תרגול מתקדם
מדיטציית הנשימה היא תרגול אידיאלי כדי להעלות מצבי ריכוז חזקים הנקראים ג’האנה. לאחר מכן, ג’האנה מספקת את הבסיס האידיאלי כדי לעורר תובנות העשויות לשחרר את התודעה מדרכי הפעולה הרגילות שלה, הגורמות לה להביא על עצמה מתחים וסבל. תובנות אלה יכולות, בסופו של דבר, להוביל אל חוויה של שחרור אל תוך הממד הבלתי מותנה - הנקרא האלמוות - בו כל המתחים והסבל מסתיימים. אז ישנם שלושה היבטים לתרגול מתקדם: ג'האנה, תובנה ושחרור.
ג'האנה
הקאנון הפאלי מתאר ארבעה שלבים של ג’האנה, וחמישה הישגים חסרי צורה - מצבים של ריכוז בהם אין חוויה של צורת הגוף - המתבססים על הג’האנה הרביעית כנקודת ההתחלה שלהם. כתבים הנשענים על הקאנון הפאלי יצרו מפה של תיאורים אלו, ורשמו את הגורמים המרכיבים את כל מצבי הג’האנה או את ההישגים חסרי הצורה.
כאשר קוראים את הרשימות האלה חשוב להבין שהן אינן מתכונים. למשל, אתה לא יכול לקחת את חמשת המרכיבים של הג’האנה הראשונה, לצרף אותם יחד, ולצפות להגיע אל הג’האנה הראשונה. זה יהיה כמו לשמוע שהפרי הטרופי דוריאן1 מריח כמו פודינג בשילוב עם שום ומכיל ציאניד בכמות קטנה, מעט ויטמין E וכמות גדולה של אשלגן. אם תצרף את כל המרכיבים האלו יחד בתקווה לקבל דוריאן, אתה תקבל למעשה בלגן ארסי.
הרשימות של מרכיבי הג’האנה דומות יותר לביקורת בנוגע למסעדה: הן אומרות לך מה יהיה הטעם של גרסה מוצלחת של תבשיל מסוים, אבל הן לא אומרות לך כיצד להכין את התבשיל. לכן, כדי להפיק את המרב מהביקורת, אתה יכול לשלב אותה עם מתכון - כך תוכל לקבל מושג טוב יותר לגבי כיצד המתכון אמור לעבוד. זה מה שמוצע בפרק זה.
המתכון הבסיסי לג’האנה ניתן בפרק הראשון והשני של ספר זה. כאשר אתה מתמקד בנשימה, עוקב אחר המתכון, והדברים מתקדמים היטב - הנה כמה מהחוויות להן אתה יכול לצפות.
הג'האנה הראשונה
מסורתית, לג’האנה הראשונה יש חמישה מרכיבים: מחשבות מכוונות, הערכה, עיסוק מתמשך בדבר יחיד (הנושא בו אתה מתמקד), תחושת התעלות ועונג. שלושת המרכיבים הראשונים הם הסיבות; שני האחרונים הם התוצאות. במילים אחרות, אתה לא עושה את תחושות ההתעלות והעונג. הן מתרחשות כאשר אתה עושה את שלושת הגורמים הראשונים היטב. במקרה זה, הכוונה של מחשבות מכוונות היא שאתה ממשיך לכוון את מחשבותיך אל הנשימה. אינך מכוון אותן לאף מקום אחר. זהו הגורם שעוזר לך להישאר מרוכז בדבר אחד.
