מיומנות לא מתרכזת רק בעונג או אושר. היא חייבת גם לראות מהיכן האושר הזה מגיע ואיך הוא מורגש. אתה חייב להשתמש ביכולת ההבחנה שלך כדי לראות מהיכן הוא מגיע. חלק מהאנשים חושבים שלהרוויח הרבה עושר זה נחשב לטוב. לא להרוויח הרבה זה רע. זה לא משנה להם כיצד הרווחת אותו, כל עוד יש הרבה ממנו. נניח שלאחר זמן מה הם מחליטים שעור אנושי יכול להביא לרווח גדול. קילוגרם אחד של עור יכול להביא עשרת אלפים בהט (המטבע התאילנדי). אז קבוצה אחרת יוצאת החוצה כדי לחפש אחר עור אנושי. היכן נוכל לחיות? אנחנו נהרוג אחד את השני בכל מקום רק כדי להשיג עורות בשביל להעמיד למכירה – בגלל שעור אנושי יכול להביא רווח גדול.
בימים אלו אנחנו מחפשים בשביל הפרנסה שלנו, חושבים שככל שנרוויח, כך יהיה טוב יותר. אבל אם אנחנו מרוויחים את הפרנסה הזו בדרך שאינה מוסרית, האם זה יהיה נכון? כל צורה של טוב צריכה להיעשות עם הבחנה. כל צורה של טוב הנעשית ללא הבחנה היא מזיקה. כל צורה של טוב הנעשית עם הבחנה היא חופשיה מנזק. כל צורה של טוב הנעשית ללא הבחנה נמצאת מחוץ לדברי הלימוד של הבודהה.
זה כמו אדם שמפרסם רעל למכירה. הוא אומר "הרעל שלי הוא טוב. אם תאכיל אותו לכלב, הכלב ימות. אם תאכיל אותו לאדם או אישה, הם ימותו. אם תאכיל אותו לתרנגול, התרנגול ימות. אז קנה את הרעל שלי. זה רעל טוב." אם הוא באמת טוב אתה צריך לנסות להאכיל אותו לאדם שמוכר אותו – אבל האם הוא יאכל אותו? הוא לא יאכל אותו. הוא יפחד שהרעל יהרוג אותו.
טוב מהסוג הזה הוא טוב שנמצא מחוץ לדברי הלימוד של הבודהה. זה טוב מזיק, טוב מזוהם, טוב לא נקי, טוב שאינו שקט ומוביל לשלום. טוב שנמצא בתואם עם דברי הלימוד של הבודהה הוא טוב ללא נזק. זוהי הסיבה, שכאשר אתה מחפש שמחה שנמצאת בתואם עם הלימוד של הבודהה, אתה חייב לעשות זאת עם הבחנה.