הקדמת המתרגם לעברית
אג'אהן צ'ה היה אחד המורים הבודהיסטים הידועים והמשפיעים ביותר של המאה שעברה. בנוסף לכך, היה לו תפקיד מרכזי בהפצת התרגול הבודהיסטי, ובמיוחד בהפצת התרגול לפי מסורת היער התאילנדית, למדינות מערביות רבות. אג'אהן צ'ה היה מיומן במיוחד בשימוש בדימויים ואנלוגיות. לדברי תלמידיו, הוא יכול היה לקחת נושאים רגילים ומצבים יומיומיים ולהסביר בעזרתם נושאים מעודנים ועמוקים בדרך שהיא מוחשית ונגישה.
הדרך הטובה ביותר להפיק את המרב מדברי הלימוד האלו היא לקחת את הזמן ולהרהר עליהם לעומק, במיוחד בזמן תרגול המדיטציה כאשר התודעה שקטה ומוכנה יותר לשנות את נקודת המבט הרגילה שהיא מחזיקה לגבי הדברים.
חשוב לציין שהספר הזה מציע את דברי הלימוד של אג'אהן צ'ה כפי שהעביר אותם לאנשים שונים: נזירים, מתרגלים ומתרגלות שאינם נזירים וקבוצות שונות של אנשים שהגיעו לבקר במנזר שבו הוא שהה – לכן ראוי שהקוראים יפעילו שיקול דעת וינסו להבחין אלו מדברי הלימוד מתאימים לשלב בו הם נמצאים על הדרך.
אני מקווה שהצלחתי להעביר את דבריו של אג'אהן צ'ה בדרך מובנת ונגישה, בעזרת תרגומו של אג'אהן ג'ף (טאניסארו בהיקהו), ומודה לכל האנשים שעזרו כדי להוציא את הספר הזה לאור. ההערות וההצעות שהם סיפקו שיפרו לאין שיעור את איכותו של התרגום הסופי. הספר תורגם בלשון זכר רק לשם הנוחות, אך מיועד לגברים ונשים כאחד. כל טעות שעדיין ישנה היא באחריותי האישית.
דוד מקיאס
חיפה 2022
הקדמה
הנכבד אג'אהן צ'ה (Ajahn Chah) היה מאסטר בשימוש בדימויים רלוונטיים ובלתי שגרתיים כדי להסביר נושאי דהמה בדרך שאינה נשכחת, לפעמים כדי לענות על שאלות ולפעמים כדי לעורר אותן. הוא היה כישרוני במיוחד בכך שידע לנצל את סופו הפתוח של הדימוי – בו חלק מהאנלוגיות הן רלוונטיות וחלקן אינן – ולהשתמש בדימוי מסוים כדי להעביר נקודה כלשהי בהקשר אחד, ונקודה אחרת לגמרי בהקשר אחר.
ספר זה הוא ספר נלווה ל- במונחים פשוטים, אוסף דימויים מוקדם יותר שלוקט מתוך תמלול שיחותיו של אג'אהן צ'ה. כאן, רוב הקטעים מגיעים מאוסף של שיחות שהועלו על כתב על ידי אג'אהן ג'אנדיי קאנטאסארו (Ajahn Jandee Kantasaro), אחד מתלמידיו של אג'אהן צ'ה, הנקרא: Khwaam Phid Nai Khwaam Thuuk – מה ששגוי במה שנכון. שמו של אוסף הכתבים הנוכחי נלקח מפתגם בו אג'אהן צ'ה השתמש לעיתים קרובות כדי לתאר שימוש שגוי בידע שהוא נכון. אג'אהן ג'אנדי, בהקדמה שלו לספר, מתאר את העקרון הזה בעזרת סיפור על אדם אותו פגש, שהשתמש בלימוד בנוגע לחוסר קביעות כדי להצדיק את העובדה שהוא אף פעם לא ניקה את המשאית שלו.
"מה ששגוי במה שנכון" מכיל 186 קטעים קצרים שתורגמו ישירות מהקלטות של דברי הלימוד ושיחותיו של אג'אהן צ'ה. מסך כל הקטעים האלו, בחרתי תחילה את הקטעים שהכילו דימויים ואז השמטתי את כל הקטעים העודפים. כלומר, הקטעים אשר הכילו דימויים דומים או ביטויים טובים יותר של אותו הדימוי, באוסף הזה או בספר במונחים פשוטים. כך נשארו 94 קטעים.
כדי לספק מספר שלם של 108 קטעים, מספר המסמל שלמות במסורת הבודהיסטית – בחרתי ב 14 דימויים נוספים מתוך מגוון השיחות המוקלטות ודברי הלימוד האחרים של אג'אהן צ'ה, ואז ארגנתי את האוסף החדש כדי שכל הקטעים יוסיפו עומק ויעשירו אחד את השני.
