just right.jpg

אנשים מתרגלים את הדהמה

אחת מהתלמידות של אג’אהן פואנג – שעבדה כתופרת – קיבלה ביקורת מלקוח שאמר לה: "את מתרגלת את הדהמה, נכון? אז למה את כזו רודפת בצע, ודורשת מחירים כאלו גבוהים? אנשים המתרגלים את הדהמה צריכים לקחת שכר שמאפשר להם רק להתקיים.”

 

למרות שידעה שהמחירים שלה הוגנים, היא לא הצליחה לחשוב על תשובה טובה לדבריו, אז בפעם הבאה שפגשה את אג’אהן פואנג היא סיפרה לו מה קרה.

 

הוא ענה, "בפעם הבאה שהם יגידו את זה, תאמרי להם – 'תראו, אני לא מתרגלת את הדהמה כדי להיות טיפשה.'"

כאשר הגעתי לחיות לראשונה בואט דהמהסאטהיט, היה ניתן לשמוע לעיתים את מטוס ה – B52 מבסיס חיל האוויר בווּטָאפאוֹ טס, בשם חייל האוויר התאילנדי, לבצע הפצצות בשעות הבוקר המוקדמות בקמבודיה. בכל פעם ששמעתי את המטוסים, התחלתי לתהות לעצמי איזו הצדקה יש לי לתרגל מדיטציה כאשר יש כל כך הרבה חוסר צדק בעולם שיש להילחם עבורו.

כאשר שיתפתי זאת עם אג’אהן פואנג, הוא אמר, "אם תנסה לתקן את העולם מבלי באמת לתקן את עצמך תחילה, הטוב הפנימי שלך בסופו של דבר יקרוס, ואז היכך תמצא את עצמך? אתה לא תוכל להביא תועלת לאף אחד – לא לעצמך ולא לאנשים אחרים – כלל.”

"ברגע שאנו נולדים, נגזר עלינו למות – אנחנו פשוט לא יודעים מתי התור שלנו יגיע. אז אתה לא יכול להיות שאנן. התחל מייד וטפח את כל האיכויות הטובות שלך במלואם, כל עוד שיש לך את הזדמנות לעשות זאת.”

"אם אתה רוצה להיות אדם טוב, תוודא שאתה באמת יודע מהי המשמעות של טוב לב וכיצד ניתן לבטא אותה. אל תתנהג בטוב לב רק כדי לצאת מידי חובה.”

"כולנו רוצים להיות מאושרים, אבל לרוב אנחנו לא מעוניינים בבניית הסיבות המובילות לאושר. אנחנו רוצים רק את התוצאות. אבל אם לא נגלה עניין בסיבות, כיצד יגיעו אלינו התוצאות?”

כאשר הגעתי לראשונה לתרגל מדיטציה עם אג’אהן פואנג, שאלתי אותו האם אנשים באמת נולדים מחדש לאחר המוות.

 

הוא ענה, "בתחילת דרכך בתרגול, הבודהה מבקש ממך להאמין בדבר אחד בלבד: קארמה. בנוגע לדברים מעבר לכך, בין אם אתה מאמין בהם ובין אם לא, זה לא ממש משנה.”

באחת מהשנים, מעט לפני הריטריט של העונה הגשומה – תקופה בה, באופן מסורתי, אנשים לוקחים על עצמם החלטה נחושה להעלות שלב בתרגול הדהמה שלהם – אחת מהתלמידות של אג’אהן פואנג ניגשה אליו ואמרה לו שהיא חושבת לשמור על שמונת כללי המוסר במהלך הריטריט, אבל פחדה שתישאר רעבה אם לא תאכל את ארוחת הערב.

 

הוא ענה, "הבודהה צם עד אשר היה ללא בשר כלל – רק עור ועצמות – כדי שהוא יוכל לגלות את הדהמה וללמד אותנו, אבל בימינו אנחנו אפילו לא מסוגלים לוותר על ארוחה אחת ולעמוד בכך. זאת הסיבה שאנחנו עדיין שוחים סביב במעגל הלידה והמוות.”

 

כתוצאה מדבריו, היא קבלה החלטה נחושה לשמור על שמונת כללי המוסר בכל אחת מימות השבת הבודהיסטית – יום הירח המלא, הירח החדש, ושני ימי חצי הירח – במהלך שלושת חודשי ריטריט חודשי הגשם. וכך עשתה.

 

בסוף חודשי הגשמים היא הרגישה מאוד גאה בעצמה על כך שעמדה בהחלטתה. אבל במהלך הביקור הבא שלה אל אג’אהן פואנג, לפני שהצליחה להעלות את הנושא כלל, הוא העיר: "אתה ברת מזל, את יודעת. ריטריט חודשי הגשם שלך נמשך רק 12 ימים. הריטריט של כל האנשים האחרים נמשך 3 חודשים.”

