טאניסארו בהיקהו - מדיטציה במהלך היום - מתוך הספר - With Each & Every Breath
ישנם שני סיבות עיקריות בגללן כדאי להכיל את תרגול המדיטציה אל היום יום. הראשונה היא, שזה מאפשר לך ליצור מומנטום שעובר מתרגול רשמי אחד לזה שאחריו. אם תפרק את החיים שלך לזמנים בהם אתה מתרגל וזמנים בהם אתה לא מתרגל, האנרגיה שנבנית בכל תרגול של מדיטציה מתמוססת בזמן הביניים שבין התרגולים. בכל פעם שאתה מתיישב לתרגל, אתה מתחיל מאפס.
זה כמו לשים רצועה על כלב. אם יש לכלב רצועה ארוכה, הוא נוטה לסבך את הרצועה סביב כל מני דברים: פנסי רחוב, עצים, רגליים של אנשים. אתה עומד בפני התהליך ארוך ומפרך של לשחרר את הרצועה, כדי להחזיר את הכלב והרצועה בחזרה למקום שאתה נמצא בו. אבל יש לכלב רצועה קצרה, אז כאשר אתה מתיישב, הכלב והרצועה נמצאים בדיוק שם. באותו האופן, אם תנסה לשמור על המרכז של המדיטציה שלך במהלך היום, אז כשיגיע הזמן להתיישב למדיטציה, אתה כבר במרכז שלך. אתה יכול להמשיך משם.
סיבה שנייה להאריך את תרגול המדיטציה גם לשאר היום היא, שזה מאפשר לך להביא את המיומנויות שפיתחת במדיטציה להניב בתחום בו הן נחוצות ביותר: הנטייה של המיינד ליצור סבל ומתחים לעצמו תוך כדי היום. התחושה שהמרכז שלך הוא מקום בטוח ונוח עוזרת לשמור עליך מקורקע, בתוך התהפוכות היום יומיות. אתה לא עף ברוח כתוצאה מאירועים חיצוניים, משום שיש לך בסיס יציב בפנים. בדומה לעמוד על חוף סלעי בקצה הים; אם העמוד פשוט נשאר שוכב על החוף, הוא יסחף על ידי הגלים לכאן ולשם. הוא יהווה סכנה לכל אדם שמשחק בגלים. בסופו של דבר, הגלים ימחצו את העמוד כנגד הסלעים והוא ישבר לרסיסים. אבל אם העמוד מועמד בצורה זקופה וננטע עמוק בבסיס הסלע, הגלים לא יוכלו להזיז אותו. הוא ישאר שמור ובטוח, ולא יהווה סכנה לאף אדם.
חלק מהאנשים מתלוננים על כך שהניסיון לתרגל מדיטציה תוך כדי חיי היום יום פשוט מעמיס מטלה נוספת אל המטלות הרבות שהם מנסים לתמרן במהלך היום גם ככה, אבל אל תתיחס לזה בצורה כזו. מדיטציה מספקת לך מקום יציב לעמוד (stand on) עליו, כך שתוכל לתמרן את שאר תחומי האחריות שלך בצורה נינוחה ומיומנת יותר. כפי שיוגים רבים יגידו לך, ככל שתביא עימך יותר קשיבות וערנות לתחומי האחריות שלך במהלך היום, כך התפקוד שלך ישתפר. במקום להפריע לעבודה שלך, תרגול המדיטציה תהפוך אותך לערני ומתחשב בזמן שאתה מבצע אותה. העובדה שאתה נשאר ממוקד, במקום לתת למודעות שלך לנדוד אל עבר מקומות שונים, עוזרת לשמר את האנרגיה שלך כדי שתוכל לשפר את יכולת ההתמדה שלך בקשר למה שאתה צריך לעשות.
באותו הזמן, תחושה ברורה של מרכז שאינו נע עוזרת לך לראות תנועות של התודעה, שאחרת היית מחמיץ. זה כמו לשכב על הגב באמצע שדה גדול. אם תסתכל למעלה על השמיים, ללא נקודת ייחוס של משהו שנמצא על הקרקע, לא תוכל לדעת כמה מהר נעים העננים, או לאיזה כיוון. אבל אם יש לך נקודת ייחוס שאינה נעה - גג או עמוד גבוה - אתה יכול לחוש בבירור בכיוון העננים ובמהירות התנועה שלהם. באותו האופן, כשיש לך נקודת ייחוס שאינה נעה, אתה יכול לחוש מתי המיינד פונה לכיוון הלא נכון ולהחזיר אותו לפני שהוא נכנס לצרות.
