקודה בתרגול הריכוז בה המיינדפולנס הופך לטהור: אין מרווחים ביכולת שלך לזכור להישאר עם הנשימה. מכיוון שגם התודעה וגם הנשימה שקטות, השתוות הנפש הופכת לטהורה גם כן. התודעה נמצאת באיזון מוחלט.

לאחר שלמדת כיצד לשמר את תחושת האיזון השקטה הזו בנשימה, תוכל להתמקד גם באיזון שאר מאפייני הגוף. תחילה אזן את החום והקור. הבחן היכן נמצאת הנקודה הקרה ביותר בגוף. התמקד בקרירות בנקודה הזו ולאחר מכן אפשר לקרירות להתפשט, בדומה לדרך בה הפצת את הנשימה השקטה. בדומה לכך, אם אתה מרגיש שקר לך מדי, מצא את הנקודה החמה ביותר בגוף. לאחר שתוכל לשמר את מיקודך בחמימות בנקודה זו, אפשר לתחושת החמימות להתפשט. לאחר מכן, ראה אם אתה יכול להביא את הקרירות ואת החמימות לאיזון, כך שהגוף ירגיש בדיוק נכון.

בדומה לכך בנוגע למוצקות הגוף: התמקד בתחושות הנראות שהן הכבדות או המוצקות ביותר בגוף. לאחר מכן אפשר למוצקות זו להתפשט ברחבי הגוף. אם הגוף מרגיש כבד מדיי, חשוב על כך שהנשימה השקטה הופכת אותו לקליל יותר. נסה למצוא איזון, כך שלא תרגיש כבד מדי או קל מדי.

התרגיל הזה הופך את הגוף לנוח יותר, כבסיס לריכוז מוצק יותר, וגם מאפשר לך להכיר את המאפיינים המרכיבים את תחושת הגוף הפנימית שלך. כפי שצויין בפרק השני, היכרות עם מאפיינים אלו מספקת לך ארגז כלים מועיל כדי להתמודד עם כאב וחוויות חוץ גופיות. התרגיל הזה גם מספק ניסיון בלראות את הכוח של תפיסותיך: רק להבחין בחוויה מסוימת ולתת לה תווית יכול להפוך אותה לחזקה יותר.

ארבעת הג'האנות מתמקדות באותו הנושא - הנשימה - אבל הדרך בה הן מתייחסות לנשימה הופכת בהדרגתיות למעודנת יותר. ברגע שהתודעה מגיעה אל הג'האנה הרביעית, זה יכול ליצור את הבסיס להישגים חסרי הצורה2. כאן, בהישגים חסרי הצורה, מערכת היחסים בין השלבים היא הפוכה: כל ההישגים חסרי הצורה מתייחסים אל נושא המדיטציה שלהם באופן דומה - עם השתוות הנפש והמיקוד היחיד של הג'האנה הרביעית - אבל הם מתמקדים בנושאים שונים. כאן נדון רק בארבעת המצבים חסרי הצורה הראשונים, מכיוון שהחמישי - הכחדת התפיסות והתחושות - נמצא מעבר להיקף של ספר זה.

ההישגים חסרי הצורה

כאשר התודעה, בג'האנה הרביעית, נשארת עם השקט של הנשימה הממלא את הגוף, היא מתחילה לחוש שהסיבה היחידה שהיא מרגישה גבול או צורה ביחס לגוף היא בגלל התפיסה או הדימוי המנטלי של צורת הגוף בו היא מחזיקה. אין תנועה של הנשימה כדי לאשר את התפיסה הזו. במקום זאת, הגוף מרגיש כמו ענן של טיפות קטנטנות ולחות, כל טיפה היא תחושה, אך ללא גבולות ברורים לענן.

כדי להגיע אל ההגשמה חסרת הצורה הראשונה, אפשר לתפיסה של צורת הגוף לנשור. לאחר מכן התמקד, לא בתחושת הטיפות הקטנות, אלא במרחב שבינן. מרחב זה, בהמשך, יוצא אל מעבר הגוף, ללא גבולות, ויכול לחדור אל תוך כל הדברים האחרים. לעומת זאת, אינך מנסה לעקוב אחריו החוצה אל עבר הגבול שלו. אתה פשוט מחזיק בתודעה את התפיסה של "מרחב אינסופי" או "מרחב חסר גבולות." אם אתה יכול להישאר שם ביציבות, אתה מגיע אל ההגשמה חסרת הצורה הראשונה, ממד האינסופיות של המרחב. ראה כמה זמן אתה מסוגל להישאר עם תפיסה זו.

