הנחות יסוד

כאשר אתה מבקש לשלוט בטכניקת מדיטציה, זה טוב להכיר את ההנחות העומדות בבסיס הטכניקה. כך תדע בבהירות מה עומד בפניך. היכרות עם הנחות יסוד אלה גם תעזור לך להבין מדוע וכיצד הטכניקה אמורה לעבוד. אם יש לך ספקות בנוגע להנחות היסוד אתה יכול לנסות אותן כהשערה ראשונית, כדי לראות אם הן באמת עוזרות להתמודד עם הבעיות של מתחים וסבל. תרגול המדיטציה אינו דורש ממך להישבע אמונים לדבר שאינך מבין לחלוטין, אבל הוא כן דורש ממך לתת להנחות העומדות בבסיס התרגול הזדמנות אמיתית.

תוך כדי שהמדיטציה שלך מתפתחת, אתה יכול להחיל את הנחות יסוד אלה על נושאים העולים בתרגול המדיטציה ואינם מוסברים בספר זה. כך המדיטציה אינה הופכת לטכניקה זרה, אלא לדרכך האישית לחקור את התודעה ולפתור בעיות המתעוררות בה, כאשר הן מופיעות. כיוון שמדיטציית הנשימה היא אימון בו התודעה מתמקדת בנשימה, הנחות היסוד שלה מתמקדות בשני נושאים: פעילויות התודעה ופעילויות הנשימה.

תודעה

המילה "תודעה" מכסה לא רק את הצד האינטלקטואלי של התודעה אלא גם את הצד הרגשי שלה, ביחד עם הרצון שלה לפעול. במילים אחרות, המילה תודעה מכסה גם את מה שאנו בדרך כלל מכנים "לב."  התודעה אינה פסיבית. משום שהיא אחראית לגוף עם צרכים רבים, היא מוכרחה לנקוט בגישה אקטיבית כלפי החוויה שלה. הפעולות המנטליות של התודעה מעצבות את החוויה שלה, בזמן שהיא מחפשת אחר אוכל, פיזי וגם מנטלי. התודעה עושה זאת כדי לשמור על כך שהיא והגוף יהיו מוזנים כהלכה. היא פועלת מתוך רעב, פיזי וגם מנטלי.

כולנו מכירים את הצורך להזין את עצמנו מבחינה פיזית. מנטלית, התודעה מזינה את עצמה, חיצונית וגם פנימית, על ידי מערכות יחסים ורגשות. חיצונית היא רעבה לדברים כמו אהבה, הכרה, סטטוס, כוח, עושר ושבחים. פנימית הוא מזינה את עצמה מאהבה לאנשים אחרים ומהערך העצמי שלה עצמה. בנוסף לכך, היא מוזנת מההנאה המגיעה מרגשות בריאים כמו כבוד והכרת תודה, וגם מרגשות לא בריאים כמו חמדנות, תאווה וכעס.   

בכל רגע נתון, טווח רחב של מראות, צלילים, ריחות, טעמים, תחושות ורעיונות מוצג בפני התודעה. מתוך הטווח הזה, התודעה בוחרת באלו דברים להתמקד ומאלו דברים להתעלם, כחלק מהחיפוש שלה אחר מזון. הבחירות האלו מעצבות את עולם החוויה שלה. לכן, לדוגמה, אם אני ואתה נכנס יחד אל תוך חנות, אנחנו נחווה את החנות באופן שונה מפני שאנו מחפשים דברים שונים.  

החיפוש של התודעה אחר מזון הוא מתמשך ואין סופי, וזאת מפני שהמזון שלה - בעיקר המזון המנטלי - מאיים תמיד להיגמר. כל סיפוק שהתודעה שואבת מהמזון שלה הוא תמיד קצר מועד, וברגע שהתודעה מצאה כיצד להזין את עצמה, היא כבר מחפשת את הדבר הבא לאכול. "האם כדאי להישאר כאן? "האם כדאי ללכת למקום אחר?"  שאלות בלתי פוסקות אלו "מה הלאה?" "מה הלאה?" מניעות את חיפושה אחר אושר ורווחה. אבל מפני ששאלות אלו הן שאלות של רעב, הן בעצמן ממשיכות "לאכול" את התודעה עצמה. מפני שהיא מונעת על ידי רעב לענות על שאלות אלו, התודעה מתנהגת פעמים רבות בצורה כפייתית, לפעמים מרצון ולפעמים מתוך בורות. כלומר: מתוך חוסר הבנה בנוגע למה גורם למתח לא הכרחי ומה לא. זה גורם לתודעה לייצר אף יותר סבל ומתח לא הכרחי.

מטרת המדיטציה היא להביא את הבורות הזו לסיום ולעקור מהשורש את שאלות הרעב האלה - מפני ששאלות רעב אלה הן אלה הממשיכות להניע את הבורות הזו. היבט חשוב של בורות זו הוא העיוורון של התודעה בנוגע לפעילות הפנימית שלה עצמה ברגע הנוכחי, מכיוון שהרגע הנוכחי הוא המקום ממנו החלטות מתבצעות. למרות שרוב הזמן התודעה פועלת מתוך כוחו של הרגל, היא אינה מוכרחה לעשות זאת. יש לה אפשרות לבצע בחירות חדשות, בכל רגע. ככל שהתודעה תוכל לראות באופן בהיר וברור יותר מה מתרחש ברגע הנוכחי, כך סביר יותר שהיא תבצע בחירות מיטיבות: אלה אשר יובילו לאושר אמיתי - ובהמשך, עם התפתחות התרגול, יובילו אותך קרוב יותר ויותר אל חופש מוחלט מסבל ומתח - עכשיו וגם בעתיד. תרגול המדיטציה ממקד אותך ברגע הנוכחי, מכיוון שהרגע הנוכחי הוא המקום ממנו אתה יכול להתבונן על פעילותיה של התודעה ולנתב אותם אל עבר כיוון מיטיב יותר. ההווה הוא הרגע היחיד בזמן ממנו אתה יכול לפעול כדי להביא לשינוי.  

 מועצת התודעה

כאשר אתה מתחיל לתרגל מדיטציה, אחד הדברים הראשונים שתלמד בקשר לתודעה הוא שיש בה תודעות רבות. זה מכיוון שיש לך רעיונות רבים בנוגע לכיצד לספק את הרעב שלך ולמצוא רווחה פנימית, ותשוקות שונות ורבות המבוססות על רעיונות אלו. בסופו של דבר, רעיונות אלו מבטאים ''הנחות יסוד" שונות כלפי מה נחשב לאושר, היכן ניתן למצוא אותו, ומה אתה כאדם: הצורך שלך בסוגי הנאות מסוימים ויכולתך לספק את הנאות אלה. לפיכך, כל תשוקה מתפקדת כזרע עבור תחושה מסוימת של מי שאתה והעולם בו אתה חי. 

