ראיון עם וידיאמלה בורץ

לפני כשבוע חזרתי מסדנת מיינדפולנס בהדרכת וידיאמלה בורצ'. וידיאמלה היא מורת מיינדפולנס מוערכת ולפני כ 15 שנים, היא הקימה ביחד עם שותפים נוספים ארגון ללא מטרות רווח שנקרא Breathworks. הארגון נוסד במטרה להנגיש את תרגול המיינדפולנס לאנשים המתמודדים עם כאבים ומחלות ממושכות.

בגיל 23 וידיאמלה היתה מעורבת בתאונת דרכים קשה ומאז היא מתמודדת עם כאבים משמעותיים מדי יום וגם עם נכות חלקית. למרות זאת, היא חיה חיים מלאים, מספקים וחדורי מטרה. היא החלה לתרגל מיינדפולנס לאחר ששוחררה מבית החולים, בעקבות תאונת הדרכים שעברה, ומאז התרגול שזור בחייה. המוטיבציה שלה כמורה היא פשוטה, לעזור לאנשים למצוא איכות חיים, למרות הקשיים, בעזרת תרגול מיינדפולנס.

בסיום הסדנה, היא הסכימה להעניק לי ראיון קצר.

דוד - וידיאמלה, אני מודה לך על הראיון הקצר הזה. השאלה הראשונה שלי היא בקשר למונח מיינדפולנס. נראה כי מורים שונים משתמשים במילה ומתכוונים לדברים שונים, מהי המשמעות של מיינדפולנס בשבילך ?

וידיאמלה - בפשטות, מיינדפולנס היא מודעות. זה להיות מודע לתודעה שלך, למחשבות ולרגשות. על בסיס המודעות הזו ניתן לבחור כיצד להגיב לחוויה שלך. אז מדובר על מודעות מסוג מסויים: להכיר את העולם הפנימי שלך, את התגובות הפנימיות שלך ולנתב אותם אל עבר בחירות מיומנות ויצירתיות יותר. בנוסף לכך, אני חושבת כי מיינדפולנס כולל בתוכו גם אכפתיות, חמימות ואהבה. לפעמים המונח מיינדפולנס עלול להיתפס כשכלתני, אולי כמודעות אכזרית ומרוחקת. קצת כמו להסתכל דרך מיקרוסקופ על החוויה שלך.

למרות שהמילה הרווחת היא מיינדפולנס, אני הייתי מתארת אותה כהארטפולנס (לב מלא או מלאות בלב) או הולפולנס (הכוונה היא לשלמות וחיבור לחוויה שלך ושל אנשים אחרים). מדובר טיפוח של מודעות חמה ואקטיבית, מודעות המערבת את העולם הרגשי שלנו. כמובן שמדובר גם על מודעות כלפי העולם סביבך וגם בהכרח, כלפי אנשים אחרים. התוצאה ההתנהגותית היא היכולת לבחור ולא להיות כקורבן לדפוסי התנהגות אוטומטיים.

דוד - לפני שנשוחח מעט יותר על חמלה, את מלמדת אנשים המתמודדים עם כאבים ממושכים וקשיים רפואיים מיינדפולנס ב 15 שנים האחרונות. למה את חושבת שישנה חשיבות להתאים את תרגול המיינדפולנס כך שיהיה נגיש לאנשים שמתמודדים עם כאבים ?

וידיאמלה - ככל הנראה, אנשים עם כאבים וקשיים רפואיים גם מתמודדים עם מגבלות גופניות. סדנה הכוללת תרגול יוגה מאמץ לא תתאים לכולם. לכן, לדוגמא, אנחנו התאמנו את החלקים התנועתיים בסדנה כך שתכלול תנועות פשוטות ואיטיות שכל אחד יוכל לבצע. מדובר על תרגול של מדיטציה בתנועה ולא על תנועה למטרת שיקום. אנחנו מעודדים את המשתתפים ליצור קשר עם קלינאי, אולי פיזיותרפיסט, כך שיוכל לתת הנחיות בנוגע לחיזוק הגוף. אנחנו מלמדים את האנשים להיות בתוך הגוף שלהם ולדעת מהו מאמץ וכיצד הם נושמים בזמן שהם נעים. לאחר מכן ניתן לקחת את האימון הזה אל שאר פעילויות היום. הגוף כמובן נועד לנוע, אבל אם ישנו קושי רפואי, לקבל הדרכה כיצד להיות בתוך הגוף במודעות ובעזרת נשימה רכה בכל פעילויות היום, עשוי להיות משנה חיים.

