top of page
ערב

ויתור


הערב נדבר על השלמות של ויתור, ובדומה לשאר השלמויות, גם היא מבוססת על תשוקה. התשוקה במקרה הזה היא ללכת אל מעבר לתנודתיות שבין כאב ועונג חושי, כאב ועונג חושי, בהן עונג חושי הוא האלטרנטיבה היחידה שלכם לכאב. כפי שאתם יודעים, עבור רוב האנשים, האלטרנטיבה היחידה בחיים לכאב היא עונג חושי: העונג שמגיע ממראות נעימים, צלילים נעימים, ריחות נעימים, טעמים נעימים ותחושות מגע נעימות. אבל התענוגות האלו קשורות באופן הדוק לכאב. לאג'אהן צ'ה יש דימוי נחמד. הוא אומר שכאב ועונג חושי הם כמו נחש. בקצה אחד של הנחש יש שיניים: הם מסמלים את הכאב. לקצה השני של הנחש אין שיניים: החלק הזה מסמל את העונג החושי. אנחנו חושבים שזה בסדר לתפוס את הקצה ללא השיניים בגלל שהנחש לא יוכל להכיש אותנו, נכון? אבל אנחנו לא שמים לב שהקצה עם השיניים מחובר לקצה שאנחנו תופסים, וזו הסיבה שאנחנו ממשיכים לקבל הכשות.


הקאנון מספק דימוי דומה באחד מהתיאורים  שבו  לגיהינום. כמו בכל תיאור של גיהינום, יש בו הרבה מאוד סבל, אבל הגיהינום המסוים הזה תמיד הרשים אותי יותר מכולם. הוא למעשה ארגז מתכתי עצום – קירות ממתכת, תקרה ממתכת, רצפה ממתכת, והמתכת כולה רותחת מחום. למעשה, הרצפה כל-כך חמה עד שהלהבות מצד אחד מגיעות כל הדרך אל הצד השני, וכל היצורים שחיים בגיהינום הזה נמצאים בתוך הארגז. אחת לכמה זמן, דלת נפתחת באחד מהקירות שלו ואז כל היצורים רצים דרך האש כדי להגיע אל הדלת. אבל ברגע שהם מגיעים לדלת היא נסגרת בטריקה. לאחר מכן, דלת אחרת נפתחת בצד האחר, והם מתחילים לרוץ אל הדלת ההיא, וברגע שהם מגיעים אליה גם היא נסגרת בטריקה. זה נמשך לא מעט זמן, ובסופו של דבר דלת אחרת נפתחת, הם רצים אליה, וברגע שהם עוברים דרך הדלת הם נופלים אל הגיהינום של צוואה. זה אחד מהתיאורים הכי סדיסטים של גיהינום שאני מכיר.


הגיהינום הזה הוא למעשה אנלוגיה טובה לחיים האנושיים. אנחנו סובלים מכאב, ולא רואים שום אלטרנטיבה לכאב מלבד עונג חושי, אז כשאנחנו רואים הזדמנות להשיג עונג חושי שייתן לנו הפוגה קצרה מכאב, אנחנו רצים לקראתו. אם אנחנו לא מצליחים להשיג אותו, אנחנו רואים עונג חושי אחר שאנחנו אוהבים ורצים לקראת העונג האחר, אבל לא מצליחים להשיג גם אותו. בסופו של דבר, אנחנו מצליחים למצוא עונג חושי, רצים לקראתו ומשיגים אותו, אבל אז הוא משתנה אל אכזבה גדולה. מתוך הייאוש שלנו להפסיק את הכאב בכל מחיר, יש גם מצבים בהם אנחנו רצים כדי להשיג עונג חושי שמצריך מאתנו להתנהג בדרכים לא-מיומנות, ודרכי התנהגות האלו יובילו לכך שנחווה כאב בעתיד.