 

היא הרגישה כל כך נבוכה, כאשר שמעה זאת, שמאז והלאה היא שמרה על שמונת כללי המוסר מדי יום במהלך כל אחד מריטריט חודשי הגשם.

תלמידה אחרת תרגלה מדיטציה בנוכחותו של אג’אהן פואנג כאשר – ברגע של חוסר במיינדפולנס - היא מחצה יתוש שעקץ את ידה.

 

אג’אהן פואנג העיר: "את גובה מחיר גבוה בשביל הדם שלך, נכון? היתוש ביקש טיפה ואת לקחת את חייו בתמורה.”

גבר צעיר דן בקשר לכללי המוסר הרוחני עם אג’אהן פואנג והגיע אל הכלל החמישי, הממליץ כנגד השימוש בחומרים משכרים: "הבודהה אסר על שתיית אלכוהול מכיוון שרוב האנשים מאבדים את הקשיבות שלהם כאשר הם שותים אותו, נכון? אבל אם אתה שותה באופן קשוב זה בסדר, נכון טהאן פאוו?”

 

"אם באמת היית קשוב", הוא ענה, "לא היית שותה אותו מלכתחילה.”

נראה שיש יותר תירוצים לשבירת הכלל החמישי מאשר כל הכללים האחרים. ערב אחד, תלמיד אחר דיבר עם אג’אהן פואנג בזמן שקבוצה של אנשים ישבו סביבם במדיטציה. "אני לא יכול לשמור על הכלל החמישי," הוא אמר, "מפני שיש עליי לחץ חברתי גדול. כאשר יש לנו מפגשים חברתיים בעבודה, וכל האנשים האחרים בקבוצה שותים, אני מוכרח לשתות ביחד איתם גם כן.”

 

אג’אהן פואנג הצביע על האנשים שישבו סביבם ושאל, "הקבוצה הזו לא מבקשת ממך לשתות. מדוע אינך נכנע ללחץ החברתי שלהם במקום זאת?”

התופרת ראתה כיצד החברים שלה שומרים על כל שמונת כללי המוסר בואט דהמהסאטהיט, ולכן החליטה לנסות לשמור עליהם גם כן. אבל באמצע אחר הצהריים, כאשר הלכה דרך המנזר, היא עברה לידי עץ גויאבה. הגויאבות נראו מזמינות, אז היא קטפה אחת מהן ולקחה ביס.

 

אג’אהן פואנג עמד במקרה לא רחוק משם, וכאשר הוא ראה אותה העיר, "היי, חשבתי שאתה הולכת לשמור על שמונת הכללים. מה זה בתוך הפה שלך?”

 

התופרת הבינה בפתאומיות שהיא שברה את כללי המוסר שלה, אבל אג’אהן פואנג ניחם אותה, "זה לא הכרחי לשמור על שמונת הכללים, אבל וַדְאִי שאתה שומרת על הכלל האחד, בסדר? האם את יודעת מהו הכלל האחד?”

 

"לא, טהאן פאוו. מהו הכלל האחד?”

 

"לא לעשות רע כלל." הוא אמר. "אני רוצה שתשמרי על הכלל הזה למשך כל חייך.”

אישה אחת הגיע לואט דהמהסאטהיט לשמור על כללי המוסר ולמדוט למשך השבוע, אבל כאשר היום השני הסתיים היא אמרה לאג’אהן פואנג שהיא צריכה לחזור הביתה, מפני שהיא מפחדת שמשפחתה לא תצליח להסתדר בלעדיה.

 

הוא לימד אותה לחתוך מבעד לדאגותיה על ידי כך שתאמר לעצמה: "כאשר את מגיעה לכאן, תאמרי לעצמך שנפטרת. בדרך זו או אחרת, בני משפחתך יצטרכו ללמוד כיצד לדאוג לעצמם.”

בביקור הראשון שלו לדהמהסאטהיט, גבר בגיל העמידה הופתע לראות נזיר אמריקאי. הוא שאל את אג’אהן פואנג, "איך יכול להיות שאנשים מערביים יכולים להיות מוסמכים כנזירים.”

 

תשובתו של אג’אהן פואנג: "האם אין למערביים לב, האם הם לא יכולים לסבול?”

מגזין היוצא לאור בבנגקוק פרסם פעם סדרה של כתבות אוטוביוגרפיות על מודט שאינו נזיר המשתמש בכוחות הריכוז שלו כדי לטפל במחלות. פרק אחד בסדרת הכתבות תיאר כיצד הוא ביקר את אג’אהן פואנג, שאישר את זה שהוא (המודט) השיג ג'האנה. זה לא נשמע כמו הסגנון של אג’אהן פואנג, אבל זמן קצר לאחר שהמגזין התפרסם כמות לא רגילה של אנשים הגיעו למנזר בהנחה שאג’אהן פואנג, כמו הסופר של האוטוביוגרפיה, יכול לטפל במחלות באמצעות מדיטציה.