לבודהה היה מונח טכני לתחושה הזו של זהות-עצמית בעולם מסוים של חוויה: הוא קרא לה התהוות6 שים לב למונח הזה ולרעיון שבבסיסו, מפני שהוא מרכזי כדי להבין מדוע אתה גורם לעצמך מתח וסבל, ומה נדרש כדי ללמוד כיצד להפסיקו. אם המונח נראה לך זר, חשוב מה קורה כאשר אתה נסחף אל תוך שינה ותמונה של מקום מופיעה בתודעתך. אתה נכנס לתוך התמונה, מאבד את הקשר עם העולם החיצוני, וזה הרגע בו אתה עובר לעולם של החלום. עולם חלום זה, וגם התחושה שאתה חש כאשר אתה נכנס אליו, הן צורות של התהוות. 

ברגע שאתה הופך להיות רגיש לתהליך זה, תוכל לראות שאתה לוקח בו חלק אפילו כאשר אתה ער, ועושה זאת פעמים רבות במהלך היום. כדי לזכות בחופש מהמתח והסבל שתהליך זה עשוי לגרום, יהיה עליך לבחון את ההתהוויות הרבות שאתה יוצר, במהלך חיפושיך אחר מזון - אותן זהויות עצמיות הנולדות מהתשוקות שלך והעולמות המנטליים בהם זהויות עצמיות אלה שוכנות – מכיוון שרק אם תבחן אותן באופן יסודי תוכל לזכות בשחרור ממגבלותיהן.

אתה תגלה שבמקרים מסוימים, תשוקות שונות חולקות רעיונות דומים בנוגע למה נחשב לאושר ולמי שאתה (כמו התשוקה שלך להקים משפחה בטוחה ויציבה). במקרים אחרים, רעיונות אלו נמצאים בקונפליקט (למשל כאשר התשוקות בהתייחס למשפחה שלך נמצאות בקונפליקט עם התשוקה שלך לעונג מידי, בלי להתחשב בהשלכות העשויות להיות למימוש עונג זה). חלק מהתשוקות שלך מתייחסות לעולמות מנטליים זהים, תשוקות אחרות לעולמות מנטליים מנוגדים ואחרות לעולמות מנטליים נפרדים לחלוטין אחד מהשני. כך גם לגבי תחושות ה"אני" שלך, השוכנות בעולמות אלו. חלק מה "אנים" שלך נמצאים בהרמוניה, אחרים אינם מסתדרים, ואחרים לחלוטין אינם קשורים אחד לשני.

אם כך, ישנם הרבה רעיונות שונים של "אני" בתודעתך, ולכל אחד מהם יש אג'נדה משלו. כל אחד מאותם "אנים" הוא חבר במועצת התודעה. באופן זה, התודעה דומה פחות לתודעה אחת יחידה, אלא דומה יותר לקהל חסר שליטה של אנשים: הרבה קולות שונים עם הרבה דעות מנוגדות בקשר למה כדאי לך לעשות. חלק מחברי המועצה הם פתוחים וכנים בנוגע להנחות העומדות בבסיס התשוקות העיקריות שלהם. חברי מועצה אחרים הם מעורפלים ונכלולים. זה כך מכיוון שכל חבר מועצה הוא כמו פוליטיקאי, עם תומכים משלו ואסטרטגיות כדי לספק את תשוקותיו. חלק מחברי המועצה הם אידיאליסטים ומכובדים. חלק אינם. לפיכך, מועצת התודעה דומה פחות להתאספות של קדושים המתכננים אירוע צדקה ויותר למועצת עיר מושחתת - מאזן הכוחות תמיד נע בין הסיעות השונות, ועסקאות רבות נסגרות בחדרי חדרים. 

אחת ממטרות תרגול המדיטציה היא לחשוף את העסקאות האלה לאור היום, כך תוכל להביא יותר סדר אל המועצה - כדי שהתשוקות שלך לאושר יהיו יותר הרמוניות ועם פחות אינטרסים מנוגדים ביניהן. כך תוכל להבין שתשוקות אלה אינן מוכרחות להיות בקונפליקט כל הזמן. לחשוב על תשוקות אלה כמועצה גם עוזר לך להבין שלמרות שתרגול המדיטציה הולך כנגד חלק מתשוקותיך, הוא אינו הולך כנגד כל תשוקותיך. אתה לא מרעיב את עצמך. אינך חייב להזדהות עם התשוקות אותן תרגול המדיטציה מסכל, וזאת מכיוון שיש לך תשוקות אחרות, מיטיבות יותר, להזדהות איתן. הבחירה היא שלך. תוכל גם להשתמש בחברי המועצה המיומנים יותר כדי לאמן את חברי המועצה המיומנים פחות, כדי שחברי המועצה שאינם מיומנים יפסיקו לחבל במאמציך למצוא אושר אמיתי. 

זכור תמיד כי אושר אמיתי הוא אפשרי, והתודעה יכולה לאמן את עצמה לגלות את האושר הזה. אלו הן כנראה ההנחות החשובות ביותר העומדות בבסיס תרגול מדיטציית הנשימה. ישנם ממדים רבים לתודעה, ממדים המוסתרים בדרך כלל על ידי הסכסוכים של חברי המועצה ועל ידי הקיבעון שלהם לסוגי אושר שהם ברי חלוף. אחד מהממדים האלו הוא לחלוטין בלתי מותנה. במילים אחרות, הוא אינו תלוי כלל בתנאים. הוא אינו מושפע מזמן או מרחב. זוהי חוויה של חופש ואושר, מוחלט וטהור. זה כך מכיוון שממד זה של התודעה הוא חופשי מרעב ומהצורך להזין את עצמך.

אך למרות שממד זה הוא בלתי מותנה, ניתן להשיג אותו על ידי שינוי התנאים בתוך התודעה: לפתח את חברי המועצה המיומנים, כך שבחירותיך יהפכו להיות יותר ויותר מועילות להשגת אושר אמיתי. זוהי הסיבה שבגללה הדרך של תרגול המדיטציה נקראת "דרך": היא כמו דרך המובילה אל הר. למרות שהדרך אינה הגורם להר, ופעולת ההליכה שלך לאורך הדרך אינה הגורם להר - פעולת ההליכה לאורך הדרך יכולה לקחת אותך אל ההר.

מאידך, אתה יכול לחשוב על הממד הבלתי מותנה גם כמים מתוקים הנמצאים בתוך מי מלח. התודעה הרגילה היא כמו מי מלח הגורמים לך להיות חולה כאשר אתה שותה אותם. אם פשוט תאפשר למי המלח לעמוד כפי שהם, המים המתוקים לא יופרדו ממי המלח בכוחות עצמם. עליך להשקיע מאמץ ולזקק אותם. פעולת הזיקוק אינה יוצרת את המים המתוקים, היא פשוט מוציאה החוצה את המים המתוקים שכבר נמצאים שם, ומספקת לך את ההזנה לה אתה זקוק כדי להרוות את צימאונך.  