זאת התנודתיות, בין כאב ועונג חושי, שממנה היינו רוצים להימלט. הבודהה אומר שישנו עונג חלופי שיכול לחלץ אותנו מהתנודות האלו בין עונג וכאב, וזהו העונג של ריכוז. כמו שהבודהה אמר, העונג של ריכוז הוא חסר אשמה במובן הזה שהוא לא פוגע באיש ולא משכר את התודעה. תענוגות החושים משכרים את התודעה, אבל העונג של ריכוז לא.

חלק מהתנאים ההכרחיים להשיג ריכוז הם שתהרהרו על החסרונות של חושניות. לפי הטרמינולוגיה של הבודהה, חושניות אינה זהה לתענוגות החושים עצמם. חושניות היא המשיכה שיש לנו לפנטז על תענוגות חושיים והדרך שאנחנו מתכננים להשיג אותם. לכן, כתרגיל מקדים כדי להכניס את התודעה שלכם לריכוז, חשבו על החסרונות של המשיכה הזו. בתור התחלה, היא גורמת לכם להיות תלויים בכך שהדברים יתנהגו בדרך מסוימת. כשהם לא מתנהגים בדרך כזו, אתם סובלים. זה שם אתכם בעמדה של תלות וחולשה.


הבודהה מספק הרבה דימויים כדי להמחיש את החסרונות של חושניות. דימוי אחד הוא של כלב שלועס עצם. אין לעצם ערך תזונתי, והטעם היחיד שהכלב מקבל ממנה הוא הטעם של הרוק שלו עצמו. במילים אחרות, בזמן שאנחנו חושבים על תענוגות חושיים, העונג שאנחנו מקבלים מגיע אך ורק מהדרך שבה אנחנו מפנטזים לפרטי פרטים על הדימוי של העונג הזה, אבל הוא לא באמת מזין. דימוי נוסף שהבודהה נותן הוא של נשר שעף עם חתיכת בשר שנעוצה בטפרים שלו, בזמן שנשרים ובזים אחרים רודפים אחריו כדי לקחת ממנו את חתיכת הבשר. במילים אחרות, חושניות גורמת לאושר שלכם להיות תלוי בדברים שאנשים אחרים ירצו לקחת מכם, והם עלולים לפצוע אתכם כדי להשיג את הדברים האלו.


דימוי נוסף שהבודהה נותן הוא של אדם שלווה תכשיטים וקישוטים מהחברים שלו, ולאחר מכן יוצא להסתובב בעיר כדי להשוויץ בהם. הבעלים המקוריים של התכשיטים והקישוטים רואים מה האדם הזה עושה, אז הם לוקחים את הדברים שלהם בחזרה. במילים אחרות, תענוגות חושיים הרבה פעמים תלויים בדברים שאנשים אחרים יכולים לתת לכם, אבל הם גם יכולים לקחת את הדברים האלו בחזרה מתי שהם רוצים.


אלו כמה מהדרכים שהבודהה ממחיש את החסרונות של חושניות.


עכשיו, הבודהה לא אומר שכל התענוגות החושיים הם רעים. בעיקרון, הוא אומר שאתם צריכים לבדוק ולראות: אחד, מה העונג דורש מכם לעשות כדי להשיג אותו, ושתיים, מהי ההשפעה שיש לעונג מסוים על התודעה. אם העונג דורש מכם לעבור על כללי האימון הרוחני כדי להשיג אותו, או אם תחושת ההנאה מהעונג מגבירה את התשוקה, הדחייה ואת האשליה שלכם – אז הוא עונג שיש להימנע ממנו. אבל אם הוא לא דורש מכם לעבור על הכללים, ולא מעורר איכויות לא-מיומנות בתודעה, אז הוא בסדר.


בנוגע להשפעה שיש לעונג על התודעה, יש כמה תענוגות חושיים שהבודהה אומר שהם תמיד בסדר, בכל המצבים. הם כוללים את העונג שמגיע מיציאה אל הטבע, העונג שמגיע מכך שיש לכם רמת בריאות בסיסית, והעונג שמגיע מכך שאתם חיים בקבוצה הרמונית של אנשים. אבל לגבי שאר המצבים, הדברים תלויים במקרה האישי שלכם. במילים אחרות, אתם תצטרכו לראות בעצמכם אלו תענוגות חושיים מעוררים איכויות תודעתיות לא-מיומנות ואלו לא.


