הפעולות שלך
אתה תגלה במהרה שלא כל הדברים המפריעים למדיטציה שלך במהלך היום מגיעים מבחוץ. פעולותיך - הדברים שאתה אומר וחושב - עלולים גם כן לערער את האיזון שלך. זוהי הסיבה שעקרון הריסון הוא חלק הכרחי בתרגול: אתה לוקח על עצמך להימנע מלעשות דברים ומלהפנות את תשומת ליבך בדרכים העלולות להפר את עבודת המדיטציה שלך.
זה חשוב לא להתייחס לריסון כאל מאסר המגביל את טווח פעולותיך. למעשה, ריסון הוא חלון אל עבר חופש - חופש מנזק שתגרום לעצמך ולאנשים סביבך. למרות שחלק מהדרכים המסורתיות של ריסון עלולות להצטייר בהתחלה כאיסורים, זכור כי רק חברי המועצה שאינם מיומנים מרגישים שהם נדחקים לפינה. למעשה, החברים המיומנים, שעד כה נרמסו, מקבלים קצת מרחב וחופש להתפתח ולגדול.
במקביל, בתרגול הריסון אין כוונה להגביל את טווח מודעותך. פעמים רבות, כאשר אנו חושבים על לעשות פעולה מסוימת או להסתכל על דבר כלשהו, אנחנו מתמקדים רק במה שאנו אוהבים או איננו אוהבים. הריסון מאלץ אותך להתבונן על מדוע אתה אוהב או אינך אוהב דברים מסוימים, ומה קורה כתוצאה מכך שאתה בוחר ללכת אחר העדפותיך. בדרך זו, אתה מרחיב את הפרספקטיבה שלך ומשיג תובנות אל תוך אזורים במודעותך אשר בדרך כלל נשארים חבויים מאחורי הקלעים. ריסון, אם כך, הוא דרך לפתח את יכולת ההבחנה.
חלק מחברי מועצת התודעה אוהבים לטעון שתוכל להבין אותם רק אם תיכנע להם, ואם לא תיכנע הם יכנסו למחתרת, למקום בו לא תוכל לראותם. אם תיפול בפח ותאמין לטיעון הזה, לעולם לא תצליח לשחרר את עצמך מהשפעתם. הדרך היחידה לצלוח זאת היא לסרב להאמין להם, באופן נחוש ועקבי - כך תוכל לראות את קו ההגנה הבא שלהם, ואת זה שאחריו. לבסוף תגיע לשלב בו הם יחשפו את עצמם, ואתה תראה בבירור כמה חלש למעשה הוא הטיעון שלהם. גם כאן, ריסון הוא דרך לפתח את יכולת ההבחנה אל תוך אזורים במודעות הנשארים חבויים בגלל ותרנות.
דרך נוספת לחשוב בנוגע לריסון היא להתייחס למדיטציה כתרגול בפיתוח בית לתודעתך - מקום בפנים בו אתה יכול לנוח בתחושת ביטחון ולאסוף תזונה למען התודעה. אם הריסון שלך נמצא בחוסר, זה דומה לכך שדלתות וחלונות ביתך הפנימי נשארים פתוחים במשך 24 שעות ביממה. אנשים וחיות יכולים להיכנס ולצאת מביתך כרצונם, ולהשאיר אחריהם בלאגן גדול. אם תסגור את הדלתות והחלונות רק כאשר אתה מתרגל מדיטציה באופן רשמי, תאלץ לקחת על עצמך את תפקיד השרת בכל פעם שתתחיל למדוט ולנקות את ביתך בכל פעם מחדש. בנוסף, אתה תגלה שחלק מהאנשים והחיות שנדדו לתוך ביתך לא ירצו לעזוב. הם יאכלו את כל המזון שאספת ולא יותירו לך דבר בשביל עצמך. לכן, עליך לטפח את היכולת להבחין מתי עליך לסגור, או לפתוח, את החלונות והדלתות של ביתך. כך יהיה לתודעתך בית טוב.