לאמן את התודעה

לאימון המוביל אותך אל ההר ומספק לך מים מתוקים יש שלושה היבטים: מוסריות7, ריכוז ויכולת הבחנה.

1.מוסריות היא המיומנות בעזרתה אתה בה במגע עם אנשים אחרים ויצורים חיים באופן כללי. מיומנות זו מתבססת על הכוונה לא לגרום נזק לעצמך או לאחרים. זהו נושא עליו נדבר בחלק השלישי, בדיון המתייחס לנושאים העולים בדרך כלל כאשר משלבים מדיטציה בחיי היום יום, אבל חשוב לציין כאן כיצד מוסר קשור למדיטציה. אם תתנהג בדרכים פוגעניות, כאשר יגיע הזמן לשבת ולתרגל מדיטציה, הידע בנוגע לפגיעות אלה יפריע לך למקד את תשומת ליבך ביציבות ברגע הנוכחי. אם תגיב בחרטה לנזק שגרמת לאנשים או ליצורים אחרים, אתה תראה שקשה להישאר מעוגן ברגע הנוכחי בתחושת ביטחון. אם תגיב בהכחשה, אתה תבנה חומות פנימיות בתודעה שלך. חומות אלה יגבירו את הסיכוי שתפעל מתוך בורות ויקשו עליך לראות, באופן ישיר, מה מתרחש בתודעתך.

הדרך הטובה ביותר להימנע משתי תגובות אלה היא לדבוק בכוונה לא לגרום לשום דבר פוגעני מלכתחילה, ואז להחליט לעמוד בכוונה זו, עם רמת מיומנות הולכת וגוברת. אם הבחנת בכך שהתנהגותך הייתה לא מיטיבה, הכר בטעותך ובעובדה שחרטה אינה יכולה למחוק את הטעות הזו. לאחר מכן, קבל החלטה נחושה לא לחזור על הטעות הזו בעתיד. זה המרב שניתן לבקש מיצור אנושי החי על ציר הזמן בו מעשינו, שמטרתם היא לעצב את העתיד, יכולים להתבסס רק על זיכרונות מהעבר ועל הידע הנוכחי הקיים ברשותנו.

2.ההיבט השני של האימון הוא ריכוז. ריכוז הוא המיומנות של שמירת התודעה ממוקדת בנושא אחד, כמו הנשימה, עם תחושה של קלות, רעננות ויציבות מנטלית - יציבות מנטלית היא היכולת להתבונן בדברים מבלי להיסחף אחר ההיבטים הנעימים או הלא נעימים של החוויה.

כדי להשיג ריכוז, יש לפתח שלוש תכונות בתודעה: 

• ערנות8 - היכולת לדעת מה מתרחש בתודעה ובגוף, בזמן שדברים אלו מתרחשים. 

• נלהבות9 - התשוקה והמאמץ לזנוח את כל האיכויות הלא מיטיבות העלולות להופיע בתודעה, ולפתח תכונות מיטיבות במקומן.

• מיינדפולנס - היכולת להחזיק או לשמור משהו בתודעה. במקרה של מדיטציית הנשימה, הכוונה היא לזכור להישאר עם הנשימה ולשמור על האיכויות של ערנות ונלהבות, עם כל נשימה נכנסת ונשימה יוצאת.

כאשר שלושת איכויות אלה חזקות מספיק, הן יכולות להביא את התודעה אל מצב של ריכוז עמוק הנקרא ג'האנה10, או היספגות מדיטטיבית. אנחנו נדבר על המצב הזה בפרק הרביעי. מפני שג'האנה מבוססת על תשוקה - התשוקה לפתח איכויות מיטיבות בתודעה - גם מצב הריכוז הזה הוא צורה של התהוות. אבל זוהי צורה מיוחדת של התהוות, המאפשרת לך לראות את תהליכי ההתהוות בפעולה.

במקביל, הקלילות ותחושת הרעננות שתרגול של ג'האנה מספק הם מזון בריא לתודעה. מזון בריא זה מאפשר לך לזנוח הרבה הרגלי הזנה מנטליים לא בריאים היכולים לפגוע ביכולת שלך לצעוד בדרך. מפני שאספקת המזון המנטלי המגיע מתרגול של ג'האנה היא קבועה, הלחץ הנגרם כתוצאה מהצורך שלך להאכיל את עצמך פוחת. זה מאפשר לך לקחת צעד אחורה מכל נושא הרעב המנטלי ולהסתכל עליו מבעד ל - שאלות ההבחנה. כלומר: לראות היכן המתח הנוצר כתוצאה מהצורך שלך להזין את עצמך אינו הכרחי, וכיצד אתה יכול לפתח מספיק מיומנות כדי להגיע אל מעבר הלחץ הזה. זוהי הסיבה שבגללה תרגול של ג'האנה הוא מרכזי לדרך אימון זו.  

3.החלק השלישי באימון הוא יכולת ההבחנה. יכולת ההבחנה היא מיומנות המאפשרת לך:

• להבדיל בין תהליכים מטיבים ובין תהליכים שאינם מיטיבים בתודעה.

• להבין כיצד לזנוח את מה שאינו מיטיב וכיצד לטפח את המיטיב.

• לדעת כיצד לעורר את המוטיבציה שלך, כדי שתוכל לזנוח את מה שאינו מיטיב ולטפח המיטיב, גם בזמנים בהם אינך במצב רוח לעשות זאת.

אתה לומד את שלושת יכולות אלה של יכולת ההבחנה על יד הקשבה לאנשים אחרים - למשל כאשר אתה קורא ספר כמו זה - ועל ידי התבוננות על פעולותיך והעלאת השאלות הנכונות בנוגע אליהן. בהתחלה אתה מתרחק מעט משאלות הרעב – כלומר, מהשאלות הדורשות תשובה ממש עכשיו בנוגע למה הוא הדבר הבא אותו אתה יכול לאכול והיכן ניתן למצוא אותו - ומבחין כיצד אתה מזין את עצמך:

• באלה דרכים הרגלי ההזנה שלך מובילים למתח?

• האם המתח הזה הכרחי?

• האם זה שווה את זה - או במילים אחרות, האם ההנאה שאתה מרגיש, לאחר שהזנת את עצמך באופן מסוים, מפצה על המתח שנגרם?