כדי להפוך למומחה בלהישאר עם תפיסת האינסופיות של המרחב, אתה יכול לנסות להחזיק בה גם כאשר אתה עוזב את תרגול המדיטציה הרשמי. בהתנהלותך במהלך היום, החלף את המיקוד הפנימי שלך בנשימה בנקודה מסוימת בגוף במיקוד בתפיסה של "מרחב" או "חלל" החודר אל תוך כל הדברים: אל גופך, אל המרחב סביב הגוף, אל אנשים אחרים, ואל החפצים הפיזיים סביבך. החזק בתפיסה זו של מרחב ברקע של תודעתך. לא משנה מה מתרחש בתוך או מחוץ לגופך, הכל מתרחש בהקשר של תפיסה זו של מרחב. זה יוצר תחושת קלות גדולה בתודעה בזמן שאתה מתנהל במהלך היום. בנוסף לכך, אם תוכל לשמר את התפיסה הזו בלב הפעילויות היומיות שלך, יהיה לך קל יותר לגשת אליה ולהישאר ממוקד בה ביציבות בכל פעם שאתה מתיישב לתרגל מדיטציה באופן רשמי.

לאחר שאתה הופך למומחה בהישארות עם התפיסה של מרחב אינסופי, תוכל להעלות בתודעה את השאלה, "מה יודע מרחב אינסופי?" תשומת ליבך עוברת אל המודעות של המרחב, ואתה נוכח לדעת שהמודעות, כמו המרחב, היא חסרת גבולות. יחד עם זאת, גם במקרה זה, אינך מנסה לעקוב אחריה אל עבר הגבולות שלה. אתה פשוט נשאר ממורכז במקום בו אתה נמצא. (אם תנסה לשאול את השאלה הזו לפני שאתה מיומן בהישארות עם התפיסה של מרחב אינסופי, תודעתך תיסוג אל שלב נמוך יותר של ריכוז, או שהיא עלולה לעזוב לחלוטין את הריכוז. במקרה זה, חזור אל התפיסה של מרחב.) אם אתה יכול להישאר עם תפיסת האינסופיות או חוסר הגבולות של המודעות - או פשוט עם התפיסה, "יודע, יודע, יודע" - אתה נכנס אל ההגשמה חסרת הצורה השנייה, ממד האינסופיות של ההכרה.

בדומה לתפיסת המרחב האינסופי, אתה יכול לאמן את עצמך להפוך למומחה בהישארות עם תפיסת האינסופיות ההכרה על ידי החזקתה בתודעה, גם כאשר אתה עוזב את המדיטציה הרשמית. שמור בתודעתך את התפיסה שכל המתרחש בתוכך או מחוץ לך, מתרחש בתוך ההקשר של מודעות מקיפה וכוללת. שימור תפיסת האינסופיות של ההכרה מעורר תחושה גדולה של קלילות כאשר אתה מתנהל במהלך היום, והופך את זה לקל יותר להתיישב שוב עם התפיסה הזו, כאשר אתה מפנה את התודעה אל התרגול של ריכוז מלא.

בשלב זה, נוחתת על המתבונן הפנימי שלך תחושה של הקלה עצומה. כאשר אתה מניח לנשימה לטובת התפיסה של "מרחב", אתה חש בבירור שהנשימה שלך ומודעותך לנשימה שלך הם שני דברים נפרדים, ואתה יכול לראות בדיוק היכן וכיצד הם נפרדים. כאשר הֵנַחְתָ לתפיסה של "מרחב", יכולת לראות שהמודעות נפרדת אפילו מהמרחב. כאשר אתה מעביר את תפיסתך של "מודע" אל חיי היום יום, אתה יכול ליישם את אותם העקרונות על כל הדברים המופיעים בדרכך: חפצים ואירועים הם דבר אחד; המודעות היודעת היא דבר אחר.