בנוסף לנזירים כאן במנזר, מספר אנשים הסתכלו על כתב היד המקורי וסיפקו הצעות מועילות כיצד לשפר אותו, וברצוני להביע את הערכתי על עזרתם. מי ייתן וכל הקוראים של תרגום זה יבינו את כוונתו המקורית של אג'אהן צ'ה בכך שהסביר את הדהמה בדרך כזו.
טאניסארו בהיקהו (אג'אהן ג'ף)
מנזר היער מטא
מאי 2013
ציפור בכלוב
השתמשו בתודעה בשביל להרהר על הגוף, כדי שתכירו אותו. כשתכירו אותו, אתם תראו שהוא לא ודאי – כל חלק בו הוא ארעי. כשתראו את הדברים בדרך כזו, התודעה שלכם תעורר תחושה של התפכחות – התפכחות בקשר לגוף ולתודעה בגלל שהם לא ודאיים, לא בטוחים, אי אפשר להסתמך עליהם. אז אתם רוצים למצוא דרך החוצה – דרך להשיג שחרור מסבל וממתחים.
זה כמו ציפור בכלוב: היא רואה את החסרונות מכך שהיא לא יכולה לעוף לשום מקום, אז התודעה שלה אובססיבית למצוא דרך החוצה מהכלוב. נמאס לה מהכלוב שבו היא חיה. גם אם תיתנו לה מזון לאכול, היא עדיין לא שמחה, כי נמאס לה מהכלוב שבו היא שבויה.
זה אותו הדבר לגבי הלב שלנו: כאשר הלב רואה את החסרונות של חוסר הקביעות, המתחים וחוסר העַצְמְאִיוֹת של התופעות הפיזיות והמנטליות, הוא ינסה להרהר כדי למצוא דרך לברוח ממעגל השיטוטים החוזרים והנשנים הזה.
כוחה של הדהמה
דברי הלימוד של הבודהה נפטרים מאנשים ומולידים נכבדים. במילים אחרות, הם נפטרים מהדברים השגויים בתודעה. רק לאחר מכן מה שנכון יכול להופיע. הם נפטרים מהדברים הרעים כדי שטוּב יוכל להופיע. זה כמו שהבית שלכם מלוכלך: אם תטאטאו את הבית ותסלקו את הלכלוך, הוא יהיה נקי – כי הלכלוך איננו. כל עוד מה שרע בתוך התודעה לא נעלם, מה שנכון לא יכול להופיע.
אם לא תתרגלו מדיטציה, לא תדעו את האמת. הדהמה1 של הבודהה היא מאוד עוצמתית. אם היא לא הייתה מסוגלת לשנות את הלב שלכם, היא לא הייתה דהמה שיש לה כל כוח. אבל הדהמה יכולה להפוך אנשים רגילים לאנשים נאצלים, בגלל שהיא מאפשרת לאנשים עם השקפות שגויות לעורר בתוכם השקפות נכונות.
העד של עצמך
בנוגע לדהמה, זה כמו ללכת לבית של חברים או קרובי משפחה ולקבל מהם כמה פירות. כשאתם לוקחים את הפירות בידיים שלכם, אתם לא יודעים אם הם מרים, מתוקים או לא בשלים. במילים אחרות, אם רק תחזיקו את הפירות ביד, אתם לא יכולים לדעת מה הטעם שלהם. כדי לדעת מה הטעם, אתם חייבים לנגוס בהם וללעוס אותם. זה הזמן שבו תוכלו לדעת אם הם מרים או מתוקים או מהם הטעמים השונים שלהם, בתואם עם התפיסות שלכם.
זה אותו הדבר בקשר לדהמה. בנוגע לכל דבר, הבודהה מבקש מכם לקחת את עצמכם כעדים. אתם לא צריכים לקחת אף אדם אחר. קשה לשפוט את העניינים של אנשים אחרים, בגלל שהם העניינים של אנשים אחרים. אם נושא מסוים הוא העניין שלכם, זה קל – כי האמת נמצאת בתוככם. לאמת יש אתכם כעדים שלה. כשאתם שומעים את הדהמה, אתם חייבים למדוט עליה כדי להיות שלמים בלימוד, שלמים בתרגול ושלמים בהגשמה רוחנית.
