בודהה.jpg

הגשמה

הקלטת שמע שניתנה לאחת מתלמידותיו שהגיעה למבוי סתום במדיטציה שלה.

 

"ברגע שהתודעה מבוססת ביציבות בנשימה, אז, את יכולה לנסות להפריד את התודעה מהאובייקט שלה – מהנשימה עצמה. התמקדי בזה: הנשימה היא יסוד, חלק מיסוד האוויר. המודעות לנשימה היא משהו אחר. אז יש לך שני דברים שצורפו יחד. עכשיו, כאשר את יכולה להפריד ביניהם – על ידי כך שאת מבינה את טבעה האמיתי של הנשימה כיסוד – התודעה יכולה לעמוד בכוחות עצמה. אחרי הכל, הנשימה אינה את, ואת אינך הנשימה. כאשר את יכולה להפריד בין דברים בדרך זו, התודעה משיגה כוח. היא מותֶרֶת מהנשימה, נהיית נבונה בנוגע לכל ההיבטים של הנשימה, ויכולה להפריד את עצמה מהם.

 

כעת אם קרה המקרה, ובזמן שאת עושה זאת תודעתך חזקה והמודעות הקשובה שלך חדה, אז זהו הזמן בו תובנה מתרחשת. הידע יופיע באותו הרגע, יְיַדֵעַ אותך שבאמת שחררת. עם זאת, אם המודעות הקשובה שלך עדיין חלשה, את לא תהיי מסוגלת לשחרר. רק כאשר המודעות הקשובה שלך ממש עמידה, יהיו לך מיינדפולנס ותובנה אשר תוֹפֵעְנַה יחדיו.

 

זהו דבר שאת מוכרחה להמשיך ולהרהר לגביו בכל פעם שיש לך הזדמנות לעשות זאת. כאשר את יכולה להפריד את התודעה מהאובייקטים שלה, היא תהייה חופשיה מכל מועקותיה. אז מקדי את תשומת הלב שלך ממש מטה, באזור הלב. שמרי עליה ממוקדת שם, ואז התבונני בנשימה ובְמָה הוא הדבר שמודע לנשימה. הֱיִי חדת הבחנה כמיטב יכולתך, ובסופו של דבר את תראי שהם נפרדים אחת מהשני. כאשר הם נפרדים כך, זה נותן לך את האפשרות להמשיך ולחקור את הדברים בפנים. וברגע שאת חוקרת את ההיבט הזה, את תמצאי שְמָה שלמדת חל גם על כל הדברים האחרים.

 

כאשר את חוקרת את הנשימה, את תגלי שהיא לא ישות, לא אדם – אז במה יש להיאחז? את לא יכולה להיאחז בה כאני שלך, מפני שהיא פשוט הולכת בדרכה שלה. כאשר את מתבוננת בנשימה את תראי שאין לה גוף – אין ראש, אין רגליים, אין ידיים, אין כפות רגליים, שום דבר כלל. כאשר את רואה זאת, את משחררת אותה, בתואם עם המאפיינים שלה, כפי שהיא באמת.

 

הכתבים אומרים, 'קָָאגוֹ פָאטִינִיסַאגוֹ מוּטִי אָנַאיָאלוֹ': את יוצאת החוצה מהנשימה. את מסירה את הדאגות שלך בנוגע אליה. את כבר לא הופכת אותה לבית שלך – מפני שהיא אינה שלך. את משחררת אותה בתואם עם טבעה האמיתי. את נותנת אותה בחזרה. לא משנה מה יש לה, את נותנת את זה בחזרה לטבע. כל היסודות – אדמה, מים, רוח, אש, ומרחב – את נותנת את כולם בחזרה לטבע. את נותנת להם לחזור למה שהם היו במקור. כאשר את בוחנת את כל חמשת הדברים האלה, את תראי שהם לא ישות, לא אדם, לא 'אנחנו', לא 'הם', את נותנת לכולם לחזור אל הטבע המקורי שלהם בכל המובנים.

 

זה, לאחר מכן, מוביל אותנו אל התודעה. מה הוא הדבר שמודע לחמשת היסודות האלו? עם מה התודעה הולכת להישאר עכשיו? הפני את כוחות ההתבוננות שלך אל יסוד הידיעה הזו שעומדת עכשיו בפני עצמה, ללא דבר נוסף שנותר. בִחְני אותה כדי לראות בְמָה מדובר, ואז, זהו הזמן בו שלב נוסף של תובנה יופיע.