מדיטציה בחיי היום יום היא למעשה גרסה מסובכת יותר של מדיטציית הליכה. למעשה אתה מתמודד עם שלוש תחומי התמקדות:
1 - לשמור על המיקוד הפנימי שלך.
2 - בזמן שאתה לוקח חלק בפעילויות.
3 - כשישנם פעילויות אחרות סביבך.
כמובן שההבדל העיקרי הוא ש 2 ו 3 הם מורכבות יותר ונמצאות פחות תחת שליטתך. אבל ישנן דרכים לפצות על המורכבות שהתוספה. ואתה יכול להשתמש במידת השליטה שכן יש לך ביחס לפעולות שלך ולסביבה שלך, כדי ליצור תנאים טובים יותר לתרגול שלך. במקרים רבים אנשים מנסים לדחוף את תרגול המדיטציה לתוך הפינות בחייהם, כפי שהם כבר חיים אותם, וזה לא נותן למדיטציה הרבה מקום לצמוח. אם אתה באמת רציני בקשר לטיפול בבעית הסבל והכאב, אתה חייב לסדר מחדש את החיים שלך בצורה הטובה ביותר שניתן, כדי לעודד את המיומנויות שאתה רוצה לפתח. שים את אימון התודעה שלך בעדיפות גבוהה בכל מה שאתה עושה. ככל שהעדיפות גבוהה יותר, כך זה יהיה טוב יותר.
כפי שציינתי בהקדמה, יכול להיות שחלק מהעצות הינתנות כאן, בחלק השלישי, מניחות כי רמת המחויבות שלך היא גבוהה מזו שאתה לקחת על עצמך. לכן כדאי לברור את הקריאה - אבל גם לעשות זאת בגישה כנה. נסה להיות ברור בקשר לאילו מחברי המועצה הפנימית שלך לוקחים את ההחלטה.
המיקוד הפנימי שלך
זהו נושא בו הלקחים שלמדת במהלך תרגול מדיטציית הישיבה יכולים להועיל. 2 מיומנויות מועילות במיוחד כאן:
נסה להבחין היכן נמצאות נקודות ההדק בשדה האנרגיה של הנשימה שלך: הנקודות הנוטות להתכווץ או להיתפס במהירות, ולהוביל לתבניות של מתח המתפשטות אל חלקים אחרים בגוף. נקודות נפוצות הן: הגרון, סביב הלב, מקלעת השמש, בחלק הקדמי של הבטן, באחורי הידיים או בקדמת כפות הרגליים. ברגע שאתה מזהה נקודה כזו, השתמש בה כאזור בו אתה מרכז את תשומת הלב שלך במהלך היום. בעדיפות ראשונה, דאג לכך שהנקודה הזו נשארת פתוחה ורגועה. אם אתה מרגיש שהיא מתכווצת, הפסק את מה שאתה עושה לרגע ונשום דרך הכיווץ הזה. במילים אחרות, שלח אנרגיית נשימה מטיבה לתוך האזור הזה ואפשר לו להירגע, ברגע שאתה יכול לעשות זאת. זה יעזור לך לפזר את ההשפעה של המתח לפני שהוא משתלט על חלקים אחרים בגוף ובמודעות שלך.
בהתחלה, יכול להיות שתמצא את עצמך נודד מהאזור שלך יותר מאשר אתה נשאר איתו. כמו בישיבת המדיטציה, אתה צריך להיות סבלני אך נחוש עם עצמך. בכל פעם שאתה מגלה שהקשר עם הנקודה שלך אבד, חזור אליה ושחרר את כל המתח שהתפתח בזמן הזה. יכול להיות שתמצא תועלת לשים תזכורות לעצמך: למשל, לנסות לחזור אל הנקודה שלך בכל פעם שאתה חוצה את הכביש או מגיע לרמזור אדום. עם הזמן, אתה יכול לשים לעצמך מטרות גבוהות יותר ולכוון אל פרקי זמן ארוכים יותר בהם אתה ממורכז ונינוח.
אתה תלחם בהרגלים הגנתיים ישנים ולא מודעים בזמן שאתה עושה זאת, לכן יכול להיות שיידרש לך פרק זמן מסוים כדי לשלוט במיומנות הזו. אבל אם תתמיד להשאיר את הנקודה שלך משוחררת, אתה תגלה שתסחוב פחות מתח במהלך היום. אתה תרגיש כי התחושה שאתה צריך להוציא משהו מהמערכת שלך פחות מכבידה עלייך. בד בבד, אתה תפיק יותר הנאה מהניסיון לשמור על המרכז שלך, בגלל שתרגיש יותר יציב ונינוח. זה עוזר לך להתמיד עם התרגול. אם אתה מוצא את עצמך פשוט יושב מבלי שאתה צריך לעשות משהו, אתה יכול פשוט להתענג על תחושת הקלות במרכז שלך ואף אחד אחר לא צריך לדעת על זה.