לעומת זאת, הבודהה אומר שגם אם אתם רואים את החסרונות של חושניות, אבל אין לכם את העונג שמגיע מריכוז, אתם בכל זאת תחזרו אל התענוגות החושיים הישנים שלכם, או אל תענוגות אף גרועים יותר. אתם תתקעו בתוך התנודתיות הזו – תברחו מכאב ותרוצו אל עבר תענוגות חושיים, ששוב פעם ישתנו לכאב – ותנציחו את המעגל. לכן, נקודה חשובה בקשר לויתור היא לספק לתודעה עונג חילופי. במילים אחרות, אתם לא רק מוותרים על חושניות, אלא גם מספקים לתודעה תחליף. והעונג החילופי הזה, כפי שאמרתי, הוא העונג של ריכוז.


הייתי רוצה לדבר על מספר נקודות בקשר לתרגול של ריכוז. היו כמה אנשים שדיברו על כך שהם רוצים להיכנס אל ג'האנה כזו או אחרת, וחשוב לזכור, כשאתם מתרגלים מדיטציה, שג'האנה אינה נושא המדיטציה. נושא מדיטציה הוא הנשימה. במלים אחרות, בזמן שאתם מתרגלים מדיטציה, אתם לא אמורים לחשוב על ג'האנה. אתם אמורים לחשוב על הנשימה ולמקד בה לחלוטין את תשומת הלב שלכם.


הבודהה מונה את נושאי הריכוז השונים ומגדיר אותם כארבעת מוקדי הביסוס של מיינדפולנס, שהם התהליכים של להביא את התודעה להישאר ביציבות, למשל, עם הגוף, או עם תחושות, או עם מצבים תודעתיים, או עם דהמות – כפי שהם לכשעצמם. לדוגמה, אם אתם מתמקדים בנשימה, אתם נמצאים עם תחושת הנשימה כפי שהיא מורגשת ממש כאן, ממש עכשיו. זאת דוגמה של הגוף לכשעצמו.


הבודהה מתאר את ארבעת הג'האנות, אבל מומלץ לא לדאוג לגביהן כשאתם מתרגלים, אלא, עדיף להרהר עליהן כשאתם יוצאים מהמדיטציה. אבל כשתהרהרו עליהן, כמובן, תתעורר בעיה. אתם תשאלו את עצמכם, "איך אני יכול לדעת באיזה רמה של ג'האנה הייתי?"


יש מספר תיאורים בקאנון שיכולים לתת לכם רמזים. לדוגמה, בג'האנה הראשונה, אתם מניחים לגמרי לעניין שאתם מוצאים במחשבות על חושניות וממקדים את כל תשומת הלב בנשימה. אתם חושבים על הנשימה, מעריכים אם התודעה נשארת עם הנשימה כמו שצריך, וחושבים על כמה נוחה הנשימה מרגישה. ישנה תחושה של רווחה ואפילו תחושה של רעננות שמגיעות מכך שאתם חופשיים ממחשבות על תענוגות חושיים, והן לא מכבידות עליכם. אתם מאפשרים לתחושות הרווחה והרעננות האלו להתפזר ולהתפשט ברחבי הגוף כולו.


עכשיו, תוך כדי כך שהנשימה הופכת להיות יותר ויותר נוחה, ותחושת הרווחה כבר מפוזרת ברחבי הגוף, אתם כבר לא צריכים לחשוב על הנשימה ולהעריך אותה. אתם יכולים פשוט להתמקד לגמרי בתחושת הנשימה, עד לנקודה שזה נראה שהמודעות שלכם והנשימה הופכות להיות אחת, והנשימה מקיפה אתכם מכל הצדדים. זאת תהייה הג'האנה השנייה. ישנן עדיין תחושות של עונג ורעננות, עוצמתיות יותר מאשר לפני כן, ואתם מאפשרים לתחושות האלו להתפזר ברחבי הגוף מעצמן.


