ריכוז אשלייתי
ריכוז אשלייתי הוא מצב תודעתי עם קשר הדוק לישנוניות. התודעה אמנם שקטה, אבל אינך מודע בבהירות היכן ממוקדת תשומת ליבך. כאשר אתה יוצא מריכוז אשלייתי, אתה עשוי לתהות אם ישנת או היית ער. מצב זה עשוי להתרחש כאשר הנשימה הופכת לנוחה אבל אינך מפיץ את המודעות שלך אל חלקים אחרים של הגוף. אתה ממוקד באזור קטן, וכאשר הנשימה באזור זה מרגישה מאוד מעודנת ונוחה, אתה מאבד קשר איתה ומחליק אל תוך מצב תודעתי נעים, שקט, אך מטושטש.
דרך אחת למנוע זאת היא, ברגע שהנשימה הופכת לנוחה, להתחיל מייד לסרוק את שאר חלקי הגוף. נסה לחוש כיצד אנרגיית הנשימה זורמת בכל הפינות החבויות של הגוף, כל הדרך מטה אל המרווחים שבין האצבעות והבהונות.
העיקרון החשוב כאן הוא זה: כאשר נוח לתודעה היא צריכה לעשות קצת עבודה. אחרת, היא תסחף אל תוך ישנוניות. כל עוד העבודה נשארת בתוך גבולות הגוף היא לא תפריע לריכוז שלך. למעשה, העבודה הזו תגרום לריכוז שלך להיות חזק ועמיד אף יותר.
התופעה של "ניקור" - כלומר לשבת בדממה ואז להתעורר בפתאומיות בגלל שהראש שלך נופל קדימה - נובעת מסיבות דומות ויכולה להיפתר בדרכים דומות.
רעשים חיצוניים
אם אתה מוצא את עצמך מתלונן בקשר לרעשים חיצוניים בזמן שאתה מודט, הזכר לעצמך שהרעש אינו מפריע לך. אתה מפריע לרעש. האם אתה יכול לתת לרעש להתקיים מבלי שתעיר הערות לגביו? אחרי הכל, לרעש אין כוונה להפריע לך. בנוסף, חשוב על כך שהגוף שלך דומה לרשת על חלון גדול והרעש דומה לרוח העוברת דרך הרשת. במילים אחרות, אינך מגלה התנגדות כלפי הרעש, אבל אתה גם לא נותן לעצמך להיות מושפע ממנו. הרעש עובר דרכך מבלי לגרום למגע פיזי או מנטלי.