 

אם את רוצה להשיג את התובנה שתשחרר את כל הדברים בתואם עם הטבע המקורי שלהם, מוכרחה להיות הבנה מיוחדת שמופיעה בפעולת השחרור. אם ההבנה הזו אינה קיימת, השחרור שלך הוא פשוט שחרור רגיל ויום יומי, של תפיסה או תווית מנטאלית. זוהי יכולת הבחנה שגרתית. אבל כאשר ההבנה המיוחדת הזו מופיעה בפעולת השחרור – ברגע שאת משחררת, התוצאה מגיעה ישירות אלייך, מוודא, מאמתת את מה שקרה כְמָה שזה באמת: את יודעת. שחררת. אז, את יכולה לחוות את הטוהר בתוכך.

 

זה נקרא יכולת הבחנה נִשְגֶבֶת. כאשר ההבנה מופיעה בתוכך, מאמתת את מה שראית ועשית, זה נקרא יכולה הבחנה נִשְגֶבֶת. כל עוד ההבנה וההגשמה האלה אינן מופיעות, ההבחנה שלך עדיין שגרתית. אז את ממשיכה לעבוד ולחקור אל תוך הדברים עד שהתנאים בשלים. אז, כאשר הם בשלים, אין דבר נוסף שאת צריכה לעשות, מפני שהבחנה נִשְגֶבֶת חודרת אל כל הדברים לחלוטין, בדיוק ברגע שבו הם מופיעים. היא אינה דומה כלל להבחנה שגרתית.

 

הדרך בה אנו צועדים, אם כן, היא דרך של להיות חדי הבחנה, לחקור את הדברים. המשכי בחקירה ממוקדת עד אשר את מגיעה אל הנקודה האסטרטגית. כאשר התודעה מגיעה אל הנקודה הזו, היא משחררת מעצמה. מה שקורה זה שהיא מגיעה אל נקודה של מלאות – הדהמה בתוכה מלאה – והיא משחררת. ברגע שהיא משחררת, התוצאות יופיעו מייד.

 

אז. המשיכי לתרגל. אין ממה לפחד. את מוכרחה לקצור את התוצאות, אין ספק בנוגע לכך. את קוצרת את התוצאות לאורך כל הדרך. ממש כרגע, בזמן שאת יושבת במדיטציה, כאן. את יודעת שלנשימה ולתודעה נוח ביחד. זוהי תוצאה של התרגול. למרות שעדיין לא הגעת אל סוף הדרך, את עדיין משיגה תחושה של נוחות וקלות במדיטציה שלך. התודעה נמצאת בשלום עם הנשימה הנכנסת והיוצאת. כל עוד הנשימה והתודעה אינן יכולות להיפרד אחת מהשנייה, הן צריכות לעזור אחת לשנייה בדרך. התודעה עוזרת לנשימה, והנשימה עוזרת לתודעה, עד אשר הן יכולות לְהִתְיַידֵע אחת לשנייה במְלֵאות. ברגע שהתודעה מִתְיָידַעַת במלאות, היא יכולה לשחרר. כאשר היא יודעת, היא משחררת. כל עוד היא אינה באמת יודעת, היא לא באמת תשחרר.

 

המשמעות של זה היא שאת חייבת לחבור אל הנשימה, בַלִי איתה זמן, ולמדי להכיר אותה בהדרגה. כאשר התודעה תהפוך ליותר ויותר מיודעת עם הנשימה, היא תוכל להתיר את ההיאחזויות שלה לגוף, לתחושות, לתפיסות, למבנים מנטאליים ולהכרה. ההשקפות שלה בנוגע לזהות – לראות את הדברים כאני – ינשרו. זוהי הדרך אל החופש. ברגע שבו ההבחנה הנִשְגֶבֶת הזו תופיע, את תהיי חופשיה. את תוכלי להתיר את עצמך מכל האמיתות הקונבנציונליות של העולם שאומרות; אדם, איש, אישה, אני, אנחנו, הם, וכך הלאה.

 

אבל כל עוד אינך יכולה לשחרר, את עדיין זקוקה להסתמך על הדברים האלו. הן נקודות המנוחה שלך, אך לא המַחֲסֶה שלך. אתן פשוט נשענות אחת על השנייה, את והנשימה, ועוזרות אחת לשנייה - כדי שתוכלי להתקדם בדרכך. את לא יכולה לזנוח את הדברים האלו, מפני שהם חלק מהתרגול שלך. כל עוד תדבקי בתרגול, את לא תיסוגי. אך ברגע שתוותרי על התרגול, את תתחילי לסגת מייד. את תפלי לטרפם של ספקות, תִתְהִי האם הדהמה היא אמת או לא.

