nobal elephant.jpeg

חזיונות וסימנים - חלק 1

 

שנה אחת – כאשר אג'אהן פואנג ביקר רופא סיני בבנגקוק בגלל מחלת העור שלו ושהה בואט אסוקארם – קבוצה של נזירות ומתרגלים שאינם נזירים הגיעו מדי ערב כדי לתרגל אתו מדיטציה. חלק מחברי הקבוצה היו מדווחים על כך שהיה להם חיזיון כזה או אחר במהלך תרגול המדיטציה שלהם, ובסופו של דבר אחת מהנזירות התלוננה: "אני יודעת שהתודעה שלי אינה בורחת לשום מקום; היא נשארת בדיוק עם הנשימה כל הזמן, אז למה אין לי חזיונות כאלו כמו לכל האנשים האחרים?"

 

אג'אהן פואנג ענה לה: "את יודעת כמה את ברת מזל? לאנשים שיש להם חזיונות, הדבר הזה, הדבר ההוא, והדבר האחר תמיד מגיעים כדי להפריע. אבל לך אין קארמה ישנה שחוסמת את דרכה של המדיטציה שלך, אז את יכולה להתמקד ישירות על התודעה מבלי להסתבך עם דברים חיצוניים כלל."

"אין מה לְהיִדָהֵם מאנשים עם חזיונות. חזיונות אינם דבר מלבד חלומות. יש חזיונות אמיתיים ויש כוזבים. אתה לא באמת יכול לבטוח בהם." 

עקרת בית מבנגקוק שתרגלה מדיטציה עם אג'אהן פואנג שמעה את חלק מתלמידיו האחרים אומרים שמדיטציה ללא חזיונות היא הדרך הישרה. מסתבר שהיו לה חזיונות שכיחים במדיטציה שלה, לכן, כאשר שמעה זאת, זה גרם לה לתהות מדוע הדרך שלה היא כל כך מעוקלת ומפותלת.

 

כאשר היא שאלה את אג'אהן פואנג לגבי זה, הוא אמר לה: "כשיש הרבה חזיונות במדיטציה שלך, זה כמו שיש הרבה ירוקים שופעים ופראיים שגדלים בצידי דרכך. את יכולה לאסוף אותם בזמן שאת צועדת, כדי שיהיה לך מה לאכול לאורך הדרך, ואת תגיעי אל סופה בדיוק כמו כל האנשים האחרים.

 

בנוגע לאנשים אחרים, הם עשויים לראות ירוקים מבלי לאסוף אותם, או שהם עשויים שלא לראות אותם כלל – בגלל שדרכם עוברת דרך אדמה צחיחה."

 

"אנשים שמתרגלים ריכוז נופלים לאחת משתי קבוצות: אלו שיש להם חזיונות באמצעות העיניים שלהם כאשר התודעה שלהם נרגעת, ואלו שיש להם חזיונות באמצעות הגוף. האנשים בקבוצה הראשונה הם אלו אשר רואים חזיונות של אנשים, חיות, מה שלא יהיה. לאנשים בקבוצה השנייה אין חזיונות, אבל כאשר תודעתם נרגעת גופם ירגיש כבד או קל, גדול או קטן, וכך הלאה – באופן לא רגיל. כאשר האנשים האלו יתמקדו באלמנטים בגופם, הם יבחינו בהם כתחושות: חמימות, קרירות, כבדות, תחושה של מרחב, וכך הלאה.

 

כאשר אני מלמד אנשים כאלו איך למדוט, אני לא צריך לדאוג לגביהם יותר מדי, מכיוון שאין הרבה סכנות בדרכם – מלבד הסכנה שהם יתייאשו מפני שאינם רואים שמשהו מתקדם במדיטציה שלהם. אלו להם אני דואג הם האנשים בקבוצה הראשונה, מכיוון שיש סכנות רבות בדרכם. החזיונות שלהם יכולים לגרום להם לקפוץ לכל מני מסקנות שגויות. אם הם לא לומדים את הדרך הנכונה להתמודד עם החזיונות האלו, הם יתקעו עליהם ולעולם לא יוכלו להגיע אל רמה גבוהה יותר מזו."

 

"חזיונות – או כל דבר אחר שמופיע במהלך תרגול המדיטציה שלך: זה לא כך שאינך צריך להקדיש להם תשומת לב כלל, מכיוון שלסוגי חזיונות מסוימים יש מסרים חשובים. אז כאשר דברים כאלו מופיעים, אתה צריך להסתכל על כיצד הם מופעים, מדוע הם מופיעים, ולאיזו מטרה."