לאחר שאתה הופך למומחה בהישארות עם התפיסה של מודעות אינסופית או ידיעה אינסופית, אז כאשר אתה נמצא במדיטציה רשמית תוכל להתחיל לפרק את התחושה של "היודע" או של "המתבונן." כדי לעשות זאת, ישנן שתי שאלות שתוכל לשאול את עצמך. "מה עדיין יוצר הפרעה בידיעה הזו?" או "מה משמר את תחושת האחדות בידיעה הזו?" אתה תראה שהתשובה בשני מקרים אלו היא התפיסה של "יודע, יודע, יודע", או "מודע, מודע, מודע." אתה שומט את התפיסה הזו, ועל ידי כך שומט את תחושת האחדות. מה שנותר היא תחושה של אינות. ישנה עדיין מודעות, אבל אינך נותן לה את התווית של מודעות. אתה פשוט נשאר עם תחושת הקלילות המגיעה מכך שהחלפת את התווית של "יודע" בתפיסה המרגישה פחות מעיקה. התווית של "יודע" דורשת ממך לעשות מאמץ להמשיך לדעת. אבל התווית של "כלום" מאפשרת לך להניח למעמסה זו. אם אתה יכול להישאר עם התפיסה הזו של "אין כלום" או "כלום לא קורה" אתה נכנס אל ההגשמה חסרת הצורה השלישית, ממד האינות.

לאחר שאתה הופך למומחה בהישארות עם התפיסה של "אין כלום" או "שום דבר לא קורה", תוכל לשאול את עצמך האם עדיין ישנה הפרעה כלשהי בתחושת האינות הזו. כאשר אתה רואה שההפרעה נגרמת על ידי התפיסה עצמה, אתה שומט את התפיסה. אם תעשה זאת כאשר מיקודך אינו מספיק מעודן, אתה תיסוג אל שלב נמוך יותר של ריכוז. אבל אם אתה יכול להישאר עם המרחב המנטלי הנישאר ריק כאשר התפיסה של כלום נושרת, עשה זאת. אינך יכול לומר שקיימת תפיסה אחרת במצב זה, אבל מכיוון שיש לך חוש לא מילולי שאתה יודע היכן אתה נמצא, אינך יכול לומר שלא קיימת תפיסה כלל. אם תוכל להמשיך להישאר במצב הזה, אתה נכנס אל ההגשמה חסרת הצורה הרביעית, הממד שאינו הממד של תפיסה ואינו הממד של אין תפיסה.

ריכוז שגוי

ישנם כמה מצבי ריכוז המחקים את שלבי הריכוז האלו בהיבטים מסוימים, אבל הם ריכוז שגוי. זה כך מכיוון שטווח המודעות שלהם הוא כל כך צר - בשונה מהשלבים של ריכוז נכון - שהוא אינו מספק בסיס להופעה של תובנה.

שני מצבים שכיחים של ריכוז שגוי הם ריכוז אשלייתי ומצב של אין-תפיסה. אנשים המומחים בהכחשה או ניתוק אסוציאטיבי עלולים לפתח נטייה למצבים אלו. הכרתי גם אנשים החושבים בטעות כי מצבים אלו הם שחרור. זוהי טעות מסוכנת מאוד, מפני שהיא חוסמת כל התקדמות נוספת בדרך. לכן זה חשוב לזהות את מצבים אלו בתור מה שהם.

1. כבר דנו בריכוז אשלייתי בפרק השני. הוא מתרחש כאשר הנשימה הופכת לכל כך נוחה, עד שמיקודך ניסחף מהנשימה אל תחושת הנוחות עצמה. המיינדפולנס שלך מתחיל להיות מטושטש ותחושת הגוף והסביבה שלך נאבדים בתוך ערפל נעים. כאשר אתה מגיח מהמצב הזה, אתה מוצא שזה קשה לזהות היכן בדיוק היית ממוקד.

2. המצב של אין תפיסה מתרחש כתוצאה מכך שאתה הופך את מיקודך ליחידי בצורה מאוד קיצונית ומעודנת, עד שהוא מסרב להתיישב ולהתרכז אפילו על המצבים המנטליים החמקמקים ביותר, או לתת תווית למצבים מנטליים אלו. אתה נופל אל תוך מצב בו אתה מאבד לחלוטין כל תחושה של הגוף, של צלילים פנימיים או חיצוניים, או של כל מחשבה או תפיסה. נשארת רק טיפת מודעות המספיקה כדי ליידע אותך, כאשר אתה מגיח ממצב זה, שלא ישנת. אתה יכול להישאר שם שעות רבות, אך למרות זאת הזמן חולף מאוד מהר. שעתיים יכולות להרגיש כמו שתי דקות. אתה גם יכול לתכנת את עצמך לצאת בשעה מסוימת.