 

את חייבת להיות ערנית ולהתבונן בתודעה: המודעות עצמה. זה לא כך שהתודעה אינה מודעת. טבעה הבסיסי הוא מודעות. פשוט התבונני בה. היא מודעת לכל הדברים – מודעת, אבל היא עדיין אינה יכולה להניח לתפיסות שלה בנוגע למוסכמות אותן היא תופסת כאמת. אז את חייבת למקד את החקירה שלך על התודעה. התמקדי בה עד אשר התודעה והאובייקטים שלה נפרדים אחת מהשני. פשוט המשכי לעשות זאת. אם תתמידי כך, מבלי לוותר, הספקות שלך יתפוגגו בהדרגה, יתפוגגו, ואת בסופו של דבר תגיעי אל המַחֲסֶה האמיתי בתוכך, המודעות הבסיסית הנקראת בודהה שרואה בבירור דרך כל הדברים. אלו הם הבודהה, הדהמה והסָנגהַה המופיעים בתוכך, כמחסה האולטימטיבי שלך.

 

זה הזמן בו תדעי מה באמת נמצא בפנים, מה באמת נמצא בחוץ, מהי באמת נקודת מנוחה ומהו באמת המחסה שלך. את תוכלי להבחין בין הדברים האלו.

 

הדברים בחוץ הם רק נקודות מנוחה. כמו הגוף: הוא נקודת מנוחה. לרגע הקצרצר בו האלמנטים של אדמה, מים, רוח ואש נשארים מאוזנים, את יכולה לנוח בתוך הגוף. אבל בנוגע למחסה האמיתי שלך, את כבר ראית אותו. זו המודעות הבסיסית עצמה, בתוככי התודעה. המודעות שלך בנוגע לנשימה היא מחסה ברובד אחד. כאשר היא נפרדת מהנשימה, היא מחסה ברובד אחר. בנוגע למחסה האמיתי שלך – בודהה – זו המודעות שנמצאת עוד יותר פנימה. ברגע שאת מַגְשִימָה את זה, זה כל מה שיש. היא עומדת בפני עצמה. היא יודעת בבהירות ובאמת, בכל המובנים. זהו המחסה האמיתי בתוכך.

 

בנוגע לדברים בחוץ, הם רק תמיכות זמניות, דברים שאת יכולה להסתמך עליהם לזמן קצר, כמו קַב. כל עוד הנשימה קיימת כדי לשמור עליהם בחיים, את עושה בהם שימוש. כאשר הנשימה כבר איננה, הבעיה מסתיימת. האלמנטים הפיזיים נפרדים וכבר אינם מסתמכים אחד על השני, אז התודעה חוזרת אל המחסה האמיתי שלה. והיכן היא? היכן בדיוק נמצאת מודעות הבודהה הזו? כאשר אִימַנו את התודעה להיות המחסה שלה עצמה, לא יהיה ברגע הזה צער בליבה של המוֹדֶטֶת.

 

החיפוש של הבודהה עצמו היה למען המחסה הזה. הוא לימד את כל חסידיו וחסידותיו לקחת את עצמם ועצמן כמחסה, מפני שאנו יכולים להסתמך על אנשים אחרים רק לזמן קצר. אנשים אחרים רק מראים לנו את הדרך. אבל אם רוצה את מה שאמיתי וטוב בחיים, את חייבת להסתמך על עצמך – ללמד את עצמך, לאמן את עצמך, להסתמך על עצמך בכל הדרכים. הסבל שלך מגיע בסופו של דבר ממך. השמחה שלך, בסופו של דבר ממך. זה כמו לאכול: אם לא תאכלי, איך תוכלי להיות שבעה? אם את משאירה את האכילה לאנשים אחרים, אין שום דרך שאת תהייה שבעה. אם את רוצה להיות שבעה, את בעצמך חייבת לאכול. זה אותו הדבר עם התרגול.

 

את לא יכולה לאפשר לעצמך להיאחז בדברים מחוץ לעצמך. הדברים בחוץ אינם קבועים. ארעיים. לא ניתן להסתמך עליהם. הם משתנים עם כל נשימה נכנסת ויוצאת. זה נכון לא רק לגביך, אלא לגבי כולם. אם אינכם נפרדים אחת מהשני כאשר אתם עדיין בחיים, אתם נפרדים כאשר אתם מתים. את נפרדת מדברים עם כל נשימה נכנסת ויוצאת. את לא יכולה לבסס את המשמעות של חייך על הדברים האלו – ואת לא חייבת לעשות זאת. את פשוט יכולה להגיד לעצמך שכך הם הדברים, בכל רחבי העולם. העולם לא מציע שום דבר מתמשך. אנחנו לא רוצים שהדברים יהיו כך, אבל זוהי דרכם של הדברים. הם אינם נמצאים תחת השליטה של אף אחד כלל. את רוצה שהגוף יישאר בחיים, את לא רוצה שהוא ימות, אבל הוא הולך למות. את לא רוצה שהוא ישתנה, אבל הוא משתנה, בקביעות.