אבל, בהמשך, תחושת הרעננות מתחילה להיות לא נעימה. אתם רוצים משהו שקט ומעודן יותר. אתם שמים לב שישנה רמה מעודנת יותר של אנרגיה בגוף. זה כמו להדליק את הרדיו שלכם: אתם שמים את התחנה שמנגנת רוק כבד ואומרים לעצמכם, "אוי, זה קצת יותר מדי רועש בשבילי עכשיו. אני רוצה משהו יותר מרגיע”. אז, כדי להגיע אל התחנה הרגועה יותר, אתם לא צריכים להזיז את הרדיו, אתם פשוט משנים את התחנה. באופן דומה, אתם מתחברים אל רמה מעודנת יותר של אנרגיה שנמצאת בדיוק במקום שבו התמקדתם,. ככה אתם נכנסים אל הג'האנה השלישית – ובג'האנה השלישית יש לגוף תחושה של עונג, ולתודעה תחושה של השתוות הנפש.


תוך כדי כך שאתם נשארים ברמה הזו, הנשימה הופכת ליותר ויותר מעודנת, עד שזה נראה שהנשימה הנכנסת והיוצאת מפסיקות לנוע. ישנה תחושה שאנרגיית הנשימה בגוף היא המקור של הנשימה, ואין כל צורך לקבל אנרגיית נשימה מבחוץ. אנרגיות הנשימה בגוף מחוברות כעת כל כך טוב שהן מזינות אחת את השנייה. בנוסף, ישנה תחושה מאוד חזקה שאתם מודעים לגמרי בכל רחבי הגוף, ביחד עם תחושה של רגיעה ודממה ברחבי הגוף. זאת הג'האנה הרביעית.


הבודהה נותן כמה אנלוגיות לכל אחת מהג'האנות האלו. לג'האנה הראשונה, הדימוי הוא של אדם שעובד כרוחץ בבית מרחץ. בימים ההם, לא היו להם חפיסות של סבון קשיח, אלא אבקת סבון שהיו מערבבים עם מעט מים כדי להכין סוג של בצק, כמו שמערבבים קמח עם מים כדי להכין בצק. בדימוי לג'האנה הראשונה, הרחצן לש את אבקת הסבון בעזרת המים כדי להכין בצק, ומוודא שהבצק כולו נהיה לח בעזרת המים. הדימוי הזה, כמובן, מסמל את ההערכה ואת המחשבות המכוונות שלכם, בזמן שהן עובדות כדי לפזר את העונג ברחבי הגוף כך שימלא את הגוף כולו.


הדימוי לג'האנה השנייה הוא של אגם עם מעיין בקרקעית שלו. נובעים מהמעיין מים קרים מאוד, והם חודרים אל האגם ומקררים את כולו. הדימוי הזה מסמל את תחושות העונג והרעננות שממלאות את הגוף בלי שתצטרכו לעשות דבר.

הדימוי לג'האנה השלישית הוא של בריכת מים פתוחה ושקטה, עם פרחי לוטוס שצומחים בתוך המים. הפרחים לא יצאו מעל לפני המים, אז הם רוויים לחלוטים במים השקטים והקרירים, מהשורשים ועד הקצוות. זה דימוי לתחושת העונג השקטה והדוממת, ללא תחושת הרעננות, שממלאה את הגוף.


הדימוי לג'האנה הרביעית הוא של אדם יושב שמכוסה על ידי בד לבן, ואין חלק בגוף שלו שלא מכוסה על ידי הבד. הבד הלבן, במקרה הזה, מסמל את המודעות שממלאה את הגוף.