השמירה על הנקודה המרכזית שלך נינוחה, עוזרת לך להיות רגיש יותר בקשר לדברים הקטנים שמדליקים אותך. זה נותן לך תובנות בקשר לפעילויות של המיינד שלך. אתה מגלה מקום ממנו אתה יכול לקחת צעד אחורה מהמחשבות שלך ולהתבונן בהן רק כחברים במועצה. אתה לא חייב להוציא לפועל את כל מה שהמועצה מציעה. אם פעולה לא מיומנת מוצעת, אתה יכול פשוט לזהות אותה כלא מיומנת ופשוט לנשום דרכה.
תוך כדי כך שאתה מחזק את היכולת שלך לשמור על הנקודה המרכזית שלך רגועה בכל הסיטואציות, אתה מפתח את התשתית למען המתבונן הפנימי שלך. הטיפוח של הדמות הזו במיינד עוזר לעבור את היום עם פחות תגובתיות רגשית ולהבחין בדברים, בך ובסביבה שלך, בהם לא הבחנת קודם לכן. במילים אחרות, זוהי תשתית טובה ממנה יכולת ההבחנה יכולה לפעול במהלך פעילויות היום יום שלך. זה גם מחזק את יכולת האבחנה שאתה מביא אל תרגול המדיטציה הרשמי שלך.
המיומנות החשובה השנייה בנוגע לנשימה, בזמן שאתה מתנהל במהלך היום, היא למלא את הגוף שלך עם הנשימה ומודעות כאשר אתה נמצא במצב קשה ובמיוחד כאשר אתה מתמודד עם אדם קשה. חשוב על הנשימה כאל שריון מגן, כך שהאנרגיה של האדם האחר לא מחלחלת לשלך. בנוסף לכך, דמיין שהמילים והפעולות של האדם האדם חולפות דרכך, ולא מופנות היישר אלייך. זה יעזור לך להרגיש פחות מאויים ויאפשר לך לחשוב בצורה בהירה יותר, בקשר לכיצד להגיב בצורה הולמת. בגלל שאתה יוצר שריון מגן של אנרגיה טובה ומוצקה, יכול להיות שתהייה לך השפעה מרגיעה ומייצבת על האנשים סביבך ועל הסיטואציה. זוהי מיומנות טובה לשלוט בה גם שאתה מתמודד עם אנשים המגיעים לספר לך בקשר לבעיות שלהם. פעמים רבות אנחנו מרגישים, בצורה לא מודעת, שאנחנו לא מביעים אמפתיה אם לא נספוג חלק מהאנרגיה שלהם. אבל ההרגשה שאנו סופגים את האנרגיה שלהם לא באמת מקלה על העומס שלהם; היא רק מכבידה עלינו. אתה עדיין תוכל להיות אמפטי - ואף לראות את הבעיות שלהם בצורה בהירה יותר - אם תישאר בתוך פקעת של אנרגיית נשימה טובה. כך אתה לא תבלבל בין הכאב שלהם לשלך.
אידיאלית, אתה מעוניין לשלב בין שני מיומנויות הנשימה האלו למיומנות אחת, בדומה למה שאתה עושה בזמן מדיטציית הליכה. במילים אחרות, שמור את המיקוד שלך באזור נבחר כברירת מחדל, אל למד כיצד להרחיב את הנשימה והמודעות שלך מהאזור הזה ולמלא את הגוף כולו מהר ככל הניתן, בכל זמן שאתה חש שיש בכך צורך. כך תהייה מוכן לכל מה שעשוי להתרחש במהלך היום.
הפעולות שלך:
אתה תגלה במהרה כי לא כל הדברים שמפריעים למדיטציה שלך במהלך היום מגיעים מבחוץ. הפעולות שלך - הדברים שאתה אומר וחושב - יכולים לערער את האיזון שלך גם כן. זוהי הסיבה שעקרון הריסון הוא חלק הכרחי בתרגול: אתה לוקח על עצמך להימנע מלעשות דברים ולהפנות את תשומת הלב שלך באופן העלול להפר את עבודת המדיטציה שלך.