אם אתה חושש שריסון עצמי ישלול ממך את הספונטניות, זכור את הנזק שספונטניות לא מאומנת עלולה לגרום. חשוב על כל הדברים שעשית או אמרת בלהט הרגע, והתחרטת עליהם למשך זמן רב לאחר מכן. מה שהגדרת כ "ספונטניות טבעית" הייתה למעשה ההשפעה של הרגל לא מיטיב. הרגל מלאכותי ומאולץ כמו כל הרגל אחר. ספונטניות הופכת להיות תכונה ראויה ו "בזרימה" רק כאשר היא מאומנת עד לנקודה שבה פעולה מיטיבה הופכת להיות חסרת מאמץ. זה מה שאנחנו מעריצים באומנים, בשחקנים ובכוכבי הספורט הגדולים ביותר. הספונטניות שלהם דורשת שנים של אימון. לכן, חשוב על הריסון כדרך לאמן את הספונטניות שלך להיות מיטיבה וחסרת מאמץ. זה עשוי לקחת שנים, אבל זהו זמן המנוצל בחוכמה.
ישנן שלוש דרכים מסורתיות לתרגל ריסון: לפתח חוש למתינות בדיבורך, לשמור אחר כללי המוסר ולתרגל ריסון כלפי חושיך.
1. מתינות בשיחה
השיעור הראשון במדיטציה הוא לשמור פיך תחת שליטה. אם אינך מסוגל לשלוט על פיך, אין שום דרך שתוכל לשלוט על תודעתך. לכן, לפני שאתה אומר משהו, שאל את עצמך:
1. האם זו האמת?
2. האם זה מועיל?
3. האם זה הזמן הנכון להגיד את זה?
אם התשובה לכל שלושת השאלות האלה היא כן, אתה יכול לומר את מה שרצית. במקרה שלא, שמור על השקט. כאשר תהפוך את שאילת שאלות אלה להרגל, תגלה כי רק שיחות מעטות הן כדאיות.
אין זה אומר שעליך להפוך לאנטי חברתי. אם אתה נמצא בעבודה ועליך לשוחח עם עמיתך לעבודה, כדי להפוך את סביבת העבודה להרמונית יותר, זה נחשב לדיבור כדאי. לעומת זאת, שים לב לכך ששיחות חולין אלה, המשמשות פעמים רבות כ "שמן סיכה חברתי", אינן גולשות והופכות לפטפוטים חסרי תועלת. מצבים אלו אינם רק בזבוז של אנרגיה, אלא גם מקור לסכנה. יותר מדי שמן עלול להפריע למנוע. פעמים רבות המילים הגורמות לנזק הרב ביותר הן אלה הקופצות אל תוך התודעה ומורשות לצאת מייד החוצה ללא סינון דרך הפה.
אם אתה זוכה במוניטין של אדם שקט כתוצאה מכך שאתה מקיים את עקרון המתינות בשיחה, אין בעיה עם כך. אתה תגלה שמילותיך, אם תהייה זהיר יותר בשליפתן החוצה, יתחילו לקבל ערך רב יותר. במקביל, אתה יוצר אווירה טובה יותר לתודעתך. אם אתה מפטפט ללא הפסקה במהלך היום, כיצד אתה מצפה להפסיק את הדיבורים המנטליים האלה כאשר אתה מתיישב למדוט? לעומת זאת, אם תפתח את ההרגל של לשמור על מוצא פיך, הרגל זה יקבל תוקף גם במדיטציה. חברי מועצת התודעה שלך יתחילו גם כן ללמוד כיצד לשמור על פיהם.