פאריאטי (pariyatti) זה ללמוד כדי לדעת. כשאתם יודעים, אז פאטיפאטי (patipatti): אתם מתרגלים את הדברים. בנוגע לפאטיבדהה (pativedha), הגשמה רוחנית, ידע בתואם עם האמת מתעורר בכם. אם אתם רק מקשיבים, אז הידע שלכם הוא רק תפיסות ומושגים. אם אתם מדברים עליו, אתם מדברים בתואם עם המושגים שלכם. אתם לא מוציאים את האמת החוצה כדי לדבר עליה. זה אומר שלא הגעתם אל הדהמה, לא הרהרתם על הדהמה. הלב שלכם הוא לא דהמה, אבל אתם יכולים לדבר על הדהמה ולהתנהג כאילו שאתם דהמה. זה נקרא להיות לא שלם בהתאם לסטנדרטים של תורתו של הבודהה.
שפת הדהמה
כל השפות נאספות יחד בשפת הדהמה. אני אתן לכם דוגמה פשוטה. כשאנחנו מרתיחים מים בשביל תה כדי שיהיו חמים, המילה "חמים" בתאילנדית היא ראוון (rawn). באיסאן2 היא האוון (hawn). באנגלית היא הוט (hot). זאת דרכם של הדברים.
שפות הן כאלו. כל אדם מדבר בשפה שלו, למרות שהחום הוא זהה עבור כולם. אם אתם רוצים לדעת היכן כל השפות האלה נאספות, כולן נאספות יחד כשאנחנו מכניסים את האצבע שלנו בתה חם. כשאתם מבקשים מאדם סיני להכניס את האצבע שלו בתה חם, החום לא שונה מהחום שאדם מערבי או אנגלי מרגיש כשהוא מכניס את האצבע שלו בתה חם. ההבדל היחיד הוא בשפת המילים. החום הוא זהה עבור כולם. כשאתם יודעים חום, זה אומר שאתם יודעים איך הוא מרגיש עבור כולם.
פקח את עינייך
אנשים, אם הם לא מרגישים כאב, לא פותחים את העיניים שלהם. אם הם שמחים, הכול ניסגר והם נהיים עצלנים. כשסבל דוקר אתכם: זה מה שגורם לכם לחשוב, ואתם ממש יכולים להרחיב את המודעות שלכם. ככל שהכאב גדול יותר, כך תצטרכו לחקור אותו יותר, כדי לראות מה גורם לו. אתם לא יכולים פשוט לשבת במקום ולתת לכאב לחלוף מעצמו. ממש עכשיו הזרוע שלי מרגישה כבדה – למה? כי הרמתי את הכוס הזו. אם אני אניח לה, הכוס לא תהיה כבדה, או לפחות לא תהיה כבדה עבורי, כי אני לא מחובר אליה.
זה אותו הדבר עם כאב ומתח: למה זה כבד? למה זה כואב? כי אתם נאחזים בו. אבל אתם לא מבינים שהוא גורם למתח. אתם חושבים שהוא משהו מיוחד, משהו טוב. כשנאמר לכם להרפות ממנו, אתם לא יכולים להרפות ממנו. כשנאמר לכם להניח לו, אתה לא יכולים להניח לו. אז אתם ממשיכים להיות כבדים, ממשיכים לסבול.
לצבוע את האריג
הבודהה רצה שקודם כל נבנה את היסודות שלנו, כדי שיהיו במצב טוב. הוא רצה שקודם כל נבין את כל הדברים בבהירות. זה כמו לבנות בית או בניין. אנחנו צריכים לבדוק את הקרקע, את האזור בו אנחנו מתכוונים להקים את הבניין, כדי לראות שהוא במצב טוב. או כמו לצבוע אריג: אם אתם רוצים לצבוע פיסת אריג, אתם צריכים להסתכל על האריג כמו שצריך כדי לראות אם הוא מלוכלך. אם הוא מלוכלך, אתם צריכים לכבס אותו עם אבקת כביסה עד שיהיה נקי. רק אז האריג יוכל לקבל את הצבע כשתצבעו אותו. במילים אחרות, כבסו את האריג עד שהוא נקי, ואז הוא יקבל את הצבע. זה אותו הדבר בקשר לעשיית מעשים טובים, חסדים וסגולות. קודם כל אתם צריכים להפוך את התודעה שלכם לנקייה.
הכוונה בלהפוך את התודעה לנקייה היא להניח למחשבות זדוניות ומרושעות, להניח לכל דבר שהוא לא נכון, זדוני ומרושע. זה השלב שבו תוכלו לעשות טוב, לעשות את מה שנכון. כמו לגבי כל דבר, קודם כל היסודות צריכים להיות נקיים ואז, לא משנה מה אתם עושים, זה יביא לכם סגולות וחסדים. סאבא-פאפאסה אקאראנאם (sabba papassa akaranam) קודם כל אתם חייבים לזנוח את הזדוני, לזנוח את מה שלא נכון, באותה הדרך שאתם צריכים להיפטר מהלכלוך כדי שתוכלו לצבוע את האריג שלכם. זהו אחד מדברי הלימוד שנמצאים בליבת תורתו של הבודהה.
