אכילה מודעת

 

"אתם יודעים, לנו, לבני האנוש, יש לשון ארוכה. אתה יושב לך ופתאום הלשון שלך עפה אל עבר הים: אתה רוצה לאכול מאכלי ים. לאחר מכן היא עפה מסביב לעולם: אתה רוצה לאכול מאכלים אקזוטיים. אתה חייב לאמן את הלשון שלך ולכווץ אותה לגודל הנכון."

"כאשר אתה אוכל, שמור על התודעה שלך עם הנשימה, והרהר על מדוע אתה אוכל. אם אתה אוכל רק לשם הטעם של המזון, אז המזון שאתה אוכל יכול לפגוע בך."

אחרי הביקור שלו באמריקה, אחד התלמידים שלו שאל אותו אם הייתה לו הזדמנות לאכול פיצה בזמן שהוא היה שם. הוא אמר שכן, ושהיא הייתה מאוד טעימה. הדברים האלו הפתיעו את אחד התלמידים שהצטרף אליו לביקור. "אתה אכלת רק שני ביסים", הוא אמר. "חשבנו שלא אהבת את זה." אג'אן פואנג ענה לו, "שני ביסים הספיקות כדי להשביע אותי, מדוע רצית שאני אוכל עוד?"

 

 

פעם אחת אישה שלמדת איתו רק לתקופה קצרה החליטה להכין מעט אוכל כדי לתרום לו. מפני שרצתה לוודא שהתבשיל יהיה משהו שהוא יאהב, היא שאלה אותו ישירות, "איזה סוג של אוכל אתה אוהב, טאן פהאוו?" התשובה שלו: "אוכל הנמצא בהישג יד."

 

 

פעם אחת, בערב יום שישי, קבוצת תלמידים של אג'אן פואנג נסעה בחלק האחורי של משאית, בדרכם חזרה מבנקוק אל וואט דהמהסהטהיט. תלמיד אחד שלח חבילה של תפוזים ביחד איתם כדי לתרום לנזירים במנזר, ואחרי זמן מה על הכביש תלמיד אחר החליט שהתפוזים נראים ממש טוב. אז הוא חשב על הטיעון הבא: "אנחנו הילדים של טאן פהאוו, נכון? והוא לא היה רוצה שנשאר רעבים, נכון? אז כל מי שלא אוכל תפוז אחד הוא אינו תלמיד של טאן פהאוו." חלק מהתלמידים שמרו על שמונת כללי האימון הרוחני, האוסרים על אכילה אחרי שעת הצהריים, אז הם הצליחו לחמוק מלאכול תפוז. לעומת זאת, כל שאר התלמידים והתלמידות, לקחו או לקחו לעצמם תפוז, למרות שחלקם הרגישו רע על כך שהם אוכלים אוכל המיועד לנזירים.

 

כאשר הם הגיעו אל המנזר, הם סיפרו לאג'אן פואנג מה קרה. הוא גער בהם מייד ואמר שכל מי שלוקח אוכל המיועד לנזירים, ואוכל אותו לפני שהאוכל ניתן לנזירים, הולך להיוולד כרוח רפאים רעבה בגלגול הבא.

 

הדברים האלו הפחידו אישה אחת שהייתה בקבוצה, והיא הגיבה מייד, "אבל אני אכלתי רק פלח אחד!" אג'אן פואנג השיב, "ובכן, אם את הולכת להיות רוח רפאים רעבה, עדיף לך כבר לאכול כמות מספקת כדי להשביע את עצמך כל עוד שאת יכולה."

 

בזמן הריטריט של חודשי הגשם* ב 1977, זוג מהעיר ראיונג הגיע אל המנזר כמעט מדי ערב כדי לתרגל מדיטציה. יה דבר מוזר בקשר אליהם: לכל מה שקרה במהלך תרגול המדיטציה שלהם הייתה נטייה להתרחש לשניהם באותו הזמן. פעם אחת שניהם שמו לב שהם אינם יכולים לאכול, משום שגם הגבר, וגם האישה, הרגישו שהם מוצפים על ידי תחושה חזקה שהמזון הוא טמא. זה נמשך שלושה או ארבעה ימים מבלי שהם הפכו להיות חלשים או רעבים, אז הם התחיל לתהות בנוגע לאיזה שלב הם הגיעו במדיטציה שלהם.

 

כאשר הם סיפרו זאת לאג'אן פואנג, במהלך הביקור הבא שלהם במנזר, הוא גרם להם לשבת במדיטציה ואז אמר להם. "אוקיי, הרהרו בקשר למזון כדי שתוכלו לראות ממה הוא מורכב - מהאלמנטים, נכון? וממה הגוף שלכם מורכב? מאותם האלמנטים בדיוק. האלמנטים בגוף שלכם זקוקים לאלמנטים במזון כדי להמשיך להתקיים. אז בשביל מה להתרגש יותר מדי בקשר לכך שהמזון טמא? הגוף שלכם טמא עוד יותר. כאשר הבודהה מלמד אותנו להרהר בקשר לטומאת המזון, זה כדי שנוכל להתגבר על האשליה שיש לנו בקשר אליו – לא כדי שלא נוכל לאכול."

 

דבריו סיימו את חוסר היכולת שלהם לאכול מזון.

הצטרפות לרשימת התפוצה - מאמרים, כתבות ועדכונים לגבי סדנאות ומפגשים