פעמים רבות אנשים מרגישים עייפים. כיצד ניתן לעזור לאנשים להתמודד עם התודעה שלהם כשהגוף הוא מקום מאתגר להיות בו ? אולי אנשים נוטלים תרופות שגורמות לעייפות… לכן אנחנו מתרגלים מדיטציות קצרות יותר, תרגולים של 10 דקות ומעודדים את המשתתפים לבצע אותם פעמיים ביום. אז אנחנו מחלקים את תרגול המדיטציה לקטעים קצרים יותר הניתנים לניהול. זה מאוד חשוב.

נושא נוסף מוקדש לתרגול מיינדפולנס בחיי היום יום ולטיפוח של קצב חיים מיטבי. כלומר ללמוד כיצד להימנע מעשיית יתר בימים בהם אתה מרגיש טוב. הרבה פעמים, עשיית יתר עלולה להוביל לתשישות. ההרגל הזה הוא מאוד נפוץ אצל אנשים שמתמודדים עם קשיים רפואיים. אז חלק גדול מהתוכנית מוקדש ללמידה הזו: איך למצוא קצב חיים מטיב כדי להימנע משחיקה. כך עדיין ניתן לפעול בעולם כדי לשמר את רמת הפעילות שלנו, גם כשאנו מרגישים עייפים. אז אלו כמה שינויים מסוימים שביצענו כדי להתאים את הסדנה לאנשים שמתמודדים עם כאבים ממושכים וקשיים רפואיים.

דוד - כיום לפי החישובים האחרונים, נראה כי 20% מהאוכלוסייה הבוגרת בעולם המערבי מתמודדת עם כאבים כרוניים. הסיכוי לפתח כאב כרוני גובר ככל שאנו מתבגרים ונראה שהשכיחות הכללית באוכלוסיה צפוייה לעלות גם כן בעתיד הקרוב. כיצד תרגול של מיינדפולנס יכול לעזור להתמודד עם המספרים המעט מדאיגים האלו ?

וידיאמלה - אני חושבת שזה נושא מאוד מעניין, לדוגמא בסקר לאחרונה באנגליה מדובר על 30%. האוכלוסיה שלנו מתבגרת ויש הרבה אנשים עם שילוב קשיים רפואיים. באוכלוסייה הצעירה, סגנון החיים הוא יושבני, עם משקל יתר. באופן כללי אנשים צעירים הם פחות תנועתיים. לכן אני חושב שהשכיחות תעלה. אנחנו רואים עלייה של הרבה קשיים רפואיים.

לדעתי, מיינדפולנס יכול לעזור לאנשים לקחת אחריות על הבריאות האישית שלהם, זה מאוד חשוב. אנחנו מגדירים את הסדנה שלנו כ- "סדנת ניהול עצמי". כיום הנטייה בתרבות שלנו היא לפנות למומחה כדי שיתקן את הבריאות שלך ואנחנו מנסים לעזור לאנשים לנהל את הבריאות שלהם בעצמם. כמובן שיש מקום למומחים, אבל הם משרתים אותך. האוטונומיה לגבי הבריאות שלך היא שלך. אתה יכול ללכת למומחה ולהגיד "בבקשה תעזור למצוא פעילות גופנית מתאימה לי". אבל אתה האחראי.

דוד - אז הנושא של ניהול עצמי הוא מאוד חשוב ?

וידיאמלה - כן. אוטונומיה עצמית, כך אנשים מרגישים מועצמים ולא כקורבנות. עניין נוסף בקשר לעולם המודרני, הוא אנו נמצאים בעודף של גירויים. הקצב הוא מאוד מהיר, אנחנו תמיד "דלוקים". המערכת האוטונומית שלנו נמצאת בפעילות יתר. אנחנו נמצאים בתגובה של בריחה או מאבק. ישנם ראיות המצביעות על כך שפעילות היתר הזו מגבירה את תפיסת הכאב, לכן אנחנו מדגישים את הנושא של הרגעת התודעה בסדנה שלנו. ללמוד כיצד להתחבר למערכת הרגיעה שלנו (המערכת הפרה סימפטטית), שמובילה לשלוה ולריפוי.