בשלבים ההתחלתיים, כשאתה מפתח את מעלותיך הטובות ומנסה לשלוט בריכוז, שאלות ההבחנה פשוט עוזרות לך להזין את עצמך בדרכים טובות יותר. במילים אחרות, הן עוזרת לך למצוא תשובות מעודנות יותר לשאלות הרעב. אתה מתחיל להבין שההנאות שאתה מפיק מכך שאתה מתנהג בצורה פזיזה ומזיקה, או מכך שאתה נותן לתודעה לנדוד להיכן שבא לה, לא שוות את המתח הנגרם מפעילויות אלה. אתה מתחיל לראות מקומות בהם המתח, שחשבת שהוא בלתי נמנע, אינו באמת הכרחי. יש לך דרכים אחרות, טובות יותר, למצוא רווחה פנימית. כלומר, להזין את עצמך בעזרת הנאות נעלות יותר שהמעלות הטובות והריכוז מספקים.

כאשר הריכוז שלך מתפתח, יכולת ההבחנה שלך בנוגע לרמות המתח השונות בתודעה הופכת ליותר ויותר מעודנת. כתוצאה מכך, גם התחושה בנוגע לאלה פעולות הן מיטיבות ואלו אינן מיטיבות הופכת למעודנת יותר. כאשר אתה מפנה את שאלות ההבחנה גם אל התרגול של ג'האנה, אתה מתחיל לתהות האם זה אפשרי לחלץ את עצמך גם מהמתח המגיע מדרכי ההזנה המעודנות ביותר. איזו סוג של מיומנות יש לפתח כדי לעשות זאת?

זוהי הנקודה בה שאלות ההבחנה מפסיקות להיות כלי שמטרתו היא לעזור לך להזין את עצמך בדרכים מיטיבות יותר. הן הופכת להיות שאלות הבחנה אצילות, משום שהן לוקחות אותך אל מעבר לצורך להזין את עצמך. הן מביאות אצילות אל חיפושך אחר אושר. הן עוזרות לך לחשוף את הממד בו גם הצורך להזין את עצמך בעזרת ג'האנה אינו נחוץ. וכאשר ממד זה נחשף, בסופו של דבר, כל המתחים מגיעים לסיומם.

שאלות יכולת ההבחנה האצילית - העוסקות במתח המיותר בחיינו, בפעולות הגורמות למתח הזה ובפעולות היכולות להביא את המתח הזה לסיום - קשורות לאחד מנושאי הלימוד הידועים ביותר של הבודהה: ארבעת האמיתות הנאצלות.

1. העובדה כי ישנו מתח מיותר היא האמת הראשונה.

2. הפעולות המנטליות הלא מיטיבות הגורמות למתח הזה היא האמת השנייה.

3. העובדה כי ניתן להביא את המתח הזה לסיום היא האמת השלישית.

4. הפעולות המיטיבות המביאות אותו לסיום היא האמת הרביעית. 

אמיתות אלו הן אצילות משלוש סיבות:

1. הן מוחלטות. הן נכונות לגבי כל אדם ובכל מקום. לכן, הן לא רק עניין של דעה אישית או של הרקע התרבותי שלך.

2. הן מספקות הדרכה בנוגע לדרך אצילה של תרגול. הן מעודדות אותך לא להתכחש או לברוח מפני המתח שאתה גורם, אלא להכיר בו ולהתמודד אתו, עד שתוכל להבין אותו לעומק. לאחר שתבין אותו לעומק, תוכל לראות את הסיבות שגורמות למתח בפעולותיך ולזנוח אותן. אתה מטפח את הפעולות המיטיבות המביאות את המתח לסיום, כדי שתוכל לזכות לחוות חופש ממתחים בעצמך.

3. הסיבה השלישית לכך שאמיתות אלה הן נאצלות היא, שכאשר תשתמש בהנחות העומדות בבסיסן ותבחן את הפעולות שלך, הן יובילו אותך להישג אצילי: אושר אמיתי המביא לידי סיום את הצורך להזין את עצמך, ולכן אינו גורם לנזק לאיש כלל.

מכיוון שיכולת ההבחנה מכוונת להביא את פעולותיך אל רמת המיומנות הגבוהה ביותר, היא צומחת ישירות מהאיכות של נלהבות בריכוז שלך. כלומר, התשוקה להפיק את התוצאות הטובות ביותר. אך יכולת ההבחנה נשענת גם על ערנות. כלומר, היכולת לראות אלו פעולות מובילות לאלו תוצאות. יכולת ההבחנה מיידעת גם את המיינדפולנס שלך, כך שתוכל לזכור את הלקחים שלמדת מההתבוננות שלך וליישם אותם בעתיד.  

למעשה, כל שלושת המרכיבים של האימון - מוסריות, ריכוז ויכולת ההבחנה - עוזרים אחד לשני בדרך: המוסריות הופכת את ההתבססות בריכוז לקלה יותר וגם עוזרת לך להיות כנה עם עצמך, בהתייחס לאלו חברי מועצה הם מיומנים ואלו אינם. הריכוז מספק לתודעה תחושה של רעננות המאפשרת לה לפעול כנגד דחפים לא מיטיבים, העלולים לגרום למעידות במוסריות. הריכוז גם מספק לתודעה את היציבות לה היא זקוקה, כדי להבחין בדברים שבאמת מתרחשים בפנים בצורה בהירה. יכולת ההבחנה מספקת אסטרטגיות כדי לפתח את המוסריות, בנוסף להבנה בנוגע לפעילויות התודעה. הבנה זו מאפשרת לתודעה להתבסס במצבים הולכים וגוברים של ריכוז.

המוסריות, הריכוז ויכולת ההבחנה מבוססים על המרכיב הבסיסי ביותר של האימון: תרגול נדיבות הלב. בעזרת נדיבות בנוגע לרכוש, לזמן ולאנרגיה, וליכולת שלך לסלוח, אתה יוצר מרחב של חופש בתודעה. במקום להיות מונע על ידי סוגי התיאבון השונים שלך, אתה יכול לקחת צעד אחורה ולממש את השמחה המגיעה מכך שאינך משועבד כל הזמן לתחושת הרעב שלך. ההבנה הזו מספקת לך את התמריץ הבסיסי לחפש אושר פנימי. אושר אשר בשבילו אינך זקוק לחפש כיצד להזין את עצמך כלל. כאשר אתה רואה את הטוב המגיע כתוצאה מנתינה, אתה לומד כיצד לגשת לתרגול המוסריות והמדיטציה, לא רק מתוך הרצון לקבל ממנו משהו בשביל עצמך, אלא גם מתוך הרצון לראות מה אתה יכול לתת. אימון התודעה הופך להיות מתנה, גם בשביל עצמך וגם בשביל האנשים סביבך. 

בסופו של דבר, הנחות היסוד בנוגע לתרגול מדיטציית הנשימה מבוססות על ארבע הבחנות בנוגע לתודעה, להם הבודהה קרא אמיתות נאצלות:

1. התודעה חווה מתחים וסבל.

2. המתח והסבל מגיעים כתוצאה מהדרך בה התודעה מעצבת את החוויה שלה באמצעות פעולותיה המונעות על ידי בורות.