להסיר את העשבים
כדי שהירקות שלכם יצמחו ויהיו גדולים ויפים, אתם צריכים להסיר את העשבים השוטים. זה הזמן שבו לירקות שלכם תהיה הזדמנות לצמוח, להיות גדולים ויפים – בגלל שהסרתם את העשבים. הסרתם את הדברים הרעים סביב הירקות, אז הירקות יכולים לגדול. זה אותו הדבר עם הגוף, הדיבור והתודעה שלנו. אם נסיר את המעשים הרעים שלנו, אז טוּב ליבנו – המידות הטובות3 שלנו – יגדל. אז קחו על עצמכם את כללי המוסר4 ופעלו בתואם איתם באיפוק, בתשומת לב.
למה לחכות
ברגע שדבר לא מיומן מופיע במחשבות, במילים ובמעשים שלכם, הסירו אותו. אל תאפשרו לו להישאר להרבה זמן. זה כמו פצע שמופיע בגוף שלכם, או קוץ שדוקר את כף הרגל שלכם. אתם רוצים להוציא את הקוץ, אבל האם עדיף להוציא אותו היום או מחר? או אולי להוציא אותו בשבוע הבא?
או נניח שהבטן שלכם מתחילה לכאוב היום. כאב בטן הוא חוויה לא נעימה, ואתם רוצים שהכאב יחלוף. אבל האם אתם רוצים שהכאב יחלוף היום, או עדיף שיחלוף מחר? או האם אתם מעדיפים לחכות שבוע עד שהכאב יעבור?
להתעורר אל הדהמה
להגיע אל הדהמה, להתעורר אל הדהמה: הדברים האלו נשמעים מאוד נשגבים, נשגבים מדי כדי לדבר עליהם. אבל למעשה, אנשים כמונו נמצאים ברמה שמאפשרת לנו להגיע אל הדהמה. להגיע אל הדהמה זה להבין, "זה מרושע. זה רע ולא מועיל לי או לאף אדם אחר." כשאתם מבינים את הדברים בדרך כזו, זה נקרא "להגיע אל הדהמה של מה שראוי לזנוח." זה מה שנקרא להתעורר אל הדהמה.
זה כמו ללכת אל רציף סירות. כשאתם באים אל הרציף, המשמעות היא שהגעתם אל הרציף. כשאתם באים לכאן, אל אולם הפגישות, הגעתם לאולם הפגישות. כשאתם יודעים את האמת, זאת הכוונה ב-"להגיע אל האמת, להגיע אל הדהמה." כשאתם מגיעים אל הדהמה, המזהמים שלכם דועכים ופוחתים בהדרגה.
כשההשקפות שלכם נכונות, זה טבעי ונורמלי שתזנחו את ההשקפות השגויות שלכם.
ידע וטוּב
ידע הוא כמו סכין. אתם משחיזים אותה עד שהיא חדה – ממש חדה. ואז אתם מניחים אותה בצד. הסכין יכולה להביא תועלת, אבל גם לגרום לנזק. כשאדם עם יכולת הבחנה5 משתמש בה, היא חדה. אדם עם הבחנה יכול להפיק המון תועלת מהסכין, בגלל שהיא חדה. אבל אדם ללא הבחנה יכול להשתמש בה כדי להחריב את האומה, להחריב שמחה, להחריב הרמוניה – כל מיני דברים. והוא יכול לעשות את זה בקלות, בגלל שהסכין חדה.
כשידע מגיע לשוטה, זה כמו לשים נשק בידיים של פושע או אדם רשע. הוא יירה בנשק לכל הכיוונים, יהרוג אנשים בכל מקום. כשידע מגיע אל אדם נבון, האומה והאנשים בה מסתדרים בקלות.
בימינו אנחנו שמים את מבטחנו בידע. אנחנו סוגדים לידע. נדיר שאנחנו סוגדים לטוּב או לתקינות מוסרית. כשיש לנו ידע, אנחנו צריכים שיהיה לנו גם טוּב ותקינות מוסרית. כשאתם מעודדים את הדברים האלו, העולם יתנהל כיאות. אבל כאן הדברים הם ככה: "יש לי ידע, אז אני שולט בעניינים." בדרך כזו, כל הדברים הולכים לעזאזל. ככה זה כשיש לכם ידע ללא טוּב.