stilness.jpg

העמקה

"לכל מה שקורה לך יש את הסיבות שלו. כאשר תהרהר על כך במיומנות, עד אשר תבין את הסיבות, תוכל להתגבר עליו."

"המזהמים שלנו כבר גרמו לנו לסבול מספיק. עכשיו זה תורינו לגרום להם לסבול."

"יש שני סוגי של אנשים: אלו שאוהבים לחשוב ואלו שלא. כאשר אנשים שלא אוהבים לחשוב מתחילים למדוט, אתה חייב להכריח אותם להרהר בנוגע לדברים. אם לא תכריח אותם, הם פשוט יתקעו בריכוז כמו גזע עץ כרות, ולא יתקדמו לשום מקום כלל.

 

בנוגע לאנשים שאוהבים לחשוב, הם ממש צריכים להפעיל כוח כדי לגרום לתודעה שלהם להירגע. אבל ברגע שהם ישלטו בריכוז, אתה לא חייב להכריח אותם להרהר. לא משנה מה יקפוץ אל תוך התודעה, בוודאות, הם מייד יהרהרו לגביו."

 

"יכולת ההבחנה שיכולה לשחרר את המזהמים היא יכולת הבחנה מיוחדת, לא רגילה. היא זקוקה לריכוז כבסיס שלה אם היא הולכת לשחרר."

 

"בשביל שתובנה תופיע, אתה חייב להשתמש באסטרטגיות שלך. אתה לא יכול להשתמש באסטרטגיות של אנשים אחרים ולצפות לקבל את אותן התוצאות שהם קיבלו."

"כאשר תובנות מופיעות, אל תנסה לזכור אותן. אם הן תובנות אמיתיות, הן יישארו איתך. אם תנסה לשנן אותן, הן יהפכו לתוויות ומושגים, ויעמדו בדרכן של תובנות חדשות."

מתרגל מדיטציה מסינגפור כתב פעם מכתב לאג’אהן פואנג ותיאר בו כיצד הוא משתמש בלימוד של הבודהה בחיי היום יום: בנוגע לכל דבר עליו התודעה שלו מתמקדת, הוא ינסה לראות אותו כארעי, מלא בלחץ ולא אני.

 

אג’אהן פואנג ביקש ממני לכתוב מכתב תגובה, בו נאמר, "האם הדברים אי פעם אומרים שהם ארעיים, מלאים בלחץ ולא אני? הם אף פעם לא אומרים את זה, אז אל תאשים אותם בצורה כזו.

 

התמקד על מה שנותן להם את התוויות, מפני שזהו המקום בו האשמה נמצאת."

"אף אל פי שיכול להיות שהשקפותיך הן נכונות, אם אתה נאחז בהן אתה טועה."

אשתו של קצין בחייל הים התאילנדי תרגלה מדיטציה בביתה כאשר לפתע חשה דחף לבוא בדברים אל אג’אהן פואנג ולנזוף בו. לא משנה כמה היא ניסתה לגרש את המחשבה מהמודעות שלה, היא לא הצליחה.

 

כמה ימים לאחר מכן היא הלכה לבקש את סליחתו, והוא אמר לה: "התודעה יכולה לחשוב מחשבות טובות, אז מדוע אין היא יכולה לחשוב גם מחשבות רעות?

 

לא משנה אלה מחשבות התודעה חושבת, פשוט התבונני בה – אבל אם המחשבות אינן טובות, וודאי שאינך פועלת בתואם איתן."

 

תלמיד בבית ספר תיכון אמר פעם שכאשר הוא מתרגל מדיטציה, אם התודעה שלו חושבת מחשבות חיוביות הוא מאפשר להם לחלוף, אבל אם היא חושבת מחשבות רעות הוא עוצר אותן תיכף ומייד.

 

אג’אהן פואנג אמר לו, "רק התבונן בהן. ראה מי זה שחושב מחשבות טובות ומחשבות רעות. המחשבות הטובות והרעות יחלפו מעצמן, מפני שהם יפלו תחת שלושת המאפיינים של ארעיות, מתח ולא אני."

"אם התודעה מתכוונת לחשוב, תן לה לחשוב, אבל אל תלך שולל אחר המחשבות שלה."

"המזהמים הם כמו אצות. אתה צריך לפנות אותם מהדרך כדי שתוכל לראות את המים הצלולים הנמצאים תחתיהם. אם לא תמשיך לפנות אותם, הם יחזרו ויכסו את המים שוב פעם – אבל לפחות אתה יודע שמִתַחַת לאצות המים הם צלולים."

אישה התלוננה לאג’אהן פואנג שהיא מתרגלת מדיטציה כבר זמן רב ועדיין אינה יכולה לסלק אף אחד מהמזהמים שלה.

 

הוא צחק ואמר, "את לא צריכה לסלק אותם. האם את חושבת שאת יכולה? המזהמים היו חלק בלתי נפרד מהעולם הרבה לפני שהגעת. את זו שהגעת כדי לחפש אותם. בין אם הגעת או לא, הם קיימים בפני עצמם. ומי אמר שהם מזהמים, האם הם אמרו לך את שמם? הם פשוט הולכים לפי דרכם שלהם. אז נסי להכיר אותם. ראי גם את הצדדים הטובים וגם את הצדדים הרעים שלהם."

יום אחד אג’אהן פואנג הסביר לתלמידה חדשה כיצד להתבונן במזהמים מופיעים וחולפים, ויצא כך שהיא הייתה קוראת ותיקה של ספרי דהמה.

 

אז היא הציעה את דעתה: "במקום רק להתבונן בהם בצורה כזו, האם לא רצוי שננסה לעקור אותם מהשורש?"

"אם כל מה שאתה חושבת עליו הוא לעקור אותם מהשורש", הוא ענה, "הפירות שלהם עלולים ליפול על הקרקע ולהתחיל לצמוח פעם נוספת."

אחת מתלמידותיו של אג’אהן פואנג אמרה לו שהיא הגיעה לנקודה במדיטציה שלה בה היא הרגיש אדישה כלפי כל הדברים אותם פגשה בתרגול.

 

הוא הזהיר אותה, "בטח, את יכולה להיות אדישה כל עוד את לא נתקלת בדבר שנכנס היישר אל תוך לב."

"כולם חיים עם סבל, סבל, סבל, אבל הם לא מבינים סבל לעומק, וזו הסיבה שהם אינם יכולים לשחרר את עצמם ממנו."

"אלו שיודעים אינם סובלים. אלו שאינם יודעים הם אלו שסובלים. ישנו סבל בכל חיים – כל עוד חמשת המצרפים קיימים, מוכרח להיות סבל – אבל אם אתה באמת מגיע לידיעה, אתה יכול לחיות בנחת."