הכוונה בתרגול מתינות בשיחה היא אינה לוותר על הומור, אלא רק ללמוד כיצד להפעיל אותו בחוכמה. להומור בחברה שלנו יש נטייה להשתייך אל הקטגוריות של דיבור לא נכון: דיבור כוזב, דיבור מפלג, דיבור גס ודיבור סתמי. ישנו אתגר בללמוד כיצד להשתמש בהומור שלך כדי לציין דברים נכונים, המובילים להרמוניה ומשרתים מטרה טובה. חשוב על כל ההומוריסטים הגדולים של פעם: אנחנו זוכרים את ההומור שלהם בגלל הדרך המתוחכמת בה הם ביטאו את האמת. בין אם יש לך שאיפות להיות הומוריסט גדול, או לא, המאמץ לנסות להשתמש בהומור בחכמה הוא תרגול טוב ליכולת ההבחנה. אם תוכל לצחוק בחוכמה ובמזג נוח על המגרעות של העולם סביבך, תוכל ללמוד לצחוק באותו האופן גם על מגרעותיך, וזוהי אחת המיומנויות ההכרחיות ביותר ברפרטואר של כל מודט.
2. כללי האימון הרוחני
כלל מוסרי הוא הבטחה שאתה נותן לעצמך להימנע מהתנהגות מזיקה. איש אינו מאלץ אותך לשמור עליו, אבל אנשים נבונים מצאו שחמישה כללי מוסר מועילים במיוחד ליצירת סביבה טובה לאימון התודעה. כאשר אתה לוקח על עצמך את חמשת כללי מוסר אלו, אתה מבסס את ההחלטה הנחושה לא לקחת חלק, באופן מכוון, בחמש פעילויות:
1. להרוג אף אדם או חיה.
2. לגנוב (לקחת משהו של אדם אחר מבלי לקבל את הסכמתו).
3. לקיים יחסי מין אסורים (עם קטינה, עם מבוגרת הנמצאת כבר במערכת יחסים אחרת, או כאשר אתה כבר נמצא במערכת יחסים אחרת).
4. לספר שקרים (לייצג לא נכונה את האמת).
5. להשתמש בחומרים משכרים.
כללי מוסר אלו נועדו לפעול כנגד חלק מהדרכים הבוטות בהן מעשיך יוצרים הפרעות, פנימיות וחיצוניות, המקשות עליך לשמר את המיקוד הפנימי שלך. חיצונית, הם מגינים עליך מסוג המעשים שיובילו למעשי תגמול מאנשים אחרים. פנימית, הם מגינים עליך משתי גישות איתן אתה עלול לפצוע את עצמך כאשר אתה יודע שפגעת בעצמך או באחרים: ערך עצמי נמוך, או ערך עצמי גבוה הגנתי.
גישות אלה, של ערך עצמי לא בריא, קשורות לשתי דרכים בהן אנשים נוטים להגיב להתנהגויות השליליות שלהם:
1. מתחרטים על הפעולה.
2. פועלים באחת משתי דרכי הכחשה:
א.מכחישים שהפעולה באמת התרחשה.
ב. מכחישים שהיא באמת הייתה שגוייה.
תגובות אלה הן כמו פצעים בתודעה. חרטה היא פצע פתוח, רגיש למגע, בעוד שהכחשה דומה לרקמה מצולקת ומעוותת סביב לנקודה רגישה. כאשר התודעה פצועה, כתוצאה מפעולות אלה, היא איננה יכולה להתיישב בנוחות ובחופשיות בהווה, מכיוון שהיא מוצאת את עצמה נחה על בשר חי וחשוף, או על רקמה מצולקת ומעובה. כאשר מכריחים את התודעה להישאר בהווה, היא נמצאת שם רק בדרך מכווצת, מעוותת וחלקית, והתובנות שהתודעה משיגה נוטות להיות מעוותות וחלקיות גם כן. רק אם התודעה תהיה חופשיה מפצעים וצלקות היא תוכל להתיישב בהווה בנוחות ובחופשיות, ולעורר יכולת הבחנה שאינה מסולפת.