3. ניתן להביא את הבורות הזו לסיום ולפתוח את המודעות שלך אל ממד בלתי מותנה, חופשי לחלוטין ממתח ומסבל.

4. לממד זה, למרות שאינו מותנה, ניתן להגיע על ידי אימון התודעה באיכויות המיטיבות של מוסריות, ריכוז ויכולת ההבחנה.

המטרה של מדיטציית הנשימה היא לעזור באימון זה. 

נשימה

המילה נשימה מתייחסת למגוון רחב של אנרגיות בגוף. באופן המובהק ביותר, ישנה את אנרגיית הנשימה הנכנסת והנשימה היוצאת. אנחנו נוטים לחשוב על הנשימה כאל האוויר שנכנס ויוצא מהריאות, אבל האוויר הזה לא היה יכול לנוע בגוף בלי אנרגיה גופנית, המפעילה את השרירים המושכים את האוויר פנימה ומאפשרים לו לצאת החוצה. כאשר אתה מודט על הנשימה, אתה יכול להתחיל עם תשומת לב לתנועת האוויר בגוף, אך לאחר שהרגישות שלך תתפתח, תהייה ממוקד יותר בתחושת האנרגיה. 

בנוסף לאנרגיית הנשימה הנכנסת והנשימה היוצאת, ישנם זרמי אנרגיה מעודנים יותר המתפשטים ברחבי הגוף כולו. ניתן לחוות את אנרגיות אלה כאשר התודעה הופכת לשקטה ורגועה יותר. ישנם שני סוגים של אנרגיות נשימה: אנרגיות הנמצאות בתנועה ואנרגיות יציבות, שאינן נעות. האנרגיות הנעות קשורות באופן ישיר לאנרגיית הנשימה הנכנסת והנשימה היוצאת. לדוגמה, ישנה זרימה של אנרגיה בעצבים, המורגשת כאשר כל השרירים המעורבים בתהליך הנשימה, אם כי בצורה מעודנת, מופעלים עם כל נשימה. זרם אנרגיה זה מאפשר לך לחוות תחושות בכל חלקי הגוף השונים, ולהניע את התחושות האלה לפי רצונך. ישנה גם זרימת אנרגיה המזינה את הלב עם כל נשימה, ואז, בזמן שהלב שואב ומזרים את הדם, האנרגיה מתפשטת מהלב אל חלקי הגוף השונים. ניתן לחוש את זרימת האנרגיה הזו כתנועה של הדם דרך כל כלי הדם השונים, והחוצה אל כל הנקבוביות של העור. 

בנוגע לאנרגיות היציבות, שאינן נעות: הן מתרכזות בנקודות שונות בגוף כמו בקצה עצם החזה, בחלק האמצעי של המוח, בכפות הידיים או בכפות הרגליים.  כאשר הנשימה הופכת לרגועה, ניתן להפיץ את האנרגיות האלה ולמלא את כל הגוף כולו עם תחושה של שקט ומלאות, המרגישה מוצקה ובטוחה. 

לחלק מהאנשים, תחושות אלה בחלקים השונים בגוף יכולות להיות מסתוריות - או אפילו דמיוניות. גם אם הרעיון של אנרגיות אלה נשמע לך זר, האנרגיות עצמן אינן זרות. הן יוצרות את הדרך בה אתה חווה את גופך מבפנים. אם הן לא היו קיימות מלכתחילה, לא היה לך שום דרך להרגיש היכן הגוף שלך נמצא.

בזמן שאתה מנסה להיות מודע לאנרגיות אלה, יש שלוש נקודות לשים לב אליהן:

 1. אינך מתעניין בנשימה כפי שרופא מתעניין בה או כפי שמכונה הנמצאת חיצונית לגוף שלך הייתה מבחינה בה. אתה מתעניין בנשימה כפי שרק אתה יכול להכיר אותה, כחלק מהחוויה הישירה שלך, מעצם זה שיש לך גוף. אם יש לך קושי לחשוב על אנרגיות אלה כ - "נשימה", ראה אם זה עוזר לך להתייחס אליהן כאל - "תחושות הנשימה" או "תחושות גופניות" - או בכל דרך המאפשרת לך ליצור קשר עם מה שבאמת נמצא שם. 

2. לא מדובר על ניסיון לייצר תחושות שאינן קיימות מלכתחילה. אתה פשוט הופך את עצמך לרגיש יותר כלפי התחושות שכבר קיימות שם, בתוך הגוף. כאשר נאמר לך, כחלק מהנחיות המדיטציה, לאפשר לאנרגיות הנשימה לזרום אחת אל השנייה, שאל את עצמך אם זה נראה לך שהאנרגיות שאתה חש אינן מחוברות אחת לשנייה. אם זה נראה שהן אינן מחוברות, שמור בתודעה את האפשרות שאנרגיות אלה יכולות להתחבר בכוחות עצמן. זאת המשמעות של לאפשר להן לזרום. 

3. אנרגיות אלה אינן אוויר. הן אנרגיות. אם, כאשר אתה מאפשר לאנרגיות הנשימה להתפשט ברחבי חלקי הגוף השונים, אתה שם לב שאתה מנסה לאלץ אנרגיה להיכנס אל אזורים אלו, הפסק והזכר לעצמך: אין צורך לאלץ את האנרגיה להיכנס פנימה. יש די והותר חלל, גם בחלקים המוצקים ביותר בגוף, כדי שאנרגיה זו תוכל לזרום בחופשיות פנימה. לכן, אין צורך להתאמץ יתר על המידה. אם ישנה תחושה של התנגדות לאנרגיה זו, היא נובעת מהדימוי שיש לך בנוגע אליה. נסה לדמות אותה בדרך היכולה להיכנס ולחדור דרך כל דבר בקלות. 

הדרך הטובה ביותר ליצור קשר עם אנרגיות אלה היא לעצום את עיניך, להבחין בתחושות האומרות לך היכן חלקי הגוף השונים שלך נמצאים, ואז לאפשר לעצמך להתייחס אל התחושות האלו כסוגים של אנרגיה. לאחר שרגישותך תתגבר בנוגע לתחושות אלה, ותוכל לראות כיצד הן משפיעות על אנרגיית הנשימה וגם מושפעות ממנה, יהיה לך קל וטבעי יותר להתייחס גם אליהן כסוגים של אנרגיית נשימה. זה מאפשר לך להפיק מהן את המרב. 

מדוע הנשימה

ישנן שתי  סיבות שבזכותן הנשימה נבחרה כנושא המדיטציה: היא  מהווה נושא טוב כדי לפתח את האיכויות הנדרשות לצורך: (1) ריכוז וגם (2) הבחנה.