 

לכן את חייבת להכניס את התודעה שלך לכושר, כדי שהיא תוכל לקחת את עצמה כמחסה, בתואם עם העקרונות של המיומנות שהבודהה לימד. ואת לא צריכה להרגיש ספק ביחס לתרגול, מפני שכל האיכויות שאת צריכה לפתח במהלך התרגול כבר נמצאים בתוכך. כל צורות הטוב והרשע נוכחים בך. את כבר יודעת איזו דרך היא הדרך הטובה, איזו דרך היא קְלוקֶלֶת, אז כל מה שאת צריכה לעשות זה לאמן את ליבך להחזיק בדרך הטובה. עצרי והתבונני בעצמך ממש עכשיו: האם את על הדרך הנכונה? כל מה שאינו נכון, אל תאחזי בו. הניחי לו. עבר, עתיד, כל דבר, הניחי לו, הִשָאֲירִי רק עם ההווה. שמרי על התודעה פתוחה ושלווה ברגע הנוכחי בכל הזמנים, ואז התחילי לחקור.

 

את כבר יודעת שהדברים בחוץ אינם את או שלך, אבל בתוכך ישנם רבדים רבים שאת צריכה לבחון. רבדים רבים שאת צריכה לבחון. אפילו התודעה אינה באמת שלך. עדיין ישנם דברים לא קבועים ומעוררי מתח בתוכה. לפעמים היא רוצה לעשות משהו אחד, לפעמים היא רוצה לעשות משהו אחר. אז אל תאחזי בה יותר מדי.

 

מִבְנִים מנטאליים הם העניין הגדול. לפעמים הם יוצרים מחשבות טובות, לפעמים מחשבות רִשְעִיות, למרות שאת יודעת שזה לא מֵיטִיב לחשוב בצורה כזו. את לא רוצה לחשוב על הדברים האלו, ועדיין הם ממשיכים להופיע בתודעה, למרות כוונותייך. אז את חייבת להתייחס אליהם כדברים שלא שייכים לך. הם לא נשארים לאורך זמן. הם אירועים לא אישיים, אז הניחי להם בתואם עם טבעם שלהם.

 

ומה הדבר שנשאר לאורך זמן, מוצק, שניתן להסתמך עליו, ושהינו אמיתי? המשיכי להתבונן פנימה. מקדי את המודעות הקשובה שלך בנשימה, ושַאֲלִי את עצמך ממש שם. בסופו של דבר את תגיעי לראות מה זה מה בתוכך. בכל עת שיש לך ספקות כלשהן או בעיות עם התרגול, התמקדי מטה על הנשימה ושַאֲלִי את התודעה ממש שם, והבנה תופיע, כדי להתיר את הַשְׁקָפוֹתַיִךְ המוטעות ולעזור לך לעבור את המחסום שלך.

 

אבל אפילו ההבנה הזו אינה קבועה, מלחיצה, ואינה האני שלך. סַאבבְ דְהַאמַה אָנַאטַה: כל מה שמופיע, הבודהה אמר, אינו קבוע ואינו האני. אפילו ההבנות המופיעות בתודעה אינן קבועות. לפעמים הן מופיעות, לפעמים לא. אז אל תִיתָפְסִי בהן יותר מדי. כאשר הן מופיעות, שימי לב אליהן ואז הניחי להן ללכת, בתואם עם מסלולן שלהן. תני להַשְׁקָפוֹתַיִךְ להיות השקפות נכונות: כלומר, בדיוק נכונות, מבלי להיסחף. אם תיסחפי אחריהן, את תאחזי בהן בחוזקה, ואז הן ישתנו ויהפכו למוטעות, מפני שהפסקת לשים לב למה שאת עושה.

 

בסופו של דבר זה מסתכם בכך שככל שיהיה יותר מייינדפולנס בתרגול שלך, כך יוטב. כאשר המיינדפולנס שלך הופך להיות יותר ויותר בוגר, יותר ויותר שלם, הוא הופך למשהו נִשְגָב. יכולת ההבחנה הנִשְגֶבֶת שהזכרנו קודם לכן עולה מתוך כוחו של המיינדפולנס שלך, כאשר הוא הופך להיות יותר ויותר שלם.

 

אז המשיכי לאמן את המייינדפולנס שלך עד אשר הוא הופך להיות מיינדפולנס מעולה. נסי לשמור עליו קבוע, עקבי, וממוקד, עד אשר תראי את כל הדברים כְמָה שהם. זוהי הדרך להתקדם בתורתו של הבודהה.