זאת מטרתם של חמשת כללי המוסר: הם מיועדים לרפא את הפצעים והצלקות האלה. לכן, כללי המוסר מתפקדים כחלק בלתי נפרד מתהליך הריפוי של המדיטציה. ערך עצמי בריא מגיע כאשר אתה חי בתואם עם סטנדרטים פרקטיים, חד משמעיים, אנושיים וראויים לכבוד. חמשת כללי המוסר מנוסחים בדרך המספקת אוסף סטנדרטים כאלו.
שימושיים
הסטנדרטים הנקבעים על ידי כללי מוסר אלו הם פשוטים. אתה מבטיח לעצמך לא לעסוק במכוון באף אחת מחמשת סוגי הפעילויות המזיקות, וגם לא לומר לאף אדם אחר לעסוק בהן. זהו זה. אינך צריך לדאוג בנוגע ליכולת שלך לשלוט על יותר מכך. המשמעות היא שכללי המוסר אינם מצריכים ממך להתמקד בדרכים עקיפות, או לא מכוונות, בהן פעולותיך עלולות להוביל לכך שאדם אחר יעבור על כללי המוסר. אתה מתמקד תחילה על הבחירות שלך לפעול.
אם, בחלוף הזמן, תרצה להרחיב את הבטחותיך לעצמך ולהימנע גם מהתנהגויות העשויות לגרום באופן עקיף לאנשים אחרים לעבור על כללי המוסר - כמו למשל לקנות בשר - זה לגמרי תלוי בך. אך בהתחלה, יהיה זה נבון יותר להתמקד במה שאתה בעצמך בוחר לעשות, מפני שזהו תחום בו אתה יכול להפעיל שליטה אמיתית.
זה אפשרי לחלוטין לחיות בתואם עם סטנדרטים אלו - לא תמיד קל או נוח, אבל תמיד אפשרי. חלק מכללי מוסר אלו עשויים להיות קלים יותר לקיום מאשר אחרים, אבל עם זמן וסבלנות - ומעט חוכמה בהתמודדות עם מעידות בהתנהגותך - הם הופכים להיות יותר ויותר ברי ביצוע. הדבר נכון במיוחד כאשר אתה מתחיל להבחין בתועלת הנובעת משמירה עליהם, ובנזק הנגרם כאשר אתה מועד.
חלק מהאנשים מתרגמים את כללי המוסר אל סטנדרטים הנשמעים יותר נשגבים או אצילים - למשל, מייחסים לכלל המוסר השני את הכוונה לא לעשות שימוש לרעה במשאבי כדור הארץ - אבל גם אלו אשר מנסחים מחדש את כללי המוסר בדרך זו מודים שבלתי אפשרי לחיות בהלימה איתם. כל אדם שסבל מכיוון שהיה צריך לחיות בתואם עם סטנדרטים בלתי אפשריים יכול לספר לך על הנזק הפסיכולוגי שסטנדרטים כאלו עלולים לגרום. לעומת זאת, אם אתה נותן לעצמך סטנדרטים המצריכים מעט מאמץ ומיינדפולנס אך אפשריים לקיום, ערכך העצמי נוסק דרמתית כאשר אתה מגלה בתוך עצמך את היכולת לעמוד בהם. לאחר מכן תוכל לעמוד בביטחון במשימות תובעניות יותר.
ברורים
כללי המוסר מנוסחים ללא "אם" "או" ו "אבל." כלומר, הם מספקים הדרכה מאוד ברורה, ללא מקום לחוסר בהירות או רציונליזציה שאינה כנה. פעולה מסוימת נמצאת בתואם עם כללי המוסר או שאינה. שוב, בריא לחיות בהלימה עם סטנדרטים מסוג זה. כל מי שגידל ילדים מצא כי למרות שילדים עשויים להתלונן בנוגע לכללים נוקשים וחדים, הם למעשה מרגישים יותר בטוחים איתם מאשר עם כללים מעורפלים הפתוחים למיקוח. כללים ברורים אינם מאפשרים לאג'נדות נסתרות להתגנב דרך הדלת האחורית של התודעה. בנוסף לכך, אם תאמן את עצמך עם כללים אלו תוכל לבטוח במוטיבציות שלך, ולהרוויח תחושה אמיתית של ערך עצמי בריא. במקביל, השמירה על כללים ברורים חוסכת לך את הזמן שהיית עשוי לבזבז, מאידך, בניסיון לטשטש את הקווים ולהצדיק לעצמך התנהגות שאינה מיטיבה.