"אנשים שיש להם חזיונות מחזיקים חרב פפיות בידם, אז הם חייבים להיות זהירים. יש לדברים שמופיעים את התועלות ואת הסכנות שלהם. אז למד כיצד לסחוט מהם את התועלות ולעזוב את הסכנות מאחור."

בדרך כלל, אם תלמיד כלשהו של אג'אהן פואנג ראה חזיון של גופו במדיטציה, אג'אהן פואנג היה גורם לתלמיד לחלק את גופו בחזיון לארבעת האלמנטים – אדמה, מים, רוח, ואש – או ל 32 החלקים הבסיסיים שלו, ואז להעלות אותו באש עד אשר לא היה נשאר ממנו שום דבר מלבד אפר. אם אותו החיזיון היה מופיע שוב, הוא היה גורם להם להתמודד אתו באותה הדרך שוב, עד אשר הם היו זריזים בלעשות זאת.

אחת מתלמידותיו של אג'אהן פואנג, נזירה, תרגלה סוג כזה של מדיטציה מדי יום, אבל ברגע שהיא חילקה את הגוף אל 32 חלקיו והתכוננה להעלות אותו באש, דימוי נוסף של גופה היה מופיע בדיוק בסמוך לראשון. ברגע שהיא התכוננה להעלות באש את השני, דימוי נוסף של גופה היה מופיע בסמוך אליו, ואז עוד אחד, ועוד אחד, כמו דגים המסודרים בשורה ומחכים לעבור צלייה.

 

כאשר הסתכלה עליהם היא הרגישה מיאוס לגבי הרעיון של להמשיך, אבל כשסיפרה זאת לאג'אהן פואנג הוא אמר לה: "כל התכלית בלעשות זאת היא לעורר מיאוס, אך לא מיאוס לגבי העשייה."

טכניקה נוספת שאג'אהן פואנג לימד תלמידים, כדי להתמודד עם דימוי הגוף שלהם, הייתה להתמקד על כיצד גופם נראה בשבוע הראשון ברחם, ואז בשבוע השני, השלישי, וכך הלאה עד ליום הלידה; ואז בחודש הראשון לאחר מכן, בחודש השני, בשנה הראשונה, השנייה, וכך הלאה לאורך כל הדרך עד הזקנה והמוות.

 

אישה אחת השתמשה בטכניקה הזו, אבל היא נראתה לה איטית מדי, אז היא התמקדה במקטעי זמן של עשר ועשרים שנים במקום זאת. כאשר אג'אהן פואנג גילה זאת, הוא אמר לה: "אתה מדלגת על כל החלקים החשובים," ואז הוא חשב על מסגרת חוקים חדשה: "חשבי על ראשך ואז חשבי שאת תולשת החוצה כל שערה בנפרד ומניחה אותה בכף ידך. ראי כמה שערות את מצליחה לתלוש, ואז שתלי אותן בחזרה שערה אחר שערה. אם לא סיימת, אל תעזבי את המדיטציה עד שאת מסיימת. אם את רוצה לתלוש את השערות בצרורות, זה בסדר, אבל את חייבת לשתול אותן בחזרה שערה אחר שערה. את חייבת לרדת לפרטים הקטנים אם את רוצה להפיק תועלת כלשהי מהמדיטציה הזו."

אחת מתלמידיו של אג'אהן פואנג שאל אותו: "למה האינטואיציות שאני מקבל מתרגול הריכוז שלי מגיעות בהבזקים כל כך קצרים, מבלי לתת לי לתפוס את התמונה הכללית?"

 

הוא ענה: "כאשר מניחים תקליט בפטיפון, המחט חייבת ליצור מגע עם התקליט ברציפות אם אתה רוצה לשמוע את כל השיר. אם לא תמשיך ליצור מגע ברציפות, כיצד אתה יכול לצפות להבין משהו?"

תלמידה אחת ישבה במדיטציה עם אג'אהן פואנג כאשר היא ראתה דמות של אדם מת במהלך הריכוז שלה, שביקש ממנה לחלוק חלק מהסגולות שקיבלה בתרגול. זה גרם לה להרגיש מבוהלת, אז היא אמרה לאג'אהן פואנג: "יש רוח רפאים שנמצאת לפניי, טהאן פהאוו."

 

"זו לא רוח רפאים," הוא ענה. "זה בן אדם."

 

"לא, זו באמת רוח רפאים," היא התעקשה.

 

"אם זו רוח רפאים," הוא אמר, "אז את רוח רפאים. אם תראי אותו כבן אדם, אז את תוכלי להיות בת אדם, גם כן."