בכל הדימויים האלו מים מסמלים עונג, ותנועה מסמלת התרעננות. הדימוי לג'האנה הראשונה הוא היחיד שיש בו אדם פעיל ומודע שמבצע פעולה כלשהי: והפעילות המודעת הזו מקבילה למחשבות המכוונות ולהערכה. בדימוי הראשון, התנועה מורכבת למעשה מהפעולות של האדם שעובד בבית המרחץ, כלומר הדרך שבה הוא לש את המים אל תוך אבקת הסבון ועל ידי כך יוצר את הבצק. בדימוי השני, המים זורמים מכוח עצמם אל האגם, בעוד שבדימוי השלישי המים שקטים ודוממים. בדימוי הרביעי, אין מים ואין תנועה.


אלו הדימויים שהבודהה משתמש בהם כדי להמחיש כיצד זה מרגיש להיות בכל אחד מרמות השונות של ג'האנה.

עכשיו, עדיין מתעוררת בכם השאלה: באיזו רמה אני נמצא? המורה שלי, אג'אהן פואנג, כשהוא לימד מדיטציה, נתן לכל תלמיד חדש את ספרו של אג'אהן לי על הרמות השונות של מדיטציית הנשימה. בסוף הספר, יש הנחיות על כיצד להשתמש במדיטציית הנשימה כדי להיכנס אל ארבעת הג'האנות. אבל, אג'אהן פואנג אף פעם לא אמר לתלמידים ולתלמידות שלו באיזו ג'האנה הם נמצאים. הוא פשוט היה שואל אותם, "איך הנשימה שלכם מרגישה?" במילים אחרות, הוא רצה שהם יתמקדו בתחושה המוחשית של הריכוז, וישתדלו לא לדאוג יותר מדי בקשר לג'האנה, ולמהר לתת תווית לריכוז שלהם ולתייג אותו כג'האנה כזו או אחרת. תוך כדי כך שהתלמידים התמקדו על תחושת הריכוז המוחשית, הוא היה אומר, "אם אתם מבחינים במתח כלשהו, כאן או שם, שאלו את עצמכם מה אתם עושים שגורם למתח הזה להופיע?" ואז מוסיף ואומר, "האם אתם יכולים להפסיק לעשות את זה?" תוך כדי כך שאתם נכנסים עמוק יותר אל תוך הריכוז, אתם הופכים להיות רגישים יותר לרמות של מתח בהן לא הבחנתם לפני כן. בסופו של דבר, אתם מגיעים לנקודה שבה הנשימה נעצרת.


שמתי לב, תוך כדי כך שהקשבתי לאג'אהן פואנג מלמד אנשים אחרים, שהתיאורים של התלמידים שלו לגבי הדרך שהם הרגישו את הנשימה היו שונים מאוד אחד מהשני בשלבים הראשונים של התרגול. אבל, כשהתרגול שלהם הגיע לנקודה שבה התודעה התיישבה והנשימה נעצרה, מהנקודה הזו ואילך, התרגול של כולם היה זהה. המסקנה שהגעתי אליה היא: אם אתם חווים רמה של דממה שעשויה להיות הג'האנה הראשונה, כשהתודעה מתיישבת בריכוז ברמה הזו, אתם שמים עליה פתק תזכורת. לאחר מכן, אם אתם מגיעים אל רמה של דממה שמגיעה עמוק יותר, ועשויה להיות הג'האנה השנייה, שימו פתק תזכורת גם עליה. אתם ממשיכים לעשות את זה, עד שבסופו של דבר אתם מגיעים לנקודה שבה הנשימה מפסיקה, ואתם מסוגלים להישאר בנוחות עם התחושה שהנשימה נעצרה. אז אתם יודעים, "זאת הג'האנה הרביעית". לאחר מכן, אם יש צורך בכך, אתם חוזרים אל הרמות השונות ומסדרים מחדש את פתקי התזכורת שלכם.