הערכה היא מרכיב של יכולת ההבחנה הכוללת מספר פעילויות. אתה מעריך כמה נוחה הנשימה מרגישה, וכמה אתה מצליח להישאר עם הנשימה. אתה חושב על דרכים לשיפור הנשימה שלך, או לשיפור דרך ההתמקדות שלך בנשימה; ולאחר מכן אתה מנסה אותן, ומעריך את התוצאות של הניסויים שבצעת. אם דרכי שיפור אלה אינן מביאות תוצאות טובות, אתה מנסה לחשוב על גישות חדשות. אם הן כן מביאות תוצאות טובות, אתה מנסה להבין כיצד ניתן להפיק מהן את המרב. חלק אחרון זה של מרכיב ההערכה כולל גם את פעולת ההפצה של אנרגיית הנשימה הטובה אל תוך חלקי הגוף השונים, ובנוסף, את הרחבת תשומת ליבך כך שתמלא את הגוף כולו, ולאחר מכן שימור תחושת הנשימה ותשומת הלב הכלל הגופיים האלה.
להערכה יש תפקיד גם בהתנערות ממחשבות נודדות העשויות לעלות בזמן התרגול: היא מבצעת אומדן מהיר בנוגע לנזק שיגרם לריכוז שלך אם תלך אחרי מחשבות כאלה, ומזכירה לך מדוע אתה מעוניין לחזור לנושא הריכוז. כאשר המדיטציה מתנהלת היטב, ליכולת ההערכה יש פחות עבודה לעשות בעניין זה והיא יכולה להתמקד ללא הפרעה בנשימה ובאיכות המיקוד שלך בנשימה.
בקצרה, ליכולת ההערכה יש גם תפקיד פסיבי וגם תפקיד אקטיבי בדרך התייחסותך לנשימה. התפקיד הפסיבי הוא לקחת צעד אחורה ופשוט להתבונן על איך הדברים מתנהלים. בתפקיד זה, יכולת ההערכה מפתחת את הערנות שלך ואת המתבונן הפנימי שלך, עליו דיברתי בחלק הראשון. התפקיד האקטיבי של יכולת ההערכה הוא לשפוט את מה שראית ולהבין מה עליך לעשות עם הדברים. אם אתה שופט שתוצאות הפעולות המנטליות שלך אינן מספקות, אתה מנסה למצוא דרכים כדי לשנות את מה שאתה עושה, ואז מעמיד את הרעיונות שלך במבחן התוצאה. אם התוצאות הן כן מספקות, אתה חושב על דרכים כדי לשמר אותן ולהפיק מהן את המרב. בדרך זו אתה מפתח את העושה הפנימי שלך, כדי שיוכל להיות מיומן יותר בעיצוב מצבך התודעתי.
למונח עיסוק מתמשך בדבר יחיד יש שתי משמעותיות: ראשית, הוא מתייחס לעובדה כי מחשבותיך המכוונות ויכולת ההערכה שלך נשארים ממוקדים רק בנשימה. במילים אחרות, אתה נשאר ממוקד בעיסוק יחיד, במובן שעיסוק זה הוא הדבר היחיד בו אתה מתרכז.
שנית, אתה נשאר ממוקד בעיסוק יחיד במובן שישנו רק דבר אחד - הנשימה - הממלא את המודעות שלך. למשל יתכן ותשמע צלילים מחוץ לגוף, אבל הקשב שלך לא ירדוף אחריהם. הם נמצאים לגמרי ברקע. (נקודה זו מתייחסת לכל מצבי הג’האנה ואף למצבים חסרי הצורה, אף כי חלק מהאנשים מדווחים כי אינם שומעים צלילים כאשר הם מגיעים אל המצבים חסרי הצורה.)
כאשר מרכיבים אלו יציבים ומבוצעים במיומנות, מופיעות תחושות של התעלות ועונג. המילה "התעלות" היא תרגום של המילה הפאלית - פיטי - שמשמעותה יכולה להיות גם התרעננות. כעיקרון, היא סוג של אנרגיה וניתן לחוות אותה בדרכים רבות: כתחושה שקטה ודוממת של מלאות בגוף ובתודעה; או כאנרגיה נעה, כמו התרגשות הנעה ברחבי הגוף או גלים ששוטפים אותך. לפעמים תחושת ההתעלות תגרום לגוף לזוז. עבור חלק מהאנשים זוהי חוויה אינטנסיבית, לאחרים היא חוויה עדינה. זה נקבע, באופן חלקי, בהתאם למידת הרעב שיש לגופך לאנרגיה זו. אם גופך מאוד רעב, החוויה תהייה אינטנסיבית. אם הוא אינו מאוד רעב, יכול להיות שהחוויה בקושי תורגש.