למצב הזה יש שימושים מועילים - למשל, כאשר אתה מרגיש כאבים חמורים ורוצה מעט הפוגה מהם. כל עוד אתה מזהה שהוא אינו ריכוז נכון או שחרור, הסכנה היחידה היא שאתה עשוי להחליט שאתה כל כך אוהב להתחבא שם עד שאינך רוצה לעשות את העבודה הנדרשת כדי להמשיך להתקדם בתרגול.

כיצד להשתמש במפה של הג'האנות

כפי שיכולת ההבחנה זקוקה לריכוז כדי לצמוח, כך גם ריכוז זקוק ליכולת ההבחנה. שני האיכויות עוזרות אחת לשנייה בדרך. אז עכשיו, כשיש לך מפה אל שלבי הריכוז, עליך להפעיל מעט את יכולת ההבחנה בשביל לעשות בה שימוש נכון, כדי שהיא לא תהפוך למכשול בתרגול. הנה כמה עצות לשמור בתודעה:

1. המפה פותחת בפניך אפשרויות.

הריכוז שלך עשוי להתפתח בדרך התואמת למפה, או שהוא עשוי להתפתח בדרך שונה. חלק מהאנשים מגלים שהריכוז שלהם נע בטבעיות משלב אחד לשלב הבא, ללא תכנון מצדם. אחרים מגלים שהם צריכים לבצע החלטה מודעת כדי לעבור משלב אחד אל השלב הבא. בנוסף, יכול להיות שתגלה ששלבי התרגול שלך אינם מסתדרים בדיוק עם אלו של המפה. חלק מהאנשים, לדוגמה, חווים שלב קטן נוסף בין הג'האנה הראשונה לשנייה, בו המחשבות המכוונות נושרות אבל עדיין קיימת מעט מיכולת ההערכה. אנשים אחרים אינם רואים שלבים ברורים בהתקדמותם. התודעה משתקעת כל כך מהר בשלב מסוים אחד, שהם אינם מודעים לכך שעברו בשלבים הקודמים. זה כמו ליפול מטה בפתאומיות אל תחתית של באר: אינך מבחין כמה שכבות של לבנים מרכיבות את צידי הבאר, אתה רק יודע שפגעת בקרקעית.

חלק מגרסאות אלה הן תקינות לחלוטין. עם זאת, אם אתה מגלה שהתודעה שלך פונה ישירות אל ההישגים חסרי הצורה מבלי לעבור קודם כל דרך הג'האנות בהן יש לך תחושה ברורה של הגוף כולו, חזור אחורה ועשה מאמץ מיוחד כדי להישאר עם הנשימה ולהיות נוכח באופן מלא בגוף. עבוד חזק במיוחד על השלבים הקשורים לג'האנה הראשונה: אמן את עצמך להיות מודע לגוף כולו נושם, ולהפיץ את אנרגיית הנשימה אל האזורים בהם נראה שהיא אינה זורמת. אולי נראה לך שזה מצב פחות נינוח ושקט מאשר ההישגים חסרי הצורה, אבל זה הכרחי לעבור בו כדי שהריכוז שלך יהיה מקורקע כיאות וכדי לאפשר לתובנות להופיע. אם התודעה מדלגת על השלבים המתייחסים לגוף, היא חוסמת את הגוף ופונה אל עבר ריכוז המבוסס על הכחשה. הכחשה עשויה לסלק הפרעות, אבל היא אינה מובילה לטיפוח של יכולת הבחנה בהירה וכוללת.

2. שמור את המפה ברקע של מודעותך כאשר אתה מודט, לא בקדמתה.

זכור, נושא המדיטציה שלך הוא הנשימה, לא מרכיבי הג'האנה. ניתן לשמור את המפה ברקע של תודעתך, כדי שתוכל לשלוף אותה החוצה כאשר עומדות בפניך שלוש סוגי בחירות:

א. מה לעשות כאשר אתה אינך יכול להיכנס אל מצב של דממה תודעתית?