פעם אחת, כשיצאתי לטיול מחנאות ביוטה, ניסינו להגיע למקום שנקרא "פאוול פוינט". במדריך הטיולים נכתב שאפשר לראות רכסי הרים שונים שנמצאים לאורך דרום יוטה מנקודת התצפית בפאוול פוינט. דמיינו לעצמכם, אתם נמצאים בגובה של 10,000 רגל, ויש לכם נוף מרהיב שמראה את חלקו הדרומי של המדינה. לקחנו פנייה לא נכונה בכביש, לעומת זאת, הגענו לנקודה מסוימת, וחשבנו לעצמנו, "זה מוכרח להיות פאוול פוינט", אז יצאנו מהרכב והסתכלנו סביבנו. ראינו מספר רכסי הרים פה ושם, אז ניסינו לזהות אותם ולראות איזה רכס מתאים לרכסים שתוארו במדריך הטיולים: "זה מוכרח להיות ההר הזה, וזה מוכרח להיות ההר ההוא”. היו לנו שמות לכל ההרים השונים. אבל הבעיה היא שראינו צוק גדול שנמצא רחוק בחלקו המזרחי של הרכס, והצוק הזה לא הופיע במדריך. לקח לנו כמה זמן כדי להבין שהצוק למעשה היה פאוול פוינט. יום לאחר מכן, עלינו מעלה לפאוול פוינט, וכשהיינו שם הבנו שההרים האחרים שראינו ביום הקודם לא באמת היו ההרים שחשבנו שהם. אני צריך להסביר את הדימוי הזה?


הדבר החשוב בקשר לג'האנה הוא שאתם לומדים איך להתמודד עם התענוגות והכאבים שמופיעים בזמן התרגול. בשלבים הראשונים של התרגול, אתם תתמודדו עם כאבים בזמן שאתם מנסים להביא את התודעה אל תוך הריכוז, וכדי להצליח אתם צריכים לא לפחד מהכאב. אתם תגלו שבעזרת מספיק מחשבות מכוונות והערכה נכונה, אתם למעשה יכולים לעבוד מסביב לכאב, לעבוד דרך הכאב, לפוגג את הכאב, וכתוצאה מכך אתם תהפכו להיות פחות ופחות מפוחדים מכאב.


בנוסף, עליכם להיות יותר ויותר מיומנים גם עם עונג. כפי שאמרנו פעמים רבות בתרגול המדיטציה המונחה, כשהנשימה הופכת להיות נעימה, ישנה סכנה שתעזבו את הנשימה ותלכו אחר העונג, אז אתם צריכים ללמוד כיצד לא להיכנע לפיתוי פשוט להתרפק על העונג.


לכן, כשאתם עובדים עם ג'האנה, אתם לומדים איך להתמודד בצורה אפקטיבית יותר עם עונג וגם עם כאב, ולא לתת להם להכריע אתכם. כמו שהבודהה אומר, כדי שהתודעה תהייה מאומנת כהלכה ומפותחת כהלכה, נקודה חשובה בתרגול היא שאתם מאמנים אותה לא להיות מוכרעת על ידי כאב או על ידי עונג.


בזמן שאתם לומדים להיות מופרדים יותר מעונג וכאב, ולא להיות מאוד מושפעים מהם, זאת הדרך שבעזרתה התרגול של ריכוז שם אתכם על דרך האמצע. כפי שאתם זוכרים, דרך האמצע נמנעת מהכאב של עינוי עצמי וגם מהקיצוניות של עונג חושי. עכשיו, העובדה שהדרך נמצאת באמצע לא אומרת שהיא תחושה ניטרלית, שנמצאת באמצע הדרך שבין עונג לכאב. הדרך היא לא החלק האמצעי של הנחש. היא דבר שנמצא מחוץ לרצף – כלומר, מחוץ לרצף של לרוץ הלוך וחזור בין כאב ועונג חושי. העונג של ג'האנה שם אתכם בעמדה שממנה אתם יכולים להתבונן על עונג ועל כאב, ולמעשה להשתמש בהם, במקום לרוץ אל עבר העונג ולברוח הרחק מהכאב. מהעמדה הזו, אתם יכולים ללמוד כיצד לבחון את הכאב ולנתח אותו, ותוך כדי כך גם ללמוד על התודעה. זאת האמת הנאצלת הראשונה. ג'האנה גם מלמדת אתכם כיצד להיות עם העונג בלי להיאחז בו. במילים אחרות, היא עוזרת לכם להשיג ריחוק מסוים, התנתקות, מתענוגות חושיים – כדי שתוכלו להתבונן עליהם באובייקטיביות ולהודות בחסרונות שלהם. זאת הדרך שלכם לעלות על המסלול הנכון כדי לפתח את ההבחנה שמובילה לשחרור.