אנושיים
כללי המוסר הם אנושיים כלפי האדם השומר עליהם, וגם כלפי האנשים המושפעים על ידי התנהגותו. אם אתה שומר עליהם, אתה פועל בתואם עם עקרון אנושי האומר כי הכוחות החשובים ביותר המעצבים את הדרך בה אתה חווה את עולמך הן המחשבות, המילים והמעשים המכוונים שאתה בוחר לבצע ברגע הנוכחי. אינך חסר משמעות. עם כל בחירה שאתה לוקח - בבית, בעבודה, במשחק - אתה מוציא לפועל את השפעתך על תהליך העיצוב המתמשך של העולם. כלומר, על ידי שמירת כללי המוסר אתה מוודא שתרומתך לעולם היא תמיד חיובית. ובנוגע להשפעתך על אנשים אחרים: אם אתה מקיים את כללי המוסר, תרומתך לעולם נמצאת בהלימה עם העקרונות של כוונה טובה וחמלה. בדרך זו, השמירה על כללי המוסר מסייעת לך לפתח את מצבי התודעה העילאיים ללא פחד מצביעות או הכחשה.
ראויים לכבוד
חמשת כללי המוסר נקראים "סטנדרטים המקבלים את תמיכת האנשים האצילים" - אנשים אשר השיגו, לכל הפחות, את טעם ההתעוררות הראשון. אנשים כאלו אינם מקבלים סטנדרטים רק על בסיס פופולריות. הם הקדישו את חייהם כדי לראות מה מוביל אל אושר אמיתי וראו בעצמם, לדוגמה, שכל סוגי השקרים הם פתולוגיים, ושיחסי מין החורגים מהמסגרת של מערכת יחסים מחייבת אינם בטוחים בשום צורה. יתכן שאנשים אחרים לא יכבדו אותך על כך שאתה חי בתואם עם חמשת כללי המוסר, אבל האנשים האצילים כן מכבדים אותך, וכבודם שווה יותר מזה של כל אדם אחר בעולם.
חלק מהאנשים חוששים לשמור על כללי המוסר משום שהם פוחדים שיהפכו לגאוותנים, מכיוון שהתנהגותם טובה יותר מאשר התנהגותם של אחרים. קל להניח לגאווה מסוג זה כאשר היא מופיעה בתודעתך, לעומת זאת, אם אתה זוכר שאינך שומר על כללי המוסר כדי להפוך את עצמך לטוב יותר מאשר אחרים, אלא פשוט כדי לרפא את הבעיות בתודעתך שלך. זה כמו לקחת תרופה: אם אתה לוקח את התרופה שלך בזמן שאנשים אחרים לא לוקחים את שלהם, זאת אינה סיבה לגאווה. יתכן ותרצה לעודד אותם להתייחס לבריאותם יותר ברצינות, אך אם הם מסרבים לשמוע בקול דברי העידוד שלך, עליך להניח לעניין לזמן הקרוב ולהתרכז בשיקום בריאותך שלך.
סוג הגאווה הבריאה המגיעה משמירה על כללי המוסר מתמקדת בלהשוות את עצמך לעצמך - במילים אחרות, על העובדה שלמדת כיצד להיות פחות פוגעני ויותר מתחשב ממה שהיית בעבר. גאווה מסוג זה היא בריאה הרבה יותר מאשר גאווה מהסוג הנגדי: היהירות שרואה את כללי המוסר כקטנוניים, וטוענת שהיא מעליהם. גאווה כזו היא מזיקה כפליים: גם לתודעתך וגם לאושרם של אחרים. הרבה יותר בריא לכבד את עצמך על כך שלקחת על עצמך תרגול מחמיר ולמדת לשלוט בו. כבוד עצמי מסוג זה הוא טוב עבורך וגם עבור האחרים.