אני מדברת באופן כללי אבל נראה שלהרבה אנשים יש תבנית נשימה לא מטיבה בעולם המודרני. הם עוצרים או מחזיקים את הנשימה שלהם, לא מאפשרים לנשיפה להתרחש באופן מלא וזה משנה את הכימיה שלנו. אז אנחנו מלמדים אנשים דרך מאוד פשוטה לכייל מחדש את מערכת העצבים שלהם, לחזור למצב ניטרלי, להתחבר לרוגע. זה יכול להיות משנה חיים. ברגע שאתה לומד את הכישורים האלו, כשאתה לומד כיצד למדוט בצורה הזו, יש לך אותם לאורך כל החיים. אין צורך בציוד, זה לא יקר וכל אחד יכול לעשות זאת.

אני הייתי רוצה לראות שינוי ברפואה, ממצב בו המטופלים הם פסיביים ויוצאים לחפש את עזרת הקלינאי המומחה. זה מכביד על מערכת הבריאות שלנו, בהתחשב בכך שהשכיחות של קשיים רפואיים גוברת. הטיפול הוא יקר. זה הורס גם את החיים הפרטיים של המטופלים. אם אנשים היו יכולים ללמוד בקשר ליכולת הפנימית שלהם לווסת מחדש את מערכת העצבים, לנהל מחדש את קצב החיים שלהם, להתמודד בצורה יעילה יותר עם התודעה שלהם ולהגביר את יכולת הבחירה ביחס לרגשות והמצבים המנטליים בחייהם. זה מאוד מעצים. אז יש למיינדפולנס תפקיד מאוד חשוב.

דוד - כמובן שאני מסכים איתך לגמרי. אני גם מעריך את העובדה שלימוד של רגיעה הוא חלק מהתוכנית, מבלי לחשוש לגבי זה או או להתבייש בכך, מפני שזו יכולת טבעית חשובה שיש לכולנו.

וידיאמלה - כן. וכל כך הרבה אנשים משוועים לכך בעולם המערבי. וזה לא משהו שאתה פועל כדי להשיג. אולי זו חלק מהסיבות שישנם מקורסי המיינדפולנס חוששים מכך. זה עלול להשמע שרגיעה זה משהו שאתה עושה לעצמך, ואתה טוב או לא טוב בכך. אנחנו מתייחסים לרגיעה כאל מצב של פשוט להיות.

דוד - כמיומנות שאנשים יכולים ללמוד.

וידיאמלה - כן, אנשים יכולים ללמוד זאת. אז להביא מודעות לנשימה ולנוח עם כוח המשיכה… ברגע שאנו נחים עם הנשימה וכוח המשיכה, אנחנו נהיים רגועים יותר.

דוד - בהמשך לנושא של רגיעה וכיצד ללמד אנשים לטפח את היכולת הזו בעצמם, עוד מיומנות חשובה שאת משלבת בתוכנית שלך היא חמלה. את מציין שאם היית צריכה לוותר על חלק בתוכנית, את מעדיפה לוותר על החלק שקשור למיינדפולנס ולא על החמלה. כמובן, תרגול המיינדפולנס מובנה במידה רבה בתוך תרגול של חמלה.

אולי את יכולה להגיד כמה מילים לגבי זה, מדוע תרגול של חמלה הוא כל כך חשוב, במיוחד שאנו מתמודדים עם כאבים ממושכים ?

וידיאמלה - קודם כל מדובר על חלק מהתרגול האישי שלי. אני מגיעה לעבודה הזו כבודהיסטית והמורה של תמיד אמר: "דגש שווה על מיינדפולנס וחמלה וכוונות טובות". תירגלתי ככה במשך שנים ומצאתי כי התרגול מאוד מועיל לי. לכן לא יכולתי לפתח סדנה בה תרגול החמלה הוא כינור שני לתרגול המיינדפולנס.