 

אישה אחת שאלה אותו אם הוא מטפל במחלות כלייתיות והוא ענה, "אני מטפל רק במחלות מסוג אחד: מחלות של התודעה.”

תלמיד פעם ביקש רשות להחזיק מחברת עם דברי הלימוד של אג’אהן פואנג, אבל הוא סרב ואמר, "האם אתה סוג כזה של אדם? – תמיד סוחב אתו אוכל בכיס מחשש שלא יהיה שום דבר לאכול?”

 

לאחר מכן הוא הסביר: "אם תרשום את כל הדברים אתה תרגיש שזה בסדר לשכוח את מה שכתבת, מפני שהכל נמצא במחברת שלך. התוצאה הסופית תהייה שכל הדהמה תהייה במחברת שלך, ושום דבר לא יהיה בליבך.”

"הכתבים אומרים שאם תקשיב היטב, אתה תזכה בתבונה. כדי להקשיב היטב, הלב שלך צריך להיות שקט ודומם. אתה מקשיב עם ליבך, לא רק עם אוזנייך. ברגע שהקשבת, אתה צריך לתרגל את הדברים ששמעת באותו המקום והרגע. כך תוכל לקצור את הפירות. אם לא תתרגל את הדברים ששמעת, הם לעולם לא יהפכו להיות אמיתיים בְתוכֵךְ.”

פעם אחת, כאשר המקדש בואט דהמהסאטהיט היה בתהליכי בנייה, חלק מהתלמידים והתלמידות שעבדו על המקדש נכנסו לוויכוח רציני. אחת מהן התרגזה כל כך שהיא הלכה לספר את הדברים לאג’אהן פואנג, ששהה בבנגקוק באותו הזמן.

 

כאשר היא סיימה את הדיווח שלה, הוא שאל אותה, "האם את יודעת מה זה חצץ?”

 

היא הופתעה וענתה, "כן.” "האם את יודעת מהם יהלומים?” "כן", היא ענתה.

 

"אז למה את לא אוספת את היהלומים? איזו תועלת את מפיקה מלאסוף חצץ?”

"אם אתה רוצה להיות אדם טוב, תוודא שאתה באמת יודע מהי המשמעות של טוב לב וכיצד ניתן לבטא אותה. אל תתנהג בטוב לב רק כדי לצאת מידי חובה.”

אפילו במדינה בודהיסטית כמו תאילנד, חלק מהאנשים הצעירים המתרגלים את הדהמה מגלים שהוריהם מתנגדים לכך. ההורים מרגישים שהילדים צריכים להקדיש את זמנם לעשיית דברים שימושיים יותר. פעם אחת, אחד מהוריה של התופרת ניסה להפסיק את הביקורים שלה בואט מאקווט, וזה הרגיז אותה מאוד. 

 

אך כאשר היא סיפרה על רגשותיה לאג’אהן פואנג הוא הזהיר אותה, "את חייבת חוב ענק להורים שלך, את יודעת. אם תתעצבני עליהם, או תצעקי עליהם, אתה מלבה את להבות הגהנום על ראשך, אז הישמרי.” "ותזכירי לעצמך: אם רצית לקבל הורים שיעודדו את התרגול שלך, מדוע לא בחרת להיוולד להורים אחרים? העובדה שהם ההורים שלך מעידה על כך שביצעת קארמה ישנה איתם. אז פשוט החזירי את חובות הקארמה הישנה שלך כאשר הם מופיעים. אין צורך להיכנס לוויכוחים איתם, ועל ידי כך לייצר קארמה נוספת.”

תקשור עם רוחות הוא דבר פופולרי בתאילנד מימים ימימה, ואפילו חלק מהאנשים המתרגלים את הדהמה אוהבים להשתתף בסיאנסים.

 

אבל  פעם אחת אג’אהן פואנג אמר: "אם אתה רוצה לקבל תוצאות מהתרגול שלך, אתה חייב להחליט בליבך שהבודהה הוא המחסה האחד והיחיד שלך. אל תחפש מחסה בשום מקום אחר.”

"אם אתה מתרגל את הדהמה, אינך צריך להרגיש תַדְהֵמָה מכוחותיו או יכולתו של אף אדם אחר. לא משנה מה אתה עושה, אומר או חושב, אפשר ללב שלך לתפוס את עמדתו בתואם עם העקרונות של הגיון.”

"האמת נמצאת בְתוכֵךְ. אם את כנה בנוגע למה שאת עושה, את תיפגשי עם האמת. אם אינך כנה, את תיפגשי רק עם דברים שהם חיקויים וזיופים.”