      ב. מה לעשות כאשר אתה נמצא במצב של דממה תודעתית אבל מתקשה לשמר אותה?

      ג. מה לעשות כאשר אתה נתקע במצב של דממה תודעתית ואינך יודע להיכן ללכת הלאה?

מלבד בחירות אלה, אל תחשוב כלל על מרכיבי הג'האנה. הקדש את עיקר תשומת הלב לנשימה ואפשר לריכוז שלך להתפתח באופן טבעי, כתוצאה מפעולת ההערכה שלך בנוגע לנשימה. נסה לא להיות כמו האיש בעל עץ המנגו, עליו גדלים פירות שאינם בשלים: נאמר לאיש שמנגו בשל הוא אינו ירוק וקשה, אלא צהוב ורך - אז האיש מנסה לזרז את הבשלת פירות המנגו, על ידי כך שהוא צובע אותם בצבע צהוב ולוחץ עליהם עד שהם מתרככים. התוצאה, כמובן, היא שפירות המנגו של האיש לא מקבלים הזדמנות להבשיל. מה שעליו לעשות זה לטפל בעץ - להשקות אותו, לזבל אותו, להגן עליו מפני חרקים – והפירות יגדלו, יבשילו, ויהפכו לצהובים ורכים בכוחות עצמם. להתבונן בנשימה ולהעריך אותה היא הדרך לטפל בעץ הריכוז שלך.

3. אל תזדרז לתת תווית מנטלית למצב של ריכוז.

אם אתה משיג שלב של ריכוז הנראה מבטיח, אל תמהר לתת לו תווית, אלא רק נסה לשמר אותו. לאחר מכך, ראה אם אתה יכול להפיק אותו שוב במהלך תרגול המדיטציה הבא שלך. אם אינך יכול להפיקו שוב, אל תמשיך להקדיש לו תשומת לב נוספת. אם אתה כן יכול להפיקו שוב, תן למצב הזה תווית מנטלית, כדי להזכיר לעצמך כיצד הוא מרגיש ולאיזה שלב במפה הוא מתאים. לעומת זאת, אל תחרוט את התווית הזו בסלע. כאשר תהייה מיומן יותר בהכרת תוואי השטח של תודעתך, אתה עשוי לגלות שעליך לארגן מחדש את התוויות המנטליות האלה. זה תקין לחלוטין.

4. קרא שוב את הקטע בחלק השני בנוגע לכיצד לשפוט את התקדמותך.

5. אל תמהר מדי לדחוף את עצמך משלב אחד של ריכוז אל השלב הבא.

פעמים רבות, ברגע שאתה משיג שלב של ריכוז, התודעה שואלת שאלה של רעב: "מה הלאה?" התשובה הטובה ביותר היא, "זה מה שהלאה." למד כיצד לשלוט במה שיש לך. מדיטציה היא אינה תרגול של קפיצה מבעד לחישוקי ג'האנה. אם תדחוף את עצמך בחוסר סבלנות משלב אחד של ריכוז אל השלב הבא, או אם תנסה לנתח מהר מדי מצב חדש של ריכוז לאחר שהשגת אותו, אינך נותן למצב הריכוז הזה הזדמנות לגלות את מלוא הפוטנציאל שלו. בנוסף, אינך נותן לעצמך הזדמנות להכיר אותו. כדי להפיק ממנו את המרב, עליך להמשיך ולתרגל אותו כמיומנות. נסה להגיע אליו במהירות בכל פעם שאתה מתחיל למדוט. נסה להתחבר אליו בכל הסיטואציות. זה מאפשר לך לראות אותו ממגוון נקודות מבט ולבחון אותו לאורך זמן - כדי לראות האם הוא באמת מעורר תחושה של אושר מוחלט, ריק, ונינוח כפי שאולי הוא נראה במבט הראשון.

אם המעבר לשלב חדש של ריכוז גורם לך לתחושת אי יציבות, חזור לשלב אותו עזבת ונסה להפוך אותו למוצק יותר, לפני שאתה מנסה שוב להגיע אל השלב החדש במועד אחר.

6. אם אינך בטוח מה עליך לעשות בכל אחד משלבי הריכוז, הישאר עם תחושת "המתבונן" שלך.