בנוסף ליצירת גישה בריאה וסביבה שוחרת שלום המעודדת את התרגול, כללי המוסר מפעילים הרבה מהמיומנויות שתזדקק להן כאשר אתה מתרגל מדיטציה מתחיל. הם נותנים לך תרגול בייסוד וביסוס של כוונה מיטיבה, ובהמשך, גם תרגול בלדבוק בה. כללי המוסר גם מאפשרים לך לתרגל כיצד להתמודד בדרך בוגרת עם כל מעידה העלולה להתרחש. כדי לשמור על כללי המוסר בהצלחה, עליך ללמוד כיצד לזהות ולהכיר בטעות, מבלי להסתבך עם חרטה והלקאה עצמית. אתה פשוט מבסס מחדש את כוונתך לא למעוד שוב, ולאחר מכן מפתח את מצבי התודעה העילאיים כדי לעזור לעצמך לחזק את הכוונה הזו. כך אתה לומד כיצד להתייחס אל טעויותיך ברוח טובה, וגם כיצד לא לחזור עליהן.
כללי המוסר גם מפתחים את האיכויות המנטליות הנדרשות לתרגול של ריכוז: מיינדפולנס כדי לשמור עליהם בתודעה; ערנות כדי להמשיך להסתכל על הפעולות שלך וכדי לוודא שהן נשארות בתואם עם הכללים; להיטות כדי לצפות מבעוד מועד במצבים בהם אתה עשוי להתפתות לעבור על כללי המוסר שלך, כדי שתוכל לתכנן אסטרטגיה מיומנת לשמירה עליהם ללא פגע. כך תוכל לפתח גם את יכולת ההבחנה שלך.
לדוגמה, יהיו מצבים בהם אמירת האמת בנושא מסוים עלולה להזיק לאנשים אחרים. כיצד תוכל להימנע מלדבר על נושא זה ועדיין לא לספר דבר שקר? כאשר אתה מבטיח לעצמך לא להרוג, עליך לצפות לכך שמזיקים עשויים לפלוש לביתך. כיצד תוכל למנוע מהם להיכנס מבלי להרוג אותם? בדרכים אלה, כללי המוסר עוזרים לך לטפח סביבה תומכת סביב תרגול המדיטציה, ובמקביל להפעיל מיומנויות שיהיה עליך לפתח במהלך המדיטציה עצמה.
3. ריסון החושים
החושים כאן הם שישה: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המגע, בנוסף לחוש ההגייה2 - הידיעה, על ידי שפה או דימויים, של תודעתך בנוגע לרעיונות. הכוונה בריסון חושים אלו היא אינה להסתובב עם מסיכה על עיניך או עם אטמים בתוך אוזניך. למעשה, פעולת הריסון מכריחה אותך לראות יותר מאשר אתה בדרך כלל רואה, מכיוון שריסון החושים מצריך ממך להיות רגיש לשני דברים:
1. המוטיבציה שלך, למשל, להסתכל על מראה מסוים.
2. להבחין מה מתרחש בתודעתך כתוצאה מכך שאתה מסתכל על המראה המסוים הזה.
כך תוכל להביא את שאלות ההבחנה אל אזור בו אתה בדרך כלל מונע על ידי שאלות של רעב: החיפוש לראות או לשמוע דברים טעימים. אתה לומד לראות את מעורבותך עם החושים כחלק מתהליך של סיבה ותוצאה. בדרך זו, ריסון החושים עוזר לפתח את יכולת ההבחנה. במקביל, אתה לומד לפעול כנגד זרמים אקראיים העלולים להפריע לתודעה. זה עוזר לפתח ריכוז.
