top of page

ישנוניות

אם אתה מרגיש ישנוני, הצעד הראשון הוא לא להתייחס לכך בהכרח כסימן שאתה זקוק לנוח. פעמים רבות התודעה משתמשת בישנוניות כדי להימנע מנושא העומד לצוף ממעמקיך הפנימיים. כמודט, אתה רוצה לדעת על נושאים עמוקים אלו, כדי שלא תיתן לעצמך ליפול בפח על ידי הישנוניות המזויפת הזו. עליך לבחון אותה בכל פעם שאתה נתקל בה.

1. המבחן הראשון הוא  לשנות את נושא המדיטציה שלך. כאשר אתה עם הנשימה, תוכל לשנות את הקצב והמרקם של הנשימה, או את נקודת המיקוד. לדוגמה:

  • אם נשימה קצרה ועדינה גורמת לך לישנוניות, אתה יכול להפוך את הנשימה הנכנסת לארוכה ואת הנשימה היוצאת לקצרה, או לנשום בדרך כבדה יותר.

  • אם התמקדות בנקודה אחת גורמת לך להיות ישנוני, נסה להתמקד בשתי נקודות.

  • אתה יכול לשנות את נקודת מיקודך בנשימה כל שלוש או חמש נשימות. עקוב אחר מפת הדרך של הצעד השלישי, בחלק העוסק בהתמקדות בנשימה, או כל מפת דרך אחרת המתאימה לך.

  • נסה להעריך את אנרגיית הנשימה באזורים הגופניים להם אתה נוטה להקדיש פחות תשומת לב.

 

אם מחשבה העוסקת בעבודתך או בתחומי אחריות אחרים מופיעה בתודעה כאשר אתה מודט, תגיד לעצמך שתטפל בזה מיד אחרי שתצא מהמדיטציה. או שאתה יכול להחליט לשים בצד פרק זמן של חמש או עשר דקות  בסיום המדיטציה, במיוחד בשביל לחשוב על עניינים בחיים שלך הדורשים התייחסות רצינית.

 

אפשרות נוספת היא לשנות את נושא המדיטציה שלך באחד מנושאי המשנה הרשומים בנספח. הרהור בנוגע למוות - על כך שהמוות עשוי להתרחש בכל רגע - הוא יעיל במיוחד כאשר ישנוניות מגיעה יחד עם עצלות. אפשרות נוספת היא לדקלם לעצמך פואמה, קטע של מזמור מסורתי, או תפילה שאולי למדת בעל פה.

2. המבחן השני הוא לשנות את תנוחת המדיטציה שלך. קום מהמדיטציה ושפשף את הגפיים עם ידיך. אם אתה מתרגל בלילה וניתן לראות את השמיים, הסתכל מעלה אל הכוכבים כדי לרענן את התודעה. שטוף את פניך, ולאחר מכן חזור אל תנוחת הישיבה.

3. המבחן השלישי הוא לקום ולתרגל מדיטציה בהליכה. אם הליכת המדיטציה אינה מסירה את הישנוניות, נסה ללכת בזהירות אחורה כדי לראות אם הפחד להיתקל במשהו משאיר אותך ער.

אם הישנוניות נשארת, זה סימן שהגוף זקוק למנוחה. שכב ותרגל עד אשר תרדם. אך לפני שאתה נרדם, הבטח לעצמך שתקום ותתרגל מייד לאחר שתתעורר. אתה לא תמשיך להתפלש בעונג הנובע מהשכיבה.

ריכוז אשלייתי

ריכוז אשלייתי הוא מצב תודעתי עם קשר הדוק לישנוניות. התודעה אמנם שקטה, אבל אינך מודע בבהירות היכן ממוקדת תשומת ליבך. כאשר אתה יוצא מריכוז אשלייתי, אתה עשוי לתהות אם ישנת או היית ער. מצב זה עשוי להתרחש כאשר הנשימה הופכת לנוחה אבל אינך מפיץ את המודעות שלך אל חלקים אחרים של הגוף. אתה ממוקד באזור קטן, וכאשר הנשימה באזור זה מרגישה מאוד מעודנת ונוחה, אתה מאבד קשר איתה ומחליק אל תוך מצב תודעתי נעים, שקט, אך מטושטש.

 

דרך אחת למנוע זאת היא, ברגע שהנשימה הופכת לנוחה, להתחיל מייד לסרוק את שאר חלקי הגוף. נסה לחוש כיצד אנרגיית הנשימה זורמת בכל הפינות החבויות של הגוף, כל הדרך מטה אל המרווחים שבין האצבעות והבהונות.

העיקרון החשוב כאן הוא זה: כאשר נוח לתודעה היא צריכה לעשות קצת עבודה. אחרת, היא תסחף אל תוך ישנוניות. כל עוד העבודה נשארת בתוך גבולות הגוף היא לא תפריע לריכוז שלך. למעשה, העבודה הזו תגרום לריכוז שלך להיות חזק ועמיד אף יותר. התופעה של "ניקור" - כלומר לשבת בדממה ואז להתעורר בפתאומיות בגלל שהראש שלך נופל קדימה -  נובעת מסיבות דומות ויכולה להיפתר בדרכים דומות.

רעשים חיצוניים

 

אם אתה מוצא את עצמך מתלונן בקשר לרעשים חיצוניים בזמן שאתה מודט, הזכר לעצמך שהרעש אינו מפריע לך. אתה מפריע לרעש. האם אתה יכול לתת לרעש להתקיים מבלי שתעיר הערות לגביו? אחרי הכל, לרעש אין כוונה להפריע לך. בנוסף, חשוב על כך שהגוף שלך דומה לרשת על חלון גדול והרעש דומה לרוח העוברת דרך הרשת. במילים אחרות, אינך מגלה התנגדות כלפי הרעש, אבל אתה גם לא נותן לעצמך להיות מושפע ממנו. הרעש עובר דרכך מבלי לגרום למגע פיזי או מנטלי.

bottom of page