כשאתם מקשיבים לדברים האלו, אתם אמורים להבין שויתור הוא לא מחסור. הוא למעשה החלפה – שדרוג. אתם מחליפים את התענוגות החושיים היומיומיים שלכם בתמורה למיומנויות בתודעה שמאפשרות לכם להתמודד בדרך מיומנת עם עונג וגם עם כאב, ולא להיות מוכרעים על ידם. זה מה שמאפשר לכם לשחרר את עצמכם מהם.


זוהי אחת מהסיבות שהבודהה אמר שריכוז הוא הלב של הדרך – והסיבה שויתור הוא אחד מהשלמויות החשובות ביותר.

שאלות

שאלה: האם יש הבדל בין ג'האנה ו-סמאדהי, ואם כן, מהו ההבדל?


תשובה: המשמעות של סמאדהי היא כל דרך תרגול שמאפשרת לכם לרכז את התודעה באובייקט אחד. ג'האנה היא סוג של סמאדהי  שבו  אתם ממוקדים באובייקט אחד, אבל יש לכם גם מודעות כלל-גופית מלאה באותו הזמן. ג'האנה חיונית לדרך כפולת השמונה כי רק על בסיס המצב התודעתי הזה אתם באמת תוכלו לראות בבהירות מה מתרחש בתודעה כולה.


שאלה: האם זה יהיה נכון להגדיר ריכוז נכון, בעיקרון, כפעילות של להחזיק בדרך מיומנת תפיסות מיומנות בתודעה.

תשובה: רוב המצבים של ריכוז נכון אכן מצריכים תפיסות. למשל, כשאתם מחזיקים את התפיסה של הנשימה, זה עוזר לכם להישאר מרוכזים בנשימה. מה שהופך את זה לריכוז הוא שאתם מחזיקים תפיסה אחת בתודעה ברציפות.

שאלה: אני לא ממש מכירה את המאפיינים של כל הג'האנות השונות. באיזה שלב בתרגול אני אמורה לבדוק את הנושא הזה?


תשובה: כשאת מתחילה להבחין שהתודעה מתיישבת ברמות שונות של ריכוז, או כשאת מבחינה שיש לרמות האלו מאפיינים שונים – בנקודה הזו את מוציאה את פתקי התזכורת שלך ומניחה אותם על סוגי הריכוז השונים בהם את מבחינה. אם וכאשר את בסופו של דבר מגיעה לרמה שבה הנשימה נעצרת, נשארת דוממת, ואת מרגישה בנוח עם הנשימה הדוממת הזה, אז זאת הנקודה שבה את מניחה את הפתק שאומר "הג'האנה הרביעית". לאחר מכן את מסתכלת על הפתקים שהנחת לפני כן על שאר רמות הריכוז השונות, ואת יכולה להזיז אותם מעט ולסדר אותם מחדש. ברוב התיאורים של ג'האנה בקאנון, הבודהה מתאר ארבע רמות ג'האנה של צורה, אבל יש כמה מקומות בהם הוא מתאר חמש רמות, וכמה מקומות אחרים בהם הוא מתאר שלוש. את תביני כמה רמות יש לך רק אחרי שתגיעי אל הנקודה שבה הנשימה נעצרת.