לאחר המקרה הזה, הוא אמר לה לשלוח מחשבות של כוונות טובות אם היא רואה משהו כזה שוב, והדמות תעזוב. אז מהנקודה הזו ואילך זה מה שהיא עשתה, בו ברגע, בשנייה שהיא ראתה דמות של אדם מת במדיטציה שלה.

כאשר אג'אהן פואנג גילה זאת, הוא לימד אותה: "חכי רגע. אל תמהרי כל כך להיפטר מהדמויות האלו. קודם כל הסתכלי באיזה מצב הם נמצאים ואז שאלי אותם איזו קארמה הם עשו שגרמה להם להפוך להיות כך. אם תעשי זאת, תתחילי להשיג כמה תובנות אל תוך הדהמה."

כמה שבועות לאחר מכן לתלמידה היה חזיון של אישה כחושה שמחזיקה ילד קטנטן. האישה לבשה רק סמרטוטים מלוכלכים והילד בכה ללא הפסקה. התלמידה שאלה את האישה בחזיונה מה היא עשתה שגרם לה להיות כל כך אומללה, והתשובה שלה הייתה שהיא ניסתה לעבור הפלה, אבל גם היא וגם הילד מתו כתוצאה מכך. כאשר שמעה זאת, התלמידה לא יכלה שלא לרחם עליהם, אבל לא משנה כמה מחשבות של כוונות טובות היא שלחה להם, לא נראה שזה הועיל כלל, מפני שהקארמה שלהם הייתה כל כך כבדה.

 

זה עצבן אותה, אז היא סיפרה על כך לאג'אהן פואנג. הוא ענה: "בין אם הם יכולים לקבל את העזרה שלך או לא זה עסק שלהם, ולא שלך כלל. לאנשים שונים יש קארמה שונה, ולא ניתן לעזור לחלק מהאנשים לעת עתה. את נותנת את מה שאתה יכולה, אבל את לא צריכה לחזור ולהגיש שאילתה רשמית בנוגע לאיך הדברים הסתדרו בסוף. עשי את חובתך והנחי לעניין. הם מבקשים עזרה, את נותנת את מה שאת יכולה. הם מופיעים עבורך ומתגלים כדי שתלמדי עוד על התוצאות של קארמה. זה מספיק. ברגע שאת מסיימת, חזרי שוב אל הנשימה."

התלמידה המשיכה לעקוב אחר ההנחיות של אג'אהן פואנג עד שיום אחד עלתה בה המחשבה, "אם אמשיך לתת, לתת, לתת, האם יישאר לי משהו בשביל עצמי?"

 

כאשר היא סיפרה את ספקותיה לאג'אהן פואנג, הוא הסתכל עליה במבט חסר הבעה לרגע ואז אמר: "וואלק, את ממש יכולה להיות צרת לב כאשר את רוצה, לא כך?" לאחר מכן הוא הסביר: "כוונה טובה היא לא דבר, כמו כסף, שככל שתתני ממנו כך יהיה לך פחות. זה דומה יותר לנר דולק שאת מחזיקה בידך. האדם ההוא מבקש ממך להדליק את הנר שלו מהנר שלך, האישה ההיא מבקשת להדליק את שלה. ככל שתדליקי יותר נרות, כך יהיה מואר יותר בשביל כולם – כולל לך."

זמן מה עבר ויום אחד לתלמידה היה חיזיון של איש מת המבקש ממנה להגיד לילדים ולנכדים שלו לעשות מעשים טובים בדרכים כאלו ואחרות, ולהקדיש עבורו את הסגולות המגיעות כתוצאה ממעשים אלו.

 

כאשר התלמידה עזבה את המדיטציה, היא ביקשה רשות ללכת וליידע את ילדיו של האדם המת, אבל אג'אהן פואנג אמר, "בשביל מה? את לא דוור. גם אם היית, אין לאיש המת כסף כדי לשלם לך משכורת. איזו הוכחה יש לך לתת לילדיו שמה שאת אומרת הוא אמת? אם יאמינו לך, את תיסחפי ותחשבי שאת איזו מתקשרת מיוחדת. לאן שלא תלכי, תמשיכי לחייך חיוך קטן לעצמך. ואם לא יאמינו לך, את יודעת מה הם יגידו, נכון?"

 

"מה, טהאן פהאוו?"

 

"הם יגידו שאת משוגעת."

"יש חזיונות אמיתיים ויש חזיונות שקריים. אז בכל פעם שאתה רואה אחד, שב בדממה והתבונן בו. אל תיתן לו למשוך אותך ולגרום לך ללכת אחריו."