1. ניתן לפתח בקלות את כל שלושת האיכויות הנדרשות, כדי לפתח ריכוז, על ידי מיקוד תשומת הלב בנשימה :

• ערנות: הנשימה היחידה בה אתה יכול להבחין היא הנשימה ברגע הנוכחי. כשאתה נמצא עם הנשימה, תשומת הלב שלך חייבת להיות נוכחת. הרגע הנוכחי הוא הזמן היחיד בו אתה יכול להתבונן על מה שמתרחש בגוף ובתודעה, בזמן  שדברים אלו באמת מתרחשים. בנוסף, הנשימה היא נושא למדיטציה שהולך איתך לכל מקום. כל עוד אתה עדיין בחיים, יש לך את הנשימה, ממש כאן, כדי להתמקד בה. המשמעות היא שאתה יכול למדוט על הנשימה כדי לפתח ערנות, בכל זמן ובכל מצב. 

• מיינדפולנס: מכיוון שהנשימה היא כל כך קרובה למודעות העכשווית שלך, קל לזכור אותה. אם אתה שוכח להישאר עם הנשימה, התחושה הפשוטה של הנשימה הנכנסת יכולה להזכיר לך לחזור אליה. 

• נלהבות: הנשימה היא אחד התהליכים הגופניים עליהם אתה יכול להפעיל שליטה באופן מודע. חלק חשוב בתרגול מדיטציית הנשימה הוא ללמוד לעשות שימוש מיומן בעובדה זו. אתה יכול ללמוד אלו דרכי נשימה מעוררות תחושות נעימות בגוף, ואלו דרכי נשימה מעוררות תחושות שאינן נעימות. אתה מפתח רגישות לעיתוי ולמקום: מתי וכיצד לשנות את הנשימה כדי להפוך אותה לנוחה יותר ומתי להניח לה לנפשה. בזמן שאתה מפתח את הידע הזה, אתה יכול להיעזר בו ככלי עזר כדי לפתח איכויות מיטיבות בתודעה.

ידע מסוג זה מגיע מתוך התנסות עם הנשימה ומהיכולת ללמוד להבחין בהשפעות של סוגי נשימה שונים, על הגוף ועל התודעה. אתה יכול לכנות את סוג ההתנסות הזו לעבוד עם הנשימה, מפני שיש לך מטרה שאתה נלהב לגביה: אימון התודעה. לעומת זאת, אתה יכול גם לכנות אותה לשחק עם הנשימה, מפני שהתנסות זו עם הנשימה מצריכה ממך להפעיל את הדמיון ואת יכולת ההמצאה שלך. כלומר, לחשוב על דרכי נשימה שונות ועל כיצד לדמות את הנשימה לעצמך. במקביל, זה יכול להיות מאוד מהנה ללמוד בעצמך כיצד לחקור ולגלות דברים בנוגע לגופך.

ישנן דרכים רבות בהן המשחק והעבודה עם הנשימה יכולות לעזור לטפח את האיכות של נלהבות בתרגול המדיטציה שלך. למשל, כאשר אתה לומד כיצד לנשום באופן המאפשר לך לחוש בנוח - לעורר את הגוף כאשר אתה מרגיש עייף, או להרגיע את הגוף כאשר אתה מרגיש מתוח - האפשרות להתיישב ולהתמקד ברגע הנוכחי, עם תחושה של רווחה פנימית, הופכת להיות קלה יותר. אתה מתחיל להתייחס לתרגול המדיטציה כהזדמנות לפתח תחושה מיידית של רווחה פנימית ולא כמטלה. זה מספק אנרגיה לתשוקה שלך, כדי שתוכל להמשיך ולדבוק בתרגול המדיטציה לטווח הארוך.

המשחק עם הנשימה עוזר לך גם להישאר ברגע הנוכחי - ולדבוק במדיטציה לאורך זמן - מפני שזה נותן לך משהו מעניין וסוחף לעשות, היכול להביא תועלת מיידית.  זה מונע ממך להשתעמם מהמדיטציה. כאשר אתה רואה את התוצאות הטובות הנובעות מהתאמת הנשימה, המוטיבציה שלך לחקור את פוטנציאל הנשימה במגוון רחב של מצבים שונים גוברת. למשל: כיצד להתאים את הנשימה כאשר אתה חולה, כיצד להתאים אותה כאשר אתה מרגיש מאוים פיזית או רגשית, וכיצד להתאים אותה כאשר אתה צריך להתחבר אל מאגרי אנרגיה כדי להתגבר על תחושה של תשישות.

ההנאה ותחושת הרעננות, המגיעים מהעבודה ומהמשחק עם הנשימה, מספקים לנלהבות שלך מקור הזנה  פנימי. המזון הפנימי הזה עוזר לך להתמודד עם חברים רעשניים ולא ממושמעים של מועצת התודעה שלא יניחו לך, אלא אם כן הם יקבלו תחושה מיידית של הנאה. אתה יכול להרפות ולשחרר תבניות של כיווצים בחלקי הגוף השונים - אחורי הידיים, כפות הרגליים, הבטן או החזה שלך - אם לא תעשה זאת, התבניות האלו יזינו דחפים שאינם מיטיבים. זה משכך את תחושת הרעב הפנימי, העלולה לדחוף אותך לעשות דברים שאתה יודע שהם אינם מיטיבים. לכן, בנוסף לעזרה עם הנלהבות שלך, עבודה עם הנשימה בדרך זו יכולה לעזור עם תרגול טוב ליבך.

2. מכיוון שיש קשר ישיר בין נלהבות ויכולת ההבחנה, פעולות המשחק והעבודה עם הנשימה עוזרות גם לפתח את יכולת ההבחנה.

• הנשימה היא מקום מושלם ממנו ניתן להתבונן על התודעה, מכיוון שהיא תהליך פיזיולוגי המגיב באופן מיידי לפעולותיה של התודעה עצמה. ככל שרגישותך לנשימה תתפתח, אתה תתחיל לראות ששינויים מעודנים בנשימה הם פעמים רבות סימנים לשינויים מעודנים בתודעה. זה יכול להפנות את תשומת ליבך אל התפתחויות שאינן מיטיבות בתודעה, כאשר פעילויות אלה מתחילות להתרחש, ולעזור לך לראות מבעד לבורות העשויה להוביל למתחים וסבל.

• תחושת הרווחה הפנימית, שהמשחק והעבודה עם הנשימה מעודדים, נותנת לך בסיס יציב ממנו ניתן להתבונן על מתח וסבל. אם תרגיש מאוים על ידי הסבל שלך, לא תהיינה לך את הסבלנות והסיבולת להן אתה זקוק כדי להתבונן ולהבין אותו לעומק. ברגע שתפגוש את הסבל שלך, אתה תרצה לברוח ממנו. אבל אם אתה שוהה בתחושת רווחה פנימית בגוף ובתודעה, לא תרגיש מאוים כל כך על ידי כאב או סבל. זה מאפשר לך להתבונן בכאב ובסבל בצורה יציבה יותר. אתה יודע שיש לך מקום בטוח בגופך בו הנשימה מרגישה בנוח - ואתה יכול למקד בו את תשומת ליבך, כאשר נדמה לך שמתח או סבל עלולים להכריע אותך. זה נותן לך ביטחון להעמיק את החקירה אל תוך הכאב.