אל תמהר לקפוץ למסקנות בנוגע לאם מה שאתה עושה הוא נכון או מוטעה, או אם מה שאתה חווה הוא אמיתי או כוזב. רק התבונן, התבונן, התבונן. לכל הפחות, לא תיפול בשבי ותאמין להנחות שאינן נכונות. בנוסף, יתכן שתשיג כמה תובנות חשובות בנוגע לכיצד התודעה מרמה את עצמה באמצעות תשוקתה לתת תוויות ולפרש דברים.

7. חשוב יותר ללמוד מה לעשות עם הריכוז שלך, מאשר לתת לו תווית מנטלית.

בין אם הריכוז שלך ממוקם באחד משלבי מפת הג'האנות ובין אם יש לו מספר שלבים משלו, הדרך הנכונה להתייחס לכל שלב של ריכוז היא דומה. ראשית, למד לשמר את שלב הריכוז בו אתה נמצא עד כמה שאתה מסוגל, ובכמה שיותר תנוחות ופעילויות. נסה להיכנס אליו שוב, מהר ככל האפשר, כאשר אתה יושב לתרגל. זה מאפשר לך להכיר אותו. כאשר אתה מכיר את שלב הריכוז הזה לחלוטין, צא מעט החוצה ממנו כדי שתוכל להבחין כיצד התודעה מתייחסת לאובייקט המדיטציה שלה -  אבל אל תצא יותר מדי עד כדי כך שאתה עוזב אותו לחלוטין. חלק מהאנשים חווים זאת כ - "להרים" מעט את התודעה מעל האובייקט שלה. לאנשים אחרים זה מרגיש כמו יד המכורבלת בתוך כפפה ואז מוצאת מעט החוצה ממנה, כך שהיא אינה מכורבלת לגמרי בתוך הכפפה, אך עדיין נמצאת בתוכה.

בכל מקרה, עכשיו אתה נמצא בעמדה כדי להתבונן בתנועות של התודעה סביב אובייקט הריכוז שלה. שאל את עצמך שאלה של הבחנה: "האם עדיין ישנה תחושה של הפרעה או מתח בתוך הריכוז עצמו?" יתכן ומתח זה קשור לעובדה שהתודעה עדיין ממשיכה להעריך את האובייקט שלה כאשר כבר אין בכך צורך, שהיא נאחזת בתחושת התעלות כאשר תחושת ההתעלות כבר אינה מרגיעה, או שהיא ממוקדת בתפיסה שאינה שלווה כפי שהיא עשויה להיות. אם אינך יכול לראות מתח כלשהו מייד, נסה להבחין בשונות ברמת המתח או ההפרעה שאתה מרגיש. זה עשוי לקחת זמן מה, אבל כאשר אתה רואה שונות ברמת המתח, נסה לראות איזו פעולה של התודעה התלוותה לעליות ולנפילות ברמת המתח. ברגע שאתה מזהה את הפעילות המתלווה לעליות, שמוט אותה.

אם אינך יכול לראות שונות ברמות המתח, או שהאנליזה שלך מתחילה להיות מטושטשת, זה סימן שהריכוז שלך עדיין אינו חזק מספיק כדי לקחת חלק באנליזה כזו. עזוב את האנליזה ושתול את עצמך באיתנות באובייקט הריכוז שלך. אל תהייה חסר סבלנות. הישאר עם אובייקט המדיטציה עד שתרגיש מספיק רענן ויציב כדי לנסות שוב את הבדיקה.

אם, מצד שני, הבדיקה מביאה תוצאות ברורות, המשך בה. היא תחזק את הריכוז, ובמקביל גם את יכולת ההבחנה שלך. למעשה, אתה לומד כיצד להעריך את מצב תודעתך בעצמך בזמן שאתה לוקח בו חלק, מבלי להצטרך להתייעץ עם סמכות חיצונית. אתה צובר תרגול בהתבוננות על הדרך בה התודעה יוצרת מתח לא הכרחי לעצמה, ובלאמן אותה לא להמשיך ליצור את המתח הזה. זאת כל המטרה של תרגול המדיטציה.

במקביל לכך, אתה לומד לשלוט בכיוון של תשאול אשר יוביל - כאשר הריכוז ויכולת ההבחנה שלך הופכים לעמוקים ומעודנים יותר - להופעה של התובנה המובילה לשחרור.