שאלה: בזמן שאני מודטת, אני משתמשת בפבריקציות מילוליות כדי לשמר את הריכוז שלי, כמעט כמו מדיטציה מונחית, למרות שאני מנחה את עצמי. האם זה בסדר לתרגל בצורה כזו?


תשובה: כן. הג'האנה הראשונה כוללת פבריקציות מילוליות מהסוג שאת מתארת, כדי לגרום לתודעה ולאובייקט שלה להתכרבל יחד בנוחות. ברגע שהם מכורבלים את מניחה לפבריקציות המילוליות, כדי לראות אם את יכולה להישאר רק עם התפיסה של הנשימה.


שאלה: יש לך עצה כיצד לפתח אפילו עוד יותר ריכוז, כדי שלא אהיה מוכרחה תמיד לפברק אותו בצורה מילולית?


תשובה: את עושה את הפבריקציה המילולית כל עוד שאת מרגישה צורך להתאים ולכוונן את הדברים בתודעה ובגוף. כשזה נראה לך שהדברים מרגישים יחסית טוב, אז את יכולה לנסות להישאר עם התחושה של הנשימה. תגידי לעצמך, "אני לא צריכה לבצע עוד התאמות”. עכשיו, אם מסתבר לך שאת לא יכולה להישאר ברציפות במצב הזה, חזרי לבצע התאמות בנשימה ובתודעה עד שהדברים מרגישים טוב יותר, ואז נסי להתיישב ולהשתקע ברמה הזו שוב. בסופו של דבר, את תגיעי לנקודה שבה את יכולה להישאר רק עם התחושה היחידה הזו, של הנשימה, בלי להרגיש צורך לדבר הרבה בקשר אליה. אבל את עדיין תצטרכי להחזיק תפיסה – במילים אחרות, התווית הפשוטה של "נשימה" או "מודעת" – בתודעה.


שאלה: בזמן שאני עובד על השלמות של ויתור, נראה שזה הכרחי למדוט על ארבעת האמיתות הנאצלות. בתרגול המדיטציה שלנו, באיזו נקודה אנחנו צריכים להתחיל לעשות את זה? וגם, כיצד זה נעשה?


תשובה: למעשה, כשאתם עובדים עם הנשימה בדרך שתיארתי, אתם כבר מתחילים לעבוד עם המסגרת של ארבעת האמיתות הנאצלות. אתם מרגישים היכן יש מתח ואז שואלים את עצמכם, "מה גורם למתח?" ברגע שאתם מזהים את המתח, אתם מנסים לשחרר את הסיבה למתח, ואתם מרגישים שהמתח חולף כשהסיבה נזנחת. בנוסף, כדי לזהות את המתח ואת הסיבה למתח, אתם צריכים לפתח את המיינדפולנס והריכוז שלכם. לכן, אתם כבר עובדים עם המסגרת של ארבעת האמיתות הנאצלות והחובות שמתאימות לכל אחת מהן, אבל תוך כדי כך שהריכוז שלכם מעמיק, ההבנה שלכם בנוגע לארבעת האמיתות הנאצלות האלו מעמיקה גם כן.


חלק מהאנשים תיארו חזיונות שהם ראו במהלך תרגול המדיטציה שלהם. זכרו שהכלל הבסיסי בקשר לחזיונות האלו הוא תמיד לשאול את עצמכם: מה הוא שיעור הדהמה של החיזיון הזה? מהו הלקח? למשל, אדם אחד סיפר שהיה לו חזיון שבו הוא היה מוקף במים צלולים ונקיים, והוא פחד ששוב יהפוך להיות מלוכלך. במקרה כזה, כשאתם יוצאים מהחיזיון, שאלו את עצמכם, "מה המשמעות של להיות מלוכלך?" יכול להיות שהמשמעות היא לשבור את כללי האימון הרוחני. לכן, הלקח שאפשר ללמוד מהחיזיון הזה הוא על החשיבות של להיות זהירים בקשר לכללי האימון שלכם. לאחר מכן, הניחו לחיזיון לחלוף.

bottom of page