חשוב לא להתייחס לריסון כאל מאסר, המגביל את טווח הפעולות שלך. למעשה, זהו חלון אל עבר חופש - חופש מנזק שתעשה לך ולאנשים סביבך. למרות שחלק מהדרכים המסורתיים של ריסון עלולות להצטייר כאיסורים בהתחלה, זכור כי רק חברי המועצה הלא מיומנים מרגישים שהם נדחקים לפינה. החברים המיומנים, שנרמסו עד כה, מקבלים קצת מרחב וחופש להתפתח ולגדול.
באותו הזמן, הכוונה בתרגול הריסון היא לא להגביל את טווח המודעות שלך. פעמים רבות, כשאנו חושבים על לעשות משהו או להסתכל על משהו, אנחנו מתמקדים רק במה שאנו אוהבים או לא אוהבים. הריסון מאלץ אותך להתבונן על מדוע את אוהב או לא אוהב דברים, מדוע הדברים מעוררים בך תחושה של סלידה או השתוקקות ומה קורה כתוצאה מכך שאתה הולך אחרי ההעדפות שלך. באופן הזה, אתה מרחיב את הפרספקטיבה וזוכה בתובנה בקשר לתחומים במודעות שלך שבדרך כלל נשארים חבויים מאחורי הקלעים. ריסון, אם כך, הוא דרך לפתח את יכולת האבחנה.
חלק מחברי המועצה של המיינד אוהבים לטעון שאתה תבין אותם רק אם תיכנע להם, ואם לא תיכנע הם יכנסו למחתרת, למקום בו לא תוכל לראות אותם. אם תיפול ותאמין לטיעון הזה, אתה אף פעם לא תשתחרר מהשפעתם. הדרך היחידה להתקדם היא לסרב להאמין להם, באופן נחוש ועקבי, כי אז תוכל לראות את קו ההגנה הבא שלהם, ואת זה שאחריו. לבסוף אתה תגיע לשלב בו הם יחשפו את עצמם, ואתה תראה בבירור כמה חלש הוא הטיעון שלהם. אז גם בנושא הזה, ריסון הוא דרך לפתח את יכולת האבחנה אל תוך תחומים במודעות שנשארים חבויים בגלל ותרנות.
דרך נוספת לחשוב בקשר לריסון היא להתייחס למדיטציה כתרגול שבו אתה מפתח בית למיינד שלך - מקום בפנים בו אתה יכול לנוח בתחושת ביטחון ולספק תזונה בשביל המיינד. אם הריסון שלך נמצא בחוסר, זה כמו שהדלתות והחלונות של הבית הפנימי שלך נשארים פתוחים 24 שעות ביממה. אנשים וחיות יכולים להגיע ולעזוב מתי שהם רוצים ולהשאיר בלאגן אחריהם. אם תסגור את הדלתות והחלונות רק כאשר אתה מתרגל מדיטציה באופן רשמי, אתה נאלץ למלא את תפקיד השרת בכל פעם שאתה מתחיל למדוט. אתה גם תגלה שחלק מהאנשים והחיות שנדדו לתוף הבית שלך לא יהיו מעוניינים לעזוב. הם יאכלו את כל המזון שאספת ולא לא ישאר כלום בשביל עצמך. אתה אתה מוכרח שתהייה לך יכולת להבחין מתי כדאי לסגור ולפתוח את החלונות והדלתות שלך. כך יהיה למיינד שלך בית טוב.
אם אתה חושב שריסון עצמי ישלול ממך את הספונטניות שלך, הזכר בנזק שספונטניות לא מאומנת עשויה לגרום. חשוב על כל הדברים שעשית או אמרת בלהט הרגע, והתחרטת בקשר אליהם במשך זמן רב לאחר מכן. מה שהגדרת כ "ספונטניות טבעית" היה בעצם ההשפעה של הרגל לא מיומן, מלאכותי ומאולץ כמו כל הרגל אחר. ספונטניות הופכת להיות תכונה ראויה ובזרימה רק כאשר היא מאומנת עד לנקודה בה פעולה מיומנת הופכת להיות חסרת מאמץ. זה מה שאנחנו מעריצים באמנים, בשחקנים ובכוכבי הספורט הגדולים ביותר. הספונטניות שלהם דורשת שנים של אימון. אז חשוב על ריסון כדרך לאמן את הספונטניות שלך להיות מיומנת וחסרת מאמץ. זה עשוי לקחת שנים, אבל זה זמן שמנוצל בחוכמה.
ישנם שלוש דרכים מסורתיות לתרגל ריסון: לפתח חוש למתינות בדיבור שלך, למלא את כללי המוסר ולתרגל ריסון כלפי החושים שלך.