• תחושה ההנאה המגיעה מריכוז, כאשר הוא הופך לצלול יותר, מאפשרת לך לראות רבדים מעודנים יותר של מתח בתודעה. זה כמו להיות שקט במיוחד, כדי שתוכל לשמוע צלילים מעודנים ומאוד רחוקים.

• היכולת להגשים את תחושת ההנאה הפנימית הזו גורמת לתודעה להיות במצב רוח הרבה יותר טוב, כך שהיא הרבה יותר מוכנה לקבל את העובדה שהיא גרמה סבל לעצמה. לאמן את התודעה להתבונן באופן כנה על האיכויות הלא מיטיבות שלה זה כמו לדבר עם אדם על המגרעות והחסרונות שלו. אם הוא רעב, עייף וקצר רוח, הוא לא יהיה מעוניין להקשיב למה שיש לך לומר. אתה צריך לחכות עד לאחר שהוא נח מספיק ומרגיש שבע, רק אז הוא יהיה מוכן להודות במגרעותיו. זה העניין העיקרי בקשר לתודעה: היא גורמת לעצמה סבל בגלל הטיפשות וחוסר המיומנות שלה, ובדרך כלל היא אינה מעוניינת להודות בעובדה הזו לעצמה. לכן אנו נעזרים בתחושת הרווחה הפנימית המגיעה כתוצאה מהמשחק והעבודה עם הנשימה, כדי לעורר מצב רוח טוב יותר בתודעה. כאשר התודעה נמצאת במצב רוח טוב כזה, היא תהייה מוכנה יותר להודות במגרעות שלה ולעשות משהו בקשר אליהן.

• בזמן שאתה משחק ועובד עם הנשימה, אתה תגלה שיש לך אסטרטגיות גם כדי להתמודד עם כאבים. לפעמים, אם תאפשר לאנרגיית הנשימה לזרום ישירות דרך הכאב, זה יעזור לך להפחית אותו. לכל הפחות, הכאב יהיה פחות לנטל על התודעה. זה מאפשר לך להתמודד עם כאבים עם יותר ביטחון. כך, הסבירות שתרגיש שהכאב מכריע אותך תפחת עוד ועוד.

• לבסוף, עבודה כזו עם הנשימה, מראה לך עד כמה יש ביכולתך לעצב את החוויה הנוכחית שלך - וכיצד אתה יכול ללמוד לעצב אותה בצורה מיומנת יותר. כפי שציינתי  קודם, התודעה היא בעיקר פעילה כאשר היא ניגשת אל החוויה. יכולת ההבחנה, גם כן, חייבת להיות פעילה ולהבין היכן התהליכים בתודעה הם מיטיבים והיכן הם אינם מיטיבים, בצורה שהם נותנים לדברים. יכולת ההבחנה אינה מגיעה רק מהתבוננות פסיבית בהופעה ובהעלמות של הדברים בתודעה שלנו, עליה לראות גם מדוע הם מופיעים ומדוע הם חולפים. כדי לעשות זאת, עליה לחקור - לנסות לגרום לאיכויות מיטיבות להופיע בתודעה וגם לנסות לפוגג איכויות מזיקות - כדי לראות אלה סיבות קשורות לאלה השפעות.

יכולת ההבחנה מגיעה בייחוד מכך שאתה בוחן ולוקח חלק בכוונותיך העכשוויות, כדי שתוכל לראות באיזו מידה כוונות אלה לוקחות חלק בעיצוב הדרך בה חוויות מופיעות וחולפות.

המונח הבודהיסטי לפעולת העיצוב הזו הוא ''פבריקציה11"- בדומה ליצירה  של אסטרטגיה - ויצירה זו מגיעה בשלוש צורות:

1. פבריקציה גופנית - הדרך בה אתה מייצר  את תחושת גופך, על ידי הנשימה הנכנסת והנשימה היוצאת. הדרך בה אתה נושם משפיעה על קצב הלב שלך, על שחרור של הורמונים אל תוך זרם הדם ועל הדרך בה אתה חווה את הגוף באופן כללי.

2. פבריקציה  מילולית - הדרך בה אתה מפנה מחשבות אל נושא מסוים ומעריך אותו. שני תהליכים אלו, של הפניית מחשבות והערכה, הם הבסיס לשיח הפנימי שלך. אתה מעלה בתודעה נושאים לחשוב עליהם ואז אתה מעיר הערות בקשר אליהם.

3. פבריקציה  מנטלית – הפבריקציה זו מורכבת מתפיסות ותחושות12. תפיסות הן התוויות והתיוגים שאתה נותן לדברים: המילים בעזרתן אתה משיים אותם, או הדימויים בתודעה המקושרים איתם ושולחים מסרים לא מילוליים בנוגע אליהם. תחושות הן הטעמים התחושתיים של עונג, כאב או תחושות שאינן מענגות או כואבות. תחושות אלה יכולות להיות פיזיות או מנטליות.

שלושת סוגי הפבריקציה אלה מעצבים את כל חוויותיך. לדוגמה: המעסיקה שלך קראה לך אל המשרד שלה לפגישה: בזמן שאתה עושה את דרכך לפגישה, אתה מעלה בתודעה חלק מהשיחות הקשות שהיו לך איתה בעבר - זוהי תפיסה, סוג של פבריקציה  מנטלית. אתה חושב על הנושאים השונים העשויים לעלות בפגישה, ומודאג מכך שהיא עלולה  לנזוף בך - זוהי פבריקציה מילולית. כתוצאה מחששותיך, נשימתך הופכת להיות עצורה וגורמת לדופק שלך להתגבר - זוהי פבריקציה גופנית. כל סוגי הפבריקציות  האלה מובילות לתחושה מנטלית ופיזית של אי נחת, ותחושת אי נחת זו היא צורה נוספת של פבריקציה  מנטלית. ברגע שאתה פותח את דלת המשרד שלה, צורות הפבריקציה  אלה גורמות לך לפתח נטייה להגיב בצורה מוגזמת, גם כלפי הביטויים הקלים ביותר של מורת רוח או זלזול במילים ובשפת הגוף של מעסיקתך - או אפילו לראות ביטויים כאלו גם כאשר הם אינם באמת קיימים.

זוהי דוגמה למקרה בו שלושת צורות הפבריקציה האלה מנתבות אותך אל הפגישה באופן שישפיע לא רק על חווית הפגישה שלך, אלא גם על האופן בו המעסיקה שלך חווה אותך. אפילו לפני תחילתה, אתה מגביר את הסיכויים שהפגישה לא תצלח.