כפי שאמרתי בחלק השני, רוב האנשים מוצאים את תחושת ההתעלות כנעימה, אבל לחלק היא אינה נעימה. בכל מקרה, החלק החשוב הוא לא להתמקד בתחושת ההתעלות, אלא להישאר ממוקד בנשימה. תן לתחושת ההתעלות הזו לנוע להיכן שהיא רוצה. אינך צריך לנסות לשלוט בה. אם לא תניח לתחושת ההתעלות ובמקום זאת תנסה לשלוט בה, אתה תעזוב את מרכיבי הריכוז - מחשבות מכוונות, הערכה ועיסוק מתמשך בדבר יחיד - והריכוז שלך יתפרק.
עונג הוא תחושה של קלות ורווחה פנימית המגיעה כאשר הגוף חש רגוע ושליו בגלל הנשימה, והתודעה מוצאת עניין מענג בעבודת המדיטציה. גם במקרה זה חשוב לשמור על המיקוד בנשימה ולא בעונג, מכיוון שאם תתמקד בעונג אתה תאבד את הקשר עם הסיבות לריכוז.
במקום זאת, השתמש במודעות לנשימה וביכולת ההערכה שלך כדי לאפשר - זוהי המילה המתאימה: לאפשר - לתחושות ההתעלות והעונג למלא את הגוף. כאשר תחושת ההתעלות והעונג יחדרו אל תוך הגוף לחלוטין, הם יחזקו את המיקוד היחיד שלך, ואת עיסוקך המתמשך עם תחושת הנשימה הכלל גופית. בדרך זו, פעולת ההערכה, במקום שתהייה חוסר יציבות מצערת בריכוזך, למעשה מחזקת אותו, כך שהתודעה תהייה מוכנה להשתקע בריכוז יותר בבטחה.
כאשר אתה עובד עם הנשימה בדרך זו, אתה תבחין כי למודעות שלך יש שני היבטים: מודעות ממוקדת ומודעות הרקע שכבר נוכחת בגופך. מודעות הרקע היא פשוט יכולתך לקלוט את הטווח המלא של הגירויים הסנסורים אשר מגיעים מכל חלקי גופך השונים. המודעות הממוקדת נמצאת בנקודה אליה אתה מפנה תשומת לב מיוחדת לגירויים אלו, ומפתח אותם הלאה. חלק מתפקידי יכולת ההערכה שלך הוא להפגיש בין שני ההיבטים האלו של המודעות שלך. מודעות הרקע כבר שם, בדיוק כמו אנרגיית הנשימה הנמצאת תמיד ברקע בגוף. השאלה - לגבי מודעות הרקע וגם לגבי אנרגיית הרקע – היא: האם המודעות מלאה? זכור, כאשר אתה עוסק עם הנשימה אינך מנסה לדחוף אותה בכוח אל תוך אזורים בהם היא מעולם לא הייתה. אתה פשוט מאפשר לכל היבטי אנרגיית הנשימה להתחבר. אתה רוצה שהמודעות הממוקדת שלך תתחבר עם מודעות הרקע, כך שהן יוכלו ליצור שלם, מוצק וערני לגמרי. כאשר הנשימה ותשומת הלב מתחברות בדרך זו, אתה נכנס אל תוך הג’האנה השנייה.