מיינדפולנס וחמלה הן כמו שני כנפיים של ציפור, אנחנו זקוקים לשניהם, אנחנו זקוקים למודעות וגם לאהבה. זה יכול להיות קשה, להתמודד עם כאב ממושך, לכן אנחנו זקוקים ללמוד כיצד להיות רכים יותר כלפי חוסר הנוחות והכאב שלנו ולטפח את הגישה הזו כלפי עצמנו. כמו שהיינו מתייחסים, באופן טבעי, לאדם אהוב שמרגיש כאב. אני חושבת שהאהבה הזו, הרכות הזו, יכולה לחולל שינוי עמוק מאוד.

כמובן שאנו לא יכולים לטפח אכפתיות כזו מבלי להיות מודעים גם כן אבל אני חושבת שמודעות בלבד לא מספיקה. יכול להיות שאתה מודע למחשבות שלך ולכאב שלך אבל אתה גם זקוק ללמוד כיצד להיות רך, עדין ואכפתי בנוגע לכאב. אז אכפתיות וכוונות טובות חשובות לי מאוד, ולאנשים אותם אני מלמדת. אני חושבת שאם החלק של חמלה קיים, אז ישנו גם מיינדפולנס כחלק מכך. אבל אנחנו רק מלמדים מיינדפולנס, אין בהכרח חמלה.

דוד - יש לנו זמן לעוד שאלה קצרה נוספת, את מלמדת כבר 15 שנים, בעיקר אנשים שמתמודדים עם כאבים ממושכים. מהיכן את שואבת השראה שעוזרת לך להמשיך ללמד וגם לקיים את התרגול האישי שלך ?

וידיאמלה - המוטיבציה שלי ללמד לא עברה שינוי כלל ב 20 השנים האחרונות, אני פשוט רוצה לעזור לאנשים. אני חוויתי כמות עצומה של כאבים פיזיים בחיי הפרטיים ואני יודעת שחלק גדול מהכאב הזה לא היה הכרחי. אם היו מלמדים אותי את המיומנויות האלו (תרגול של מיינדפולנס וחמלה) לפני 40 שנים, כשנפצעתי בעמוד השדרה, לא הייתי צריכה לעבור כל כך הרבה קשיים בחיים. אני יודעת זאת. אז אני ממשיכה לחשוב על עצמי בגיל 25, שוכבת בבית החולים, לא היה ניתן לעזור לי באמת מבחינה רפואית, לא היה שם אף אחד להציע לי הדרכה. אני חושבת על הנערה הזו, אני רוצה לעזור לה.

מבחינת ההשראה שלי, אני יוצאת הרבה לתקופות ארוכות של תרגול (ריטריטים). השנה יצאתי לתקופה של שבעה שבועות של תרגול עצמי, על פסגה של הר. מאוד אהבתי את זה. אני מתכננת להקדיש לפחות כחודש לתרגול עצמי מדי שנה, מהשנה הבאה ואילך. אני טווה את התרגול האישי שלי בעצמי, הרבה תרגול של חמלה ותרגול במסורת הטיבטית. אני נעזרת המון בדמיון שלי, זה מאוד חשוב בתרגול האישי שלי. בנוסף לכך יש לי חברים שעוסקים בעבודה דומה, זה גם מאוד חשוב לי.

זהו איזון, משום שאני גם מטפלת בעצמי כמובן. אני מעוניינת לנסוע פחות (וידיאמלה מלמד הרבה גם מחוץ לאנגליה), הנסיעות קשות לי יותר ככל שאני מתבגרת. הגב של טוב יותר ממה שהוא היה אבל אני עומדת להיות בת 60 בקרוב, אז נראה שאני עוברת לתפקיד אחר בחיים. אני מעוניינת לצאת יותר לריטריטים עצמאים ואולי ללמד יותר בעזרת האינטרנט מהבית. זה נוח יותר ומקטין את הצורך בנסיעות מרובות. אבל זה מעניין, המוטיבציה הראשונית שלי לא כבתה. אני פשוט רוצה לעזור לאנשים. אני לא מרגישה שזה יחלוף.

דוד - וידיאמלה, רוצה להודות לך על הפעילות שלך באופן כללי ועל הראיון הקצר הזה.

וידיאמלה - תודה לך.