כדי להתנגד להיסחפות על ידי זרמים אלו, עליך לשמר את מרכז המודעות שלך בתוך הגוף. מרכז מסוג זה הוא כמו עוגן לאבטחת התודעה. בהמשך, ודא שהמרכז שלך נוח. העוגן הנוח שומר על התודעה מוזנת כהלכה, כדי שלא תזנח אותו על מנת לזרום יחד עם זרמים אלו בחיפוש אחר מזון. כאשר התודעה אינה רעבה לעונג, היא תהייה מוכנה יותר להפעיל ריסון על הזרמים היוצאים מהעיניים, האוזניים, האף, הלשון, הגוף ומהתודעה.
כאשר התודעה ממורכזת ביציבות, אתה נמצא בעמדה טובה כדי להתרחק מזרמים אלו, ולראות אותם לאורם של שני ההיבטים של התבניות הסיבתיות שלהם:
1. בכל פעם שאתה מפנה את תשומת ליבך אל החושים, נסה להיות ברור לגבי המוטיבציה שלך. עליך להבין שאינך קולט פסיבי של מראות, צלילים, וכו' - התודעה למעשה יוצאת החוצה כדי לחפש גירויים חושיים, ופעמים רבות היא מחפשת צרות. ישנם מקרים, לדוגמה, שאין דבר בסביבתך המספק השראה לתאווה, אך למרות זאת, תאווה עולה בתודעה ויוצאת לחפש משהו כדי להזין את עצמה. אותו הדבר קורה עם כעס וכל רגשותיך האחרים.
לכן, שאל את עצמך: כאשר אתה מסתכל על דברים, מה אתה מחפש? מי עושה את ההסתכלות? האם זאת תאווה שעושה את ההסתכלות? האם כעס עושה את ההסתכלות? אם תיתן לרגשות אלו לכוון את עיניך, הם יתרגלו לתת פקודות גם לתודעתך. אתה תחזק את חברי המועצה בהם תצטרך להיאבק ולהכניע לאחר מכן, במהלך המדיטציה.
אם אתה רואה שכוונות שאינן מיטיבות הן אלה אשר מכוונות להיכן אתה ממקד את תשומת ליבך, או את הדרך בה אתה מסתכל על משהו, שנה את המיקוד שלך. הסתכל על משהו אחר, או הסתכל על אותו הדבר בדרך שונה. אם אתה מהרהר בנוגע לגוף יפה, הסתכל על ההיבטים שאינם כה יפים. הם אינם רחוקים, אלא נמצאים ממש מתחת לעור.
עיקרון זהה חל גם לגבי כעס. אם אתה חושב על אדם שאתה ממש שונא, זכור שיש גם צד נוסף לאדם זה, צד טוב. היה אדם עם שתי עיניים, ולא רק עם עין אחת. אם אתה מגלה, לאחר שאתה מניח לתאווה או לכעס, שאינן מעוניין יותר להסתכל או לחשוב על אנשים אלו, תוכל להבין מכך שהבעיה לא הייתה איתם. הבעיה הייתה עם מועצת התודעה הפנימית שלך. אתה לומד שאינך יכול לבטוח בחלק מחברי המועצה. זהו לקח חשוב ללמוד על בסיס יום יומי.
2. עקרון דומה פועל כאשר אתה לוקח בחשבון את תוצאות ההסתכלות שלך. אם אתה מבין שדרך ההסתכלות שלך התחילה להחמיר מצבים מנטליים שאינם מיטיבים - הסתכל על משהו אחר, או למד כיצד להסתכל על אותו הדבר בדרך הפועלת כנגד מצבים מנטליים אלו. עקרון דומה חל גם על מה שאתה שומע, מה שאתה טועם, הדבר בו אתה נוגע ובמיוחד על הדברים עליהם אתה חושב.
אם אתה יכול לשמור על תשומת ליבך ממוקדת על הדרך בה התודעה יוזמת מגע חושי, ועל כיצד היא מושפעת ממנו, אתה נשאר ממוקד בפנים אפילו כאשר אתה מסתכל על דברים בחוץ. זה עוזר לך לשמור על מרכז המיקוד שלך מוצק וחסין במהלך היום.