הג'האנה השנייה
לג'האנה השנייה יש שלושה מרכיבים: עיסוק מתמשך בדבר יחיד, תחושת התעלות ועונג. כאשר הנשימה והמודעות הופכות לאחת, הן מתחילות להרגיש רוויות. לא משנה כמה אתה מנסה להפוך אותן למלאות יותר, הן אינן יכולות להתמלא יותר מכך. בשלב זה, למחשבות המכוונות וליכולת ההערכה אין כל עבודה נוספת לעשות. אתה יכול להניח להן. זה מאפשר לתודעה להיכנס אל תחושה חזקה אף יותר של אחדות. המודעות הממוקדת ומודעות הרקע שלך הופכות להיות, בצורה איתנה, אחת, ובהמשך הופכות להיות אחת עם הנשימה.
למעשה, בג’האנה הראשונה, הייתה מצידך הזדהות עם חלק אחד של הנשימה שלך וחלק אחד של המודעות שלך, בזמן שעבדת על חלק אחר של הנשימה שלך באמצעות חלק אחר של המודעות שלך. עכשיו, הקווים המפרידים האלו מחוקים. המודעות הופכת לאחת, הנשימה הופכת לאחת ושתיהן הופכות למאוחדות, אחת עם השנייה. אנלוגיה נוספת היא לחשוב על התודעה כעדשה של מצלמה. בג’האנה הראשונה, נקודת המיקוד נמצאת בקדמת העדשה. בשנייה, היא זזה אל תוך העדשה עצמה. תחושת האחדות הזו נשמרת לאורך כל מצבי הג’האנה הנותרים, עד לשלב הידוע כממד האינסופי של ההכרה (ראה מטה).
כאן, בג’האנה השנייה, העונג וגם תחושת ההתעלות הופכים למודגשים יותר, אבל אין צורך להפיץ אותם באופן מודע ברחבי הגוף. הם מפיצים את עצמם. תחושת ההתעלות, מאידך, היא אנרגיה נעה. למרות שהיא עשויה להרגיש מרעננת בהתחלה, בסופו של דבר היא עלולה להיות מעייפת. כאשר זה קורה, נסה ללטש את מיקוד תשומת הלב שלך לנדבך של אנרגיית הנשימה שאינו מושפע מהתנועתיות של תחושת ההתעלות. אתה יכול להתייחס לזה כמו לכיוון של מכשיר רדיו, מתחנה המנגנת מוזיקה רועשת אל תחנה עם מוזיקה שקטה יותר. למרות שגלי הרדיו של שתי התחנות יכולים להתקיים באותו המקום, פעולת ההתכווננות לאחת מהתחנות מאפשרת לך להניח לאחרת. כאשר תוכל להישאר עם רמת האנרגיה המעודנת יותר, אתה נכנס אל תוך הג’האנה השלישית.
הג'האנה השלישית
לג'האנה השלישית יש שני מרכיבים: עיסוק מתמשך בדבר יחיד ועונג. כאן, תחושת העונג מרגישה שקטה מאוד בגוף. כאשר היא ממלא את הגוף, אין תחושה שאתה ממלא את הגוף עם אנרגיית נשימה נעה. במקום זאת, אתה מאפשר לגוף להתמלא עם אנרגיה מוצקה ושקטה. אנשים מתארים את הנשימה הזו גם כ - "חסינה" או "מתכתית." ישנה עדיין תחושה מעודנת של זרימת הנשימה בקצוות הגוף, אבל היא מורגשת כמים המתנדפים מסביב לקובית קרח, מקיפים את הקובייה אך לא גורמים לה להתרחב או להתכווץ. מכיוון שהתודעה אינה צריכה להתעסק עם תנועת הנשימה, היא יכולה להפוך לנינוחה ושקטה יותר. גם התודעה נהיית מוצקה ומיושבת, בנוכחות העונג הגופני. כאשר התודעה הופכת, בדרך זו, למרוכזת ושקטה אף יותר, היא נכנסת אל תוך הג’האנה הרביעית.