אבל אתה גם יכול להשתמש בכוח הפבריקציה כדי לנתב את הפגישה אל כיוון אחר: לפני שאתה פותח את הדלת, אתה עוצר כדי לקחת מספר נשימות עמוקות ומרגיעות (פבריקציה גופנית יחד עם פבריקציה מנטלית של תחושה מרגיעה), ולאחר מכן נזכר בעובדה שהמעסיקה שלך מתמודדת לאחרונה עם מתחים רבים (תפיסה כסוג של פבריקציה מנטלית). אתה שם את עצמך בנעליים שלה וחושב על דרכים לגשת לפגישה עם גישה של שיתוף פעולה (מחשבות מכוונות והערכה כסוג של פבריקציה מילולית). אתה פותח את דלת  אל פגישה אחרת.

שלושת סוגי הפבריקציה אלה אינם מעצבים רק את הנסיבות החיצוניות שלך. הם גם - ובעיקר - התהליכים המעצבים את חברי ''מועצת התודעה'' השונים, וגם את האמצעים בעזרתם חברי המועצה השונים משפיעים ומושפעים אחד על השני. פבריקציות מילוליות הן הדרך הברורה ביותר שבעזרתה חברים אלו צועקים או לוחשים אחד באוזני השני - האוזניים הפנימיות הרבות שלך.

אבל פבריקציות  מילוליות הן לא הדרך היחידה. למשל, אם אחד מחברי המועצה תומך בכעס, הוא יחטוף את הנשימה שלך ויהפוך אותה למאומצת ולא נוחה. זה גורם לך להאמין שעליך להוציא את התחושה הלא נעימה הזו, המקושרת עם הכעס, מחוץ למערכת שלך - על ידי כך שתגיד או תעשה משהו תחת השפעתה. כעס יגרום גם להבזקים של תפיסות ודימויים של סכנה וחוסר צדק להופיע בתודעה. באופן דומה, מפיקי טלוויזיה שפלים עשויים להבזיק מסרים תת הכרתיים על מסך הטלוויזיה שלך, כדי לגרום לך לשנוא ולפחד מאנשים שהם אינם אוהבים.

מכיוון שאנחנו בורים לגבי הרבדים הרבים בהם פבריקציות אלה מעצבות את הפעולות שלנו, אנחנו סובלים ממתחים. כדי להביא את הסבל הזה לסיום, אנחנו מוכרחים להביא את פבריקציות אלה אל תוך אוֹרָם של הערנות ויכולת ההבחנה שלנו.

עבודה ומשחק עם הנשימה הן דרכים אידיאליות לעשות זאת, מכיוון שכאשר אתה עובד עם הנשימה, אתה מאגד את כל שלושת סוגי הפבריקציה האלה. אתה מווסת ומתבונן בנשימה; אתה חושב על הנשימה ומעריך אותה; אתה משתמש בתפיסות בנוגע לנשימה כדי להישאר איתה, ואתה מעריך את התחושות שעולות בזמן שאתה עובד עם הנשימה.

כך מתאפשר לך להיות רגיש יותר לפבריקציה של המתרחש בהווה. אתה מתחיל לראות כיצד מועצת התודעה יוצרת עונג וכאב, לא רק בזמן תרגול המדיטציה אלא כל הזמן. על ידי כך שאתה לוקח חלק פעיל בתהליך הפבריקציה הזה - מתוך מודעות ובעזרת ידע ויכולת ההבחנה - אתה יכול לשנות את מאזן הכוחות בתודעה. אתה דורש מחדש את הנשימה שלך, המחשבות שלך, התפיסות והתחושות שלך. כך הם יוכלו לחזק את חברי המועצה המיומנים, ולא להיות תחת שליטתם של החברים הלא מיומנים. למעשה, אתה יכול ליצור חברי מועצה חדשים, מיומנים אף יותר, כאלו היכולים לעזור לך להתקדם בדרך.

בדרך זו, אתה לוקח את אחת  מהבעיות של התודעה - החלוקה שלה לקולות רבים ושונים, "אנים" רבים שונים - והופך זאת ליתרון. בזמן שאתה מפתח כישורים חדשים במדיטציה, אתה מאמן חברי מועצה חדשים היכולים לפעול בהגיון ולגייס חברים חסרי סבלנות, כדי להראות להם כיצד לשתף פעולה במטרה למצוא אושר אמיתי. בנוגע לחברי המועצה אותם לא ניתן לגייס, הם מאבדים בהדרגתיות את יכולת השפעתם מכיוון שההבטחות שלהם לגבי אושר אינן משתוות להבטחות של חברי המועצה החדשים שאכן מספקים אושר. לכן, החברים שאינם מיומנים בעליל נעלמים בהדרגה.

לאחר שתרגול הריכוז ויכולת ההבחנה שלך מתפתחים, אתה הופך להיות רגיש יותר לסבל ולמתחים הנגרמים על ידי פבריקציות גופניות, מנטליות ומילוליות, אפילו בפעילויות אותן החשבת בעבר כנעימות. זה גורם לך להיות נלהב אף יותר בחיפושיך אחר שחרור. כאשר יכולת ההבחנה רואה שהדרך בה אתה מייצר סבל ומתחים ברגע ההווה אינה הכרחית, אתה מאבד את התיאבון שלך לפבריקציות האלה ויכול לאפשר להן לעצור. כך התודעה הופכת לחופשיה.

בתחילת התרגול במדיטציה, אתה משיג את החופש הזה צעד אחר צעד, החל מרבדי הפבריקציה הברורים ביותר. כאשר המדיטציה מתפתחת, יכולת ההבחנה משחררת אותך מרבדים מעודנים יותר ויותר, עד אשר היא יכולה להניח לרבדים המעודנים ביותר החוסמים את הדרך אל ממד בלתי מיוצר: ממד בלתי מותנה, המהווה את האושר האולטימטיבי. הטעימה הראשונה שלך מממד זה מראה לך שההנחה החשובה ביותר בבסיס מדיטציית הנשימה היא נכונה: אושר בלתי מותנה הוא אפשרי. אף על פי שעדיין, בשלב זה, הטעימה שלך מהממד הזה לא מפסיקה את המתח והסבל לחלוטין, היא מאוששת שאתה נמצא על הדרך הנכונה. תוכל לבטח להגיע אליו. ובשלב ההוא, לא יהיה לך כל צורך בספרים כמו ספר זה.

מכיוון שהנשימה כל כך עוזרת בפיתוח שלושת היבטי הדרך המובילה אל עבר אושר בלתי מותנה - מוסריות, ריכוז ויכולת ההבחנה - היא נושא  אידיאלי לאימון התודעה, כדי שתוכל לחוות בעצמה את האושר הזה.