הג'האנה הרביעית
לג’האנה הרביעית יש שני מרכיבים: עיסוק מתמשך בדבר יחיד והשתוות הנפש. בנקודה זו, גם התנועה המעודנת של הנשימה הנכנסת והנשימה היוצאת הופכת לשקטה. אין גלים או פערים באנרגיית הנשימה. מכיוון שהתודעה כל כך שקטה, המוח ממיר פחות חמצן אל פחמן דו חמצני והחיישנים הכימיים, המופעלים בתגובה לעודף בפחמן דו חמצני בגוף, אינם מרגישים צורך לומר לגוף לנשום. כמות החמצן שהגוף סופג באופן פסיבי מספיקה כדי לספק את צרכיו. מודעות ממלאת את הגוף, נשימה ממלאת את הגוף, נשימה ממלא את המודעות: זהו עיסוק מתמשך בדבר יחיד מוחלט. זוהי גם הנקודה בתרגול הריכוז בה המיינדפולנס הופך לטהור: אין מרווחים ביכולת שלך לזכור להישאר עם הנשימה. מכיוון שגם התודעה וגם הנשימה שקטות, השתוות הנפש הופכת לטהורה גם כן. התודעה נמצאת באיזון מוחלט.
לאחר שלמדת כיצד לשמר את תחושת האיזון השקטה הזו בנשימה, תוכל להתמקד גם באיזון שאר מאפייני הגוף. תחילה אזן את החום והקור. הבחן היכן נמצאת הנקודה הקרה ביותר בגוף. התמקד בקרירות בנקודה הזו ולאחר מכן אפשר לקרירות להתפשט, בדומה לדרך בה הפצת את הנשימה השקטה. בדומה לכך, אם אתה מרגיש שקר לך מדי, מצא את הנקודה החמה ביותר בגוף. לאחר שתוכל לשמר את מיקודך בחמימות בנקודה זו, אפשר לתחושת החמימות להתפשט. לאחר מכן, ראה אם אתה יכול להביא את הקרירות ואת החמימות לאיזון, כך שהגוף ירגיש בדיוק נכון.
בדומה לכך בנוגע למוצקות הגוף: התמקד בתחושות הנראות שהן הכבדות או המוצקות ביותר בגוף. לאחר מכן אפשר למוצקות זו להתפשט ברחבי הגוף. אם הגוף מרגיש כבד מדיי, חשוב על כך שהנשימה השקטה הופכת אותו לקליל יותר. נסה למצוא איזון, כך שלא תרגיש כבד מדי או קל מדי.
התרגיל הזה הופך את הגוף לנוח יותר, כבסיס לריכוז מוצק יותר, וגם מאפשר לך להכיר את המאפיינים המרכיבים את תחושת הגוף הפנימית שלך. כפי שצויין בפרק השני, היכרות עם מאפיינים אלו מספקת לך ארגז כלים מועיל כדי להתמודד עם כאב וחוויות חוץ גופיות. התרגיל הזה גם מספק ניסיון בלראות את הכוח של תפיסותיך: רק להבחין בחוויה מסוימת ולתת לה תווית יכול להפוך אותה לחזקה יותר.
ארבעת הג'האנות מתמקדות באותו הנושא - הנשימה - אבל הדרך בה הן מתייחסות לנשימה הופכת בהדרגתיות למעודנת יותר. ברגע שהתודעה מגיעה אל הג'האנה הרביעית, זה יכול ליצור את הבסיס להישגים חסרי הצורה2. כאן, בהישגים חסרי הצורה, מערכת היחסים בין השלבים היא הפוכה: כל ההישגים חסרי הצורה מתייחסים אל נושא המדיטציה שלהם באופן דומה - עם השתוות הנפש והמיקוד היחיד של הג'האנה הרביעית - אבל הם מתמקדים בנושאים שונים. כאן נדון רק בארבעת המצבים חסרי הצורה הראשונים, מכיוון שהחמישי - הכחדת התפיסות והתחושות - נמצא מעבר להיקף של ספר זה.